אלפרד ויתקון

אלפרד ויתקון
	אלפרד ויתקון, 1962
לידה	23 בפברואר 1910; ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	20 במאי 1984 (בגיל 74)
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
	1954–1980; (כ־26 שנים)
	1954–1980; (כ־26 שנים)
פרסים והוקרה
	פרס צלטנר (1980)

אלפרד וִיתְקוֹן (וִיטְקוֹבְסקי) (23 בפברואר 1910 – 20 במאי 1984) היה שופט בית המשפט העליון, מומחה לדיני מיסים.

ביוגרפיה

אלפרד ויתקון נולד בשנת 1910 בברלין בירת גרמניה במשפחה יהודית עשירה, בנם השני של אדולף ויטקובסקי ולינה (רחל) לבית חווס. למד באוניברסיטאות ברלין, בון ופרייבורג, וממנה קיבל ב-1933 תואר דוקטור למשפטים. לאחר מכן המשיך להשתלם במידל טמפל שבלונדון והוסמך כבאריסטר.

ב-1935 עלה לארץ ישראל, כמו שני אחיו, והתגורר ברחוב הפלמ"ח בירושלים. באביב 1936 נישא לגְרֶטָה פיליפסון והיה אב לנעמי געש ולגדעון ויתקון, לימים מנהל ועורך דין, מנכ"ל הסוכנות היהודית ומנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל.^[1]

עבד כעורך דין במשרד עורכי הדין ש. הורוביץ ושות', עד שבשנת 1948 מונה לנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים. במאי 1951 מונה לבית המשפט העליון במינוי זמני,^[2] וב-1954 מונה לשופט בבית המשפט העליון. במקביל היה מרצה לדיני מיסים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

ויתקון היה מומחה מובהק לדיני מיסים, וספרו "דיני מיסים", שיצא לאור בארבע מהדורות, נחשב לספר יסוד בנושא בישראל. במבוא לספר זה נתן מענה לשאלה שמטרידה רבים:

"על חוק מס הכנסה – וכיוצא בו שאר דיני המיסים – נאמר שהוא 'מסובך ומסורבל ומעורפל'. ועדות שנתמנו, בארצות רבות, על מנת ליתן לחוק זה צורה פשוטה ומובנת לכל אדם, הגיעו לכלל דעה שאין זה אלא משאלת הדיוטות, ושאך בור גמור בעניין הנדון יכול לצפות שיינתן לו חוק מס הכנסה פשוט. שכן הנושא עצמו מסובך ומסורבל מטבעו ומעיקרו".

פסק דין נודע שלו עוסק בזכותה של דמוקרטיה להתגונן מפני הקמים נגדה:

"חופש ההתאגדות הוא מעיקרי המשטר הדמוקרטי ואחת מזכויות היסוד של האזרח. חלילה לנו לשלול זכות זו ולפסול אגודה בשל כך בלבד, שמטרתה או אחת ממטרותיה היא לשאוף לשינוי המצב החוקי הקיים במדינה... אך שום משטר חופשי לא יתן את ידו והכרתו לתנועה החותרת תחת אותו משטר עצמו... לא פעם קרה בהיסטוריה של מדינות בעלות משטר דמוקרטי תקין, שקמו עליהן תנועות פשיסטיות וטוטליטריות למיניהן, והשתמשו בכל אותן הזכויות של חופש הדיבור, העיתונות וההתאגדות, שהמדינה מעניקה להן, כדי לנהל את פעולתן ההרסנית בחסותן"

— בג"ץ 253/64 ג'ריס נ' הממונה על מחוז חיפה, פ"ד יח (4)

אלפרד ויתקון, 1965

כשופט בית המשפט העליון ישב ויתקון בהרכב הערעור במשפטו של אדולף אייכמן, כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לקראת הבחירות לכנסת השביעית, ובשנת 1972 מונה ליו"ר ועדת חקירה ממלכתית לעניין חברת "נתיבי נפט". כמו כן הוא עמד בראש הוועדה לעניין מעצרים מנהליים, הוועדה לבדיקת סעיפי חוק לשון הרע, הוועדה לעניין הפיצויים מגרמניה והוועדה לתכנון שטרי כסף ומעות בבנק ישראל.

