אהרן

אַהֲרֹן הוא דמות מקראית, אחי מרים ומשה ואבי הכֹּהֵנִים. דוברו של משה בפני פרעה והכהן הגדול הראשון במשכן בעת נדודי בני ישראל במדבר, שהכהונה ניתנה לו ולזרעו אחריו. אהרן נפטר בשנה האחרונה לנדודים, באחד לחודש החמישי, במקום הנקרא הור ההר (או מוסרה).

אהרן הכהן

אהרן הכהן בציור בבית הכנסת בדורה אירופוס
לידה	ארץ גושן
פטירה	אחד לחודש החמישי, שנת ה־40 ליציאת מצרים (בן 123) הור ההר
מקום קבורה	הור ההר
דת	יהדות
בת זוג	אלישבע בת עמינדב
שושלת בית עמרם
תואר כהן גדול כינוי אהרן הכהן אב עמרם בן קהת אם יוכבד בת לוי צאצאים נדב, אביהוא, אלעזר, איתמר יורש העצר אלעזר בן אהרן
הכהן הגדול ה־1 סגן הכהן הגדול נדב בן אהרן אלעזר בן אהרן תחת הנהגת משה בן עמרם אלעזר בן אהרן ←

אהרן הכהן

פסל בדמותו של אהרן הכהן, המאה ה-18.

ערך מורחב – ברית הכהונה

חז"ל מסבירים כי זכה לייסד את שושלת הכהנים, משום שכאשר ראה שמשה, אחיו הצעיר, מונה להיות הנושא והנותן עם פרעה, לא קינא בו. חז"ל לומדים זאת מן הפסוק "וראך ושמח בליבו" שאומר האל למשה לפני פגישת האחים.

ביום חנוכת המשכן, בו נכנס לשמש בכהונה, שני בניו הגדולים של אהרן, נדב ואביהוא, מתו. נדב ואחיו אביהוא נכנסו להקטיר "אש זרה", ונשרפו חיים. את מקומם ירשו שני האחים הצעירים, אלעזר ואיתמר.

במהלך נדידת בני ישראל במדבר קורח ועדתו ערערו על מנהיגותם של משה ואהרן ובניסים שהתרחשו מאוחר יותר הוכיח האל את בחירתו באהרן על ידי מבחן קטורת הסמים - מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת של עדת קורח נשרפו, אך כאשר אהרן הקטיר קטורת הוא עצר את המגפה שפגעה בעם.

משה, אהרן ובנו ממשיכו אלעזר נצטוו לעלות לראש הפסגה, ושם, באופן מתוכנן, משה הפשיט ממנו את בגדיו - בגדי הכהן הגדול, הלבישם את בנו, ואהרן נפטר במיתת נשיקה.

אהרן נזכר בחיבורו של ההיסטוריון הרומאי פומפיוס טרוגוס, שם הוא מופיע בשם "אַרוּאַס" (Arruas). טרוגוס מספר עליו שהיה בנו של משה ונכדו של יוסף, שמונה לכהן כדי לפקח על הפולחן שמקורו במצריים ומעט אחר כך הפך למלך. הוא מסביר שמאז היה זה מנהג בקרב היהודים שאותם אנשים ישמשו כמלכים וככהנים. זהו הרמז היחיד לאהרן בספרות היוונית-רומית.

אוהב שלום ורודף שלום

במסכת אבות (א, יב) נאמר: ”הלל אומר: הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום”. באבות דרבי נתן (יב, ג) מתוארת שיטתו של אהרן:

שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב אצל אחד מהם. אמר לו: "בני, ראה חברך מה הוא אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר 'אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו'". הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר, ואומר לו: "בני ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר 'אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו'". הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה, גפפו ונשקו זה לזה.

בעקבות המשנה במסכת אבות, הפך אהרן להיות לסמל של אהבת הבריות ורדיפת שלום. ייתכן שמקורה של מסורת זו הוא בדברי מלאכי, שמתאר את הכהן האידיאלי: "בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון" או במזמור שיר המעלות בתהלים שמתאר אחווה: "שיר המעלות לדוד, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד: כשמן הטוב על הראש, יֹרד על הזקן, זקן אהרן, שיֹרד על פי מדותיו". יש מפרשים שמסבירים את התנהגותו בחטא העגל כתוצאה קיצונית של תכונה זו: אפילו כאשר ישראל רצו שיעשה עגל זהב לעבודה זרה, הוא נענה לבקשתם ולא יצא נגדם ישירות. פירוש נוסף למעשה זה הוא שאהרן ניסה לעכב את העם עד שמשה ירד מההר.

