אסטלת הרעב
אסטלת הרעב היא כתובת הירוגליפית בכתב חרטומים השוכנת באי סהל על הנילוס מדרום לעיר אסואן במצרים העליונה. הכתובת עוסקת בשבע שנות בצורת ורעב בתקופת שלטונו של המלך ג'וסר מהשושלת השלישית ששלט במצרים במחצית הראשונה של המאה ה-27 לפנה"ס. הערכת החוקרים היא שהכתובת נכתבה בתקופת בית תלמי ששלטה במצרים בין השנים 30-323 לפנה"ס. הכתובת נמצאה ותועדה על ידי פלינדרס פיטרי בעת מסעו בשנת 1887 לאורך הנילוס לדרום מצרים.
תיאור האסטלה
עריכהכתובת האסטלה נכתבה על מצוק מגרניט טבעי שנמצא בשטח, פני השטח של המצוק נחתכו בצורה מלבנית. הכתובת נכתבה בכתב חרטומים על פני 42 עמודות. בחלק העליון של האסטלה מעל הטקסט מימין מתוארים שלושה אלים מצריים כשפניהם לכיוון שמאל: "ח'נום" אל מקורות הנילוס, "סָתֵת" שהייתה האלה של שיטפונות הנילוס ו"אָנוּקֵט: אלת הנילוס. מולם כשפניו לכיוון האלים מתואר ג'וסר מציע מנחה לאלים בידיים מושטות. בשליש העליון של הסלע נמצא סדק שהיה קיים כבר בעת יצירת האסטלה. חלקים מסוימים של האסטלה נפגעו ולא ניתן לקרוא את הכתובת בחלקים אלה.
הכתובת
עריכההכתובת מתארת אירועים שאירעו בשנה ה-18 למלכותו של ג'וסר. על פי הכתובת המלך היה מוטרד ומודאג כי מצרים סבלה מבצורת ורעב של שבע שנים, במהלכן מפלס הנילוס היה נמוך ולכן לא הציף את האדמות החקלאיות (מחזוריות ההצפות של הנילוס היוותה יסוד עיקרי בחקלאות, בתרבות ובפולחן במצרים העתיקה והיה הכרחי לקיום החקלאות באותה עת). הכתובת מתארת גם את סבלו של העם כתוצאה מהבצורת שהביאה אנשים לעבור על חוקי המדינה הקשורים באדמות. ג'וסר פנה לאמחותפ שהיה יועצו ושימש גם בתפקיד הכהן הגדול לאל השמש רע ולכהניו בבקשת עצה. הוא מבקש לדעת היכן נולד האל הפי שהיה האלהה של השיטפונות השנתיים של הנילוס ואיזה אל שוכן באותו מקום.
אמחותפ החליט לבדוק את הנושא בארכיון המקדש של Hut-Ibety ששכן בהרמופוליס והוקדש לאל תחות. לאחר מחקר הודיע אמפחותפ למלך ששיטפונות נהר נשלטים על ידי האל ח'נום השוכן באי יב ושמקורו במעיין קדוש הנמצא במקום.
אמחותפ החליט לנסוע מיידית למקדש חנום, הוא טהר את עצמו והתפלל לחנום, הוא הציע לו את "כל הדברים הטובים" ובקש את סיועו. לפתע הוא נרדם ובחלומו הוא מקבל את ברכתו של חנום. האל מציג את עצמו ומתאר את יכולותיו ואת כוחותיו האלוהיים. בסוף החלום הבטיח חנום להחזיר את זרימתו של הנילוס. אמחותפ התעורר מחלומו, כתב את מה שהתרחש בחלום וחזר לג'וסר לספר לו את מה שארע.
המלך היה מרוצה מהבשורה, הוא פרסם צו שנשלח אל הכוהנים הסופרים ועובדים המורה להם לשקם את המקדש של חנום, ולקבוע מועדים קבועים למתן מנחות לאל. צו נוסף הורה שהמקדש ישלוט על אזור מאסואן עד טקומפסו על כל עושרה, כן העניק למקדש חלק ביבוא שהגיע מנוביה.
תארוך הכתובת
עריכה
התרגום הראשוני של הכתובת נעשה על ידי האגיפטולוג הצרפתי Pascal Barguet בשנת 1950. מאז הפענוח הכתובת עניינה אגיפטולוגים והיסטוריונים. סגנון הכתיבה והמבנה שלה העלו את ההשערה שהיא נכתבה בתקופה התלמיית אולי בתקופתו של תלמי החמישי (סוף המאה ה-2 לפנה"ס) על ידי הכהן של האל חנום, במטרה לחזק את כוחו של האל. בתקופה התלמיית התקיימו מאבקים בין כיתות דתיות על כוח והשפעה, והכתובת נועדה להצדיק את שליטתם של הכהנים באזור האי יב.
בעת פענוח הכתובת חשבו חלק מהחוקרים שיש קשר בין אזכור שבע שנות הרעב לסיפור המקראי על יוסף וחלומות פרעה, אך קשר מעין זה נפסל בגלל שתקופת חייו המשוערת של יוסף כדמות מקראית הייתה כאלף שנים אחרי אמחותפ שבכתובים המצריים. כמו כן, תקופת רעב של שבע שנים היא מוטיב משותף באגדות רבות של עמי המזרח הקרוב. בין השאר מוזכר רעב בן שבע שנים באגדות ממסופוטמיה ובעלילות גילגמש, בהן האל אנו מנבא על בואה של תקופת רעב כזו. החוקר הגרמני יואכים פרידריך קוואק חקר את כתבי נפרקאסוקאר, מפרעוני מצרים, ומצא גם בהם תיאור של תקופת רעב בת שבע שנים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- תרגום הכתובת על אסטלת הרעב (באנגלית)