בת קול

ביהדות, בת קול היא מהות על-טבעית המשמשת להעברת מידע מהאל לבני-אדם; ניתן להבין את המושג גם כתיאור של הצורה שבה עובר המסר האלוהי, כמין הד, ולא תיאור של מהות. בת הקול מופיעה במקורות בהקשרים שונים ולצורך מטרות שונות, ללא חוקיות ברורה. קיימים כמה מקומות שמהם יוצאת בת הקול, ובהם "מאחורי הפרגוד" ו"בית קדשי הקדשים". מעמד בת הקול מבחינת איכות העברת המידע האלוהי ותוקפו נחשב פחות מנבואה ומרוח הקודש. בת הקול המשיכה להתקיים אף לאחר הפסקת הנבואה ותחילת הגלות, ולפי כמה מאמרי חז"ל היא קיימת אף כיום, והיא מהווה את דרך הקישור הסטנדרטית בין האל לאדם.

יחזקאל שומע את קול האל בית הכנסת בדורה אירופוס, ציור מהמאה ה-3

הופעת בת הקול

ההופעה של בת קול אינה קבועה, ואינה תלויה בנסיבות קבועות או בהקשרים סיבתיים אחידים. מהשוואת מקורות חז"ל השונים מתברר שבת קול מופיעה לצרכים שונים, בין אם צורך מיידי ודחוף ובין אם הקשרים ספציפיים, ולעיתים גם בנסיבות היסטוריות שאינן דחופות, ואפילו כאשר הופעתה איננה מביאה לשינוי המציאות. גם הנמענים של דברי בת הקול משתנים; בדרך כלל פונה בת הקול לאנשים מעם ישראל, אך לעיתים מובאים דבריה ביחס לגויים, ולעיתים אף כלפי "צבאות השמים", מושג המתייחס בעיקר למלאכים לסוגיהם. גם תוכן הדברים ואופיים אינו אחיד, לעיתים הוא נושא אופי חיובי, ולעיתים שלילי. השוני והמגוון בהופעותיה מצביעים על תפקוד בת הקול ככלי רב-תכליתי בידי האל, לצורך העברת מסרים שונים לגופים שונים.

ראשית הופעת בת הקול

במסורת היהודית, הופעתה הראשונה של בת קול מיוחסת כבר לתקופת אדם הראשון, ולאחר מכן היא מופיעה בבית מדרשם של שם ועבר שבתקופת האבות.

רציפות ההופעה

אזכורים נוספים מבהירים את חשיבותה של בת הקול בעולם המחשבה של חז"ל. כך לפי חז"ל הופיעה בת קול אצל אבות האומה, אברהם ויצחק ואף אצל מנהיגי האומה, משה ואהרן. היא הופיעה גם במאורע המכונן של עם ישראל, במעמד הר סיני.

המסורת התלמודית ממשיכה בציון הופעותיה של בת קול לאורך ההיסטוריה; אזכורים אלו מחדדים את ההמשכיות הקיימת מימות שם ועבר עד להגות ולתפיסה הקיימת בדברי התנאים והאמוראים, ואת הרציפות של בת קול. כך מציין התלמוד את הופעת בת קול בימי שמואל ושאול, שלמה המלך, ירבעם בן נבט ומנשה (מלך יהודה). מתוך מכלול האזכורים, ניתן להצביע על ניסיון לגבש רציפות ברורה בין ראשית ההיסטוריה על-פי מסורת חז"ל לבין תקופתם הם, תקופת המשנה והתלמוד. גם רציפות זו מעגנת את ההמשכיות ואת האותנטיות של אמיתות השקפות חז"ל. מסורת וחשיבות העברתה היוו אז, ומהוות גם היום, אבן יסוד בתפיסה המסורתית היהודית; כך לפי חלק מהשיטות עיקר האמונה היהודית מבוססת על מסורת ושלשלת העברה.

