ויקיפדיה

אקדוחן

אקדוחן (באנגלית: Gunfighter או Gunslinger או Gunman) הוא מונח ספרותי, אשר באופן היסטורי משמש לצורך התייחסות אל גברים במערב הפרוע של ארצות הברית, אשר זכו למוניטין של אנשים מסוכנים, החמושים באקדחים, המשתתפים בקרבות אקדחים ויריות. כיום, המונח "אקדוחן" משמש, פחות או יותר, לציון אדם בעל יכולת לשלוף במהירות אקדח מתוך חגורה. "אקדוחן" הוא גם אחת הדמויות הפופולריות ביותר בז'אנר המערבון, המופיע לרוב בסרטים, משחקי וידאו, וספרות.

אקדוחן, מתוך סרט הקולנוע האילם "שוד הרכבת הגדול" ("The Great Train Robbery"), 1903.

האקדוחנים נעים בין עיסוקים שונים, כולל אנשי חוק, פורעי חוק ובוקרים, אך לעיתים קרובות יותר זהו שם נרדף לשכירי חרב אשר התפרנסו באמצעות נשקם במערב הישן.[1]

מקור המונח

עריכה

במונח "gun slinger" נעשה שימוש במערבון "Drag Harlan" – סרט קולנוע משנת 1920.‏[2] במהרה, סופרי מערבונים אחרים, כגון זיין גריי, אימצו את המילה והשימוש בה הפך לנפוץ. בהקדמה לספרו משנת 1975‏ "The Shootist", הסופר גלנדון סוורת'וט כותב שהמונחים "gunslinger" ו-"gunfighter" הם מונחים מודרניים, והמונחים בשפה המדוברת באותה התקופה (של המערב הפרוע) היו "gunman", "pistoleer", "shootist" או "bad man" (לפעמים נכתב "badman"). נראה כי סווארת'וט צדק לגבי "gunslinger", אך המונח "gunfighter" הופיע במספר עיתונים בשנות ה-70 של המאה ה-19, המעידים על כך שהמונח היה קיים ושגור כבר במאה ה-19.‏[3] בט מאסטרסון השתמש במונח "gunfighter" במאמרי העיתונים שכתב אודות אנשי החוק ופורעי החוק שהכיר. עם זאת, ג'וזף רוזה ציין כי אף על פי שמסטארסון השתמש במונח "gunfighter" בכתביו, הוא העדיף את המונח "mankiller" כאשר שוחח על אותם אישים.[4] קליי אליסון (1841-1887), אקדוחן ומגדל בקר שהיה ידוע לשמצה בניו מקסיקו ובטקסס, היה הראשון שעשה שימוש במונח "shootist".‏[5]

שימוש

עריכה

לעיתים, "אקדוחנים" הם גברים שמועסקים על ידי בעלים של חווה במערב הפרוע, לצורך הגנתם, אם נקלעו לסכסוך.[3] במקרים אחרים, למשל במקרה של בילי הנער, המונח מתייחס לפורעי חוק ידועים לשמצה, אך גם עבור שומרי חוק כמו פאט גארט וואייט ארפ. "אקדוחן" יכול להיות פורע חוק – שודד או רוצח שמנצל את השממה של הגבול כדי להסתתר מהחברה התרבותית הנורמטיבית, אך לפשוט עליה מעת לעת. כמו כן, האקדוחן יכול להיות סוכן של המדינה, ארכיטיפ של רוכב בודד, אבל לעיתים קרובות יותר שריף, שחובתו הייתה לעמוד בפני העבריינים ולהביא אותם לדין. היו שם גם כמה בוקרים לאורך ההיסטוריה, שהיו אקדוחנים, כגון כנופיית "Cochise County Cowboys", שלקחו חלק בטבח הדמים של "קניון השלד".[6]

תיאור בתרבות

עריכה
 
ויליאם ה' הארט כאקדוחן, מתוך סרט הקולנוע האילם "האקדוחן" ("The Gun Fighter"), שנת 1917.

אקדוחנים, לעיתים קרובות, מופיעים כדמויות ארכיטיפיות בסרטים ורומנים מז'אנר המערבון, יחד עם הבוקרים. לעיתים קרובות, גיבור המערבון פוגש מולו יריב דואלי, המייצג של הצד הרע שלו, אשר עליו להרוס.[7]

אקדחונים גיבורי מערבונים מוצגים כאנשי חוק מקומיים או קציני אכיפה, חוואים, קציני צבא, בוקרים, מרשלים, נוודים מתבודדים או בעלי מיומנות לשליפה מהירה של אקדח (למשל בדו-קרב אקדחים). בדרך כלל, הם אנשים גבריים בעלי יושרה ועקרונות, המאופיינים באומץ, מוסר, נוקשות ועצמאיות (לעיתים קרובות מלווים בעוזרים אישיים נאמנים), בעלי גישה עצמאית ומכובדת (אבל לעיתים קרובות מאופיינת גם כשתקנים, או אנשים הממעטים במילים).[8] לעיתים, הם מוצגים באופן דומה לאבירים הרפתקנים, הנודדים ממקום למקום ללא כיוון מסוים, מתעמתים מדי פעם מול אויבים סקרנים ועוינים, תוך שהם מצילים אנשים בודדים או קהילות שלמות מאויבים אלימים. גיבור המערבון, בדרך כלל, ניצב לבדו בפני סכנה, בדרך כלל נגד פורעי חוק, תוך שהוא מפגין את כישוריו הפיזיים (מומחיות בשימוש באקדח, חבל, רכיבה על סוסים וכדומה).[7]

בקולנוע, לאקדוחנים יש, לעיתים קרובות, מיומנויות כמעט על-אנושיות עם האקדח. שליפה מהירה של אקדח מן המותן או סיבוב אקדח סביב האצבע וטריקים שונים של ירי באקדח הם יכולות סטנדרטיות עבור האקדוחנים של המסך הגדול.[1] בעולם האמיתי, לעומת זאת, אקדוחנים המסתמכים על טריקים נוצצים והופעות תיאטרליות עלולים למצוא עצמם מתים מהר מאוד; לפיכך, רוב האקדוחנים נוקטים בגישה הרבה יותר מעשית כלפי כלי הנשק שלהם. אקדוחן אמיתי לא ירה על מנת להרשים, אלא אך ורק על מנת להרוג.[1]

"עימות בצהריי היום" הוא מיתוס קולנועי קלאסי, אשר במסגרתו שני אקדוחנים, השווים זה לזה ברמת המיומנות שלהם, מסכימים להיפגש לדו-קרב רשמי, המהווה נקודת שיא דרמטית בעלילה. קרבות שכאלו התרחשו במציאות, מדי פעם, אולם לרוב – חילופי אש בין אקדוחנים היו ספונטניים יותר, כאשר תגרות אגרופים הפכו לקטלניות יותר, כאשר אחד הצדדים שלף את נשקו; במקרים מסוימים, לא ניתן לדעת מי באמת ניצח בדו-קרב, אלא לאחר מספר דקות, לאחר התפזרות העשן.[9] ישנם ניצחונות בקרבות אקדחים המושגים באמצעות הסחות דעת פשוטות; ישנם מקרים בהם האקדחים מתרוקנים מכל הקליעים שבהם, לאחר ששני האקדוחנים ירו זה על זה מאחורי מחסה, ולמעשה אף אחד מהם לא נפגע כלל. אקדוחנים בדרך כלל נתנו זה לזה מרחב, והיה זה נדיר עבור לשני אקדוחנים מפורסמים להתעמת זה עם זה.[1] המוניטין של האקדוחן, לעיתים קרובות, היה יקר ערך כמו כל הכישורים בהם היה מיומן. בסרטים ובספרים מסוגת המערבון, בריונים צעירים לעיתים קרובות היו קוראים תיגר כנגד אקדוחנים מנוסים, בתקווה לבנות את המוניטין של עצמם, אבל רק לעיתים נדירות היה הדבר קורה גם בחיים האמיתיים. מוניטין חזק היה מספיק כדי לשמור על אזרחים, וכדי לחסוך עימותים מהאקדוחן. אפילו אקדוחנים אחרים היו עשויים להימנע מכל עימות מיותר.[1]

בימים של המערב הישן, היו מספרים סיפורים אודות אקדוחנים, אשר היו מתעצמים עוד ועוד ככל שהיו ממשיכים לספר את אותו הסיפור, כך שמאבק יחיד שבו השתתף אקדוחן עשוי היה לבנות עבורו מוניטין יקר ערך.[1][10] לדוגמה, קרב האקדחים באו. קיי. קוראל הפך את ואייט ארפ לאגדה, אף על פי שהיה דמות שולית יחסית, לפני הקרב. אקדוחנים מסוימים, למשל: בט מאסטרסון, עסקו באופן פעיל בקידומם העצמי. ג'וני רינגו בנה מוניטין כאקדוחן, בעוד מעולם לא לקח חלק בקרב יריות או הרג אזרחים לא חמושים.

