אחים קאירולי
האחים קאירולי (באיטלקית: Fratelli Cairoli) היו חמישה אחים פטריוטים איטלקים, שלחמו בשורות מתנדבי גריבלדי. הם היו דמויות בולטות של הריסורגימנטו וסיפור גבורתם הועלה על נס.
La Grecia ebbe i suoi Leonida, Roma antica i suoi Fabî, e l'Italia moderna i suoi Cairoli
— Giuseppe Garibaldi[1]
״ליוון היה חוב של כבוד ללאונידס. לרומא העתיקה לפאבים ולאיטליה המודרנית חוב של כבוד לבניה, בני קאירולי״. ג'וזפה גריבלדי.
קאירולי, משפחה של פטריוטים מגרופלו קאירולי בפאביה. זכורים בזכות חמשת האחים, בנדטו, ארנסטו, לואיג'י, אנריקו וג'ובאני. אביהם, קרלו, רופא, נולד בפביה ב-29 במאי 1777, וממוצא צנוע מאוד הצליח לכבוש את אחד התפקידים הבולטים בחיי העיר, עד כדי כך שב-1848 הוא נקרא להיות העוצר של העיר. כבעל אדמות עשיר, נפטר בגרופלו ב-9 באפריל 1849.
אשתו של קרלו, ממשפחת אצולה, אדלייד בונו, ילידת מילאנו ב-5 במרץ 1806, הייתה בתו של עורך הדין בנדטו, רוזן האימפריה הנפוליאונית ויועץ המדינה של הממלכה האיטלקית. אישיותה הייתה חזקה ותוססת ושמשה מודל לחיקוי לילדיה, שאותם ילדה עם קרלו, לו נישאה באפריל 1824, למרות הבדלי הגיל ביניהם. היא הרעיפה על ילדיה אהבה וגידלה אותם להיות אנשי כבוד. היא נפטרה בפאביה ב-27 במרץ 1871.
אחרי בנדטו לפי סדר הלידה, נולדו רחל, אמיליה, קרולינה ואחריהן ארנסטו, שנולד ב-20 בספטמבר 1833. כמו אחיו השלים את לימודיו באוניברסיטה וראה במלחמת 1848-49 את כל ההרס שהמיטה אוסטריה על מולדתו. בשנים הראשונות היה חסיד של התיאוריות של מציני, שהיוו תשתית להגדרת הלאומיות. הוא התנתק ממנה, יחד עם בנדטו, לאחר כישלון התנועה ב-6 בפברואר 1853. ברצונו להביא לשינוי ולסילוקה של אוסטריה, התגייס בשנת 1859 לציידי האלפים ומת בלחימה ב-Biomo Inferiore ליד וארזה (26 במאי).
בנה השלישי של אדלייד היה לואיג'י, שנולד בפאביה ב-9 ביולי 1838. הוא גילה כישרון בלימודי מתמטיקה. הוא סקר את כל הביצורים של פאביה כדי להשתתף בממשלת פיימונטה. בזכות כישוריו, נרשם לקולג' הצבאי של איברה בשנת 1859. אבל הצורך שלו בפעולה גרם לו להעדיף את דרגת סגן הרגלים השני על פני כל סיכוי לקריירה מפוארת אחרת. הוא השתתף בקרבות רק אחרי וילפרנקה ובשנת 1860 השתתף במערכה הסיציליאנית. התגייס כחייל פשוט למשלחת השנייה של קוזנץ, שמינה אותו לסגן מאז שהצטרף. בפאלרמו הוא צורף לסגל הכללי של דיוויזיית סירטורי. לכן היה לו חלק גדול בסכנות ובאירועים המפוארים של מעבר מיצר מסינה. בקלבריה הוא היה בין הראשונים לכפות את כניעת חטיבת הבריגנטי. חלה בטיפוס בקוסנזה, ונפטר בנאפולי ב-18 בספטמבר 1860.
הרביעי ממשפחת הפטריוטים ההרואית הזו, אנריקו, יליד פאביה ב-6 בפברואר 1840, מת בוילה גלורי ב-23 באוקטובר 1867. הוא נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת פאביה ב-1856, בטרם היותו בן שמונה עשרה. הלך בעקבות אחיו לציידי האלפים. בשנת 60', הצטרף לפלוגה השביעית של האלף עם אחיו בנדטו. הוא התבלט בקרבות בקלאטפימי ובפאלרמו, הוכיח אומץ לב עד כדי פזיזות. עקב פציעה חמורה שספג, נקטעו זרועותיו, והוא מונה לרב-סרן של המטה הכללי. בשנת 1862 הוא השתתף במשלחת אספרמונטה. בשנים הבאות פעל עם אחיו כדי לעורר תסיסה לטובת פולין, ונטו וטרנטינו. לאחר שפרצה מלחמת 66', השתתף בקרב על מונטה סואלו בראש גדוד של מתנדבי גריבלדי. בסתיו 67', עם אחיו הצעיר ג'ובאני, קיבל על עצמו את הפיקוד על קבוצת שישים ושמונה הגברים האמיצים בטרני, שהיו אמורים להתגנב לרומא בהפתעה; אבל בווילה גלורי, בשערי העיר הנצחית, הם התעמתו עם כוחות אפיפיורים עדיפים בהרבה: בקרב מת אנריקו בזרועות אחיו ג'ובאני, בעוד שהאחרון, בתורו, נפל פצוע קשה.
האח האחרון ג'ובאני, שנאלץ ב-1859 להישאר עם אמו בגלל שהיה עדיין צעיר מדי (נולד בפביה ב-27 באוגוסט 1842), החל ללמוד מתמטיקה, ובכוונה לקחת חלק במלחמה הקרבה לשחרור, הוא התגייס לבית הספר לתותחנים של המכללה הצבאית של טורינו. ב-1867 השתתף עם אחיו אנריקו במתקפת וילה גלורי. נלקח בשבי ב-23 באוקטובר ונלקח פצוע לרומא. לאחר שהות קצרה בכלא האפיפיור. שוחרר וחזר למולדתו, שם מת בייסורים והוא בן עשרים וחמש. הוא כתב כמה זיכרונות ויומן על קרב וילה גלורי שפורסם על ידי פ. פרארי (וילה גלורי, רומא 1899).[2]
לקרלו קאירולי (1776 – 1849), יורש של בעלי אדמות עשירים מלומליני, רופא, פרופסור לכירורגיה באוניברסיטת פאביה, ראש עיריית פאביה בתקופת הממשלה הזמנית של 1848, ולאדלייד בונו (1806-1871), בתו של מושל מילאנו תחת שלטון נפוליאון, מאוחר יותר רוזן האימפריה, נולדו שמונה ילדיםː
- בנדטו (1825–1889) - השתתף במסע האלף, שם נפצע קשה. לאחר איחוד איטליה לקח חלק בחיים הפוליטיים, כיהן בתפקיד נשיא הלשכה והיה נשיא המועצה ב-1878 ושוב בין 1879 ל-1881.
- רחל (1826–1856) נישאה לאוגו ברונאטי ב-1852.
- אמיליה (1827 – 1855)
- קרולינה (בערך 1830 - 1836) מתה בת שש.
- ארנסטו (1833–1859) - מת בקרב ציידי האלפים בקרב וארזה.
- לואיג'י (1838–1860) - מת בקוזנצה ממחלת הטיפוס במהלך מסע האלף.
- אנריקו (1840–1867) - השתתף במסע האלף; מת בקרב וילה גלורי ב-23 באוקטובר 1867.
- ג'ובאני (1841–1869) - מת בעקבות פציעות שנגרמו בקרב בווילה גלורי.
הם היו סטודנטים חביבים מאוד על פרופסור ג'אמבטיסטה פרטיל, המורה שלהם, שייבחר לרקטור המהולל של אוניברסיטת פאביה ב-1846.
אנריקו וג'ובאני השתתפו במסע הכפר הרומאי לשחרור רומא בעקבות ג'וזפה גריבלדי ב-1867 עם המשלחת לווילה גלורי. שרידים וחפצים שהיו שייכים להם נמצאים במוזיאון הלאומי של מסע אגרו רומנו לשחרור רומא במנטנה.
ג'ובאני מת ב-11 בספטמבר 1869, בבלגירטה, בבית הקיץ של אמו אדלייד. בספרה של מישל רוזי I Cairoli, L. Capelli Ed., בולוניה, (1929) עמ'.223–224) נכתב:
- ברגעיו האחרונים נראה היה שהוא ראה את גריבלדי וקבל את פניו בהתלהבות. שמעתי (כך אומר חבר שנכח) שהוא אמר שלוש פעמים: "איחוד הצרפתים עם האפיפיורים היה נורא ואיום!" הוא חשב על מנטנה (קרב ליד טיבולי בו הוכו המתנדבים על ידי כוחות הצרפתים והאפיפיור). הוא קרא לאנריקו, אחיו, כמה פעמים 'לעזור לו!' ואז הוא אמר: "אבל אנחנו בהחלט ננצח; נלך לרומא!"
- בראש וילה גלורי, בסמוך למקום מותו של אנריקו, יש עמוד פשוט המוקדש לקאירולי ול-70 מבני לוויתם. על ה-Pincio, ליד וילה מדיצ'י (האקדמיה הצרפתית), יש עוד אנדרטה מברונזה ועליה ג'ובאני תומך באנריקו הגוסס בזרוע אחת (טפסו על המדרגות הספרדיות, האנדרטה ממוקמת מאה מטרים משמאל). שמות חבריהם רשומים מאחורי האנדרטה.
