התנכר

Hebrew

Root
נ־כ־ר (n-k-r)

Verb

הִתְנַכֵּר • (hitnakér) (hitpa'el construction)

1. to act as a stranger to, estrange, disown, ignore

Usage notes

• Followed usually by לְ־, though אֶל is seen also.

Conjugation

Conjugation of הִתְנַכֵּר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְנַכֵּר action noun: הִתְנַכְּרוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְנַכַּרְתִּי		הִתְנַכַּרְנוּ
	second	הִתְנַכַּרְתָּ	הִתְנַכַּרְתְּ	הִתְנַכַּרְתֶּם	הִתְנַכַּרְתֶּן
	third	הִתְנַכֵּר	הִתְנַכְּרָה	הִתְנַכְּרוּ
present		מִתְנַכֵּר	מִתְנַכֶּרֶת	מִתְנַכְּרִים	מִתְנַכְּרוֹת
future	first	אֶתְנַכֵּר		נִתְנַכֵּר
	second	תִּתְנַכֵּר	תִּתְנַכְּרִי	תִּתְנַכְּרוּ	תִּתְנַכֵּרְנָה1
	third	יִתְנַכֵּר	תִּתְנַכֵּר	יִתְנַכְּרוּ	תִּתְנַכֵּרְנָה1
imperative		הִתְנַכֵּר	הִתְנַכְּרִי	הִתְנַכְּרוּ	הִתְנַכֵּרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.