אמת או בדיה

עריכה
 
אקדוחנים הודפים מתקפה של אינדיאנים.

ברוב קרבות האקדחים המתוארים בספרים או בסרטים משתתפים שני אקדוחנים, הניצבים זה מול זה, כאשר כל אחד מהם מחכה שהשני יעשה את הצעד הראשון. אך במציאות, מקרים שכאלו מתרחשים רק לעיתים נדירות. לעיתים קרובות, קרבות היריות החלו מתוך דחף רגעי, כאשר אחד הצדדים שולף לפתע את אקדחו, והאחר מגיב. לעיתים קרובות, הדבר יתפתח לקרב יריות, אם שני הגברים יזנקו לתפוס מחסה.‏[11]‏ בפולקלור העממי, אקדוחנים בעלי מוניטין היו להוטים להתעמת נגד אקדחונים אחרים, בעלי מוניטין שווה-ערך לזה שלהם. במציאות, דווקא ההפך היה הנכון, שכן במקרים בהם שני הגברים היו בעלי מוניטין דומה, שניהם היו נמנעים מלהתעמת האחד עם השני, בכל ההזדמנות אפשרית.[1] רק לעיתים רחוקות הם לקחו סיכונים מיותרים, ובדרך כלל היו שוקלים את האופציות שלהם לפני ההתמודדות עם אקדוחן מפורסם אחר. כבוד הדדי שכזה, ששני אקדוחנים מפורסמים רחשו זה לזה, הוא אחת הסיבות העיקריות מדוע קרבות האקדחים המפורסמים ביותר היו כמעט אף פעם לא על שני אקדוחנים מפורסמים המתעמתים זה עם זה, אלא לרוב אקדוחן מפורסם בולט אחד, המתעמת נגד יריב או יריבים שהם פחות ידועים ממנו.

קרבות אלה בדרך כלל היו מקרוב ובאופן אישי, עם מספר יריות מכל אקדח, ופעמים רבות התוצאה הייתה שעוברי אורח חפים מפשע היו נפגעו מכדורים תועים. רוב הזמן, היה זה קשה לדעת מי "ניצח" בקרב היריות במשך כמה דקות, עד לאחר שעשן אבק השרפה השחור שנפלט מהאקדחים היה מתפזר מן האוויר.[10] הדרכים השונות בהן האקדוחנים מצאו את מותם הן מגוונות, כמו כל שאר בני האדם. אקדוחנים מפורסמים רבים הטילו אימה על הציבור, בשל המוניטין הרב שצברו, עד כי כך שכאשר נהרגו, היה זה כתוצאה ממארב, ולא מוות הירואי.[12] אחרים מתו לבדם. היו שמתו מזקנה או ממחלה.

סיפורי מיתולוגיה ופולקלור לעיתים קרובות עשויים להגזים בתיאורים של מיומנויותיהם של אקדוחנים מפורסמים. רוב הדמויות ההיסטוריות הללו לא היו ידועים כמי שמסוגלים לבצע להטוטי ירי באקדחיהם, וגם לא בהכרח היה להם מוניטין של צלפים מדויקים. בין התיאורים המופיעים לעיתים קרובות במערבונים: ירי במרכזו של מטבע, סיבוב אקדח במהירות סביב אצבע, ירי כדור על מנת לחתוך חבל התלייה, ירי מדויק שבכוונה לא נועד להרוג את היריב (למשל: ירי אל כובע; ירי אל עבר אבזם החגורה של היריב ובכך לגרום לו להפיל את מכנסיו; ירי אל עבר הידיים של היריב ובכך לגרום לו לשמוט מידיו את אקדחו – בדרך כלל כחלופה להריגתו של היריב). המיתוס האחרון הופרך על ידי "מכסחי המיתוסים", אשר קבעו כי הדבר בלתי אפשרי לביצוע, שכן קליעי האקדח נוטים להתנפץ לרסיסים שיכולים לפגוע או אפילו להרוג.[13] אד מק'גיברן הפריך מיתוס הקשור בירי לא מדויק של אקדח.[14]

בסרטי מערבונים, חגורות האקדח של הדמויות לעיתים קרובות היו לבושות נמוכות על המותן והירך חיצונית, עם הנרתיק חתוך מסביב להדק של האקדח על מנת לאפשר שליפה חלק ומהירה. סוג כזה של נרתיק הוא אנכרוניזם הוליוודי.[15] בסרטים אחרים, ניתן להבחין בין אקדחונים-מהירי-שליפה לבין בוקרים, שכן כלי הנשק שלהם, לעיתים קרובות, קשורים לירך שלהם. הרבה לפני שהנרתיקים היו מצופה פלדה, הם היו רכים וגמישים, שכן היו צריכים להיות נוחים, כפריט לבוש יום-יומי. רוב הזמן, אקדוחנים היו מסתירים את האקדחים שלהם בכיסים שלהם.[9] ביל היקוק הפראי הפך את סוג הנרתיק המכונה "Butt-Forward" לפופולרי, נרתיק שהיה נוח יותר לאדם הרכוב על סוס.[15] אקדוחנים אחרים השתמשו במכשירים אחרים, שאפשרו להם שליפה מהירה וקלה יותר.[16] אקדח תופי היה נשק פופולרי של אקדוחנים שהיו רוכבים, בוקרים, ואנשי חוק בשל היעילות על גבו סוס והאפשרות להסתיר בקלות את כלי הנשק.[1] רובה "וינצ'סטר" היה גם נשק פופולרי בקרב האקדוחנים, אשר זכה לכינוי "האקדח שזכה במערב"; רובה זה היה בשימוש נרחב גם בקרב תושבי יישובי הספר האמריקאי. רובים היה נשק פופולרי עבור שליחים ושומרים, במיוחד אלה במרכבות דואר ורכבות שהיו אחראים על פיקוח ושמירת משלוחים פרטיים יקרי ערך.

אף על פי ששליפה מהירה וירי מהמותן היו מיומנויות חשובות במערב,[17] רק קומץ של אקדוחנים היו ידועים היסטורית כמהירים כל כך, בהם הידוע היו ידוע להיות מהיר, כמו לוק שורט, ג'ון וסלי הארדין, ביל היקוק הפראי, דוק הולידיי, ובילי הנער.[9][15] ירי באקדח ביד אחת הוא בדרך כלל להטוט המיוחס לאקדוחנים,[18] וכן היה זה מקובל באותה העת לשאת שני אקדחים, ואף לירות בשניהם בו-זמנית. סרן ג'ונתן ר' דייוויס נשא שני אקדחים בקרב היריות המפורסם בו השתתף,[19] בעוד ג'סי ג'יימס עצמו עשה שימוש בלמעלה מחצי-תריסר אקדחים ברבים מקרבות היריות שלו.[20]

האקדוחנים קינג פישר, ג'ון וסלי הארדין, בן תומפסון, בילי הנער, ביל היקוק הפראי ופט גארט – כולם מתו במארב; הם נהרגו על ידי אנשים שפחדו מהם בגלל המוניטין שלהם.[10] האקדוחנים קיד קארי, ג'ים קורטרייט, דאלאס סטודמאייר ודייב רודבאו נהרגו בקרבות יריות סוערים, כפי שמתואר במספר סרטים תקופתיים, ובדרך כלל נגד יריב אחד או יותר. ביל לונגלי וטום הורן הוצאו להורג. האקדוחן המפורסם קליי אליסון מת בתאונת עגלה. האקדוחנים ואייט ארפ, באט מאסטרסון, בס ריבס, קומודור פרי אוונס, ולוק שורט מתו מסיבות טבעיות, חיים את חייהם בבדידות לאחר פרישה, תוך שהם מסתמכים על המוניטין שכבר רכשו לעצמם ונמנעים מעימותים. במקרים נדירים, כמו של ויליאם סידני "קאפ" לייט, היו אקדחונים שמתו בטעות, כתוצאה מתאונה מעשה ידיהם.[10]

