גומי ערבי
גומי ערבי או "גאם ערביק" כפי שהוא לעיתים מכונה בישראל, ומשווק גם תחת הכינוי "אקציה גאם", הוא סוג של שרף המופרש מקליפת עץ הסנגליית סנגל. זהו עץ שיטה נשיר קטן שמוצאו באזורים מדבריים למחצה באפריקה שמדרום לסהרה. מכל עץ מופקים 200–300 גרם שרף על ידי חיתוך בקליפה. השרף הוא תערובת של רב-סוכרים וגליקופרוטאינים. גומי ערבי מסיס מאוד במים וניתן להגיע לתמיסה בריכוז משקלי של 55%, בניגוד לשרפים אחרים החומר מסיס גם במים קרים. החומר הגולמי שקוף או צהוב בהיר. איכות החומר משתנה בין זנים שונים של עצי השיטה ואפילו בין עצים שונים מאותו זן. האיכות תלויה גם בתנאי מזג האוויר, הקרקע ואופן ההפקה[1].
| מרכיב | ריכוז | הערות |
|---|---|---|
| לחות | 13%-15% | אחוז משקלי |
| חלבון | 1.8%-3% | נקבע לפי תכולת החנקן בשרף |
| סידן | 0.7 גרם ל 100 גרם | |
| מגנזיום | 0.2 גרם ל 100 גרם | |
| אשלגן | 0.95 גרם ל 100 גרם | |
| נתרן | 0.014 גרם ל 100 גרם | |
| ברזל | 0.001 גרם ל 100 גרם | |
| זרחן | 0.6 גרם ל 100 גרם | |
| חומציות | 4-4.4 | בתמיסה של 25% שרף במים. |
שימושים
עריכהתוסף מזון
עריכהכדרכם של שרפים, החומר דביק וצמיג ולכן משמש בתעשיית המזון כחומר מקשה בסוכריות או להעלאת הצמיגות של סירופים (להקנות לסירופ זרימה "דבשית"). גומי ערבי הוא גם חומר מתחלב (אמולסיפייר) המאפשר פיזור שמנים בפאזה מיימית. יתרון נוסף של גומי ערבי בתעשיית המזון הוא העדר טעם לוואי. ברשימת המרכיבים של מוצרי מזון יקרא בדרך כלל במספר E: "E414".
דבק
עריכהבנוסף, משמש השרף כדבק להצמדת פיגמנטים (בצבעים, משחות נעליים ותכשירים קוסמטיים). בשל מסיסותו במים הוא החומר המקשה בצבעי מים, הפיגמנט מעורב ומפוזר בשרף, המים משמשים לדילול ואחרי הצביעה והתנדפות המים הגומי הערבי הוא שמדביק את הפיגמנטים לנייר. בשל דביקותו משמש השרף כמרכיב בדיו סת"ם. שימוש נוסף בגומי ערבי הוא כדבק להדבקה של בול למעטפה. גומי ערבי נמרח על צידו האחורי של גיליון הבולים לאחר שלב ההדפסה באמצעות מכבש דפוס. בעיה בבולים שנמרחו בגומי ערבי היא נטייה להתעוות או להתגלגל בשל שוני בספיחת לחות מהאוויר בגומי לעומת הנייר. בעיה זו נפתרה על ידי "הדפסת" השרף על הבול בצורה לא רציפה כך שהתנפחות או התכווצות של הדבק לא יעוותו את הבול.
אמצעי מניעה
עריכהתערובת גומי ערבי, דבש, ותמרים המוספגים בצמר גפן המוחדר לנרתיק לפני המשגל צוינה בפפירוס אברס (בערך 1500 לפני הספירה) כאמצעי למניעת הריון. סביר שאמצעי זה היה אכן יעיל הן בשל החסימה המכנית שמקנה הנוזל הצמיג והן בשל הפרשת חומצה לקטית (חומצת חלב) מהגומי הערבי. חומצה לקטית היא החומר הפעיל גם בג'לים קוטלי זרע מודרניים.
ייצור
עריכהגומי ערבי מהווה אחד מענפי הייצוא החשובים של מדינות כסודאן (המספקת כ-70% מהתצרוכת העולמית) וצ'אד. הצריכה העולמית בשנת 2000 הייתה מעל 100,000 טונות. הקטנה משמעותית בייצור עקב בצורת ב-1970 ו-1985 הביאה לניסיונות לפתח את השרף בשיטות הנדסה גנטית[2].