בשנת 1980 זכה בפרס צלטנר. באותה שנה, בהגיעו לגיל פרישה, פרש מבית המשפט העליון.

נפטר ב-20 במאי^[3] 1984. ב-1988 ראה אור קובץ מאמרים ורשימות פרי עטו. על שמו רחובות בירושלים ובבאר שבע.

אחיו הגדול של ויתקון, ד"ר ארווין (משה) ויטקובסקי (ויתקון), היה כלכלן, כיהן כנספח הכלכלי הראשון בשגרירות ישראל בוושינגטון (1949–1951) ולאחר מכן היה מנכ"ל בנק אגוד לישראל.^[4] בתו הצעירה של ארווין, רעיה הַרְניק, היא סופרת ילדים, משוררת ופעילת חברה ישראלית, אלמנתו של המוזיקאי ועורך הרדיו מאיר הרניק ואמו של רב-סרן גוני הרניק, שנפל בקרב על הבופור בתחילתו של מבצע שלום הגליל.

כתביו

דיני מיסים רשימות לפי הרצאותיו של א’ ויתקון; בעריכת מיכאל רעואל, ירושלים: מפעל השכפול [האוניברסיטה העברית], תשי"ד 1954.
משפט וחברה, תל אביב: דביר (דביר לעם), תשט"ז 1955.
מבוא לדיני המיסים: מסי הכנסה, עזבון ושבח, ירושלים ותל אביב: שוקן, תשי"ז. (3 כרכים; מהדורה ב מורחבת ומתוקנת, ב-4 כרכים: תשכ"ב; מהדורה ג מורחבת ומתוקנת, בהשתתפות יעקב נאמן: תשכ"ו; מהדורה ד מורחבת ומתוקנת: תשכ"ט.)
פוליטיקה ומשפט: הרצאה שנייה בסדרת ההרצאות השנתיות לזכרו של הנשיא הראשון של בית המשפט העליון הד"ר משה זמורה ז"ל: דברים שנאמרו ביום י’ באדר ב’ תשכ"כ, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, תשכ"ה.
משפט ושיפוט: קובץ מאמרים ורשימות, ירושלים: שוקן, תשמ"ח 1988.^[5]
סוגיות פוליטיות בבית המשפט, דבר, 23 במאי 1980
מי זכאי לפנות לבג"ץ, דבר, 24 בספטמבר 1980
החוק, ההלכה והתודעה היהודית, דבר, 19 באוקטובר 1981
בית המשפט העליון בלי משה לנדוי, דבר, 30 באפריל 1982
ועדות חקירה וחופש הביטוי, דבר, 5 באוקטובר 1982
זכר ליציאת גרמניה (מדוע לא ראו היהודים את הכתובת על הקיר), דבר, 11 בפברואר 1983
גם פושעים נהנים מחוק הגנת הפרטיות, 27 במאי 1983
בשכל בריא ובלב חם (עם פרישתו של יצחק כהן מבית המשפט העליון), דבר, 11 בנובמבר 1983
ברכה לבטלה (כללי האתיקה של הכנסת אינם אלא כסות עיניים), דבר, 16 דצמבר 1983
אתיקה פושרת, דבר, 23 בדצמבר 1983

לקריאה נוספת

קלוד קליין, 'עם פרישתו של ד"ר אלפרד ויתקון מבית המשפט העליון', משפטים י (1980), 194–195.
אלפרד ויתקון, 'מעולמו של שופט', עיוני משפט ז, 3 (תש"ם), 531–540.
יוסף גרוס, 'השופט ד"ר אלפרד ויתקון עם פרישתו מבית המשפט העליון', עיוני משפט ז, 3 (תש"ם), 525–530. (על תרומתו לדיני המיסים)