אקדוחנים מפורסמים

עריכה

"השיעור החשוב ביותר שלמדתי ... היה שהזוכה בדו-קרב הוא בדרך כלל זה שלקח את הזמן שלו. [השיעור] השני היה שאם קיוויתי לחיות בספר, היה עליי להתרחק ממשחקי-אקדח נוצצים כפי שעליי להתרחק מרעל .... בכל שנותיי כאיש חוק בספר, מעולם לא היכרתי אקדוחן מיומן אמיתי שהיה שום דבר, אלא עלבון עבור האיש אשר, מילולית, ירה מהמותן".[15]

- ואייט ארפ

הדימוי של המערב הפרוע, מלא באינספור אקדוחנים, הוא מיתוס שנוצר בעיקר על ידי מחברי ספרות זולה בסוף המאה ה-19. על פי הערכות, כ-20,000 גברים במערב האמריקאי נהרגו בירייה בין השנים 1866 ו-1900,‏[21] ומעל 21,586 בני-אדם נהרגו במהלך מלחמות האינדיאנים, מ-1850 ועד 1890.‏[22] הבולטים והידועים התרחשו במדינות/טריטוריות של אריזונה, ניו מקסיקו, קנזס, אוקלהומה וטקסס.[23] קרבות אקדחים של ממש היו מאוד נדירים במערב הפרוע, אך כאשר חילופי אש כן התרחשו, הסיבות לכך היו מגוונות.[9] חלקם היו פשוט תוצאה של להט הרגע, ואילו אחרים היו סכסוכים ארוכי שנים, או בין פורעי חוק לבין אנשי החוק. אלימות חסרת חוקים, כמו גם עימותים עם אינדיאנים, גם נמנו עם הסיבות.[10] חלק מקרבות הירי הללו התפרסמו, ואילו אחרים דחו ונשכחו עם הזמן, כל עוד שרדו עדי הראייה. כדי למנוע התרחשותם של קרבות אקדחים, ערים רבות במערב הישן של אמריקה, כגון דודג' סיטי (קנזס) וטומסטון (אריזונה), קבעו איסור על נשיאת נשק בתחומן.[24]

קרב האקדחים באו. קיי. קוראל הוא דוגמה מפורסמת של קרב יריות אמיתי שהתרחש במערב הפרוע, בין המערבי החיים האמיתיים, בין האחים ארפ יחד עם דוק הולידיי לבין כנופיית קלנטון-מקלורי. הקרב עצמו נמשך 30 שניות בלבד, בניגוד לאופן הצגתו במספר עיבודים קולנועיים.[19][25]

ב-14 באפריל 1881, נציג החוק דאלאס סטאודנמייר השתתף בקרב יריות באל פאסו, טקסס, שכונה על ידי רבים "ארבעה מתים בחמש שניות", שבו הוא הרג שלושה מתוך ארבעת ההרוגים באקדח בעל קליבר של 44 מ"מ מתוצרת קולט. אחד ההרוגים היה עובר אורח תמים ממוצא מקסיקני.[26] במהלך השנה שלאחר אירועים אלו, הוא הרג לפחות שישה בני-אדם נוספים בקרבות יריות, במסגרת מילוי תפקידו.

קרב יריות נוסף שתועד היטב הסתיים במספר בני-האדם הגבוה ביותר שנהרגו על ירי יורה אחד במהלך תקרית אחת, והיה זה בסקרמנטו, קליפורניה, כאשר קפטן ג'ונתן ר. דייוויס ירה לבדו באחד-עשר שודדים, ב-19 בדצמבר 1854.‏[19] טרם הקרב, דייוויס וחבריו לא ידעו שחבורה של שודדים שהתה בקניון סמוך לשביל. הייתה זו קבוצה מגוונת של שודדים: שני אמריקאים, צרפתי אחד, שני בריטים, חמישה אוסטרלים וארבעה מקסיקנים. כאשר קפטן דייוויס וחבריו צעדו ברגל, כנופיית השודדים הסתערה לעברם ביריות. ג'יימס מקדונלד מת מיד, מבלי שהספיק כלל לשלוף את אקדחו או להגיב בכל דרך אחרת שהיא למתקפה. ד"ר בוליבר הצליח לשלוף את אקדחו ולירות פעמיים אל עבר היורים, בטרם נורה בעצמו, ונפל לקרקע פצוע קשה. קפטן דייוויס תיאר מאוחר יותר שבאותו הרגע, הוא היה נסער מאוד. הוא שלף את שני האקדחים שלו וירה מטח של יריות אל עבר פורעי החוק. הוא פגע בהם, בזה אחר זה. הכדורים שנורו על ידי הפורעים קרעו את בגדיו של דייוויס, אך גרמו לו רק לשתי פגיעות שטחיות בלבד. תוך רגעים ספורים, שבעה מהשודדים היו מתים או גוססים על הקרקע, והאקדחים של דייוויס היו ריקים. ארבעה מהשודדים שנותרו סגרו על דייוויס, על מנת לחסל אותו. דייוויס שלף סכין ומיהר להדוף שניים מהשודדים: הוא דקר אחד מהם למוות, ואת השני הוא פירק מנשקו וחתך את אפו ואת אצבע ידו הימנית. שני התוקפים האחרונים היו כבר פצועים, מפשיטה קודמת. למרות מצבם המוחלש, הם התקרבו אל דייוויס בסכינים שלופות. הקפטן הגיב מיד, והרג את שניהם עם סכינו.

ב-1 בדצמבר 1884, שריף בשם אלפגו באקה מצא עצמו בקרב פנים אל פנים נגד 80 חמושים, באירוע שלימים נועד כ"תקרית הירי בפריסקו" ("Frisco shootout"). האירוע החל כאשר באקה עצר קאובוי שירה לעברו. בעקבות כך, הקאובוי הזעיק 80 ממקורביו וקרא להם לרצוח את באקה. באקה מצא מקלט בבית עשוי טיט, ובמהלך מצור שנמשך 36 שעות, החמושים ירו לעבר המבנה 4,000 יריות, 400 מתוכן פגעו במבנה, אולם באקה עצמו לא נפגע. באקה השיב ירי, והרג 4 מהחמושים ופצע שמונה נוספים. תקרית הירי הסתיימה כאשר לתוקפים אזלה התחמושת, ובאקה יצא מהבית ללא פגע. לאחר מכן, באקה המשיך בקריירה מכובדת של עורך דין ומחוקק ומת במיטתו בשנת 1945, בגיל 80.‏[27]

