גבריאל מוקד

עורך ספרותי ישראלי

גבריאל מוקד (במקור: מוּנְבֶז; נולד ב-27 באוגוסט 1933) הוא מבקר תרבות וספרות, סופר ועורך ישראלי. עורך את כתב העת "עכשיו" משנת 1957 ופרופסור אמריטוס במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

גבריאל מוקד
גבריאל מוקד, 1984
גבריאל מוקד, 1984
לידה 27 באוגוסט 1933 (בן 91)
ה' באלול ה'תרצ"ג
פוליןפולין ורשה, פולין
שם לידה גבריאל מוּנְבֶז
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עורך, מבקר תרבות, סופר
מקום לימודים אוניברסיטת אוקספורד עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, אנגלית, פולנית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1950
בן או בת זוג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

מוקד נולד בפולין בשם גבריאל מוּנְבֶז וגדל בוורשה. משפחתו הגיעה לפולין במאה השש-עשרה מפורטוגל לאחר גירוש יהודי ספרד ופורטוגל בשלהי המאה החמש-עשרה.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה נכלאה משפחתו בגטו ורשה, הוא ואימו, מגדלנה טייכנר, נמלטו מהגטו ואביו, שהיה רופא ונשאר שם לעזור ליושבי הגטו ולמארגני המרד בגטו, נרצח על ידי הנאצים. מוקד ואימו הסתתרו בעיר זקופנה עד לסיום המלחמה תחת זהות נוצרית ובשנת 1946 עלו לארץ ישראל. את שם משפחתו העברי החדש, מוקד, הציע לו ידידו, המשורר דוד אבידן.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 שימש כסגנו של אלכסנדר פן, שערך את המוסף הספרותי של העיתון "קול העם". בסוף שנות ה-50 ייסד את כתב העת "עכשיו" יחד עם ברוך חפץ, נתן זך ועוד.

את עבודת הדוקטורט שלו עשה באוניברסיטת אוקספורד, ובעקבותיה אף פרסם בהוצאת אוקספורד את ספרו Particles and Ideas, העוסק במשנתו של הפילוסוף האירי ג'ורג' ברקלי. גם את עבודת הפוסט-דוקטורט שלו עשה באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה. במהלך השנים פרסם מוקד מאמרים רבים בכתבי עת מדעיים בישראל ומחוצה לה העוסקים במגוון תחומים פילוסופיים.

מוקד הוא פרופסור אמריטוס לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, לימד במחלקות לספרות באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת חיפה. כעורך כתב העת "עכשיו" היה אחראי לגילוים של חלק ניכר ממשוררי וסופרי דור המדינה, כגון יונה וולך, מאיר ויזלטיר, יאיר הורביץ, יוסף מונדי ועוד. כיוצר, הוא פועל במסגרת סגנון הוריאציות והמטא-וריאציות.

שימש כיושב ראש אגודת הסופרים העבריים בשנים 2004-2001.[1]

בדצמבר 2006 הוגש נגדו כתב אישום בחשד שמעל בכספי אגודת הסופרים בעת היותו יושב הראש שלה.[2] ב-24 בספטמבר 2008, אחרי הסדר טיעון, תוקן כתב האישום להפרת אמונים בתאגיד.[1] הוא נידון למאסר על תנאי וחויב בהשבת כספי החזר הוצאות שקיבל בניגוד לנהלים. בהמשך התדרדר מצבו של מוקד, הוא שקע בחובות ונמצא מאויים לפינוי מדירתו.[3]

במהלך השנים החל להוציא, יחד עם פרופ' חיים מרנץ ופרופ' קרן אלקלעי-גוט, כתב עת של משוררים וסופרים ישראלים שתורגמו לאנגלית ושל סופרים יהודים ברחבי העולם, כתב העת נקרא "תל אביב ריוויו" ואחרי זה שונה ל"ג'רוזלם ריוויו" עד היום יצאו לג'רוזלם ריוויו כ-12 גיליונות.

מוקד היה אחראי לגילוי משוררים מרכזיים בסצנת השירה העברית. בין היתר, יונה וולך, דפנה שחורי ומאיה בז'רנו.

חיים אישיים

עריכה

בשנות ה-60 היה נשוי לעפרה שונית (סמוליאנוב), משוררת שפרסמה את "הקומקום הסגול" ולימים אמה של ענבל פרלמוטר. אחר כך נישא לדניאלה שמי. בשנות ה-70 נישא לטובה רוזן, ונולדו לו שני בנים. ב-1984 נרצחה אמו, מגדלנה טייכנר, בדירתה בתל אביב, במהלך שוד.[4]

בשנת 2019 יצא סרט דוקומנטרי על גבריאל מוקד בשם "איש החרב" שיצרה שלומית כרמלי. כיום הוא גרוש ומתגורר בתל אביב.[5][6]

שלום מיכאלשווילי גילם את דמותו בסרט הביוגרפי "יונה" (2014), על פי סיפור חייה של יונה וולך.

