ג'יטה מונטה
ג'יטָה מוּנטֶה (נולדה ב-11 ביוני 1946) היא שחקנית ובמאית תיאטרון ישראלית.
 | |
| ג'יטה מונטה | |
| לידה |
11 ביוני 1946 (בת 78) בוקרשט, רומניה  |
|---|---|
| שם לידה | Geta Clara Moise |
| מדינה |
ישראל  |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הלאומית לתיאטרון ולקולנוע "יון לוקה קאראג'אלה" |
| בן או בת זוג | |
| פרסים והוקרה |
פרס התיאטרון הישראלי |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהג'יטה מונטה נולדה בשם קלרה ג'ֶטה מויסה (משה) בבוקרשט בירת רומניה, בת למשפחה יהודית חילונית. אביה, ברל מויסה (משה), היה רואה חשבון, ואמה, מרגרטה מויסה (משה), אורגת בדים בבית חרושת. יש לה אח צעיר ממנה, שמעון. סבה שטפן התגורר בכפר והיא נהגה לבקר אותו בחופשות. למדה בבית-ספר יוליה חשדאו ביסודי ובתיכון. למדה משחק במכון (אקדמיה) לאמנות המשחק והתיאטרון יון לוקה קאראג'אלה (Ion Luca Caragiale), אחרי-כן התקבלה לתיאטרון הלאומי של קלוז'-נאפוקה, בטרנסילבניה, שם הכירה את השחקן אלכס מונטה, לימים בעלה. נבחרה מבין השחקנים לבצע התמחות בתיאטראות הפרובינציאליים, למשך שנתיים.
באוקטובר 1970, בהיותה בת 24, עלתה לישראל עם אלכס, ונשפטה בהיעדרה ברומניה ל-15 שנות מאסר בעוון עריקה ובגידה. הוריה עלו 14 שנים אחריה והתיישבו בנוף הגליל (נצרת עילית דאז).
בשנת 2004 שבה מונטה לרומניה במסגרת סבב הופעות של תיאטרון הקאמרי עם ההצגה "אשכבה" (ההצגה האחרונה של חנוך לוין שהוצגה טרם מותו), כשההופעה הראשונה בסדרה הייתה בתיאטרון הלאומי של רומניה בפני אלף איש ונכח בה יון איליאסקו נשיא רומניה.
קריירת משחק
עריכהמונטה החלה את קריירת המשחק בקומדיה "הגברת הזו ממקסים" של המחזאי הצרפתי ז'ורז' פדו. ההצגה האחרונה בה שיחקה ברומניה ואיתה יצאה לפסטיבל באיטליה, הייתה "חלום ליל קיץ" מאת ויליאם שייקספיר, בה שיחקה את התפקיד של השדון פַּאק.
לאחר עלייתה לישראל נשלחה ג'יטה מונטה לאולפן באשדוד. מנהל האולפן עזר לה להתקבל לאודישן בתיאטרון העברי ויחד איתו למדה מונולוג בעברית מתוך "חלום ליל קיץ" בתרגומו של ט. כרמי. היא עשתה אודישנים לתיאטראות שונים והיחידי שהתעניין בה היה עודד קוטלר, שהיה מנהל תיאטרון חיפה. במסגרת התיאטרון השתתפה בסדנאות משחק בהנחיית נולה צ'לטון, לצד עזרא כפרי, מוני מושונוב, עמי טראוב, סנדרה שדה, שלמה בר אבא, גדליה בסר ועידית צור.
מונטה שיחקה בתיאטרון חיפה בשנים 1971–1978, בו הופיעה בפעם הראשונה כסטטיסטית ב"אופרה בגרוש" מאת ברטולט ברכט, בבימויו של עודד קוטלר. בכל ההצגות הבאות, בהם רומיאו ויוליה[1], שיחקה בתפקידים ראשיים. ביוזמת מנכ"ל התיאטרון הקאמרי דאז, אורי עופר עברה מונטה לקאמרי, בו שיחקה בקביעות. מדי פעם שיחקה גם בתיאטראות הבימה, חיפה והחאן. בהמשך, הכירה את חנוך לוין ומאז שיתפה עמו פעולה פעמים רבות, בינן במחזה "כריתת ראש" (1996 – בתיאטרון הבימה), בו גילמה את התפקיד הראשי, מלך קשיש הנוטה למות.