קשה להפריז בחשיבות הרציפות וההמשכיות בתפיסה המסורתית היהודית. רבי יהודה הלוי בתחילת ספרו הכוזרי, מבהיר את הישענותה של הדת היהודית על המסורת ועל השלשלת. מתוך חשיבות ההמשכיות שאפו חז"ל לבטא אף את הרציפות הקיימת בקשר עם האלוהים. גישה זו באה כנגד הטענה שהאל זנח את היהודים, טענה שהושמעה בתקופת התלמוד מפי הנוצרים. כך, באזכור רציפות התגלויותיה של בת הקול, שאפו החכמים להתמודד עם הטענה שהאל עזב אותם (נגד הנוצרים), ועם הטענה שהם מחדשים ואינם נאמנים לתורה המקורית (נגד הצדוקים).

את חשיבות הרציפות ניתן למצוא אף בדתות אחרות. כך באסלאם, הסופים שואפים להוכיח זיקה ושלשלת מסירה ביחס לעבר, וכך אף בתחום ההלכה המוסלמית, ערך החדית' נמדד על ידי בדיקת שושלת המוסרים מדורי דורות (המכונה אסנאד).

הפסקת בת הקול

כשבודקים את הפסקת פעילות בת קול, יש לבחון שני תחומים מרכזיים. ראשית הפסקת התגלות בצורה מוחלטת ולצמיתות. תופעה דומה מבחינה זו היא הפסקת הנבואה; הנבואה ביטאה קשר הדוק עם האל, אך קשר זה היה אפשרי רק בנסיבות שבהן הקשר היה דו-צדדי; בעקבות חטאי עם ישראל וגורמים נוספים, פסקה הנבואה והקשר בין האל לאדם בדרך זו ניתק. לכן צריכה להיבדק האפשרות שגם בת קול תיפסק לצמיתות. תופעה אפשרית נוספת הנה הפסקת התגלות זמנית, או ביחס לאישים מסוימים; תופעה זו מוכרת גם מעולם המושגים של הגאולה, כאשר תקופת מסוימות בהיסטוריה זוהו על ידי חז"ל כזמנים שהגאולה לא תבוא בהם, ועל אישים מסוימים נאמר שהם לא יהיו המשיח. לכן צריכה להיבדק האפשרות שהתגלות בת קול הופסקה בתקופות מסוימות או ביחס לאישים מסוימים.

הפסקה לצמיתות

ראשית יש לשאול האם קיימת הפסקה כרונולוגית כלשהי? הקישור לאל באמצעות רוח הקודש והנבואה פסק. סיבת ההפסקה נעוצה בכמה גורמים, בהם הריחוק הקיים מהאל; אולם למרות הפסקה של גורמים אלו, הקישור בעזרת בת קול ממשיך להתקיים לפי חז"ל אף כיום; בת קול ממשיכה להופיע, בהקשרים יומיים וכן באירועים קבועים. הישארותה של בת קול, מסתברת מתוקף העובדה שדרך קישור כלשהי בין האל לאדם חייבת להימצא ולהתקיים. מלבד זאת, הישארות בת הקול מצביעה על חולשתה מול הנבואה ורוח הקודש; האחרונות, המדורגות כקשר חזק יותר בין האל לאדם, נפסקו, ולעומת זאת הקשר החלש יותר של בת קול שרד. לעיל גם ציינו את החשיבות בכך שיוותר אמצעי כלשהו המקשר בין האל לאדם. לכן בתפיסת חז"ל לא יכול להיווצר מצב בו תופסק פעילות בת הקול לחלוטין.

מניעת התגלות בתקופות ולאישים מסוימים

ניתן להבחין בהפסקת פעילות של בת הקול, או לכל הפחות חוסר אזכור הופעתה של בת קול, בזמנים מסוימים לאורך ההיסטוריה או ביחס לאישים שונים; כך לעומת אזכור בת קול ביחס לירבעם בן נבט מממלכת ישראל, לא נזכרת בת קול ביחס לרחבעם מממלכת יהודה. למעשה קשה לקבוע כללים ברורים, באיזה הקשרים מופיעה בת קול בספרות חז"ל; אולם נראה כי חוסר אזכור בת קול לרוב מזוהה עם פחיתות מסוימת ביחס הדיאלקטי שקיים בין האל לדמות. כלומר לכל דמות קיים יחס דיאלקטי מורכב ביחס לאל, לעיתים חיובי (כגון שלמה המלך), ולעיתים אפילו שלילי (כגון ירבעם ומנשה מלך יהודה); בעיני חז"ל דמויות מקראיות שניהלו "מערכת יחסים" צפופה ומורכבת עם האל, זכו במסורת התלמודית להתגלות של בת קול. אולם דמויות שהקישור בינן לאל אינו רציף, אף אם המקרא מציין את צדיקותן, המסורת לא "זיכתה" אישים אלו בהתגלות בת קול. כיוצאים מן הכלל הזה יש נביאים מוכרים (כגון אליהו ויחזקאל) שאינם מזוהים בהכרח עם התגלות בת קול, כדבר הנובע ממעלתם, והקשר הברור שהתקיים ביניהם לאל.