בינואר 1887 קומודור פרי אוונס נכנס לתפקידו כשריף של מחוז אפאצ'י, אריזונה. הוא שלח שניים מאנשיו לעצור את אייק קלנטון. קלנטון היה מי שבגללו נערך קרב האקדחים באו. קיי. קוראל ומאוחר יותר הוא הוביל את המארב שבו ירה בוירג'יל ארפ. ואייט ארפ חיפש את אייק קלנטון על מנת לנקום בו, אך מעולם לא מצא אותו – אייק עבר צפונה לאפאצ'י כדי להמשיך לשדוד ולהרוג. שני סגניו של אוונס הרגו את אייק קלנטון; פיין קלנטון נעצר. שלושה חברי כנופיה נוספים נהרגו; כנופיית קלנטון נמחקה. ואז הפנה שריף אוונס את תשומת לבו למשפחת בלווינס, כנופיית שודדים אחרת במחוז. ביוני 1887 אבדו עקבותיו של בלווינס, קרוב לוודאי שנהרג בידי כנופיית טוקסברי איתה היה לו סכסוך דמים. בניו של בלווינס חיפשו את אביהם, ובאוגוסט, האמפ בולינס ואדם נוסף נהרגו בידי טוקסברי. עקב כך, אנדי בלווינס (הידוע גם בשם קופר) טמן מארב והרג את ג'ון טוקסברי ואת ביל ג'ייקובס כנקמה. בלווינס חזר לביתו שבהולברוק, שם התרברב על מעשה ההרג שביצע. שריף אוונס הוציא צו מעצר כנגד אנדי בלווינס (קופר) בגין גנבת סוסים, ועל כן נסע להולבוק ב-2 בספטמבר 1887. בעברו, שריף אוונס צד תאואים עבור חברת הרכבות והיה מסוגל לירות ברובה בדיוק רב. כשהוא מחזיק ברובהו בידיו, השריף דפק על דלתו של בלווינס. אנדי בלווינס ענה לקריאה בדלת כשהוא אוחז בידו באקדח. השריף אמר לו לצאת החוצה, ושיש לו צו מעצר נגדו. בלווינס סירב וניסה לסגור את הדלת. אוונס ירה ברובהו מהירך שלו דרך הדלת, ופגע באנדי בלוינס בבטן. אחיו למחצה של אנדי, ג'ון בלווינס, שלף אקדח דרך הדלת וירה לעברו של השריף. הוא החטיא ואוונס ירה בג'ון בלווינס בזרועו. אוונס ראה את אנדי בלווינס דרך החלון, מנסה לירות בחזרה. אוונס ירה דרך הקיר, פגע באנדי בירך הימנית – הוא מת באותו לילה. מוס רוברטס, שהתארח בבית המשפחה, קפץ מחלון צדדי כשהוא אוחז באקדח. שריף אוונס ירה בו בגבו ובחזהו והרג אותו. סמואל יוסטון בלווינס, בן חמש-עשרה, רץ מהדלת הקדמית, עם אקדחו של אחיו, וצעק "אני אתפוס אותו". אמו רצה אחריו. אוון ירה וסם נפל לאחור, גוסס בזרועות אמו. הקרב נמשך פחות מדקה אחת והפך את אוונס לאגדה. בתוך שמונה חודשים שריף אוונס הצליח לפטור את מחוז אפאצ'י משתי כנופיות ידועות לשמצה של שודדים ורוצחים.

ביצירות ספרותיות וקולנועיות רבות מסוגת המערבון, הילידים האמריקאים מוצגים לעיתים קרובות כפראים, שנקלעים לעימותים ולמאבקים תכופים כנגד אקדוחנים ומתיישבים לבנים. על פי לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית (1894),‏ 19,000 גברים, נשים וילדים לבנים נהרגו, ובין 30,000 ל-45,000 אינדיאנים נהרגו, במהלך מלחמות האינדיאנים.[28] לאורך ההיסטוריה, אקדוחנים נלחמו באינדיאנים. בילי דיקסון, למשל, ידוע כמי שביצע ירי צלפים מהטווח הארוך ביותר המתועד, כאשר ירה ברובהו והרג אינדיאני רכוב על סוס במרחק של כקילומטר וחצי, במהלך תקרית בקרב השני של אדובי וולס, טקסס.[29]

גנרל ג'ורג' פטון עצמו ניהל קרב יריות כשהיה סגן צעיר ורדף אחרי פנצ'ו וייה בכל רחבי מקסיקו הצפונית ב-1916. פטון, יחד עם עשרה גברים, נשלחו לחוות סן מיגליטו כדי לחפש את וייה, שפשט לאחרונה על העיר קולומבוס, ניו מקסיקו. פטון מיקם את אנשיו ליד השער הדרומי ועשה את דרכו אל השער הצפוני, כששלושה מאנשיו של וייה נכנסו לחווה רכובים על סוסים. פטון שלף את אקדח הקולט פיסמייקר שלו, שהיה מיושן, וירה בשני אנשים. האיש הראשון נפצע אנושות בחילופי הירי וניסה לשלוף את אקדחו לפני שפטון הרג אותו ביריה אחת. אחרי שהחיילים שלו הורידו את הפושע הנותר, קשר פאטון את שלושת האנשים המתים אל מכסה המנוע של מכוניתו והסיע את הגופות בחזרה למפקדו.

דו-קרב מפורסמים

עריכה
 
ביל היקוק הפראי, לאחר שהרג את דייוויס טוט בדו-קרב.

המראה של שני אקדוחנים בעלי מוניטין אלים, היוצאים זה מול זה לדו-קרב ברחוב, שבו כל אחד שולף את האקדח שלו ומנסה להרוג את האחר, היא המצאה הוליוודית.[21] עם זאת, דו-קרב כן התרחשו בחיים האמיתיים של המערב הפרוע (אם כי לעיתים רחוקות), ועל כן הם אינם לגמרי מיתוסים בדיוניים.[9][12] על פי עדויות על קרבות שכאלו, הם החלו לראשונה בדרום ארצות הברית, על ידי מהגרים שחצו את הגבול האמריקאי. הדו-קרב היה דומה בצורתו ל-"Code duello" – אמצעי רשמי יותר של יישוב סכסוכים בין שני ג'נטלמנים החמושים בחרב או באקדח, שמקורותיו בטקסי האבירות האירופאית.[30] במחצית השנייה של המאה ה-19, מספר מצומצם של אמריקאים עדיין היה מעורב בדו-קרב כאמצעי לפתרון בעיות, כאשר הדו-קרב הפך לנחלת העבר בארצות הברית כבר בראשיתה של המאה ה-20.‏[31] בספרו "Southern Honor: Ethics and Behavior in the Old South", מתאר הסופר וויאט-בראון את הדו-קרב של המערב הישן של אמריקה כ"מסורת", שעיקר השימוש בה נעשה על ידי בני-נוער, לצורך יישוב סכסוכים או שיפור במעמדם החברתי.[32]

הדו-קרב המתועד המפורסם ביותר התרחש ב-21 ביולי 1865, בספרינגפילד, מיזורי.[21][27] בין ביל היקוק הפראי לדייוויס טוט פרץ ויכוח בעקבות משחק קלפים והם החליטו לערוך דו-קרב בשעה 18:00. נוכחותו החמושה של ביל גרמה לקהל להתפזר אל עבר בניינים סמוכים, על מנת לתפוס מחסה, וטוט נשאר לבדו בפינה הצפונית-מערבית של כיכר העיר. כשהיו במרחק של כחמישה מטרים זה מזה, שני הגברים שלפו את אקדחיהם וירו באותו זמן, אך היקוק הצליח לירות בטוט בליבו, בעוד הירי של טוט החטיא את היקוק. זו הייתה הדוגמה המתועדת הראשונה של שני גברים שלקחו חלק בדו-קרב של שליפת אקדחים. בחודש שלאחר מכן היקוק זוכה לאחר שטען להגנה עצמית. הסיפור אודות דו-קרב זה פורסם לראשונה במאמר ב-Harper's Magazine בשנת 1867, והפך לנדבך חשוב ב"אגדות העם" אודות אקדוחני המערב הפרוע.[30]

איש החוק המפורסם ואייט ארפ הודה כי השתתף פעם אחת בדו-קרב, במהלך מסע הנקמה שלו. בעוד ארפ וחברותו עברו במעבר הדרומי של הרי דראגון שבאריזונה, הם מצאו שם פורע חוק אחד בשם "צ'רלי האינדיאני" קרוז ("Indian Charlie Cruz"). על פי אחד הדיווחים, לאחר שהחבורה זיהתה את קרוז, הם החלו לרדוף אחריו וכתוצאה מכך התחיל קרב היריות.[33] החבורה הצליחה ללכוד את קרוז והוא הודה בכך שנטל חלק ברצח של מורגן, אחיו של ויאט, ושהוא הפליל במעשה את סטילוול, האנק סווילינג, קרלי ביל וג'וני רינגו כשאר הרוצחים של מורגן. בזמן זה, וויאט התיר לקרוז לשמור על אקדחו על מנת "לתת לו הזדמנות להילחם כמו גבר". אחרי ההודאה, וויאט אמר לקרוז לשלוף את נשקו, ובכך הזמין אותו לדו-קרב. חבורתו של ארפ ספרה עד שלוש, ולאחר מכן ווייט ירה בקרוז.[34]

"דו-קרב לנגפורד-פיל" היה ב-22 ביולי 1867 בין האקדוחנים ג'ון בול ולנגפורד פיל.