בשנים 1978–1979 העלתה באופן עצמאי, יחד עם יוסי בנאי שגם ביים, את המחזה "יומן פגישות" של ז'אן-קלוד קרייר, בתרגום של ישראל אובל ובעיבוד של נסים אלוני[2]. ההצגה עלתה מעל ל-100 פעמים, והיא שיחקה בה במקביל לתפקידים בהצגות אחרות[3].
בשנת 2004 בתיאטרון חיפה, שיחקה בקומדיה השחורה "האישה שבישלה את בעלה" מאת המחזאית הבריטית דבי איסיט, בעיבוד עברי ובבימויו של אלדד זיו, לצד בן זוגה דאז דב גליקמן[4]. בקולנוע השתתפה מונטה בסרטו של ג'אד נאמן משנת 1977, "מסע אלונקות". שיחקה בקומדיה "אהבה וכדורגל" (סרט סטודנטים, עבודת גמר) בבימויו של סרג' אנקרי משנת 1979 לצידם של גליקמן, אבי הרצוולף ודליה מאירוביץ' שהוקרן בסינמטק בפריז. הצטלמה לסרט הקולנוע "חיותה וברל" בבימויו של עמיר מנור, שיצא לבתי הקולנוע בישראל בספטמבר 2012.
ב-2015 שיחקה בסרט אינרציה בבימויו של עידן חגואל.
בשנת 2018 שיחקה מונטה בסדרה הפסיכולוגית (סדרת טלוויזיה) ששודרה בתאגיד השידור כאן 11.
בימוי והוראה
עריכהג'יטה מונטה התחילה לביים ב-2009 בתיאטרון החאן, ביוזמת מנהל התיאטרון מיכאל גורביץ'. עבודת הבימוי הראשונה שלה הייתה מקבץ של שלושה מחזות פוליטיים של הרולד פינטר ("אחת לדרך", "הסדר העולמי החדש" ו-"סיבה למסיבה"). המקבץ נערך והוענק לו השם "סדר עולמי חדש", על-פי משפטו של ג'ורג' בוש שהבטיח לכונן סדר עולמי חדש. המחזה מספר על חבורת אנשים השייכים למועדון של נהנתנים בעת שבחוץ מתחוללת מלחמה; בחדר אחר, מענים שבוי שבנו נרצח ואשתו נאנסה[5].
ב-21 במאי 2011 עלתה בחאן ההצגה "מולי סוויני" שביימה מונטה, המבוססת על המחזה של האירי בריאן פריל בתרגומה של מרים יחיל-וקס. המחזה מבוסס על מאמרו של אוליבר סאקס "לראות ולא לראות"[6]. ב-31 במרץ 2012 העלה תיאטרון החאן את "משחק של אהבה ומזל" מאת פייר דה מאריבו בבימויה של מונטה[7]. במאי 2013 ביימה את ההצגה "2 קצרים וחתול" מאת אנטון צ'כוב. ביוני 2019 ביימה את ההצגה "האיש שחשב שאשתו היא כובע" מאת פיטר ברוק ומארי-הלן אסטיין, לפי ספרו של אוליבר סאקס[8].
בשנת 2012 הצטרפה ג'יטה מונטה לסגל המורים של האקדמיה לאמנויות המופע בתל אביב, שם היא מלמדת משחק.
חיים אישיים
עריכהג'יטה נישאה ב-1970 לאלכס מונטה, שחקן בתיאטרון חיפה, הם התגרשו כעבור מספר שנים.
החל משנת 1976, הייתה בת זוגו של השחקן דב גליקמן למשך למעלה משלושה עשורים. השניים הכירו במהלך החזרות להצגה "קריזה". הזוג נפרד בשנת 2009.
מונטה בחרה שלא להביא ילדים לעולם.
פרסים
עריכה- 1978 - פרס "ורד הכסף" של מעריב לשחקנית התיאטרון המצטיינת של השנה.
- 1996 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקנית השנה על תפקידה ב"אנה גלקתיה" בתיאטרון החאן.
