דגדגן
הדגדגן (בלועזית: קליטוריס, Clitoris) הוא רקמה זקיפה בעלת כ-8,000 קצות עצבים שנמצאת בפות - איבר המין הנקבי אצל יונקים. הדגדגן הוא האיבר האורגזמטי העיקרי בגוף האישה - בעת עוררות מינית הדגדגן מתנפח, נעשה רגיש למגע, ומעביר ריגוש והנאה מינית העשויים להוביל לאורגזמה.
 | |
| איור של פות | |
 | |
| תמונה תלת־ממדית של דגדגן. אפשר להקיש על התמונה ולסובב עם מקש שמאלי בעכבר לכל הכיוונים, כדי לראות את המבנה המדויק | |
| שיוך |
פות  |
|---|---|
| מיקום אנטומי |
נרתיק |
| אספקה עורקית |
dorsal artery of clitoris |
| ניקוז ורידי |
superficial dorsal veins of clitoris |
| עצבוב | dorsal nerve of the clitoris |
| תיאור ב |
האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (1266) |
| מזהים | |
| לטינית (TA98) |
clitoris |
| טרמינולוגיה אנטומיקה |
A09.2.02.001 |
| TA2 (2019) |
3565 |
| FMA |
9909 |
| קוד MeSH |
A05.360.319.887.436 |
| מזהה MeSH |
D002987 |
| מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0008984 |
  | |
סקירה
|
הדגדגן הוא איבר מין הקיים רק אצל יונקים ממין נקבה. אצל נקבות אנושיות הדגדגן גלוי לעין בחלק הממוקם בסמוך לאזור השפתיים הקטנות (Labia minora), מעל פתח השופכה ופתח הנרתיק. הדגדגן בנוי רקמה ספוגית זקיפה וגלילית. זהו איבר שבעיקרו הוא פנימי והוא משתרע בנבכי אגן הנקבה. הוא איבר הומולוגי לפין (כלומר מתפתח מאותה גבשושית עוברית), אך לעומת הפין, הדגדגן חסר צינור שופכה ופי שופכה. הוא נועד אך ורק להנאה מינית ואין לו תכלית נוספת. במהלך גירוי מיני ובמהלך אורגזמה, הדגדגן והנרתיק מתמלאים בדם, נעשים תפוחים ונפוחים, וצבעם משתנה. גירוי קבוע ומתמשך על הדגדגן, ישיר או עקיף, עשוי לגרום לאורגזמה.[1]
אטימולוגיה
שמו של הדגדגן בעברית נובע מן השורש ד.ג.ד.ג מלשון דגדוג[2]. לעיתים האיבר נקרא גם "חביונית" על שום היותו חבוי. באנגלית כמו ביתר השפות ההודו-אירופיות קרוי הדגדגן Clitoris. יש המשערים כי המילה היא גלגול של המילה היוונית קלֵייטוֹריד, "גבעה קטנה".
צורה
הדגדגן הוא בעל מבנה מורכב הכולל רכיבים חיצוניים ורכיבים פנימיים. בדומה לפין הזכרי הוא כולל רקמה ספוגית זקפתית. החלק החיצוני של הדגדגן הוא עטרת הדגדגן ועורלת הדגדגן. על גבי עטרת הדגדגן, מסוככת עורלת הדגדגן המכסה עליו מבחוץ ומגנה עליו. את גודלה וצורתה של עטרת הדגדגן ניתן לדמות לפול אפונה, אם כי היא עשויה להיות גדולה או קטנה יותר באופן משמעותי. עטרת הדגדגן היא אזור רגיש ביותר, המכיל כ-8,000 קצות עצבים (כפול ממספר קצות העצבים בעטרת הפין הגברי), ולכן היא גריין לעוררות מינית.
החלק הפנימי והנסתר
במבט ישיר כלפי הנרתיק, נמצא חיבור עצבי בין קצות השפתיים החיצוניות (Labia majora) לבסיס עורלת הדגדגן. בנוסף לחיבור העצבי הזה, גוף הדגדגן עצמו משתרע מספר סנטימטרים פנימה אל תוך האגן, החל מעטרת הדגדגן אחורנית ומעלה.
פנימה בתוך האגן, חלקו העליון של הדגדגן כפוף כלפי מטה ומסתעף למעין שתי שוקיים נפרדות זו מזו, כצורת אות "V" הפוכה. אזור זה מכונה בלעז Clitoral crura ובעברית - "רגלי הדגדגן". כל אחת משתי השוקיים האלו בנויה מאותה רקמה ספוגית וזקיפה, הזהה לרקמה הספוגית הזקיפה בפין הזכר (Corpus cavernosum). לדעת חלק מהחוקרים, כל אחת משתי שוקי הדגדגן שוכנת מאחורי השפתיים הקטנות (Labia minora), ומסתיימת מאחורי עצם החיק[3]. לדעת אחרים, קצות שתי הרגליים הללו מסתיימים ב"מזלגון" השפתיים הקטנות[4].