דוק הולידיי עצמו היה מעורב בדו-קרב במסבאה בלאס וגאס, ניו מקסיקו.[35] לאחת מהנשים שעבדו שם היה חבר לשעבר בשם מייק גורדון, שזה עתה השתחרר מהצבא. גורדון רצה שהיא תפסיק לעבוד במקום. כאשר היא אמרה לו להשאיר אותה לבדה, הוא כעס, יצא מן המסבאה והחל לירות בחלונות באקדחו. בעוד כדורים נורים לעבר המסבאה, דוק לקח לידיו את אקדחו ויצא החוצה. גורדון החל לירות לעברו אבל החטיא. הולידיי שלף אז את אקדחו וירה ירייה אחת מטווח רחוק בגורדון. אחר כך הוא חזר למסבאה. גורדון מת למחרת והולידיי ברח. אירוע נוסף המיוחס לדוק הולידיי הוא ירי של אקדח מתוך ידיו של מילט ג'ויס, בעלים של מסבאה, שנופף באקדחו לעברו של הולידיי.

דו-קרב ידוע נוסף במערב הפרוע התרחש בפורט וורת', טקסס, וידוע בשם "הדו-קרב בין לוק שורט לבין ג'ים קורטרייט".[27][36] ג'ים קורטרייט היה מנהל חברת אבטחה שסיפקה "שירותי הגנה" עבור מסבאות בהן התקיימו הימורים תמורת חלק הרווחים שלהם. באותו הזמן, לוק שורט, חבר לשעבר של קורטריט, ניהל את מסבאת "הפיל הלבן" וג'ים רצה ששורט ישכור את שירותיו, אך שורט סירב. ב-8 בפברואר 1887 התעמתו השניים, יחד עם בט מסטרסון לצידו של שורט. העימות הפך לדו-קרב. הם שלפו את אקדחיהם מטווח קצר, שורט ירה ראשון, ופגע באגודלו של קורטרייט. קורטריט ניסה להחליף את האקדח מידו הפצועה אל השנייה, אך הוא היה איטי מדי. שורט ירה שוב, פגע בחזהו והרגו.

הדו-קרב במסבאת "Long Branch", שבדודג' סיטי, קנזס, בה היו מעורבים ליווי ריצ'רדסון, צייד באפלו, ופרנק לאבינג, מהמר מקצועי, התרחש ב-5 באפריל 1879.‏[37] בעוד פרנק ישב ליד שולחן ארוך במסבאה, ריצ'רדסון הגיע למקום, הסתובב והתיישב ליד אותו שולחן. ריצ'רדסון פיתח חיבה כלשהי לאשתו של לאבינג, מאטי, והשניים החלו להתווכח עליה. השניים נשמעו מדברים בקול נמוך. אחרי השיחה, ריצ'רדסון שלף את אקדחו, ולאבינג, בתגובה, שלף אף הוא. בעקבות הירי, המסבאה התמלאה בעשן. המרשל של דודג' סיטי צ'רלי באסט, שהיה במסבאה סמוכה, שמע את היריות ורץ למקום. שני הגברים עדיין עמדו זה מול זה, אם כי בשלב זה ריצ'רדסון כבר ירה חמש יריות מהאקדח שלו, בעוד אקדחו של לובינג התרוקן מתחמושת. סגן השריף דאפי הושיב את ריצ'רדסון על כיסא ולקח את האקדח שלו, בעוד בסט מפרק את לאבינג מנשקו. ריצ'רדסון קם ממקומו והתחיל ללכת לעבר שולחן הביליארד, ונפל על הרצפה כשהוא ירוי בחזהו. פרנק לאבינג, שרק נשרט בידו, נלקח מיידית לכלא. יומיים לאחר מכן, חוקר מקרי המוות קבע כי ההרג היה להגנה עצמית ולאבינג שוחרר מיד.

ב-9 במרץ 1877, המהמרים ג'ים לוי וצ'רלי הריסון התווכחו על משחק קלפים במסבאה בשאיין, ויומינג.[38] בעקבות הוויכוח הם נפגשו בסמטה, הריסון ירה ראשון, אבל החטיא. לוי כיוון את אקדחו ופגע בהריסון, שמת כעבור שבוע.[39]

פורע חוק שאינו מוכר כיום, אך היה ידוע לשמצה בזמנו, היה מריון הדג'פת', שודד רכבת שנהג לחבוש כובע באולר. למרות הופעתו המגונדרת, "היה רוצח קטלני ואחד השולפים המהירים ביותר במערב הפרוע". על פי ויליאם פינקרטון, שלשכת הבילוש הלאומית שלו ביקשה ללכוד את הדג'פת' ואת כנופייתו במשך שנים, הדג'פת' ירה למוות בפורע חוק אחר, שהספיק לשלוף את אקדחו בטרם הדג'פת' שלף את אקדחו.[40] טום הורן, מתנקש ידוע לשמצה, נטל חלק בדו-קרב עם סגן משנה מהצבא המקסיקני, בשל מחלוקת עם זונה כשהיה בן עשרים ושש. ‏[41]‏ האקדוחנים ג'ים לוי וטום קרברי הפכו לידועים לשמצה בגין השתתפותם בלפחות שני דו-קרב יריות במהלך חייהם.[42][43]

מוניטין

עריכה

רוב אנשי המערב הפרוע שכונו "אקדוחנים" מעולם לא הרגו כל כך הרבה אנשים כפי שיוחס להם, אם בכלל. לעיתים קרובות, הם כונו כך בשל אירוע אחד בלבד, ובשל כך התפתחו שמועות אודותיהם, שהיו כביכול מעורבים באירועים רבים יותר, מכפי שהיו בפועל. לעיתים קרובות, המוניטין שימש לצורך "קידום עצמי" כמו כל דבר אחר; כך, למשל, היה במקרה של בט מאסטרסון.[44] ואייט ארפ, יחד עם אחיו מורגן ווירג'יל, ודוק הולידיי, הרגו שלושה פורעי חוק בקרב האקדחים באו. קיי. קוראל, בטומבסטון, אריזונה. נאמר כי היה מעורב ביותר ממאה קרבות ירי במהלך חייו. עם זאת, פרופ' ביל אוניל מייחס לו רק 5 קרבות ירי, במסגרת ספרו Encyclopedia of Western Gunfighters.‏[10] ארפ הביע את חוסר שביעות רצונו על המוניטין שצבר במהלך חייו. הוא כתב על כך במכתב לג'ון הייז המונד ב-21 במאי 1925, כי היותו ידוע לשמצה הפך לסיפור חייו.[45]

לאחר שאחיו וירג'יל נפצע במארב, ומורגן נהרג על ידי התוקפים המסתתרים, החשודים במעורבות בירי סיפקו אליבי ושוחררו ללא משפט. ואייט ואחיו וורן יצאו למסע נקמה, כדי לאתר ולהרוג את מי שהם סברו שהיו אחראים. ואייט הוצג במספר ספרים וסרטים המשתייכים לז'אנר המערבון כגיבור חסר פחד.[46] הוא נחשב לעיתים קרובות כדמות המרכזית והגיבור של קרב האקדחים באו. קיי. קוראל, לפחות באופן חלקי, מפני שהוא היה היחיד שלא נפצע או נהרג. למעשה, אחיו, טומבסטון מרשל וסגן המרשל וירג'יל ארפ היו אקדוחנים הרבה יותר מנוסים, שכן השניים צברו ניסיון רב עם אמצעי לחימה בעת ששירתו כחיילים בצבא האיחוד במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, ולאחר מכן במסגרת תפקידי אכיפת חוק שונים שמילאו, כגון שריף, שוטר, ומרשל.[47] כמרשל העיר, וירג'יל קיבל את ההחלטה לפרק מנשקם את חברי כנופיית "הקאובויס בטומבסטון" ולצורך כך ביקש את עזרתו של וויאט.[48] אבל משום שוויאט האריך ימים יותר מוירג'יל, ובשל הביוגרפיה היצירתית, Wyatt Earp: Frontier Marshal שיצאה לאור שנתיים אחרי מותו של וויאט, וויאט הפך למפורסם ולנושא של סרטים שונים, תוכניות טלוויזיה, ביוגרפיות ועבודות ספרות.

