פרשת בשלח

פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח היא פרשת השבוע הרביעית בספר שמות. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק י"ג, פסוק י"ז ומסתיימת בפרק י"ז, פסוק ט"ז.

בשלח
פסוקים	שמות, י"ג, י"ז - י"ז, ט"ז
מספר פסוקים	116
מספר תיבות	1681
תוכן	קריעת ים סוף ושירת הים, בני ישראל מחפשים מים, ה' מוריד מן, משה מכה בסלע, מלחמת עמלק
מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
עשה (0)  לא תעשה (1) יציאה מתחום שבת
הפטרה
אשכנזים	שופטים, ד', ד' - ה', ל"א
ספרדים	שופטים, ה', א'–ל"א
תימנים	שופטים, ד', כ"ג - ה', ל"א
איטלקים	שופטים, ד', ד' - ה', ג'
רומנים	יהושע, כ"ד, ז'–כ"ג

בפרשה מסופר על התחלת נדודי עם ישראל במדבר הכוללים גם את מעבר ים סוף ושירת הים, את פרשת המן ואת מלחמת עמלק. בפרשה מסופר על כמה מהניסים שהתחוללו לבני ישראל בדרכם במהלך נדודיהם במדבר, בהם קריעת ים סוף, ירידת המן, המתקת מי מרה, והוצאת המים מן הסלע בידי משה. את פרשת בשלח קוראים בין התאריכים י' בשבט-י"ז בשבט.

שבת פרשת בשלח

ערך מורחב – שבת שירה

מכיוון שקוראים בה את שירת הים, מכונה השבת בה קוראים את פרשת בשלח "שבת שירה". בקהילות שונות קיימים לגביה מנהגים מיוחדים כמו קריאת שירת הים בקריאת התורה וכן בפסוקי דזמרא במנגינה מיוחדת, וכן פיזור אוכל לציפורים. השירה גם כתובה בספר התורה באופן מיוחד, הנקרא בלשון חז"ל "אריח על גבי לבנה", עם רווח אחד או שנים בכל שורה.

יש שאמרו בשמו של רבי מנחם מנדל מרימנוב כי קריאת פרשת המן בסדר שנים מקרא ואחד תרגום ביום שלישי באותו השבוע של פרשת בשלח, שבת שירה, היא סגולה לפרנסה.

תוכן הפרשה

בני ישראל אוספים את המן

מסע ישראל במדבר עד ים סוף

בפתיחת הפרשה מסופר כי אלוהים לא רצה להוליך את בני ישראל בדרך הקצרה לארץ כנען, דרך הים, מחשש שהם ייתקלו במלחמה בעקבותיה הם יבקשו לשוב למצרים. בני ישראל יוצאים ממצרים לכיוון המדבר כשהם חמושים. ומשה לקח איתו את ארון יוסף, על פי צוואתו, בה בישר להם כי ה' עתיד לגאול אותם ממצרים, והשביע אותם שיעלו את עצמותיו לארץ כנען. לאחר שלשה ימים בהם התרחקו בני ישראל ממצרים, ציווה עליהם ה' לשוב ולנוע לכיוון מצרים זאת על מנת לפתות את פרעה לרדוף אחריהם. פרעה שמע על התנועות של בני ישראל במדבר שנראה היה מהן שהם תועים במדבר. פרעה ועבדיו התחרטו על כך ששילח את בני ישראל, והוא גייס את צבאו כולל את מרכבות הברזל והפרשים שהיו יחידות העילית של מצרים, כדי לרדוף אחרי בני ישראל. התורה מסבירה שהחלטת פרעה לצאת למרדף בעקבות בני ישראל נובעת מכך שה' הכביד את לבו. פרעה וצבאו יצאו למרדף בעקבות בני ישראל והשיגו אותם סמוך לים סוף.

קריעת ים סוף

ערך מורחב – קריעת ים סוף

בני ישראל אשר יראים מפרעה וצבאו צועקים אל משה שיציל אותם. יש מהם שמלינים על עצם היציאה ממצרים, וטוענים כי מוטב היה להישאר בעבדות מאשר למות במדבר. משה מרגיע את בני ישראל ומבטיח להם ישועה מאת ה' וכן שהם לא יוסיפו לראות עוד את מצרים. ה' עונה לעם, באמצעות משה, תשובה חד משמעית: "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל וייסעו". בינתיים עמוד הענן עובר לאחורי מחנה ישראל וחוצץ בינם לבין צבא מצרים. משה נוטה את ידו עם המטה על פי ציווי ה', וה' מוליך את הים ברוח קדים עזה שנושבת כל הלילה. הים נבקע, ובני ישראל עוברים ביבשה בתוך הים. המעבר מתואר בצורה פיוטית: "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם".

