אסון מעגן
אֲסוֹן מַעֲגָן הוא אסון תעופה שהתרחש בכ"ח בתמוז תשי"ד, 29 ביולי 1954, כאשר מטוס קל מסוג פייפר קב התרסק לתוך קהל שנכח בטקס זיכרון לצנחני היישוב בקיבוץ מעגן. באסון נהרגו 17 איש ונפצעו 25. ראש ממשלת ישראל משה שרת וראשי היישוב נכחו בטקס זה.
 | |
| אנדרטה לצנחן פרץ גולדשטיין בקיבוץ מעגן | |
| תאריך |
29 ביולי 1954  |
|---|---|
| מיקום |
מעגן |
| קואורדינטות | 32°42′31″N 35°36′06″E / 32.708583333333°N 35.601722222222°E |
| הרוגים |
17 |
| פצועים |
25 |
|
(למפת עמק בית שאן רגילה)   אסון מעגן | |
  | |
תיאור האסון
עריכהטקס הזיכרון נערך למטרת חנוכת האנדרטה לזכר הצנחן פרץ גולדשטיין, שהיה חבר הגרעין שהקים את קיבוץ מעגן ונספה בשליחותו באירופה, ואמור היה להעלות את פועלם של הצנחנים שנשלחו במלחמת העולם השנייה לאירופה להציל יהודים. העצרת נועדה להתקיים בו זמנית עם הנחת אבן הפינה למוסד "יד ושם". כך יצא שהבחירה באיזה טקס להשתתף סימנה גם עמדה לגבי התמיכה במפלגת מפא"י והציונות הארץ-ישראלית - הנוכחים הביעו בעצם השתתפותם את תמיכתם בעמדת היישוב, ובעיקר מפלגת מפא"י, לגבי אופן תגובתם ומידת היחלצותם לעזרת יהודי אירופה בזמן השואה, במיוחד לאור משפט קסטנר. ראש הממשלה משה שרת הכין נאום בו עמד להשיב לתוקפים את ראשי היישוב על פועלם בשואה לאור משפט קסטנר שהתקיים זה מכבר. הטקס זכה לפרסומת מקדימה מרובה ברדיו ובעיתונים, כלי התקשורת באותה התקופה.
בטקס נכחו כ-2,500 מוזמנים ובהם ראש הממשלה משה שרת, מזכ"ל ההסתדרות מרדכי נמיר, יגאל אלון, טדי קולק, הצנחנים ששבו בשלום מאירופה ומשפחות הצנחנים שנספו, קציני צה"ל וראשי ההתיישבות העובדת. על סידורי הטקס היה ממונה צה"ל, שהכשיר מגרש מיוחד, כיסאות וסידורי ביטחון. השורות הראשונות הוקצו לצנחנים ובני משפחות הצנחנים שנספו.
נשיא המדינה היה אמור אף הוא להשתתף בטקס, אך ביטל ימים ספורים קודם לכן את השתתפותו, לטובת האירוע ביד ושם. עם זאת, הוא שיגר איגרת עם דבריו. מארגן הטקס, מזכיר קיבוץ מעגן פנה לצה"ל וביקש מטס צבאי, אך הצבא סירב לבקשתו. ארגון קלוב התעופה לישראל הציע מטס ראווה לצורך פרסום פועלם, ומארגן הטקס הסכים לכך יומיים לפני המועד, במגמה שמטוס קל יעבור מעל ראשי הנוכחים וממנו תושלך איגרת הברכה מנשיא המדינה לכבוד הנוכחים בעצרת.
בתחילת העצרת הוצב משמר כבוד ליד האנדרטה בפיקודו של סגן שמחה לוי, תזמורת צה"ל פתחה בנגינת "התקווה" והחיילת דליה פרידלנד קראה תפילת "יזכור", אביו של פרץ גולדשטיין הסיר את הלוט מעל המצבה וזרים הונחו למרגלותיה.