אין כל תיעוד באמצעותו ניתן לאמת את המוניטין שצבר לעצמו ג'וני רינגו.[49] בכל המקרים המתועדים שבהם רינגו הרג בני-אדם, הם היו לא חמושים, ואין כל עדות לכך שהשתתף בדו-קרב בודד. לעומתו, אקדחונים אחרים הרוויחו ביושר את המוניטין שצברו. ג'ים קורטריט ודאלאס סטודנמייר הרגו מספר אנשים בירי אקדחים, הן כאנשי חוק והן כאזרחים מן השורה.[50] לקליי אליסון ולבן תומפסון היה מוניטין חיובי.[51] ישנם מקרים שבהם חל בלבול בין אקדוחנים בעלי שמות דומים. מקרה שכזה הידוע ביותר הוא החבר הידוע ביותר בכנופיית בוץ' קסידי,[52] סאנדנס קיד, שלמעשה ידוע על השתתפות אחת בלבד שלו בקרב יריות. עם זאת, מספר היסטוריונים סבורים כי ייתכן שבמשך הזמן חל בלבול בינו לבין חבר אחר בכנופיה, קיד קארי, שללא ספק היה החבר המסוכן ביותר בחבורה, לאחר שהרג כמה וכמה אנשי חוק ואזרחים במהלך חייו לפני שנהרג בעצמו. על כן, סאנדנס קיד הפך לידוע ביותר מביניהם.

פורע חוק או איש חוק

עריכה

לעיתים קרובות, קשה להבחין בין אנשי החוק לבין פורעי החוק של המערב הישן. במקרים רבים, המונח "אקדוחן" היה התייחסות לשוטר. למרות אופן הצגם האידיאליסטית בתוכניות טלוויזיה, בסרטים, ואפילו בספרי ההיסטוריה, מעט מאוד אנשי חוק / אקדוחנים יכולים לטעון שתפקיד אכיפת החוק שלהם היה מקור פרנסתם היחיד. בניגוד לקצינים שומרי חוק מודרניים, לאנשי חוק אלו היו בדרך כלל גם עיסוקים אחרים; לעיתים קרובות, הם הרוויחו כספים, היו בעלי עסקים או פורעי חוק בעצמם – כפי שהיה ביל "קרלי" ברוסיוס, שלמרות ההתייחסות אליו כאל פורע חוק, הוא שימש כסגן שריף, תחת השריף ג'וני בהאן. קרבות-ירי רבים בהם מעורבים אנשי חוק – מקורם במחלוקות הנובעות מעיסוקים חלופיים אלה, ולא בגלל הניסיונות של איש החוק לאכוף את החוק.[53]

טום הורן, הידוע היסטורית בתור מתנקש, שימש גם בתור סגן שריף וכבלש פינקרטון, עבודה שבמהלכה הוא ירה למוות בשלושה בני אדם לפחות כרוצח שכיר.[54] בן תומפסון, הידוע בתור אקדוחן ומהמר, היה מפקד מאוד מוצלח של המשטרה באוסטין, טקסס. פישר קינג היה הצלחה גדולה בתור שריף מחוזי בטקסס. דוק הולידיי ובילי הנער גם כן ענדו תגים של אנשי חוק לפחות פעם אחת.[55] "ביג" סטיב לונג שימש כסגן המרשל של לארמי, ויומינג, בעוד שכל הזמן היה עסוק בביצוע מעשי רצח וגנבה. בדרך כלל, עיירה ובה שיעור פשיעה אלים תפנה לאקדוחן שישמש בתפקיד ראש העיר שלהם, המרשל או השריף המקומי, בתקווה כי האקדוחן יוכל להביא לירידה באלימות ולהחזיר את הסדר.

אקדחונים שומרי חוק ידועים היו בדרך כלל יעילים מאוד בביצוע עבודתם, ובמשך הזמן מצליחים להוריד את רמת האלימות, בדרך כלל לאחר שהאקדוחן שומר החוק היה מעורב במספר תקריות ירי, והפחד שהטיל עקב כך בקרב פורעי החוק גרם להם ליישר קו.[56] לעיתים, הם נשכרו על ידי אנשי בקר או דמויות בולטות אחרות כדי לשמש כמגניהם במהלך מלחמות בקר. על אף שפעלו ברשות מצד רשויות אכיפת החוק, לאקדחונים רבים לא הייתה משרה רשמית. לעיתים, על מנת לעשות דברים באופן רשמי יותר, היו אקדחונים שמונו למשרות באופן פורמלי.[56] דוגמה אחת לכך היא אנשי כנופייתו של ג'סי אוונס, שמונו לסוכנים במהלך המלחמה שמחוז לינקולן (טריטוריית ניו מקסיקו).[57] אף עפ פי שטכנית הם היו אוכפי חוק רשמיים, בפועל הם היו למעשה רק שכירי-חרב.

בדרך כלל, כאשר אקדוחן נשכר על ידי עיירה לתפקיד המרשל, הוא זוכה למלוא תמיכתם של אנשי העיירה עד אשר הסדר שב על כנו, או אז אנשי העיירה "רומזים" לו שהגיע הזמן לשינוי – וזאת על מנת למנות מרשל פחות מסוכן, שמסתמך יותר על הכבוד שרוחשים לו, מאשר על הפחד ממנו, על מנת לאכוף את החוק.[56] דוגמה טובה לכך הייתה החלטה שהתקבלה בשנת 1882 על ידי מועצת העיר של אל פאסו, טקסס, לפטר את מרשל העיירה דאלאס סטודנמאייר. הוא נכנס לאולם המועצה והזהיר את חברי המועצה שלא ינסו לקחת ממנו את אקדחיו או את משרתו, והם שינו מיד את דעתם, ואמרו לו שהוא יכול להמשיך בעבודתו. הוא התפטר בעצמו כעבור יומיים.

מורשת

עריכה
 
בוקר חמוש שולף את אקדחו.

אקדוחנים מודרניים

עריכה

ישנם אנשים המשחזרים את החיים כפי שהיו במערב הפרוע, בין אם מבחינה היסטורית ובין אם בייצוגם בתרבות הפופולרית, באמצעות השתתפות באירועים תחרותיים ייעודיים,[58] בהם כל אקדוחן מאמץ לעצמו מראה המייצג דמות מערבית משלהי המאה ה-19, וכחלק מדמות זו – בוחר לעצמו כינוי. מקורם של אירועים מסוג זה הוא בדרום קליפורניה, ארצות הברית, בראשית שנות ה-80, אך הם מתרחשים כעת במקורות רבים אחרים, כאשר מספר ארגונים מקומיים מעודדים קיומם, הן בארצות הברית והן במדינות אחרות ברחבי העולם. ישנן קטגוריות שונות, בהן האקדוחנים יכולים להתחרות זה בזה.[59]

לצד דמות הקאובוי האייקונית, האקדוחן הפך לדימוי תרבותי של העם האמריקאי ברחבי העולם, תוך אידיאליזציה של מעשי אלימות, לקיחת החוק לידיים, והרפתקה.[60][61] גם מחוץ לז'אנר המערבון, במונח 'אקדוחן' נעשה שימוש בעידן המודרני בשביל לתאר מישהו בעל מיומנות מהירה ומדויקת בירי אקדחים, בין אם בחיים האמיתיים או בז'אנר בדיוני אחר.[62][63][64]

"השליפה המהירה" – שהפכה לפופולרית בזכות האקדוחנים – עדיין נחשבת למיומנות בעלת חשיבות בקרב קהילות אנשי הצבא, המשטרה ואכיפת החוק האמריקניות.[64][65]