מחשבתו

עריכה

עבודתו הספרותית פילוסופית של גבריאל מוקד החלה בגילויו כתבים של הפילוסוף ג׳ורג׳ ברקלי שלא נודעו טרם גילויו אותם. הכתבים עוסקים במבנה החומר והאטומים.[7]

עמדותיו האסתטיות נסובות סביב עמדות פילוסופיות אותן הציג בספרו "השיפוט האמנותי - מיתווה לדגם אובייקטיביסטי מתון באסתטיקה"[8] בו טען לשיפוט ביקורתי אובייקטיבי מתון. שיפוט כזה כך כתב נסוב סביב התייחסות למאפייניה האובייקטיביים של יצירת אמנות שתלויים במדיום בו היא נוצרה. לכל מדיום אמנותי כעשרה מאפיינים בולטים שעשויים להוות מוקד לשיפוט אמנותי של מאפייניה הנתפסים בחושים. עורך כתב עת או מבקר אמנות הם למעשה שופטיה האובייקטיביים של יצירה ובנוסף להם ישנו אוצר אמנות, מאזין וצופה אובייקטיבי מה שעשוי להיות כל מבקר.

בנוסף לעמדות אותן הציג בעבודתו זו פרסם במשך השנים וואריאציות[9]: טקסטים באורך עמוד או יותר ובהם התרשמויות פילוסופיות וחווייתיות של המציאות ומוגדרת על ידו כ"פרוזה ניסיונית שבה אני מתמודד במישרין עם מצבי-דברים קיומיים. זו יצירה אקזיסטנציאליסטית, אולי נאו-אקזיסטנציאליסטית".[10]

את עבודתו הפילוסופית אסתטית המחיש בכרכי כתב העת 'עכשיו' שהוציא במשך השנים ובהם דוגמאות רבות ליצירות שנשפטו באופן אובייקטיבי, כך למעשה הפילוסופיה אותה פיתח היא פילוסופיית עריכה ביקורתית.

במאמריו הפוליטיים בכתב העת עכשיו ובעיתון הארץ הוא יצא הן נגד הימין[11] והן נגד השמאל הרדיקלי.[12]

מספריו

עריכה

ספרים שערך

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • אמנון נבות, תבניות פרצפטואליות כספרות, (הערות להקשר הז’אנרי של ה"וואריאציות" לגבריאל מוקד, מאזנים נ"ז 9, 1984. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • עזריאל קאופמן, ממדי קיום עקרוניים, עיון בוואריאציות של גבריאל מוקד, עכשיו 49, 1984.
  • רות נצר, גבריאל מוקד - סמלים אלכימיים והאל מרקורי או פוסטמודרניזם. השלם ושברו. כרמל. 2009. עמ' 338–345.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא גבריאל מוקד בוויקישיתוף

  גבריאל מוקד (1933-), דף שער בספרייה הלאומית

מכּתביו:

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 ורד לוביץ', יו"ר אגודת הסופרים לשעבר הורשע במרמה, באתר ynet, 24 בספטמבר 2008
  2. ^ שירי לב-ארי וניר חסון, גבריאל מוקד יועמד לדין על גניבה מאגודת הסופרים, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2006
  3. ^ דנית צמית. גבריאל מוקד: "רוצים לזרוק אותי לרחוב" ynet 10 באוקטובר 2021
  4. ^ יוסי הימן, מירי ציביון, "מי שעשה זאת לאמי, לא מגיע לו לחיות", חדשות, 15 ביולי 1984
  5. ^   גילי איזיקוביץ, גבריאל מוקד: "רוצים לזרוק אותי לרחוב", באתר הארץ, 10 באוקטובר 2021
  6. ^ ניצול השואה גבריאל מוקד, פרופ' לספרות ופילוסופיה וסופר, נאלץ למכור את דירתו, בה חי מאז שעלה ארצה ועד היום, בשל חוב. רדיו ללא הפסקה.
  7. ^ Particles and Minima the Immaterialism of George Berkeley Gabriel Moked (1971)
  8. ^ הספר באתר הספרייה הלאומית.
  9. ^ גבריאל מוקד, שלוש וריאציות, אתר סימניה.
  10. ^ בועז כהן, גבריאל מוקד במדינת הגמדים, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2011
  11. ^   גבריאל מוקד, לשבור שמאלה, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2017
  12. ^   גבריאל מוקד, איזה מין שמאל אתם רוצים?, באתר הארץ, 23 במאי 2016
  13. ^ רני יגיל. גבריאל מוקד, שני אקדחים, ואריאציה. מעריב און ליין 20 במאי 2013
  14. ^ הספר באתר סימניה
  15. ^ אלי אשד. היוצר כגיבור קוסמי : הואריאציות של גבריאל מוקד
  NODES
Idea 2
idea 2