אדוונט
אדוונט (בלטינית: Adventus, לעיתים קרוי בעברית תקופת הציפייה) היא העונה החגיגית שלפני חג המולד, המצוינת במרבית הכנסיות המערביות, כולל הכנסייה הקתולית הרומית, הכנסייה האנגליקנית וחלק גדול מהפלגים הפרוטסטנטיים, אם כי לא בקרב האוונגליקלים ועוד כמה. לשיטת כמעט כל הכנסיות,[1] תקופת האדוונט מתחילה ביום ראשון הרביעי שלפני חג המולד, ללא קשר למספר השבועות המדויק, ונמשכת עד ערב החג עצמו. הוא מהווה את פתיחת השנה הליטורגית בכנסיות המערביות. מקור המונח בלטינית במובן של "ביאה" או "הגעה". זהו תרגום המילה היוונית "פארוסיה" (παρουσία), הביאה השנייה. הציפייה היא כפולה: לידת ישו בשעתו והן את הייחול לביאתו בשנית. התקופה היא אחת משתי העונות החשובות של הלוח הליטורגי הנוצרי, יחד עם התענית שלפני הפסחא.
תקופת האדוונט מצוינת במסורות רבות לפי השיוך הכנסייתי והאזור הגאוגרפי. אצל לותרנים ואחרים נהוג להעניק לילדים "לוח שנה של תקופת האדוונט", ובאמצעותו הם יכולים לחשב את הימים שנותרו מ-1 בדצמבר עד חג המולד. בבית ובכנסייה רבים תולים זרים חגיגיים עם ארבעה נרות, שכל אחד מהם מודלק מדי יום ראשון עד תום העונה. הצבעים הליטורגיים (כלומר, הגוון המתחלף של מדי הכמורה, המפה על המזבח וקישוטים בתוך הכנסייה) הנהוגים בזמן האדוונט הם סגול או כחול. ישנן תפילות מיוחדות רבות לעונה, לפי נוהגי הכנסיות השונות, ומקראות מכתבי הקודש. מקהלות מתחילות לשיר מזמורים ברוח החג ברחובות. ישנן מסורות עממיות רבות שהתפתחו והתווספו לאדוונט, כמו גם תוספות חילוניות שהתקבעו, בהן עריכת קניות לחג, השמעת שירי חג המולד של הלהקות הפופולריות, והפקת סרטים ברוח משפחתית.
בכנסיות המזרחיות השונות נוהגים לצום ארבעים יום בטרם חג המולד, ואין מקבילה מדויקת לתקופת האדוונט. בעבר נהגו גם הקתולים המערביים לצום ולהתענות בתקופה זו, ויש שעדיין מקפידים על כך במועדים שונים, בהם ה-7 בדצמבר (ליל העיבור ללא חטא) וה-24 בדצמבר, ערב חג המולד.
קישורים חיצוניים
עריכה
- אדוונט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ למעט הקתוליות שאינן נוהגות לפי פולחן רומי אלא הפולחן האמברוזיאני או של המוזערבים, הסופרות שישה ימי ראשון.