בתרבות הפופולרית

עריכה

דמויות של אקדוחנים כיכבו באמצעי מדיה שונים, גם מחוץ לז'אנר המערבון, לעיתים קרובות בשילוב עם אלמנטים ועם ז'אנרים אחרים, בעיקר מערבוני חלל וסטימפאנק.[7] יכולות, בגדים והתנהגויות המקושרים עם האקדוחנים נראים בז'אנרים רבים אחרים. דוגמה לכך הוא האן סולו, הגיבור ה"דמוי-אקדוחן" ממלחמת הכוכבים, שהורג את יריבו במהלך עימות בבר (בתחילת הסרט הראשון בסדרה).[66] רולנד דשיין מסדרת ספרי הפנטזיה "המגדל האפל" הוא אקדוחן מצולק הנאבק במפלצות ובאויבים מעולם הפנטזיה. בהשראת טרילוגיית "האיש ללא שם" ודמויות אחרות ממערבוני ספגטי, דמותו מנותקת ולא סימפתית, לעיתים קרובות אדישה או כועסת למראה סימני פחדנות או רחמים עצמיים; עם זאת, לעיתים קרובות הוא מנסה לעזור לנזקקים (הפגנת מוסריות הנראית במידה רבה במערבונים).[67]

ג'ונה הקס מ-DC קומיקס הוא צייד ראשים אכזרי המחויב לפעול על פי קוד אישי של כבוד, על מנת לנקום להגן על חפים מפשע. IGN דירג את ג'ונה הקס במקום 73 ברשימת גיבורי הקומיקס הגדולים בכל הזמנים.[68] בהזדמנויות שונות ברחבי יקום DC, הקס מועבר מן המערב הפרוע לתקופה עכשווית, ואף מעבר לה. אפילו במקומות שאינם מוכרים לו, הקס מצליח לגבור על אויביו, בעלי כלי-נשק מתקדמים יותר. דמות קומיקס נוספת של אקדוחן הוא "Two-Gun Kid" של מארוול. תוך שימוש במיומנותו באקדחים, הוא מסייע לגיבורי-על רבים, בעיקר לענקית הירוקה.[69]

יצירות מאנגה ואנימה יפניות רבות אימצו את ז'אנר המערבון. יאסוהירו נייטאו ידוע ביצירת מערבון החלל "טריגאן".[70] הגיבור של הסיפור, ואש הבולש, הוא אקדוחן נודד עם עבר אפל. שלא כמו אקדחונים אחרים בעלי אופי אלים, ואש נושא עמדה פציפיסטית בדומה לשיין, ונמנע מלהרוג גברים, אפילו אויבים מסוכנים. מאחוריו עומד כומר בשם ניקולס ד. וולפווד, הנושא עמו מקלע כבד ומשגר רקטות בצורת צלב. ניקולס הוא אלים יותר מאשר ואש, והשניים מתווכחים לעיתים קרובות על הריגת מתנגדים. יצירות מאנגה ואנימה אחרות, הפועלות בז'אנר המערבון, כוללות את "קאובוי ביבופ" ואת "מסעו של קינו".[71]

אקדחונים מופיעים גם ביצירות מערבונים מודרניות.[72] ריילן גיבנס מסדרת הטלוויזיה "Justified" מאופיין באותו קוד מוסרי מעורפל של שריף מהמערב הפרוע, אפילו באמצעות צורת דיבור מהירה עם יריביו. המתנקש אנטון שיגורן, מהרומן "לא ארץ לזקנים" (מוכר גם בשם "ארץ קשוחה"), בעל מאפיינים רבים של עבריין הנמלט מהחוק.[73] בנוסף, דמות הקומיקס ויג'ילנטה הוא אקדוחן, שנוצר במהלך שנות ה-40.[74]

דמויות של אקדוחנים הופיעו במשחקי וידאו רבים, הן במשחקים בסגנון המערב הפרוע המסורתי, והן במשחקים מודרניים ועתידניים. דמות אחת מאלה היא דמותו של קולטון ווייט, הגיבור של "Gun (אנ')", משחק הווידאו הנמכר ביותר של 2005.[75] דמות גיבור נודעת נוספת ממשחקי וידאו בסגנון המערב הפרוע היא של ג'ון מרסטון, מהמשחק "Red Dead Redemption", שהיה מועמד בשנת 2010 לפרס משחקי הווידאו של "ספייק".[76] על פי הניו יורק טיימס: "הוא והיוצרים שלו יצרו עולם דמיוני משכנע, מלוכד ומרתק, אשר מציב רף חדש של תחכום ושל אמביציה עבור משחקים אלקטרוניים".[77] קיילב, הדמות הראשית של משחקי הווידאו "Blood" ו-"Blood II: The Chosen (אנ')", גם היא דמות של אקדוחן לשעבר מהמערב הפרוע.[78] במילה "Gunfighter" נעשה שימוש על ידי קבוצה של מסוקי AH-64 אפאצ'י במשחק הווידאו Medal of Honor 2010. המסוקים יוצאים למבצע צבאי המכונה "Gunfighters", בו השחקן מגלם את דמותו של קפטן בראד "הוק" הוקינס.[79]

הקוורטרבק לשעבר של הכדורגל האמריקאי, ברט פארב, זכה לכינוי "The Gunslinger", הודות למוצאו (הוא גדל באזור כפרי בדרום ארצות הברית) ולסגנון המשחק שלו (שהתאפיינו בפראיות ולקיחת סיכונים), שהובילו אותו להצלחה גדולה בליגת הפוטבול הלאומית.[80][81]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • Eugene Cunningham Triggernometry: A Gallery of Gunfighters. (Originally 1934). University of Oklahoma Press (1996).
  • Bill O'Neal. Encyclopedia of Western Gunfighters. University of Oklahoma Press (1979).
  • Joseph G. Rosa. The Gunfighter: Man or Myth? University of Oklahoma Press (1969).
  • List of and History of Old West Gunfights
  • Slap Leather, Gunfighter Myth