מהות בת קול

פרשנים שונים עסקו בבירור מהותה של בת קול; מן הפירושים השונים לא עולה דפוס אחיד וברור, אך ניתן למצוא קווים מקבילים בפירושים השונים ודברים המוסכמים על הרוב. כמו ביחס למושגים וכינויים אחרים בספרות חז"ל, המתייחסים לסודות התורה, העיסוק בבת קול מנוסח בצורת משל, ועל הלומד להסיק ממנו את הנמשל.

השימוש במשלים על ידי חז"ל אובחן בעיקר על ידי הראשונים, ובראשם הרמב"ם בהקדמה לספרו "מורה הנבוכים"; המשלים נחשבים סודות התורה. עניינה הספציפי של בת קול, משתייך לקטגוריה של מעשה מרכבה, משום שהוא עוסק בסודות הבריאה ביחס לאל, ובקשר שבין האל לבני האדם.

מהות המשל

ביחס לקשר הקיים בין האל לבני האדם, דימו חז"ל את הקשר לקול הנאמר ומבוטא על ידי האל, ונקלט על ידי האדם. לקול יש דרך ארוכה שהוא עובר, בתחילה עוצמתו היא הגבוהה והברורה ביותר; בהמשך הקול מגיע למרחקים כשהוא נישא על גבי הרוח, אולם העוצמה קטנה ואיכותו פוחתת; אחר-כך מגיע הקול לאזור הררי, כשהוא נכנס במערות ופוגע בהרים, עתה נוצר הד מהקול, הנשמע בצורה מעומעמת, ההד מהווה תולדה של הקול הראשוני.

הסבר הנמשל

בנמשל, הקול הוא הקשר הקיים בין האל לאדם. האדם נמצא במרחק משתנה מהאל, וככל שהאדם קרוב יותר לאל הוא שומע את קולו בצורה טובה יותר, וכך הקשר ביניהם ברור ואיכותי יותר. בצורה ספציפית שמיעת הקול ממקום מוצאו, ועמידה קרובה לאל, יוחסו רק למשה, שזכה אף לראיית מקום יציאת הקול והאל עצמו; רמתו הגבוהה של הקשר הייתה ביסוד כתיבת התורה, כשרמת הקישור מכונה בספרות חז"ל "אספקלריא מאירה". דרגה פחותה מכך היא שמיעת הקול עצמו, אך ממרחק רב יותר, ללא ראיית מקום יציאת הקול; אלו הם הנביאים, כאשר הדרגות השונות ביניהם מתחלקות על בסיס הקרבה של הנביא למקור הקול. דרגה פחותה יותר מהווה שמיעת הקול בעקבות נשיאת הרוח את הקול, דרגה זו מכונה רוח הקודש; לעיתים אף שלב זה מכונה נבואה, וגם בו קיימים חילוקי רמות שונים הנעוצים בקרבה של העומד למוצא הרוח. הרמה האחרונה, והפחותה ביותר, המבטאת קישור ישיר לקולו של האל, היא שמיעת ההד; ברמה זו אין האדם שומע את הקול עצמו, אלא תולדה מעומעמת של הקול המקורי; שמיעה מעין זו היא המכונה בת קול (ההד של הקול). כשם שבנבואה וברוח הקודש קיימים רמות ודירוגים שונים, כך אף בעניין בת קול, יש השומעים את ההד ברמתו הצלולה, ויש שההד מגיע אליהם במעומעם. אולם זהו הקישור האחרון הקיים בין האל עצמו לאדם, שאינו בתיווך שליחים; דרגות נמוכות יותר מהוות קשר בעזרת שליחים, כגון גילוי אליהו.

