טוב

Aramaic

Verb

טוב • (tov)

1. to do/to be good

Hebrew

Root
ט־ו־ב (ṭ-w-b)

Etymology 1

From Proto-Semitic *ṭāb- (“good”). Cognate with Akkadian 𒁕𒁍𒌝 (ṭābum) and Arabic طَيِّب (ṭayyib).

Pronunciation

1. (Modern Israeli Hebrew, Sephardi Hebrew) IPA^(key): /tov/

   Audio (Israel):

   (file)

2. (Ashkenazi Hebrew) IPA^(key): /tɔɪv/, /toʊv/, /teɪv/
3. (Yemenite Hebrew) IPA^(key): /tˤøːv/, /tˤeːv/
4. (Tiberian Hebrew) IPA^(key): /tˤov/
5. (Biblical Hebrew) IPA^(key): /tˤoːb/, [tˤoːβ]

Noun

טוֹב • (tov) m

1. goodness, fairness

Adjective

טוֹב • (tov) (feminine טוֹבָה, masculine plural טוֹבִים, feminine plural טוֹבוֹת)

1. good, fair, fine
   • Tanach, Genesis 1:18, with translation of the Jewish Publication Society:

     וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי־טוֹב׃

     Va-yár' Elohím ki tov.

     and God saw that it was good.

2. kind

Antonyms

• רע (ra)

Derived terms

• בוקר טוב
• גמר חתימה טובה
• גמר טוב
• הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות (hadérekh lagehenóm r'tzufáh kavanót tovót)
• טוֹב לֵב (tov lév)
• טוביה
• יֵצֶר הַטּוֹב (yétser hatóv)
• יום טוב
• לילה טוב
• מזל טוב
• ערב טוב
• רצון טוב
• שבוע טוב
• שנה טובה

 

Descendants

• → Dutch: tof
• →? German: dufte

Adverb

טוֹב • (tov)

1. well, good

Interjection

טוֹב • (tov)

1. ok, right

Etymology 2

Root
ט־ו־ב (ṭ-w-b)

Noun

טוּב • (tuv) m

1. goodness, virtue

References

• H2896 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible