אירדנטה
אִירֶדֶנטה (irredenta) או אירדנטיזם (Irredentism) היא התלכדות קבוצה לאומית המצויה במדינה אחת (לרוב קבוצה שהיא מיעוט), מתוך שאיפה להסתפח למדינה אחרת (בדרך כלל בעלת גבול משותף) שבה מהווה לאום זה רוב או מחזיק בשלטון. אירדנטיזם יכול להתבטא הן בסיפוח השטח שבו מצויה הקבוצה הלאומית בלבד, והן בסיפוח כולל של המדינה שבה מצויה קבוצה זו. שאיפה זו מבוססת על זהות לאומית אתנית או דתית. בניגוד להגדרתו של ארנסט גלנר ללאומיות, המתבססת על חפיפה בין לאום לבין שטח, הלאומיות האירדנטיסטית מתבססת על הזיכרון ההיסטורי המשותף של ה"מולדת", ולכן איננה מוגבלת בהכרח לקרקע שעליה יושב הלאום כיום.
מקור המונח הוא "Italia Irredenta" ("איטליה שלא נגאלה").[1]
דוגמאות
עריכה- ארגון "איטליה אירדנטה" (אנ') (המקור למושג), שביקש לספח לאיטליה את כל השטחים שאוכלוסייתם דיברה איטלקית, שהיו אז בתחומה של אוסטריה.
- המיעוטים הסלאביים במדינות הבלטיות, ובעיקר מיעוטים רוסיים, השואפים כי רוסיה תשוב ותספח מדינות אלה לשטחה כמו שאירע לאחר כיבוש המדינות הבלטיות ב-1940, ולא נמנעים אף מעימותים אלימים עם הממשל במדינות אלה.
- השיעים בעיראק בתקופת שלטונו של סדאם חוסיין, שחלקם ביקשו להסתפח לאיראן. השיעים הם בעיראק רוב (מעל ל-60 אחוזים מהאוכלוסייה), אך עיראק בתקופה זו נשלטה באופן דיקטטורי על ידי סדאם חוסיין, שהשתייך למיעוט הסוני, ואיראן הייתה מפלט לפולחן דתי שיעי כתחליף לדיכוי הדתי של השלטון העיראקי. טענה זו מוטלת בספק רב עקב התנגשות זהויות. השיעים העיראקים החזיקו בזהות כפולה. מצד אחד - דתית - שיעית, בעלת זיקה לאיראן. מצד שני - ערבית לאומית, בעלת זיקה משמעותית לעיראק, בניגוד לאיראן, שאוכלוסייתה פרסית. ישנה טענה רחבה במחקר האקדמי שרוב השיעים בעיראק לא רצו כלל להשתייך לאיראן, ואף התגייסו בהמוניהם לצבא עיראק במלחמת איראן–עיראק כדי להוכיח את נאמנותם למדינה העיראקית.
- ארגון אומונויה המייצג את היוונים בדרום אלבניה (צפון אפירוס), שחלקם שואפים להסתפח ליוון.
- גרמניה הנאצית שביקשה לספח שטחים דוברי גרמנית שלא היו תחת שליטתה כגון אוסטריה וחבל הסודטים.
- ערבים תושבי ישראל הורחקו מתחום הגיוס אל צה"ל על בסיס רציונל לאומי־אירדנטי. על פי רציונל זה, עקב הסכסוך הישראלי–ערבי־פלסטיני, ועקב היותם של הערבים הפלסטינים תושבי ישראל השייכים ללאום הערבי־פלסטיני, הם הוצבו בעמדה מתנגחת עם הלאום היהודי ולכן לא התאפשר גיוסם לצבא. רציונל זה היה נתון בשנים הראשונות במחלוקת. עקב כך לא קיבלו ערביי ישראל פטור חוקי מן השירות הצבאי, אלא העניין הושאר לשיקול הדעת של הפוקד, אך בפועל הם לא נקראו לשירות.[2]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- אירדנטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ אביבה חלמיש, מבית לאומי למדינה בדרך, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג, יחידה 9, עמ' 268, הערה 8.
- ^ אורגד, ל. (2007). המיעוט הערבי בישראל וחובת שירות הביטחון. המשפט, יא, 381–407.