ב-1873 נשא בנדטו לאשה את אלנה סיזו נוריס (1845 - 1920), יורשת של משפחת טרנטינו האצילה. משפחת קאירולי קבורה בגרופלו קאירולי שבמחוז פאביה במבנה שהוא אנדרטה לאומית ליד הווילה שאוכלסה במשך זמן רב על ידי המשפחה עצמה.
מכתב מג'וזפה מציני לאדלייד קאירולי[3] לאחר מות ג'ובאני.
- 14 באוקטובר (1869)
גברתי, היססתי עד עכשיו להוסיף מילה של חרטה ונחמה לאלו שבאו, ובאו אליך מכל האנשים הטובים של איטליה. נוכח כאב כמו שלך, הרגשתי לא מסוגל וכמעט לא ראוי לכתוב לך: וגם, אם לא הייתי מאמין בתוקף באלוהים, באלמוות החיים ובגורלות שסימנה ההשגחה על איטליה, לא הייתי מעז לעשות זאת היום. אבל לא הצלחת, אני מאמין, להאמין לרגע אחד ששתקתי מתוך שכחה, אשמה או בגלל שלא הרגשתי את ההוד החגיגי המלא של ההקרבה שגלומה בך ובשלנו.
משפחתך תהיה, כשיהיה לנו חופש אמיתי, נס לאחדות ומצפון לנו כעם, עמוד היסטורי של האומה. קברי בניך יהיו מזבחות. שמותיהם יהיו בין הראשונים באזכרות הקדושים שלנו. ואתם שחינכתם את נפשם, אתם שראיתם אותם נעלמים אחד אחד, סובלים מה שרק חלק מהאמהות מסוגלות להבין, אבל לא מתייאשים, תישארו סמל לכולם של הכאב הגואל והמקדש, דוגמה ומופת לנשים איטלקיות ודוגמה כיצד המשפחה יכולה להיות מה שהיא צריכה להיות, בית המקדש, מקדש המולדת המשותפת.
אבל לא אכפת לך וגם לא היה אכפת להם מתהילה. הם סגדו רק לאידיאל קדוש של גאולת איטליה, טהורה מכל כתם של עבדות ומכל זוהמה של אנוכיות ושחיתות, ויוזמת מחשבות מפוארות וגדולות. מרומא, שהעניקה השראה, דרך מסורת של מאות שנים, מיטב נשמותינו לקרב ולמות קדושים. ועל כן אני אומר לך: חייכי כשאתה בוכה, בניך שלך ניצחו, בגסיסה; הם החישו מאוד את הרגע שבו האידיאל הזה יהפוך למציאות על פני האדמה שלנו. עייף משנים, מחולשות ומדברים אחרים, הרגשתי, עם ההודעה על מותו של ג'ובאני שלנו, ועל המילים האחרונות שאמר, שלהבת שנות נעוריי ניצתה בתוכי מחדש ותכלית החיים אוששה מחדש. אלפי אנשים שלנו, אל תטילי ספק בכך, הרגישו אותו הדבר. משפחה שלמה לא חיה או מתה כמו שלך מבלי שדור שלם יזכור, יעלה על נס ויתקדם צעד אחד קדימה.
לזכר האחים קאירולי וגבורתם הוקמו אנדרטאות ואתרי הנצחה רביםː
האנדרטה ברומא (בתמונה). ככר קאירולי במילנו. gropello cairoli, ליד פאביה, שם יש את אנדרטת הנופלים, האחים.
קולג' קאירולי בפאביה. ככר בנדטו קאירולי ברומא ורחובות על שמם, כמעט בכל עיר.
הערה
עריכהמהרשומות של הקורייה של פאביה עולה כי ארנסטו מרקו קרלו קאירולי נולד ב-20 בספטמבר 1832 לקרלו ואדלייד בונו. מהרשומות של הקורייה של פאביה עולה שג'ובאני מסימיליאנו לואיג'י נולד ב-27 ביולי 1842
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Dal manifesto dettato da Monterotondo il 2 novembre 1867; citato in Felice Cavallotti, Storia della insurrezione di Roma nel 1867, Milano, 1869, p. 536.
- ^ https://www.treccani.it/enciclopedia/cairoli_(Enciclopedia-Italiana)/
- ^ L'intera lettera si trova nel libro di Giuseppe Lipparini, Le Pagine della Letteratura Italiana, Vol. XVII (Gli Scrittori dell'Ottocento: i Politici e i Pensatori), Carlo Signorelli Editore, Milano (1926) pagg. pagg. 261-262.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "אחים קאירולי".