- 1997 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקנית השנה על תפקידה בהצגה "הזונה מאוהיו" בתיאטרון הקאמרי.
- 1997 - פרס ע"ש אברהם בן-יוסף לשחקנית המצטיינת מטעם עיריית תל אביב-יפו. על תפקידה בהצגה "הזונה מאוהיו".
- 1998 - פרס ע"ש אברהם בן-יוסף לשחקנית המצטיינת מטעם עיריית תל אביב-יפו. על תפקידה בהצגה "עולמה של איימי".
- 2000 - פרס המשחק של קרן התרבות אמריקה-ישראל ע"ש הדסה קלצ'קין.
- 2002 - פרס ע"ש אברהם בן-יוסף לשחקנית המצטיינת מטעם עיריית תל אביב-יפו על תפקידה בהצגה "אקורדיונים".
- 2007 - פרס התיאטרון הישראלי לשחקנית המשנה של השנה על תפקידה בהצגה "הרטיטי את לבי" בתיאטרון הקאמרי[9].
הצגות
עריכהתיאטרון החאן
עריכה| הצגה | מחזאי | תפקיד | במאי | הצגת בכורה |
|---|---|---|---|---|
| אנה גלקתיה | הווארד בארקר | אנה | אופירה הניג | 1996 |
| הצוענים של יפו[10] | נסים אלוני | מאדאם זארא | יוסי פולק | 4 בינואר 2014 |
התיאטרון הקאמרי
עריכה| הצגה | מחזאי | תפקיד | במאי | הצגת בכורה |
|---|---|---|---|---|
| צייד יצא לצוד בצד | ז'ורז' פדו | לאונטין | נסים אלוני | 1978 |
| הדוד וניה | אנטון צ'כוב | סוניה | לאופולד לינדטברג | 1978 |
| פרק ב' | ניל סיימון | ג'ני | היי קיילוס | 1979 |
| בגידה | הרולד פינטר | אשה | ביל אלכסנדר | 1980 |
| הסוחר מוונציה | ויליאם שייקספיר | פורציה | ברי קייל | 1980 |
| ינטל | יצחק בשביס-זינגר | ינטל | חנן שניר | 1980 |
| אנה כריסטי | יוג'ין או'ניל | אנה | ביל אלכסנדר | 1981 |
| גדול וקטן[11] | בותו שטראוס | לוטה | אילן רונן | 1982 |
| היער | אלכסנדר ניקולאייביץ' אוסטרובסקי | אקסיניה דנילובנה (אקסיושה) | יונתן מרזר | 12 ביוני 1982 |
| מעגל הגיר הקווקזי[12] | ברטולט ברכט | גרושה | יוהאן טאוב | 1983 |
| רולטה צרפתית[13] | ז'ורז' פדו | פרנסיס | אילן רונן | 1984 |
| הסערה[14] | ויליאם שייקספיר | אריאל | יוהאן טאוב | 1984 |
| הנשים האבודות מטרויה[15] | חנוך לוין | אנדרומכה | חנוך לוין | 1984 |
| כולם רוצים לחיות | חנוך לוין | פוזנבוכה | חנוך לוין | 1985 |
| נכנע ומנוצח[16] | חנוך לוין | בברה | חנוך לוין | 1985 |
| יאקיש ופופצ'ה[17] | חנוך לוין | פופצ'ה | חנוך לוין | 1986 |
| מקבת' | ויליאם שייקספיר | ליידי מקבת | מיכאל גורביץ' | 1989 |
| יחסים מסוכנים | דה לאקלו וכריסטופר המפטון | המרקיזה דה מרטיי | סיימון סטוקס | 1989 |
| השחף | אנטון צ'כוב | ארקדינה | בוריס מורוזוב | 1991 |
| הזונה מאוהיו | חנוך לוין | הזונה ברונצקי | חנוך לוין | 1997 |
| עולמה של איימי | דייוויד הר | אזמי | עידו ריקלין | 1998 |
| שידוכים | גוגול | מאדאם פיוקלה, שדכנית | מיכאל גורביץ' | 1998 |
| רוז | מרטין שרמן | רוז | דנה פיינרו | 2000 |
| אקורדיונים | שמואל הספרי | מירה | שמואל הספרי | 2002 |
| אמא קוראז' | ברטולט ברכט | קוראז' | עמרי ניצן | 2002 |
