ארי ליבסקר
ארי ליבסקר (נולד ב-1972 בחיפה)[1] הוא קולנוען דוקו ועיתונאי ישראלי. סרטו סטאלגים (2008) נסקר בניו יורק טיימס וזכה במספר פרסים. במרץ 2012 הוא אצר את התערוכה "איראן", המוחה על מה שהוא רואה כ"פאניקה סביב פצצת האטום האיראנית".[2]
 | |
| לידה |
1972 (בן 52 בערך) חיפה, ישראל  |
|---|---|
| סוגה מועדפת |
סרט תיעודי |
| מדינה |
ישראל |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
יצירה
עריכהסרטו "הקונצנזוס הברברי" (ישראל 2004, 30 דקות) עסק בהשפעות המזיקות של ברית מילה. ערוץ 2 ניסה לצנזר את הסרט ובסופו של דבר שידר אותו בשעה מאוחרת. הסרט עורר תגובות וביקורות רבות.
בסוף שנות ה-90 היה אחד המייסדים של קבוצת "האקדמיה החופשית".
בשנת 2002 שיחק בסרט הקצר "ואן גוך בתל אביב" (ישראל 2002, 16 דקות) של קבוצת בבון.
משנת 2004 הוא שותף בעריכה של מגזין מעיין, מגזין לשירה ורעיונות, ובמגזין הקולנוע מערבון. אחת מהתערוכות שלהם נקראה "שכבתי עם ארי ליבסקר" ונערכה על גג בתל אביב, תערוכה נוספת נקראה "שרון" על הקשר בין אזור שפלת השרון העשיר בישראל לראש הממשלה לשעבר אריאל שרון.
במאי 2006 הציג ליבסקר את עבודת הווידאו "Magic 2" בתערוכה "דורון", המתייחסת לדורון סבג, שהוצגה בגלריה מינשר בתל אביב ועסקה באמנות ובזכויות עובדים.
ב-2007 ליבסקר עבד על הסרט התיעודי "סטאלגים" (ישראל 2007, 60 דקות). במהלך שנות ה-60 המוקדמות בישראל (ובתקופת משפט אדולף אייכמן) "סטאלגים" היו ספרים פורנוגרפיים המתארים יחסי מין אכזריים מזוכיסטיים בין סוהרות נאציות לאסירי מחנות ריכוז. הסרט מנתח את הגורמים לתופעה.
בהשקה מוקדמת של סרטו (ב-6.9.07) ליבסקר התראיין לניו יורק טיימס וסיפר "הבנתי שתמונות השואה הראשונות שראיתי, כאחד שגדל כאן, היו של נשים עירומות. היינו בבית ספר יסודי. אני זוכר כמה היינו נבוכים."[3]
בשנת 2009 השלים ליבסקר את הסרט "הפואמה הביתית" (ישראל 2009, 60 דקות) סרט שעקב אחר שלושה אנשים, אחד מהם סבתו והקשר שלהם לבית. שם הסרט מתייחס לספר הפואמה הביתית של המשורר אהרן שבתאי.
בשנת 2013 פרסם את הנובלה "הדוקומנטריסט" (צורפה לגיליון התשיעי של כתב העת מעיין).
בשנת 2014 ביים את הסרט התיעודי "התפוררות" (ישראל 2014, 50 דקות).
עיתונאות
עריכהבעשור הראשון של המאה ה-21 עבד כעיתונאי כלכלי במגזין פירמה (גלובס). בעשור השני החל לעבוד בכלכליסט.[4] בשנת 2010 התחזה למיליארדר קרואטי המעוניין לרכוש נדל"ן כדי לחדור לדירתו של שר הביטחון אהוד ברק ופרסם על כך כתבה במגזין.[5]
הרצה בתוכנית לימודי צעירים של המכללה האקדמית תל אביב-יפו על סקירתו את שוק הדיור והאופציות שיש בו לצעירים.[6]
קישורים חיצוניים
עריכה
ארי ליבסקר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ארי ליבסקר, סרטונים בערוץ היוטיוב
ארי ליבסקר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ארי ליבסקר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ארי ליבסקר, באתר AllMovie (באנגלית)
ארי ליבסקר, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ארי ליבסקר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- נירית אנדרמן, זיכרון פיקטיווי, באתר הארץ, 23 בינואר 2007
- דליה קרפל, אכן תמונות קשות, באתר הארץ, 4 ביולי 2007
- אכול ושתה, כי מחר דד-ליין - מאמר של ארי ליבסקר, מארב, 23.1.2005
הערות שוליים
עריכה- ^ ארי ליבסקר, מעיין בננות, באתר בננות
- ^ שי הרלב, מאביגדור ליברמן עד אושוויץ: התערוכה "איראן" יוצאת נגד הפאניקה הישראלית, באתר הארץ, 14 במרץ 2012
- ^ Kershner, Isabel (2007-09-06). "Israel's Unexpected Spinoff From a Holocaust Trial". The New York Times (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-04-22.
- ^ ארי ליבסקר בכלכליסט
- ^ ארי ליבסקר, באסטה על הגג, באתר כלכליסט, 25 בפברואר 2010
- ^ לימודי תעודה בתחום הצעירים