צבא מצרים, על פרשיו ומרכבותיו נכנס אל הים כדי לרדוף אחרי בני ישראל. באשמורת הבוקר, ה' פוגע ביכולת התמרון של מרכבות המצרים, והם מבינים כי ה' נלחם בהם ומנסים לברוח. ה' מצווה את משה לנטות את ידו שנית על הים, משה עושה זאת והים שב לאיתנו ומטביע את המצרים, על רכבם ופרשיהם. המים שבים למקומם והמצרים טובעים בים. בני ישראל רואים את טביעת המצרים, כפי שנאמר: "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים". רש"י מבאר, על פי חז"ל כי הים פלט את גופותיהם של המצרים, ולעומתו רשב"ם מבאר שמשמעות הפסוק היא שכשבני ישראל עמדו על שפת הים, הם ראו את המצרים טובעים.

שירת הים

ערך מורחב – שירת הים

לאחר המעבר בים, שרים משה ובני ישראל את שירת הים, שיר הלל המפרט את הישועה שעשה ה' לישראל, את כוחו, את הטבעת פרעה וחילו, את המורא שנפל על העמים מסביב ואת התקווה להגיע לארץ ישראל, ולייסוד המקדש. השירה נחתמת בהכרזה על מלכות ה' הנצחית: "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד". בעקבות השירה, יוצאת מרים הנביאה עם תוף בידה, בעקבותיה יוצאות שאר הנשים שרות בתופים ובמחולות, וגם הן שרות.

המסעות מים סוף לרפידים

מרה

בני ישראל נוסעים למדבר שור, שם הם הולכים שלשה ימים ולא מוצאים מים. הם מגיעים למרה, שם הם מוצאים מים מרים שאינם ראויים לשתייה. בני ישראל מתלוננים למשה, ומשה מתפלל אל ה'. ה' מראה למשה עץ, משה משליך את העץ למים והמים נהיים מתוקים. לאחר המאורע הניסי, מופיעים הדברים הבאים:

שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ. וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל ׀ה' אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְו‍ֹתָ֔יו וְשָֽׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֨יִם֙ לֹֽא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י ה' רֹֽפְאֶֽךָ

— שמות טו, כו-כז

רש"י מסביר את המילים "חק ומשפט" על פי חז"ל, שה' נתן לישראל "מקצת פרשיות של תורה". הרשב"ם, לעומת זאת, מסביר שה' לא נתן לישראל חוקים ומשפטים מסוימים, אלא המאורע של הצמא של ישראל ולאחריו ריפוי המים המרים בידי ה' נועד להכין אותם לקבלת החוקים והמשפטים שהם עתידים לקבל החל ממעמד הר סיני ולאחריו. הרמב"ן סבור כי החוקים והמשפטים עליהם מדובר הם הנהגות חברתיות, מוסריות, ודרך ארץ אשר בהם יצטרכו ישראל לנהוג:"כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא וצמאון אשר אין מים שם להם במחייתם וצרכיהם מנהגים אשר ינהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת".

אילם ומדבר סין

בני ישראל נוסעים לאילים שם הם מוצאים שנים עשר עינות מים ושבעים תמרים. המספרים שנים עשר ושבעים הם מספרים טיפולוגיים, הם מסמלים את בני ישראל, שנים עשר השבטים ושבעים בני ישראל שירדו למצרים. מאילם נוסעים ישראל למדבר סין.

ערך מורחב – מן

בני ישראל מגיעים למדבר סין בחמישה עשר יום לחודש השני, חודש בדיוק לאחר שיצאו ממצרים. הם מתלוננים אל משה ואהרון על רעב, וטוענים שמוטב היה להם למות על סיר הבשר במצרים מאשר למות ברעב במדבר. ה' אומר למשה שהוא עתיד להוריד להם לחם מן השמים, מדי יום ביומו, וביום שישי הם יקבלו מנה כפולה. בהמשך, ה' אומר למשה שבערב יהיה לבני ישראל בשר, ובבקר לחם. בערב, מגיע שלו, ובבוקר מכסה את הארץ שכבה דקה של גרגרים לבנים. בני ישראל מכנים את הגרגרים מן, מכיוון שהם לא יודעים מה זה. משה מסביר להם שזה הלחם אותו הבטיח להם ה' ומזהיר אותם ללקוט ממנו לפי הכמות שהם זקוקים לה, וכן נאסר עליהם ללקוט ליום המחרת, ועליהם ללקטו בכל בוקר מחדש. בעקבות כך מקבלים בני ישראל גם את הציווי הראשון על שמירת השבת, שבה לא ירד המן.

