ברכת אבות

ברכת אבות היא הברכה הראשונה בתפילת העמידה. היא הראשונה מבין שלוש ברכות השבח שבתחילת התפילה. הברכה עוסקת בשבחו של האל ובתאריו. שמה של הברכה נובע מפתיחתה בנושא שלושת האבות.

נוסח הברכה

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה. מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מָגֵן אַבְרָהָם.

שינויים בנוסח הברכה

אין הבדל רב בנוסח הברכה בין המנהגים השונים, אך קיימים מספר שינויים קטנים כדלהלן:

• בנוסח הספרדים, בנוסח ספרד ובנוסח פרובאנס אומרים "קונה הכל" ולא "וקונה הכל".
• בנוסח תימן בלדי אומרים "זוכר חסדי אבות" (ללא וא"ו במילה זוכר), ואין אומרים "למען שמו באהבה". וכן אומרים "רחמן" בחילוף המילה "עוזר" כך:"מלך רחמן מושיע ומגן". ומילת "מושיע" ללא וא"ו.
• בנוסח איטליה מוסיפים את המילה "גואל" בקטע "מלך גואל עוזר ומושיע ומגן".
• בנוסח רומניא אמרו "וקונה את הכל" במקום "וקונה הכל", ואומרים "מלך רחמן א-ל חי גואל עוזר ומושע ומגן" במקום "מלך עוזר ומושיע ומגן".
• בסידור רב סעדיה גאון כתוב "ומביא גואל לזרעם אחריהם מלך מושיע ומגן ברוך אתה ה' מגן אברהם".
• בנוסח ארץ ישראל כפי שהתגלה בגניזת קהיר כתוב "קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, מָגִנֵּנוּ וּמָגֵן אֲבוֹתֵינוּ, מִבְטָחֵנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר" במקום "גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים [...] מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִיעַ וּמָגֵן"

תוספות

ערך מורחב – זכרנו לחיים

בעשרת ימי תשובה מוסיפים בין השורה "למען שמו באהבה", לבין השורה "מלך עוזר ומושיע" תוספת המתאימה לימים אלו. לדעת רוב הראשונים, וכך נפסק להלכה, מתפלל שטעה ולא אמר תוספת זו בעשרת ימי תשובה אינו צריך לחזור ולאומרה, אלא ממשיך בתפילתו כרגיל:

• נוסח אשכנז ונוסח ספרד, וכן בנוסח רומניא: ”זָכְרֵנוּ לְחַיִים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִים, וְכָתְבֵנוּ בְסֵפֶר הַחַיִים, לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִים.”
• נוסח איטליה: ”זָכְרֵנוּ לְחַיִים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִים, וְכָתְבֵנוּ בְסֵפֶר הַחַיִים, לְמַעַנְךָ אֶל חַי.”
• בנוסח הספרדים ישנם מספר מנהגים, המקובל כיום ברוב הקהילות: ”זָכְרֵנוּ לְחַיִים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַחַיִים, וְכָתְבֵנוּ בְסֵפֶר הַחַיִים, לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִים.”
• בנוסח בלדי וכן אצל הספרדים במערב אירופה מקובל כיום לומר: ”זָכְרֵנוּ לְחַיִים, אֶל מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִים, כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִים, לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִים אֵל חָי.” וכן זה הנוסח באבודרהם.
• נוסח פרובאנס: ”זָכְרֵנוּ לְחַיִים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִים, וְכָתְבֵנוּ בְסֵפֶר חַיִים, לְמַעַנָךְ אֱלֹהִים חַיִים אֵל חַי.”
• נוסח קטלוניה: ”זָכְרֵנוּ לְחַיִים, אֵל מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִים, וְכָתְבֵנוּ בְסֵפֶר חַיִים, לְמַעַנָךְ אֱלֹהִים חַיִים אֵל חַי וּמָגֵן.”

אבודרהם מביא שנהגו בזמנו לסיים בימים נוראים "אל חי ומגן, ברוך אתה ה' מגן אברהם" בלי החתימה "מלך עוזר ומושיע ומגן", והוא מתנגד למנהג.