מטה אהרן פורח מבין 12 מוטות הנשיאים. איור משנת 1728.

מטה אהרן

ערך מורחב – מטה אהרן

על פי המקרא, מטה אהרן הצמיח פרחים ושקדים כדי להורות על כך ששבט לוי הוא השבט הנבחר מבני ישראל על ידי אלוהים. המטה נשמר במשכן בקודש הקודשים, לאות על הבחירה באהרן ובשבט לוי. מטה זה נזכר גם קודם לכן, לאורך סיפור המכות ויציאת מצרים.

וידם אהרן

"וידם אהרן" הוא הביטוי המתאר את תגובתו של אהרן הכהן נוכח מות שני בניו.

אהרן ניצב מול עגל הזהב, 1901

ביום השמיני לעבודתם של הכוהנים במקדש, נדב ואביהוא בניו של אהרן הכהן מקריבים קטורת לפני ה' ואז יוצאת אש ושורפת אותם חיים. תגובתו של משה אינה מאחרת לבוא והוא מנחם את אהרן באומרו "הוא אשר דיבר ה' לאמר בקרובי אקדש...". מיד אחר כך, התורה מתארת את תגובתו של אהרן במילים: "וידם אהרן".

נראה שאהרן מקבל את דבריו של משה ובעקבותיהם הוא שותק. אך פשט הכתוב לא מפרש אלו רגשות הסתתרו בנפשו בעקבות האירוע הטרגי. וכן לא כתוב האם אהרן זעק או בכה על מות בניו קודם שתיקתו. המקרא לא מתאר לנו זאת אלא את הדממה בה קיבל את מותם של בניו. ייתכן שהדממה נובעת מהשלמת פנימית ומקבלת הדין ללא ערעור. שתיקתו של אהרן היא חיצונית אולם ייתכן והיא סוערת בנפשו. אהרן קיבל עליו את הדין והבין שבזמן השראת השכינה, עליו להשאיר את רגשותיו בצד ולהמשיך למלא את תפקידו במשכן. אהרן לאור מות בניו ממשיך בעבודת המשכן ובכך גילה גדלות נפש עילאית וקידש שם שמים. לפי זה שתיקתו של אהרן אינו רק שתיקה פסיבית אלא שתיקה אקטיבית של עבודת ה במשכן.

הרמב"ן על "וידם אהרן" מפרש שני פירושים: אהרן בכה בקול ונשתתק ולפי הפירוש השני ירדו עיניו דמעות ועתה פסק מלבכות.

לדעת אברבנאל, הביטוי "וידם אהרן" מבטא תדהמה גמורה שאחזה באהרן מרגע האסון.

מות אהרן

ערך מורחב – מות אהרן הכהן

מות אהרן מתואר בספר במדבר, ומהווה את הורשת הכהונה הגדולה בפעם הראשונה בתולדות העם היהודי מאהרן לבנו אלעזר. מקום מותו וקבורתו הוא הר ההר.

התיאור המקראי

הביטוי יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל-עַמָּיו נמצא בתורה בלבד ורק בהקשר מותם של אברהם, יצחק, יעקב, ישמעאל ומשה. הרקע לשימוש בביטוי זה אינו ברור וייתכן שהוא קשור לתפישת המוות המקראית.

אהרן נפטר בא' באב, וזהו תאריך הפטירה היחיד שהוזכר בתנ"ך: ”וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:” (ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק ל"ח) לדעת רלב"ג, "החודש החמישי" נמנה מתשרי, ולכן תאריך פטירתו היה בא' בשבט.

על פי במדבר, ל"ג, ל"ח ודברים, ל"ב, נ' מקום קבורתו של אהרן הוא הור ההר, אשר מזוהה עם ג'בל מצ'רה צפונית מזרחית לקדש. אך לפי ספר דברים, פרק י', פסוק ו', מקום מותו הוא מוֹסֵר או מוֹסֵרָה, ויש בין שני השמות דמיון צלילי ואפשר שמקום אחד הם.

על אהרן התאבלו שלושים יום כמו גם על משה. ואילו על יעקב התאבלו שבעים יום כנראה לפי מנהגי האבלות אשר היו נוהגים במצרים העתיקה.

על מותו במהלך הנדודים במדבר, הוא יודע טרם עת ובמצוות האל הוא מעביר את בגדי הכהונה ממנו לבנו אלעזר בנוכחותו של משה:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם לֵאמֹר. יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל-עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר-מְרִיתֶם אֶת-פִּי לְמֵי מְרִיבָה. קַח אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר. וְהַפְשֵׁט אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּעֲלוּ אֶל-הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל-הָעֵדָה. וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן-הָהָר. וַיִּרְאוּ כָּל-הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת-אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל.