חלקו הפנימי של הדגדגן מחובר למערכת כלי דם, ולעצבים המסונפים אל ספוגית השתן, פקעות הדגדגן, חיץ הנקביים, רצועות מתיחה, שרירי האגן וקרום רצפת האגן[5].
החלק החיצוני
קיימת שונות ניכרת במידת הזדקרותו של הדגדגן החוצה מן הגוף. מאמר שפורסם בכתב העת Journal of Obstetrics and Gynecology ביולי 1992 קובע כי רוחבה הממוצע של עטרת הדגדגן נמצא בטווח של 2.5 עד 4.5 מ"מ. אין מתאם בין גודל דגדגן הנקבה לבין יסודות של גיל, גובה, משקל, תקופת בלות או פוריות. יחד עם זאת, אצל נקבות לאחר לידה, מידת ההזדקרות של הדגדגן החוצה נוטה להיות מעט גדולה יותר לעומת נקבות שטרם ילדו.
החוקרים מאסטרס וג'ונסון היו הראשונים לקבוע כי חלקו הפנימי של הדגדגן מקיף את הנרתיק לאורכו, וכי למעשה, כל אורגזמה היא במקור "דגדגנית" כלומר מתקיימת בדגדגן או נובעת מן הדגדגן[6]. יש החולקים על קביעה זו ומבדילים בין אורגזמה וגינאלית לבין אורגזמה דגדגנית[7].
התפתחות הדגדגן אצל העובר
באותו שלב עוברי שבו חלה התפתחותם של דרכי השתן ושל איברי המין, מתפתחת באופן בלתי מובחן גבשושית איברי המין - המתפתחת לדגדגן או לפין, יחד עם כל יתר האיברים הפנימיים. רקמת הדגדגן היא הומולוגית לפין הזכרי[8], והיא גם בעלת רקמה זקפתית זהה לזו של הפין. בשלב העוברי, הדגדגן יכול היה להתפתח לפין זכרי, אילו רק רקמה זו הייתה נחשפת להורמונים זכריים. שינויים במראה העובר הזכרי לעומת העובר הנקבי מתחילים להופיע בערך שמונה שבועות לאחר ההתעברות.
עד שלב הלידה, מערכת הרבייה הנקבית תסתיים להתפתח[9]. מינו של העובר ניתן לאבחון חזותי בבדיקת אולטראסאונד לאחר בין 16 ל-18 שבועות של היריון[10]. עיכוב בהתפתחות מערכת איברי הרבייה בעוברים נקביים עשוי להיגרם על ידי חשיפה לטסטוסטרון ברמות גבוהות מהממוצע.
השחתת איבר המין הנשי
ערך מורחב – השחתת איבר המין הנשי
בחלקים מסוימים של העולם יש המבצעים בילדות ובנערות קטיעה של הדגדגן או של חלקו במטרה למנוע מהן הנאה מינית במטרה למנוע מהן קיום יחסי מין שלא עם בעליהן.
קישורים חיצוניים
אילון גלעד, איך עקף הדגדגן את האקדמיה ללשון העברית, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2013- שרון אורשלימי, כל מה שלא ידעתם על איבר המין הנשי, באתר onlife, 31 במרץ 2015
- נועה מנהיים, בואו נדבר קצת על הדגדגן, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2018
- רייצ'ל גרוס, ניו יורק טיימס, למחצית מאוכלוסיית העולם יש דגדגן. למה רופאים לא לומדים עליו דבר?, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2022
- דגדגן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ גברים חושבים על סקס כל הזמן? האמת היא הרבה יותר שמרנית, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2024
- ^ המילון העברי החדש, א. אבן שושן, 1967.
- ^ פות, באתר "MedicaLook" (באנגלית).
- ^ רבקה צ'וקר, האמת הקליטורית, סקירה על הספר באתר "Seven Stories Press" (באנגלית).
- ^ ^ a b Francoeur, Robert T. (2000). The Complete Dictionary of Sexology. The Continuum Publishing Company. pp. 180. ISBN 0-82640-672-6.
- ^ Federation of Feminist Women’s Health Centers (1991). A New View of a Woman’s Body. Feminist Heath Press. pp. 46. ISBN 0-9629945-0-2.
- ^ a b O'Connell, et al. (October 2005). "Anatomy of the Clitoris". Journal of Urology 174: 1189–95. doi:10.1097/01.ju.0000173639.38898.cd.
- ^ a b Francoeur, Robert T. (2000). The Complete Dictionary of Sexology. The Continuum Publishing Company. pp. 180. ISBN 0-82640-672-6.
- ^ Reinisch, Beasley, June and Ruth (1990). The Kinsey Institute New Report on Sex. St. Martin’s Press. ISBN 0312063865.
- ^ Heffner, Linda (2001). Human Reproduction at a Glance. Blackwell Sciences, Ltd. ISBN 0632054611.