חשיבות בת הקול

חשיבות העניין והנחיצות בקיום בת קול מתבטאות בהבנת ההבדל הקיים בין היהדות להשקפות שונות. רבי יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" מציין שההבדל בין "הפילוסופים" ליהדות נעוץ בכך שלפי הפילוסופים האל עזב את העולם והוא אינו מנהל קשר עם ברואיו. לעומת זאת לפי היהדות בורא העולם ממשיך לנהל קשר עם ברואיו. קשר זה בין האל לברואיו חייב להתקיים, כדי שהאל יוכל לכוון את רצונו בעולם ולתעל את מעשיהם של יצוריו. בת קול מהווה סוג של קשר בין האל לברואיו, ובכך היא מבטאת את ההבדל שבין היהדות מתפיסות פילוסופיות שונות.

משמעות לשונית

הפירוש הקלאסי בספרות התלמוד והמדרשים לצמד המילים בת קול הוא "תולדַת הקול". כך בהתייחסות למילה בת הפרשנים השונים עסקו בהבהרת הנקודה שבת קול הנה התפתחות (ואף פחיתות) מהקול המקורי. כך היו שכתבו שזו התולדה של קול האל, והשימוש בה הוא כדוגמת הד, וזהו ה"בן" של הקול; רב סעדיה הבהיר שמשמעות הביטוי היא, שקיים קול בין ההרים, אולם בני האנוש שומעים את תולדַת הקול הנשמעת משברי ההרים והמערות שבסלעים. פירושים אלו מקבילים למשמעות הלשונית הפשוטה של המושג, שהיה בשימוש רווח בלשון המשנה, אשר בו בת קול משמעותה ההד של הקול.

בת בת קול

בספרות העברית המודרנית נתהווה אף הביטוי בת בת קול, הבא לבטא קול חלש יותר, שהוא תולדה של הבת קול; כך אבן שושן במילונו "המילון החדש" הגדיר מילה זו כ"הד קל וקלוש ביותר", כשהוא מביא כדוגמה את דבריו של נחום סוקולוב (במראות, עמוד 158) "אזן בחונה יכולה הייתה להכיר בו בת-בת-קול של השתתפות".

מיקום בת הקול והזיקה לאל

מקורות תלמודיים התייחסו אף למיקומה של בת הקול. מקורות אלו התייחסו למקור המידע המועבר; ובעצם לקשר הקיים בין המושג המופשט בת קול לאל. בתלמוד ירושלמי (חגיגה פ"ב ה"א) בת קול נמצאת ב"בית קודשי הקודשים". תפיסה זו מזהה את בית המקדש, ואת המקום המקודש ביותר בו, קודש הקודשים, כמקום הקשר בין האל לאדם. לעומת זאת אנו מוצאים התייחסות בתלמוד הבבלי המסווג את מקום בת קול "מאחורי הפרגוד". תפיסה זו אמנם יכולה להתפרש כמציינת לאותו מקום, אולם יש לשים לב שאין כאן קביעה מפורשת היכן מאחורי אותו פרגוד שוכנת בת קול, בייחוד לאור העובדה שכאשר נכתב מאמר זה "הפרגוד" כבר לא היה קיים. תפיסה מאוחרת יותר מצויה בראשונים, אלו התייחסו למיקומה, וטענו שאין זה מלאך, אלא "מדת קול היא ונמצאת בפני עצמה ברוח המנשבת". דברים אלו אינם מעניקים מידע רחב נוסף, מלבד העובדה שבת קול היא אינה מלאך, כשהם משתמשים לצורך התיאור במילה "רוח המנשבת" המופיע אף בכינוי של שדר אלוהי אחר "רוח הקודש".

