גומר בן יפת

גֹּמֶר הוא דמות מקראית, בנו הבכור של יפת ונכדו של נח.

גומר בן יפת

אב	יפת בן נח
צאצאים	ריפת, תגרמה, אשכנז (דמות מקראית)

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל: בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס"

— בראשית, י', א'–ב'

השמות המוזכרים בפסוקים אלו הפכו ברבות הימים לשמות עמים וארצות. לדברי חז"ל, "גומר - זה גרממיא", וכן נראה מתוך נבואת יחזקאל ”גֹּמֶר וְכָל אֲגַפֶּיהָ בֵּית תּוֹגַרְמָה יַרְכְּתֵי צָפוֹן וְאֶת כָּל אֲגַפָּיו עַמִּים רַבִּים אִתָּךְ” (יחזקאל, ל"ח, ו').

השם "גומר" גם מתייחס לעם הנקרא ה"גימירי" על ידי האשורים או "קימירי" על ידי היוונים.^{[דרוש מקור]} הגימירי הופיעו לראשונה בקצווי גבולות ממלכת אשור זמן קצר לאחר גלות עשרת השבטים.

צאצאי גומר

בני גומר היו אשכנז, וריפת ותוגרמה.

על פי המסורת, הארמנים הם צאצאיהם של אשכנז ותוגרמה, בני גומר.^{[דרוש מקור]} ראוי לזכור שבעבר הייתה ארמניה גדולה יותר, ושטחה כלל חלקים מטורקיה של ימינו. רבים סבורים שמקורו של השם טורקיה הוא תוגרמה.^{[דרוש מקור]}

על פי מסורת האגדה הבריטית, אשר הייתה נפוצה בימי הביניים ועד התקופה האליזבתנית, הבריטים הקדומים הם צאצאיו של גומֶר בן יפת. בספרה "התנ"ך והחרב" סוקרת ברברה טוכמן את מקור האגדה, מצטטת את ההיסטוריון האליזבתני ויליאם קמדן (1586) ואומרת: הוא פסל את ברוטוס ופסק לטובתו של גומֶר, שלדבריו "נתן גם מקור וגם שם לגומריים שלימים נקראו קימבּרים או קימֵרים... הבריטים או הקימֵרים שלנו הם זרעו הנאמן והאמיתי של גומֶר. זו דעתי באשר למוצא הבריטים; ליתר דיוק, זו השערתי".