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אקדוחן בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Henry Gaudet. "What Is a Gunslinger?". Wisegeek. September 22, 2014
  2. ^ The terms "gunslinger" and "showdown" were unknown in the Wild West. Gunslinger (or Gun Slinger)
  3. ^ 1 2 Rosa (1969) vi.
  4. ^ Rosa (1969) vii.
  5. ^ Chuck Parsons, Clay Allison: Portrait of a Shootist (Seagraves, Texas: Pioneer, 1983)
  6. ^ Bishop, William Henry (1888). Old Mexico and her Lost Provinces: a Journey in Mexico, Southern California. Harper and Brothers. נבדק ב-3 במאי 2011. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 3 Tim Dirks. "Western Films Part 1". Filmsite.org.
  8. ^ H. Lo. "What Are the Characteristics of the Western Genre?". Wisegeek. September 11, 2014
  9. ^ 1 2 3 4 5 Miss Cellania. "The Truth About Gunfights in the Old West". Neutorama. June 7, 2012
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 "Old West Legends". Legends of America.
  11. ^ O'Neal (1979) p. 3
  12. ^ 1 2 Adams, Cecil. "Did Western gunfighters really face off one-on-one?". Straight Dope. נבדק ב-4 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה) June 25, 2004
  13. ^ "MythBusters: Hollywood Gunslingers". Discovery Channel. נבדק ב-2 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Ed McGivern's Book of Fast and Fancy Revolver Shooting. Skyhorse Publishing Inc. ISBN 978-1-60239-086-7.(2007) pp. 101–103
  15. ^ 1 2 3 4 "Old West Myths...And Things Little Known". Shotdoc.com. נבדק ב-2 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ McLachlan, Sean (2013). Tombstone – Wyatt Earp, the O.K. Corral, and the Vendetta Ride 1881–82. Osprey Publishing. p. 50. ISBN 978-1-78096-194-1. נבדק ב-2 באוגוסט 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  17. ^ "Top Shot (season 3): Episode 7 ("Tricked Out")". TV Guide. September 20, 2011
  18. ^ Ayoob, Massad (בספטמבר–באוקטובר 2006). "Frontier Style Handguns For The Modern Backwoods Home". Backwoods Home Magazine. נבדק ב-27 בספטמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ 1 2 3 Fournier, Richard. "Mexican War Vet Wages Deadliest Gunfight in American History", VFW Magazine (January 2012), p. 30.
  20. ^ "An Outlaw's Arsenal". American Experience.
  21. ^ 1 2 3 "Wild bill vs Tutt duel". Spartacus Educational. אורכב מ-המקור ב-2013-07-19. נבדק ב-2 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "The Indian Wars". Boundless. אורכב מ-המקור ב-2015-11-25. נבדק ב-5 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Cellania, Miss. "The Meanest Towns in the West". Neotorama. November 21, 2011
  24. ^ "The Law in Tombstone". אורכב מ-המקור ב-2013-12-13. נבדק ב-8 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Tombstone Nugget; October 27, 1881 article
  26. ^ El Paso Times article documenting the event
  27. ^ 1 2 3 Petzal, David. "Five Greatest Gunfights of the Old West". Field and Stream. נבדק ב-14 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Bureau of the Census (1894). Report on Indians taxed and Indians not taxed in the United States (except Alaska). p. 637.
  29. ^ Raynor, Jessica. "Billy Dixon". Amarillo.com. נבדק ב-19 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ 1 2 "Wild Bill Hickok fights first western showdown". History.com. אורכב מ-המקור ב-2014-10-06. נבדק ב-4 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "Politics And Pistols: Dueling In America". History Detectives. PBS. נבדק ב-2012-07-22.
  32. ^ Wyatt-Brown, Bertram. 1982. Southern Honor: Ethics and Behavior in the Old South. New York: Oxford University Press. Pages 167 and 350-351. ISBN 0195325176
  33. ^ Bell, Bob Boze. "Wyatt Goes Rogue". True West Magazine. אורכב מ-המקור ב-2014-12-22. נבדק ב-24 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ Isenberg, Andrew C. (2013). Wyatt Earp: A Vigilante Life. Hill and Wang; First Edition. p. Chapter 4: Jerk Your. ISBN 978-0809095001. נבדק ב-18 באוקטובר 2014. {{cite book}}: (עזרה)
  35. ^ "This Day in History: Doc Holliday". History.com.
  36. ^ "Gunfighters Part 4". Legends of America.
  37. ^ "Gunfights: Long Branch Saloon Shootout". Legends of America. אורכב מ-המקור ב-2008-03-21.
  38. ^ "Jim Levy - The Jewish Gunfighter". Legends of America.
  39. ^ Shoot-out (1877) Old West Gunfights - Page 2 Legends of America
  40. ^ Grady, David P. (ביולי–באוגוסט 1996). "American Cowboy". American Cowboy. p. 64. נבדק ב-28 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ Desert Evening News November 20, 1903
  42. ^ Jim Levy - The Jewish Gunfighter
  43. ^ McGrath, Roger D. Gunfighters, Highwaymen & Vigilantes: Violence on the Frontier. University of California Press (March 23, 1987). pp. 99 - 100. ISBN 978-0520060265.
  44. ^ "Masterson Laments Loss of Pistol. Was Confiscated, but He Hopes to Get It Back at Auction Sale". New York Times. 8 ביוני 1902. "Bat" William B. Masterson, in his own parlance, is "sore." His forty-five caliber pistol which he has carried since the strenuous days of his young manhood has been confiscated. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ Dworkin, Mark. "Charlie Siringo, Letter Writer". Western Outlaw Lawman Association Journal. pp. 16–18. אורכב מ-המקור ב-2011-06-04. נבדק ב-2017-04-16.
  46. ^ Gatto, Steve. "Wyatt Earp History Page". WyattEarp.Net. נבדק ב-25 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ Ashford, David (3 בספטמבר 1994). "First action hero: Wyatt Earp was an elderly movie groupie who failed to make it as an extra..." The Independent. London. נבדק ב-10 בינואר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ Douglas Linder (2005). "Testimony of Virgil Earp in the Preliminary Hearing in the Earp Case". Famous Trials: The O. K. Corral Trial. אורכב מ-המקור ב-2011-02-03. נבדק ב-2011-02-06.
  49. ^ Wilkinson, Darryl (1992-07-22). "Johnny Ringo Called Gallatin Home as a Boy". Gallatin North Missourian. אורכב מ-המקור ב-2007-09-29. נבדק ב-15 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ Metz, Leon Claire. 1979. Dallas Stoudenmire: El Paso Marshal. Norman, University of Oklahoma Press. 162 p.
  51. ^ Cunningham, Sharon.   The Allison Clan – A Visit, Western Outlaw בתאריך 2007-09-27, בארכיון האינטרנט
  52. ^ "Butch Cassidy and Sundance Kid". Wyoming Tales and Trails. אורכב מ-המקור ב-1 באוקטובר 2011. נבדק ב-25 באוגוסט 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ Barra, Allen (2008). Inventing Wyatt Earp: His Life and Many Legends. Lincoln, Nebraska: University of Nebraska Press. p. 440. ISBN 978-0-8032-2058-4. p.117
  54. ^ Carlson, Chip (2001). Tom Horn: Blood on the Moon: Dark History of the Murderous Cattle Detective. High Plains Press. pp. 22–28. ISBN 978-0-931271-58-8.
  55. ^ Woog, Adam (28 בפברואר 2010). Wyatt Earp. Chelsea House Publications. ISBN 1-60413-597-2. {{cite book}}: (עזרה) p.31
  56. ^ 1 2 3 Rosa (1969) p.7-8
  57. ^ Nolan, Frederick (2009) [March 1992]. The Lincoln County War: A Documentary History (Revised ed.). Santa Fe, NM: Sunstone Presse. pp. 510, 219. ISBN 978-0-86534-721-2.
  58. ^ Taffin, John (2005). The Gun Digest Book of Cowboy Action Shooting: Guns · Gear · Tactics. Gun Digest Books. p. 256. ISBN 978-0-89689-140-1.
  59. ^ Henri Brickey. "Modern-day gunslingers enjoy competition and camaraderie". Lubbockonlinecom. July 03, 2008
  60. ^ Leon Claire Metz. Encyclopedia of Lawmen, Outlaws, and Gunfighters. Facts on File. ISBN 0816045437. Introduction and p. 63
  61. ^ Microsoft Encarta 2007 edition: Cowboy
  62. ^ "Oxford definition: Gunslinger". Oxford Dictionary. נבדק ב-12 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  63. ^ "'Gunslinger' definition". Merriam-Webster Dictionary Online. נבדק ב-6 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  64. ^ 1 2 Don Mann. The Modern Day Gunslinger: The Ultimate Handgun Training Manual. Skyhorse Publishing. ISBN 1602399867. Chapter 1
  65. ^ "Point shooting" (PDF). l. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2012-05-21. נבדק ב-2 בפברואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ Howell, Peter, "At last, Han shot first", Toronto Star, May 12, 2006
  67. ^ King, Stephen; Robin Furth (5 בדצמבר 2006). Stephen King's The Dark Tower: The Complete Concordance. Scribner. ISBN 0-7432-9734-2. {{cite book}}: (עזרה)
  68. ^ "Jonah Hex is number 73". IGN. נבדק ב-11 במאי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ She-Hulk vol. 2, #3 (Feb. 2006)
  70. ^ "Trigun: Multiple Bullets TPB" (ביפנית). Shonen Gahosha. נבדק ב-2014-02-03.
  71. ^ "キノの旅XVII" [Kino's Journey XVII] (ביפנית). ASCII Media Works. נבדק ב-17 באוקטובר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ "Genre: Western". The Script Lab.
  73. ^ "Empire 100 Greatest Movie Characters". Empire.com. 2012-03-24. נבדק ב-2012-03-24.
  74. ^ Action Comics #42 (November 1941) Mort Weisinger
  75. ^ "Action Game of the Year". GameSpy. אורכב מ-המקור ב-2009-04-30.
  76. ^ "Nominees for Spike Video Game Awards 2010 revealed". Destructoid. 17 בנובמבר 2010. נבדק ב-9 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ Schiesel, Seth (17 במאי 2010). "Way Down Deep in the Wild, Wild West". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  78. ^ Monolith Productions (1997). PC. "Blood". GT Interactive. In an age and a region renowned for cruelty and violence, Caleb was legendary. Born in western Texas in 1847, he had sealed a reputation as a merciless gunfighter by the age of 17.
  79. ^ "Gunfighters Walkthrough - Medal of Honor Game Guide". Game Pressure.
  80. ^ "The Gunslinger – Brett Favre". Staugnews.com. אורכב מ-המקור ב-2012-09-21. נבדק ב-2012-08-19.
  81. ^ Sando: Gunslinger mentality defined Favre, ESPN.com, ‏2008-03-04 (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אקדוחן&oldid=39708146"
  NODES
Association 1
games 1
games 1
HOME 3
os 11
Training 1
web 22