— ספר במדבר, פרק כ', פסוק כ"ג

מבנה הקבר המיוחס לאהרן הכהן בהור ההר

פנים מבנה הקבר

על פי המדרש

על פי המדרש, משה פקד על אהרן להיכנס לתוך מערה בהור ההר שבה היו מטה מוצעת ונר דלוק. אהרן נכנס ומשה פקד עליו להשכב במטה עם ידיים פשוטות, פה סגור ועיניים סגורות. אהרן ביצע את הפקודות ומת. מסבירים שלאחר שראה משה את מיתת הנשיקה של אחיו, רצה גם הוא למות באותה מיתה ואמנם נתקבלה בקשתו. לאחר שיצאו משה ואלעזר מהמערה, היא נסתמה.

על פי מדרש רבה, לאחר שירדו משה ואלעזר מן ההר נתקבצו כל הקהל עליהם ושאלו אותם היכן אהרן. לאחר שענו להם שמת, עם ישראל לא השתכנע, שהרי אהרן בעצמו עצר את מלאך המוות. העם איים שאם לא יחזירו משה ואלעזר את אהרן, הם יסקלו אותם. משה התפלל לקב"ה שיוציא מהם את החשד ומייד הקב"ה פתח את המערה שבה מת אהרן כהוכחה. על פי מדרש אחר, כשראו ישראל שעלו להר ההר שלשה אנשים וירדו שנים, נחלקו לשלש כתות: אחת אומרת שמשה הרג את אהרן כי קנא בו, שנייה אומרת שאלעזר הרג את אהרן כי רצה לרשת את הכהונה הגדולה, ושלישית אומרת שהקב"ה הרג את אהרן. כשראה הקב"ה מה קרה, רמז למלאכים, הם פתחו את המערה, הוציאו את ארונו של אהרן כך שיפרח בשמים, והתחילו מספידים את אהרן. כך נרגעו הרוחות ואף אחד לא חשב רע על משה ואלעזר. על פי המדרש, הסיבה שמשה אמר שאהרן נפטר במוסרה היא שעמלק נלחם בעם ישראל (כשמלך בערד) מיד לאחר ששמע שמת אהרן והסתלקו ענני הכבוד. המלחמה העיקה על עם ישראל, הם רצו לחזור למצרים וחזרו שישה מסעות אחורה. כתגובה, בני לוי רדפו אחריהם והרגו מהם שמונה מִשׁפחות, וגם מִבני לוי נהרגו ארבע מִשׁפחות. לאחר שנרגעו הרוחות, הגיעו כולם למסקנה שכל ההרג קרה מאחר שהתרשלו בהספד אהרן, והחליטו להספיד את אהרן מיד. מכיוון ששם קבעו את הספד אהרן, משה החשיב את המקום כאילו שם מת אהרן.

משפחתו

• הוריו: עמרם ויוכבד
• אחיו: משה רבנו ומרים הנביאה
• אשתו: אלישבע, אחותו של נחשון בן עמינדב, נכדת הנין של יהודה
• בניו: נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר

בביקורת המקרא

מקובל שמקור דמותו של אהרן היא בעריכות המקרא שנעשו לאחר גלות בבל, בתחילת המאה ה־5 לפנה"ס. כמעט ואינו מופיע בספרי הנביאים האחרונים, אף לא במאוחרים ביותר שבהם (מלאכי וישעיהו השלישי), פרט לאזכור בודד במיכה אך כן בספר עזרא ובכל הספרים המתייחסים למקור הכהני. דמות אהרן עשויה להתבסס על נשיא קדום של שבט לוי, והסיפורים המתייחסים אליו כאחי משה ועוזרו הם תוספות מאוחרות.

ראו גם

• עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה
• מצוות קידוש זרעו של אהרן
• עגל הזהב

לקריאה נוספת

• עדין שטיינזלץ, ‏דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק ד' - "אהרן כמנהיג פופולרי"
• זקוביץ יאיר ושנאן, אביגדור, לא כך כתוב בתנ"ך. תל אביב: ידיעות ספרים, 2004. פרק י"א עמ' 96–102.
• אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 37–38, מסת"ב 978-965-566-137-8

קישורים חיצוניים

• אהרן, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• למשמעות השם "אהרן", שלומי רֵייסקין, דף שבועי, היחידה ללימודי יסוד ביהדות, מספר 637, פרשת וארא, תשס"ו (אורכב 29.05.2016 בארכיון Wayback Machine)
• מפות עתיקות של ארץ ישראל הכוללות את דמותו המצוירת של אהרן, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
• אהרן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אהרן הכהן, דף שער בספרייה הלאומית