קלט

Hebrew

Root
ק־ל־ט (q-l-ṭ)

Verb

קָלַט • (kalát) (pa'al construction)

1. to know
2. to comprehend
3. to be aware of the intentions of

Conjugation

Conjugation of קָלַט (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לקלוט / לִקְלֹט action noun: קְלִיטָה passive participle: קָלוּט
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	קָלַטְתִּי		קָלַטְנוּ
	second	קָלַטְתָּ	קָלַטְתְּ	קְלַטְתֶּם1	קְלַטְתֶּן1
	third	קָלַט	קָלְטָה	קָלְטוּ
present		קוֹלֵט	קוֹלֶטֶת	קוֹלְטִים	קוֹלְטוֹת
future	first	אקלוט / אֶקְלֹט		נקלוט / נִקְלֹט
	second	תקלוט / תִּקְלֹט	תִּקְלְטִי	תִּקְלְטוּ	תקלוטנה / תִּקְלֹטְנָה2
	third	יקלוט / יִקְלֹט	תקלוט / תִּקְלֹט	יִקְלְטוּ	תקלוטנה / תִּקְלֹטְנָה2
imperative		קלוט / קְלֹט	קִלְטִי	קִלְטוּ	קלוטנה / קְלֹטְנָה2
notes		Pronounced קָלַטְתֶּם and קָלַטְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Anagrams

• קטל