בשלב זה הופיעו שני מטוסי פייפר של "קלוב התעופה לישראל", שמאחד מהם אמורה הייתה להיות מוצנחת איגרת. הטייס היה אוריון גלין גלר ומאחוריו ישב מזכיר הקלוב לתעופה אבשלום סטרוד. המטוס הגיע מצד דרום, הסתובב וקרב אל הקהל. נקודת ההצנחה תוכננה להיות מצפון לאנדרטה, אך משהצניח גלין את האיגרת היא נתפסה בגלגל השמאלי של המטוס. גלין ביצע מספר סיבובים שבהם נראה סטרוד מחזיק את ההגאים ובו בזמן גלין משרבב החוצה את פלג גופו העליון ומנסה להגיע לאיגרת. לאחר שהצליח לתפוס את האיגרת, חזר ליעף אחרון, הפעם בגובה נמוך מאוד, והפעם הוציא את כל פלג גופו העליון מחוץ למטוס והטיל את הצינור ובו האיגרת. מתחקיר "הארץ" עולה שייתכן וגם בפעם הזו בהגאים אחז סטרוד שמעולם לא הטיס מטוס. בכל מקרה כאשר חזר להביט לפנים כבר היה מאוחר מדי. המטוס פגע בסגן שמחה לוי שעמד ליד האנדרטה והרגו מיד. לאחר מכן המשיך המטוס, דילג על שלוש השורות הראשונות, התהפך ופגע בקהל שישב בשורות שאחריהן. מנועו המשיך לפעול והמדחף פגע באנשים נוספים ופצע והרג בהם. 17 אנשים נהרגו ו-25 נפצעו. הטייס והנוסע נפגעו קלות. הטייס חילץ את עצמו, ואחר כך את סטרוד. ישנם חילוקי דעות לגבי התנהגותו של הטייס לאחר פציעתו. יש אומרים שישב ובכה, ואחרים אומרים שהתעשת וסייע בחילוץ הפצועים. השניים פונו מהמקום, והמטוס עלה באש.
בין הנספים היו ארבעה מצנחני היישוב שהיו ביחד עם פרץ גולדשטיין בשליחות וחזרו בשלום: סגן-אלוף דב הררי (ברגר), אריה אורני (פיכמן), אריה גוקובסקי ושלום פינצי. כמו כן נספו בן ציון ישראלי מראשי תנועת העבודה; מחנכו של גולדשטיין בקיבוץ אפיקים שמואל זהרהרי ורעייתו רחל; אליהו שומרוני, מייסד הנח"ל; צפורה כסה, מחנכת בקבוצת שילר, אשתו של יונה כסה; ודניאל ועפרה סרני - בנם וכלתם של עדה ואנצו סרני (הצנחן שנספה באירופה).
גם סימן-טוב גנה, בעל עיטור הגבורה ממלחמת העצמאות, היה בין המשתתפים בטקס, וניצל כשעבר שניות ספורות לפני האסון מהמקום שבו ישב.
ראש הממשלה מנע את הפרסום בעיתונות עד למחרת, על מנת שמשפחות הנספים והניצולים יוכלו להתעדכן לגבי מצב קרוביהם.
השלכות האסון והנצחתו
עריכהועדת החקירה שמונתה לחקור את האסון מנתה שלושה חברים: יזהר הררי, אל"ם יצחק פונדק ועמנואל צור. מסקנות הוועדה הוגשו לראש הממשלה ב-7 בספטמבר 1954. הוועדה קבעה כי אורי גלין פעל מתוך פזיזות, קלות ראש וחוסר אחריות, וכי הטיסה כולה, כולל השלכת האיגרת, בוצעו ללא רישיון מאגף התעופה האזרחית. אורי גלין הועמד לדין באשמת גרימת מוות ברשלנות, אך לאחר שמיעת עדי התביעה המליץ השופט ליועץ המשפטי לממשלה להפסיק את ההליכים לאור דלות הראיות נגד גלין והיועץ המשפטי לממשלה נענה להמלצה[1].
גלין עבר להתגורר בארצות הברית, למד רפואה והמשיך לעסוק באתלטיקה (הוא היה שנים רבות אלוף ישראל בזריקת דיסקוס וייצג אותה גם בארצות הברית). לאחר מספר שנים חזר לישראל ונתמנה למרצה בבית הספר לרפואה שליד הטכניון בחיפה. כן היה בכיר באיגוד האתלטיקה עד יציאתו לגמלאות.