רפידים - מים מן הסלע

ערך מורחב – מסה ומריבה

אחר כך נוסעים בני ישראל לרפידים, שם מתלוננים העם על מחסור במים. משה מכה, בהוראת ה', בסלע במטהו, ומן הסלע יוצאים מים לשתייה.

מלחמת עמלק

ערך מורחב – מלחמת עמלק

מלחמת ישראל ועמלק ברפידים. משה מניף את ידו לניצחון.

בעוד בני ישראל חונים ברפידים עמלק בא ותוקף את ישראל. משה ממנה את יהושע בן נון לבחור לוחמים ולצאת להילחם בעמלק. יהושע יוצא למחרת עם הלוחמים והם מצליחים לפגוע קשות בעמלק. משה עומד על הגבעה עם מטה האלוהים, כאשר הוא מרים את ידיו ישראל גוברים וכאשר הוא מניח את ידיו עמלק גוברים. לאחר המלחמה מורה ה' למשה לכתוב לזיכרון שהוא ימחה את זכר עמלק. משה בונה מזבח וקורא לו ה' ניסי.

מצוות בפרשה

המצווה	מקור	האם נוהגת היום	המחויבים
יציאה מתחום שבת	"רְא֗וּ כִּֽי־ יְהֹ-וָה֮ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל־כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁישִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑ייִם שְׁב֣וּ ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל־יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי"	כן	כולם

ערך מורחב – תחום שבת

השאלה האם תחום שבת הוא איסור דאורייתא או איסור דרבנן נתונה במחלוקת גדולה, החל מהתנאים, דרך הראשונים ועד לשולחן ערוך ונושאי כליו.

תאריכי הקריאה

השבת בה קוראים את פרשת בשלח יכולה לחול בשישה תאריכים שונים:

• שנת השא ושנת השג - י' בשבט
• שנת הכז - י"א בשבט
• שנת החא - י"ב בשבט
• שנת גכה ושנת בשה, שנת גכז ושנת בשז - י"ג בשבט
• שנת בחג ושנת זשג, שנת בחה ושנת זשה - ט"ו בשבט
• שנת זחא ושנת זחג - י"ז בשבט

הפטרה

מפטירים בשירת דבורה שבספר שופטים, אולם יש מנהגים שונים בנקודות ההתחלה של ההפטרה. האשכנזים מתחילים בפרק ד', פסוק ד', התימנים בפרק ד', פסוק כ"ג, והספרדים בפרק ה', פסוק א'. כולם מסיימים בסוף פרק ה', פסוק ל"א. האיטלקים מתחילים בפרק ד', פסוק ד' כאשכנזים, ומסיימים פרק ה', פסוק ג', כך שקוראים רק את תחילת השירה.

בנוסח רומניא הפטירו ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ז' עד פסוק כ"ו.

קישורים חיצוניים

• מידע על בשלח בקטלוג הספרייה הלאומית

הטקסט:

• פרשת בשלח, באתר ויקיטקסט
• פרשת בשלח - הטקסט עם תרגום אונקלוס, באתר "מכון ממרא"
• פרשת בשלח, באתר "מקראות גדולות הכתר"
• פרשת בשלח, באתר "תורת אמת"

פרשנות:

• גיליונות נחמה לפרשת בשלח
• פרשת בשלח, באתר אוניברסיטת בר-אילן
• פרשת בשלח, באתר "כיפה"
• פרשת בשלח עם פירוש רש"י, באתר "בית חב"ד"
• שיעורי תורה לפרשת בשלח, באתר "ישיבה"
• שיעורים לצפייה על פרשת בשלח, באתר "בינינו"
• פרשת בשלח, באתר פרשת השבוע
• הערך "פרשת בשלח", באתר ויקישיבה
• דברי תורה לפרשת בשלח באתר ישיבת הר ברכה
• שיעורים לצפייה על פרשת בשלח, באתר "התנועה הרפורמית"