שיבט

Hebrew

Root
שׁ־ב־ט (sh-b-ṭ)

Verb

שיבט / שִׁבֵּט • (shibét) (pi'el construction)

1. to clone

Conjugation

Conjugation of שיבט / שִׁבֵּט (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְשַׁבֵּט action noun: שיבוט / שִׁבּוּט
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	שיבטתי / שִׁבַּטְתִּי		שיבטנו / שִׁבַּטְנוּ
	second	שיבטת / שִׁבַּטְתָּ	שיבטת / שִׁבַּטְתְּ	שיבטתם / שִׁבַּטְתֶּם	שיבטתן / שִׁבַּטְתֶּן
	third	שיבט / שִׁבֵּט	שיבטה / שִׁבְּטָה	שיבטו / שִׁבְּטוּ
present		מְשַׁבֵּט	מְשַׁבֶּטֶת	מְשַׁבְּטִים	מְשַׁבְּטוֹת
future	first	אֲשַׁבֵּט		נְשַׁבֵּט
	second	תְּשַׁבֵּט	תְּשַׁבְּטִי	תְּשַׁבְּטוּ	תְּשַׁבֵּטְנָה1
	third	יְשַׁבֵּט	תְּשַׁבֵּט	יְשַׁבְּטוּ	תְּשַׁבֵּטְנָה1
imperative		שַׁבֵּט	שַׁבְּטִי	שַׁבְּטוּ	שַׁבֵּטְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.