בסדר רב עמרם גאון מובא מנהג להוסיף בכל שבת בנוסח הברכה את המשפט "ורצה והנחיל לבניהם שבתות למנוחה למען שמו באהבה", אך הראשונים הכריעו שאין לומר תוספת זו.

הלכות הברכה

ברכת האבות היא הברכה היחידה בתפילת העמידה אשר פותחת במילים "ברוך אתה ה'", המילים המציינות פתיחה של ברכה. שאר הברכות רק נחתמות במילים אלו, אך לא נפתחות בהן. הדבר נובע מההלכה על-פיה ברצף ברכות, המכונה בהלכה "ברכה הסמוכה לחברתה", כפי שמתקיים בתפילת העמידה, רק הברכה הראשונה (במקרה זה ברכת אבות), נפתחת ב"ברוך". מצב כזה מתקיים גם במקומות נוספים, כגון ברכת המזון.

נהוג להשתחוות (או במונח המדויק יותר "לכרוע") בתחילת ברכת אבות ובסופה. למנהג האשכנזים: המתפלל כורע על ידי כיפוף הברכיים באומרו "ברוך" והטיית פלג גופו העליון כלפי מטה באומרו "אתה" ולאחר מכן זוקף ואומר את שם ה' למנהג הספרדים כורעים עם כל הגוף בתחחלה בכל הגוף ולאחר מכן עם הראש במילים "ברוך אתה", ואחר כך מזדקפים שוב קודם בפלג הגוף העליון ולאחר מכן גם בראש. פעולה זו נעשית הן במילים "ברוך אתה ה'" הפותחות את הברכה, והן במילים אלו בסיומה.

בשל היותה הברכה הראשונה, על המתפלל להתכוון בברכת אבות כדי לצאת ידי חובת תפילה. זאת בניגוד לשאר הברכות, בהן הכוונה אינה מעכבת. על פי הרמב"ם, על המתפלל לחזור על תפילתו אם לא כיוון בברכה זו. ברם, לדעת רוב הפוסקים אין לחזור בשל העדר כוונה, כי קרוב לוודאי שהמתפלל לא יתכוון גם בפעם השנייה.

משמעות הברכה

מקור הנוסח

לאחר הפתיחה, הברכה פותחת בתיאורו של ה' כאלוהי האבות – אברהם, יצחק, ויעקב – ובתיאורו במילים "האל, הגדול, הגיבור, הנורא".

השורות הראשונות של הברכה מבוססות על שני פסוקים בתורה המביאים את דברי משה:

• שמות, ג', ט"ו: ”כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.”
• דברים, י', י"ז: ”כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, הָאֵל הַגָּדֹל, הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד.”

בהמשך, הברכה מבוססת חלקית על דבריו של אברהם (בראשית, י"ד, כ"ב): ”הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.”

שלילת תארים

כל הברכה נאמרת בלשון תיאורית, המתארת את גדולתו ומעשיו של האל, ולא בלשון בקשה, דבר המתאים לסיווגה כ"ברכת שבח". הברכה מתאימה לתורת שלילת התארים, הגורסת שאין לייחס לאלהים תארים, מלבד תיאור מעשיו ותיאורי שלילה. ניתן להבחין כי אכן, מרבית התארים מתייחסים למעשיו של ה', ולא לתכונותיו העצמיות. לדוגמה, התואר "גומל חסדים טובים", לא מתייחס לתכונה של ה', אלא למעשה שהוא עושה – הוא גומל חסדים.

בתלמוד, מובא סיפור על אדם ששימש חזן לפני רבי חנינא, שהפריז בתארים חיוביים בברכת אבות ואמר "האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד", ועל כך ננזף על ידי ר' חנינא. ר' חנינא אמר כי התארים "הגדול הגיבור והנורא", אותם אנו בכל זאת מזכירים, נאמרים משתי סיבות: ראשית, הדברים נאמרו בתורה מפורשות, בספר דברים כפי שהוזכר לעיל; ושנית אנשי הכנסת הגדולה, תיקנו שיש לאמרם בתפילה. הרמב"ם מוסיף כי אנשי הכנסת הגדולה היו נביאים, ונבואתם היא שהקנתה להם את הזכות לשלב תארים אלו בתפילה.

קישורים חיצוניים

• ניתוח ברכת אבות באתר דעת
• מאמרים בנושא ברכת אבות, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.