המסתתר מאחורי ההבדלים

כפי מכלול העניינים הקשורים בסודות התורה ובעיקר במעשה מרכבה, אף ההבדל בין התלמודים השונים וכתבי הראשונים, לא זכה לבחינה ביקורתית הנובעת מתוך הטקסטים עצמם. כך גם כאשר עניינים ונושאים אלו זכו להתייחסות (לדוגמה במחקריו של גרשם שלום), הבחינה הייתה בעיקר מזווית סוציולוגית והשפעה סביבתית. חוקרים שונים הצביעו על כך שבחינה מדוקדקת של ההבדלים במקורות השונים, יכולה להצביע על השפעה היסטורית, ועל התנועה בציר הזמן והגאוגרפיה. בבחינה זו התלמוד הירושלמי מזוהה בזמן ובמקום ההיסטורי הקרוב ביותר לתקופת הנביאים, דבר זה הוביל לתיאור הקשר האלוהי עם בני האדם, בצורה נתפשת וחומרית יותר, המזהה מקום גאוגרפי מפורש בו האל מתקשר עם בני האדם. מקום זה המזוהה עם בית המקדש, אף מתאים לכתיבת התלמוד הירושלמי בארץ ישראל, ובזיקה ההדוקה לבית המקדש שם. בהמשך בתלמוד הבבלי מזוהה המקום כ"מאחורי הפרגוד", זיהוי זה הוא מופשט יותר, ואינו מעניק הגדרה טריטוריאלית ברורה, משום שלא נזכר היכן בדיוק מאחוריו הפרגוד נמצא הקול. יש כאן ביטוי להפשטה ההולכת וגדלה ביחס לקשר של האל לאדם. גם ההתרחקות מזמן הנבואה, ואף ההתרחקות מהמקום בו הנבואה שורה (בבל לעומת ארץ-ישראל), השפיעו על התפתחות ושוני זה בין המקורות. ההפשטה והמרחק הגדול ביותר מזמן הראשונים מתבטאים בקביעה שבת קול "נמצאת בפני עצמה 'ברוח המנשבת'"; בדברים אלו יש הפשטה עצומה, אשר אינה מזהה כל שטח טריטוריאלי גשמי, ומעצימה את משל הרוח, שהוא ביטוי לשיא ההפשטה, המתקבלת בהסבר בעל מושגים חומריים.

קול נשי

עולם הדימויים של חז"ל נדון בצורות רבות ביותר, מגוון הסברים סוציולוגים, היסטוריים ואישיים, ניתנו לדימויים מסוימים בספרות התלמודית. במושג בת קול, בחרו החכמים כינוי נשי (בת), ולא כינוי גברי (בן). הפרשנים השונים סיפקו הסברים שונים לבחירה זו, חלקם נעוצים בהסברים מטאפוריים ואחרים במובנים מוסכמים בתקופתם.

נקבה כמקבל שאינו נותן

הרי"ף קבע שאין מסורת מדוע, בלשון המשנה, חלק מהמושגים זוכים לייחוס בלשון זכר (למשל בנין אב) ואחרים מתאפיינים בלשון נקבה; הוא מעלה השערה שהשימוש בלשון זכר הופך את הדבר לעיקר, שממנו ניתן ללמוד אף לדברים אחרים, לעומת מושג הזוכה לשימוש בלשון נקבה (כגון "אֵם" למקרא ו"בת" קול), שממנו אין למדים לדברים אחרים. לפי השערת הרי"ף הדברים המושמעים מפי בת קול הם ספציפיים, ואי אפשר ליצור וללמוד מהם. דברים אלו מקבילים למושגים הקבליים "נוקבא" ו"דוכרא", המופיעים אף בכתבי המהר"ל; משמעותם היא תפיסה הנקבה כישות מקבלת, לעומת הזכר הנתפס כישות יוצרת ומעניקה. כך בעולם הדימויים של חז"ל, מושג ששימש כדבר שניתן ללמוד ממנו אף לדברים אחרים, והוא מהווה גורם יוצר, קיבל את התווית הזכרית; לעומת מושג שבתפיסת חז"ל אינו מהווה גורם יוצר, ומלמד רק ל"גופם של דברים", קיבל תווית נקבית. בת קול מהווה על-פי חז"ל ישות שממנה ניתן ללמוד רק לגופם של דברים, ואי אפשר להסיק ולנתח דברים אחרים מתוך אמירה מסוימת; לדוגמה כאשר בת קול קובעת שהלכה כבית הלל, אין להסיק מכך שכל פעם שתיווצר מחלוקת הלכה תהיה כשיטת המיקל (אף על פי שבית הלל מקלים בדרך כלל מבית שמאי).