| ביבר הזכוכית | טנסי ויליאמס | אמנדה | מיכה לבינסון | 2005 |
| הרטיטי את לבי | חנוך לוין | ככה-ככה | אודי בן-משה | 2007 |
תיאטרון הבימה
עריכה| הצגה | מחזאי | תפקיד | במאי | הצגת בכורה |
|---|---|---|---|---|
| הילד חולם | חנוך לוין | האם | חנוך לוין | 8 במאי 1993 |
| כריתת ראש | חנוך לוין | המלך | חנוך לוין | 13 בינואר 1996 |
תיאטרון חיפה
עריכה| הצגה | מחזאי | תפקיד | במאי | הצגת בכורה |
|---|---|---|---|---|
| אופרה בגרוש | ברטולט ברכט וקורט וייל | עודד קוטלר | 6 באפריל 1971 | |
| המתאבד | ניקולאי ארדמן | קלאופטרה | יוסף מילוא | 12 באוגוסט 1971 |
| המושבה שלנו | יהושע סובול על פי תורנטון ויילדר | נולה צ'לטון | 1 במרץ 1972 | |
| סטטוס קוו וואדיס[18] | יהושע סובול על פי "ההסדר" לשולמית אלוני | עדנה שביט | 31 בינואר 1973 | |
| שכול וכישלון | דניאל הורוביץ על פי "שכול וכישלון" מאת י. ח. ברנר | מרים - בתו של יוסף חפץ | עודד קוטלר | 11 באפריל 1973 |
| מבקר המדינה | ניקולאי גוגול | עדנה שביט | 12 בינואר 1974 | |
| נמר חברבורות | יעקב שבתאי | אלזה ניידורף | עודד קוטלר | 7 ביולי 1974 |
| משפחת טוט | אישטבן אורקן | גזה פרטוש | 21 באוגוסט 1974 | |
| גן הדובדבנים | אנטון צ'כוב | אניה | מייקל אלפרדס | 1 בפברואר 1975 |
| שרגא הקטן | הלל מיטלפונקט | הלל מיטלפונקט | 19 בפברואר 1975 | |
| רומיאו ויוליה | ויליאם שייקספיר | יוליה | גזה פרטוש | 18 באוקטובר 1975 |
| עצבים | נולה צ'לטון | |||
| ליל העשרים | יהושע סובול | שפרה | נולה צ'לטון | 20 בינואר 1976 |
| קריזה (אנשים במצוקה) | ליקט וערך איציק ויינגרטן; שירים יהושע סובול | תפקידים שונים | נולה צ'לטון | 23 באוקטובר 1976 |
| רק אתמול נולדה | ג. קאנין | בילי | נולה צ'לטון | 9 בפברואר 1977 |
| המשוגעת משאיו | ז'אן ז'ירודו | קונסטנס | סם בֶּסֶקוב | 16 ביולי 1977 |
| קייטנים | מקסים גורקי | יוליה | נולה צ'לטון | 29 באוקטובר 1977 |
| המליונרית מנאפולי | אדוארדו דה פיליפו | אהרון אלמוג | 1985 | |
| האשה שבישלה את בעלה | דבי איסיט | רעיה | אלדד זיו | 2004 |
תיאטרון גשר
עריכה| הצגה | מחזאי | במאי | הצגת בכורה |
|---|---|---|---|
| רוח התיאטרון[19] | רועי חן | אמיר וול | 2020 |
הפקה עצמאית
עריכה| הצגה | מחזאי | במאי | הצגת בכורה |
|---|---|---|---|
| יומן פגישות | ז'אן-קלוד קרייר | יוסי בנאי | 1978 |
קישורים חיצוניים
עריכה
- ג'יטה מונטה, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
ג'יטה מונטה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ג'יטה מונטה, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- ג'יטה מונטה, בארכיון הבימה
- ג'יטה מונטה, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- ג'יטה מונטה, באתר התיאטרון הקאמרי
- ג'יטה מונטה, באתר "הבמה"