משרד הביטחון לא הכיר באחריותו לאסון ומשפחות הנספים והנפגעים קיבלו מהממשלה פיצוי חד פעמי כולל של 160 אלף לירות, שאותו הגדיר שר האוצר כ"תשלום חסד". כדי לפצות את קיבוץ מעגן עצמו על האסון, הקציב המשרד כסף להקמת "בית הצנחן" במקום האסון.
בבית הצנחן יש אולם מופעים קטן, פינת הנצחה לנספים באסון מעגן, תערוכה על שליחות הצנחנים באירופה במלחמת העולם השנייה ותערוכה על תולדות קיבוץ מעגן. במקום נערכים סיורים מודרכים ומוצג סרט על שליחות הצנחנים ואסון מעגן.
חקירת האסון ונסיבותיו
עריכהמיד לאחר האסון מונתה ועדת חקירה שהסיקה, על פי עדותו של גלין, שמדובר בתקלה טכנית של כיס אוויר בצירוף כשל של המנוע. כמו כן קבעה הוועדה שמארגן הטקס אשם בסדרה של ליקויים שבלעדיהם היה ניתן למנוע את האסון.
שנים לאחר מכן, בתחקיר של עיתון "הארץ", התברר שקלוב התעופה איימו על עדים מרכזיים, ואלו נמנעו מעדות. כמו כן, התברר שבסבירות גבוהה מאוד התנהגות הטייס הייתה ראוותנית גם ביעף השני, וכפי הנראה גם ביעף זה מסר את ההגה לנוסע, סטרוד, שמעולם לא הטיס מטוס קודם לכן, וצורף למטס מכיוון שהיה היחיד שהכיר את הפרטים שסוכמו לגבי המטס וחלקו בטקס.
התברר גם שהאיגרת שהושלכה כלל לא הייתה דבר נשיא המדינה, אלא ברכת קלוב התעופה לכבוד האירוע.
קישורים חיצוניים
עריכה- אורי גלין, באתר הפלמ"ח
- אסון מחריד במעגן - 15 הרוגים, דבר, 30 ביולי 1954; המשך
- י. אביאל, 15 איש נהרגו בנפול מטוס לתוך קהל, הארץ, 30 ביולי 1954
- 14 נהרגו בהתרסק מטוס בין נאספי כנס במעגן, הַבֹּקֶר, 30 ביולי 1954
- שמות ההרוגים, הַבֹּקֶר, 30 ביולי 1954
- 13 נהרגו ו-23 נפצעו באסון מחריד בנפול מטוס לתוך הקהל בעצרת במעגן, הצופה, 30 ביולי 1954
- שמעון עופר, 15 קרבנות-תאונה בעצרת במעגן, זמנים, 30 ביולי 1954
- אסון מחריד בטקס גילוי אנדרטה לצנחן גולדשטיין ב"מעגן", חרות, 30 ביולי 1954
- העם אבל וחולק כבוד אחרון לחללים, מעריב, 30 ביולי 1954
- דממת-מוות בקבוץ המעגן, מעריב, 30 ביולי 1954
- האסון התחולל לנגד עיני, מעריב, 30 ביולי 1954
- 4 הצנחנים שמצאו מותם ליד אנדרטה לזכר חברם, מעריב, 30 ביולי 1954
- 15 נהרגו בעצרת לזכר הצנחנים בהתרסק מטוס; 25 נפצעו, על המשמר, 30 ביולי 1954; המשך
- 14 נהרגו, 22 נפצעו באסון מחריד בעצרת-זכרון בקיבוץ "מעגן", קול העם, 30 ביולי 1954
- אסון מחריד בקבוצת מעגן בעצרת לגילוי אנדרטה לזכר הצנחן גולדשטיין, שערים, 30 ביולי 1954
- נפש לחללי מעגן – ביום השלושים, על המשמר, 26 באוגוסט 1954
אסון מעגן, יומני כרמל, 1954 (התחלה 4:34)- שי פוגלמן, מה באמת קרה שם, באסון התרסקות המטוס בקיבוץ מעגן, לפני 55 שנה?, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2009
- אסון מעגן, מסמכים בארכיון צה"ל
- מידע על אסון מעגן בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ מזכירות היועץ המשפטי, היועץ המשפטי עונה, דבר, 27 במאי 1956