ההתגלות ליחידים בדימוי הקונוס

אחרים הסבירו שההקשר הנשי מבטא את תהליך ירידתו של אותו קול, שהוא רחב מלמעלה וצר מלמטה כדמות נקבה שהיא רחבה מלמעלה וצרה מלמטה. תפיסה זו נעוצה בעולם הדימויים במחשבת חז"ל, עולם זה זיהה את גוף האישה בצורת חרוט הפוך (רחב מלמעלה וצר מלמטה, שבסיסו בשמים), לפי הפרופורציות בגוף האשה, השואפות להיקף חזה עליון גדול יותר, ביחס להיקף הבטן התחתונה. על-פי הסבר זה חז"ל שאפו לרמוז בדימוי הנשי שבת קול הייתה מושמעת מהשמים, כשהקול היה יורד בצורת חרוט הפוך ומכוון ספציפית לחכמים ולאלו שהקול מיועד להם. כך הביטוי הנשי בא לתאר שבת קול נאמרת בקול גדול אך מיועדת לקהל ספציפי, כשגוף האשה שימש דימוי מוצלח לבטא הגדרה זו.

חולשת המין הנשי

מלבד דימויים אלו, שמצאו גוון סמלי במשמעות הנשית הקוסמית (רי"ף) או בדימוי שמקביל לתבנית הצורנית של גוף האישה, היו שפירשו תחום זה מן ההיבט הכוחני. כך יש שראו במונח "בת קול" בלשון נקבה ביטוי לחולשה של בת הקול שמצביעה על הנבואה שפסקה מהעולם; דבר זה נעוץ בחולשה הפיזית של הנקבה יחסית לזכר.

נקבה כשוני מהאל הגברי

גישות אחרות לא ייחסו משמעות מהותית לעובדת הייחוס הנקבי (בת), אלא טענו שלשון נקבה מעיד שהדברים אינם ישירות מקולו של האל, אלא התפתחות מהקול המקורי; טענה זו מתבססת על תפיסת המושג "אל" כמושג זכרי, ולכן ציון העובדה שהדברים אינם מהאל מתחדדים בעזרת שימוש בדימוי נשי.

פסיקת הלכה על פי בת קול

רוב הופעות בת הקול התייחסו להקשרים מופשטים שונים, הקשרים אלו לעיתים תוחמים את העיסוק של בת קול בנושאים הלכתיים ומעשיים. היותה של בת קול מהות אזוטרית מחדדת את הצורך ליצור הבדל בין הפן המיסטי לפן ההלכתי, ולתחום ולמנוע את עיסוקה של בת הקול בנושאים הלכתיים מעשיים. הבדל זה מקובל אף בדתות הלכה נוספות, כך באסלאם קיים הבדל מהותי בין הסופיות לבין חכמי ההלכה המוסלמים. הצורך בהבדל ובגבולות מתבטא אף בספרות התלמודית, כאשר קיים מקור השולל הסתמכות על בת קול בענייני הלכה, בנימוק "לא בשמים היא". נימוק זה שואף לתחום ברור בין האיזטורי למעשי.

אולם בספרות חז"ל לעיתים מופיעה בת קול בהקשרים הלכתיים; כך מקורות מסוימים מזכירים קביעת הלכה על ידי בת קול המובאת בשתיקה המסתברת כהסכמה. בנוסף קיימים מקורות מפורשים המתייחסים לבת קול כגורם משמעותי בקביעת הלכה. התייחסות כפולה זו זכתה לתגובות ופרשנויות רבות; באופן כללי קיימות שתי דעות-קיצון, אחת טוענת שניתן, ואף רצוי, להכריע כל הלכה על ידי בת קול, והאחרת טוענת שזהו איסור הלכתי ברור לקבוע הלכות בעזרת בת קול; בין שתי דעות אלו נמצאות דעות שונות למכביר.

פרשנויות נקודתיות

היחס הדיאלקטי של המקורות זכה לפרשנויות שונות, ששאפו להבהיר את האחדותיות ההשקפתית הקיימת בספרות חז"ל. חלק מהפרשנים טוענים, שלמעשה אף במקורות שבהם דברי בת קול התקבלו בהקשרים הלכתיים, אין בדבריה הכרעת הלכה, אלא גילוי דבר שהיה ידוע ("גילוי מילתא"). לתפיסה זו יש לצרף את הטענה של התוספות יום-טוב, שלפיה חלק מהמקורות בהם מופיע הביטוי בת קול משתמשים בביטוי זה בהשאלה.