- אטילה שומפלבי, בחזרה לרומניה, באתר ynet, 2 ביוני 2004
- ציפי שוחט, אין לה כוח להיות אומללה, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2007
- מיכאל הנדלזלץ, האיכות הייחודית של ג'יטה מונטה, באתר הארץ, 6 באפריל 2012
- ג'יטה מונטה חוזרת לביים בחאן, באתר "הבמה", 12 במאי 2011
- ציפי שוחט, ראיון: הבמה כולה של ג'יטה מונטה, באתר הארץ, 5 באפריל 2012
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם ג'יטה מונטה, באתר iCast, 13 במאי 2012
יאיר אשכנזי, המלכה מיפו: ג'יטה מונטה לא לוקחת שבויים, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2019
הערות שוליים
עריכה- ^ יהודית ליבנה, הו הו יוליה, דבר, 29 באוקטובר 1975
- ^ יוג'ין קראפט, יוסי בנאי מקיים יומן פגישות - עם גייטה מונטה, דבר, 1 בנובמבר 1978
- ^ סמדר שיר, הגשר המוזיקלי של איסטומין, מעריב, 10 במאי 1979
- ^ ציפי שוחט, האשה שבישלה את בעלה, באתר הארץ, 1 ביולי 2004
- ^ ביקורות:
לארה וולמן, עכבר העיר, "סדר עולמי חדש": אז בעצם היה שם?, באתר הארץ, 25 במאי 2010
מיכאל הנדלזלץ, "סדר עולמי חדש": מחול המוות של הרולד פינטר, באתר הארץ, 25 במאי 2010
איתן בר-יוסף, עכבר העיר, סדר עולמי חדש: חותרת תחת היצירה של פינטר, באתר הארץ, 5 ביוני 2010 - ^ ביקורות:
מיכאל הנדלזלץ, לטעום מעץ הדעת, באתר הארץ, 27 ביולי 2011
סיון שדמון, עכבר העיר, "מולי סוויני": מאתגרת מדי עבור הקהל הישראלי, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2011 - ^ ביקורות:
מיכאל הנדלזלץ, "משחק של אהבה ומזל" בתיאטרון החאן, באתר הארץ, 19 ביוני 2012
יובל בן עמי, עכבר העיר, משחק של אהבה ומזל: ג'יטה מונטה מנצחת את השיטה, באתר הארץ, 4 ביולי 2012 - ^ ננו שבתאי, "האיש שחשב שאשתו היא כובע": הצגה מרגשת ושונה בנוף התיאטרוני המקומי, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2019
- ^ זוכי פרס התיאטרון הישראלי, באתר הארץ, 13 באפריל 2008
- ^ דורה אריאל, עכבר העיר, נלחמת בגלי החושך: ג'יטה מונטה טורפת את הקלפים ב"הצוענים של יפו", באתר הארץ, 4 בינואר 2014
- ^ שוש אביגל, שנינו יחד מאותה ביצה, כותרת ראשית, 12 בינואר 1983
דיאנה לם, תיאטרון - יותר ברכט מברכט ־'גדול וקטן" — תמונות מאת בותו שטראוס, כל העיר, 25 במרץ 1983 - ^ שוש אביגל, מעגל חנוט בתכריכים יפהפיים, כותרת ראשית, 15 ביוני 1983
- ^ מנחם פרי, לשון נופל על לשון נופל על לשון, חדשות, 15 בינואר 1985
- ^ שוש אביגל, עדלידע עם תירוץ קלאסי, כותרת ראשית, 18 ביולי 1984
- ^ שוש אביגל, ביקורת - אכזבה אבל...., כותרת ראשית, 22 בפברואר 1984
- ^ שוש אביגל, יהלום מלוטש מדי, חדשות, 1 בפברואר 1988
- ^ תום שגב, את ואני והזונה הבאה, כותרת ראשית, 12 במרץ 1986
- ^ מיכל סנונית, בין קהל של טוהרים, על המשמר, 23 בפברואר 1973
- ^ ננו שבתאי, "רוח התיאטרון": זה לא מסובך כמו שזה נשמע, באתר הארץ, 21 במרץ 2020