לא בשמים היא

ערך מורחב – לא בשמים היא

כיום מכלול הדיון בפסיקת הלכה על ידי בת קול מתקשר בהכרח לחילוקי הפוסקים בנושא הכרעה הלכתית על ידי גורמים שאינם טקסטואליים או רציונליים; גורמים אלו משתייכים לקטגוריה הנמצאת תחת המושג "לא בשמים היא". באופן כללי ניתן לראות שהספקטרום הרחב של הגישות עדיין קיים, ונוגע לפסיקות יום-יומיות, ולנמצא ביסוד של תשובות הלכתיות רבות. כך לדוגמה היחס למגוון פסקי הלכה שניתן בעקבות שימוש בבת קול, כגון הספר "שו"ת מן השמים" ומחלוקות הקיימות בין ספר הזוהר לשולחן ערוך.

בנצרות

בספרי הבשורות של הברית החדשה מסופר כי מיד לאחר שישו הוטבל על ידי יוחנן המטביל, יצא קול מהשמיים שבישר את תחילת פעולתו של ישו עלי ארץ - "והנה קול מן השמים אומר; זה בני ידידי אשר רצתה נפשי בו" (הבשורה על-פי מתי, ג, 17). לא מן הנמנע שהמחברים התכוונו לבת קול. סיפור נוצרי על בת קול מופיע גם במעשיית גרגוריוס על האבן.

בלשון ימי הביניים ובעברית החדשה

בספרות חז"ל צירוף המילים "בת קול" הופיע במשמעותו המילולית, שהיא הד וקול עמום, או לחלופין במשמעות הסמלית והמשלית שלו המבטאת מסר מהאל לברואיו. בלשון ימי הביניים חלה בביטוי הרחבת משמעות שכללה מטונימיה סמנטית, ולוותה לעיתים גם ב"חילון" המשמעות. כך בספרות זו צמד המילים בת קול משמש לעיתים במשמעות 'שמועה רכילותית'. כך אברהם אבן-שושן במילונו, "המילון החדש", ציין לדברי רבי דון יצחק אברבנאל (שמואל א, יז) 'יצתה בת קול שהמלך יעשה למי שיכה אותו..' שמהם ברור שבת קול נתפס כ"הברה, שמועה סתמית, קול המון".

תחיית הלשון העברית הובילה למגוון תהליכים לשוניים, בהם בין השאר הרחבות משמעות וחילון של מילים. כך נעשה שימוש בצמד מילים זה בהשאלה, כ"תוצאה של תגובה כלשהי"; אבן שושן זיהה שימוש כגון זה בכתביהם של אחד העם וביאליק. התפתחות נוספת במושג חלה בעקבות הקמתם של גופים שונים במדינת ישראל, צמד המילים בת קול הולבש על להקות מחול, התארגנויות וולנטריות, תנועות פמיניסטיות ועוד. למעשה הפך צמד מילים זה לבעל משמעות עצמית, אף ללא זיקה ישירה למשמעות בה שימש בתקופת המשנה והתלמוד, ואף ללא זיקה למשמעות המורחבת שלו בימי הביניים.

ראו גם

• הנבואה במסורת ישראל
• נבואה
• נביא
• גילוי אליהו

לקריאה נוספת

• ראובן מרגליות, 'פרקי גילויים' במבוא, שאלות ותשובות מן השמים, ירושלים, עמודים כז-לה
• יוסף בן שלמה, תורת האלוהות של רבי משה קורדוברו, ביאליק, תשכ"ה
• גרשם שלום, Major trends in Jewish mysticism
• גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה

קישורים חיצוניים

• הערך "בת קול", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה

ערך מילוני בנושא בת קול, בוויקימילון

• אוהד זמרן, בת-קול בדברי חכמים
• בת-קול והתפילה במניין
• דבורה מוי, בת קול ויחס חכמים אליה, מתוך כתב העת "מעמקים" באתר דעת
• יהודה איזנברג, לא בשמים היא - בת-קול מול דברי הנביאים והחכמים, באתר דעת
• הערך "אין משגיחין בבת קול", באתר ויקישיבה

הערות שוליים

ערך טוב