דולפין

דולפין
	דולפינן ים תיכוני
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	לווייתנאים
תת־סדרה:	לווייתני שיניים
על־משפחה:	דולפינים; דולפיני נהרות

ערך זה עוסק ביונק ימי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו דולפין (פירושונים).

תיאור וטקסונומיה

הדולפינים הם קבוצה פרפילטית (לא טקסונומית) של יונקים ימיים השייכים לסדרת הלווייתנאים (Cetacea), ולתת-סדרה לווייתני שיניים. הם מתחלקים לשתי על-משפחות: דולפינים ובה משפחת דולפינים יחידה – דולפיניים (אך ישנם גם פוקניים וחדשיניים, שאינם נחשבים דולפיניים), ודולפיני נהרות, ובה ארבע משפחות קטנות ומיוחדות.

חלק מהמינים בעל-משפחת הדולפינים אינם נקראים בשמם העממי "דולפינים". דוגמה לכך היא הלווייתן הקטלן והעבשן הקטלני. כ-50 מיני דולפינים חיים בעולם, רובם באוקיינוסים ומיעוטם במים מתוקים; לכולם שיניים קטנות וזהות שמספרן יכול להגיע ל-200. אורכם של רוב מיני הדולפינים מגיע לכשני מטרים, כאשר הזכרים ארוכים בכ-10% מהנקבות. בטבע הדולפינים הם טורפים; דולפינים החיים בשביה יכולים להתרגל למזון אחר. מזונם העיקרי הוא דגים, בעיקר מליחים, מקרל וסרדינים. ישנם אף מינים הצדים תמנונים. שמם של הדולפינים בא מהמילה היוונית הקדומה "δελφίς" ("דלפיס"), שמשמעותה "עם רחם", דהיינו: "דג" עם רחם.

משקלם של רוב המינים הוא בין 60 ל-200 ק"ג. תוחלת חייהם של דולפינים החיים בשביה נעה בין 20 ל-25 שנים; זכרים פראיים חיים עד גיל 31 בממוצע ועד גיל 50–60 שנים, ונקבות פראיות עד גיל 46 בממוצע ובמקרים נדירים עד גיל 70–80 שנים. מבחינה אבולוציונית התפתחו הדולפינים לראשונה לפני כעשרה מיליון שנים בתקופת המיוקן.

התנהגות, חברתיות, וקשר עם בני אדם

הדולפינים חיים בלהקות, ונחשבים לאחת החיות האינטליגנטיות ביותר בטבע. הם בעלי יכולת למידה, ונצפו מפתחים שיטות ציד מיוחדות שיש בהן דגש על יצירתיות ועבודת צוות. כך לדוגמה, יצירת חומת בוץ אצל דולפיני נהרות, מעקב אחר חתול ים ושימוש בו למציאת טרף חבוי, וריכוז והימום דגים באמצעות חבטות זנב. היחס בין משקל המוח למשקל הגוף אצל הדולפינים הוא מהגבוהים בעולם החי. על הקשר בין בני אדם לדולפינים דובר רבות. הדולפין נחשב לחיה ידידותית לאדם. האמריקאים אף עשו שימוש ביכולות הדולפינים על מנת להטמין מכשירי ריגול ומוקשים ימיים, במסגרת תוכנית היונקים הימיים של חיל הים האמריקני. הדולפינים אינם מונוגמיים, ונקבה עשויה להזדווג עם כמה זכרים. דולפינים נראו כשהם עוזרים לדולפינים פצועים ואפילו לדולפינים מתים. נקבות הדולפין עוזרות זו לזו בגידול הצאצאים ובהדרכתם.

מיקרופונים תת-מימיים קלטו מגוון צלילים שמשמיעים דולפינים. הם נוקשים בלסתותיהם לאות אזהרה, זכרים מייבבים כדי למשוך את תשומת ליבן של נקבות. דולפינים גם משמיעים צלילי "קליק" שונים. באמצעות ה"קליקים" הללו הדולפינים מנווטים את דרכם ומוצאים מזון במים, בהם הראות לא טובה. גופים הנמצאים במים מחזירים את הדי ה"קליקים", וכך יודעים הדולפינים באיזה כיוון ומרחק נמצאים הגופים סביבם ומהי צורתם. בשיטת התמצאות זו, הנקראת איכון הד פועל גם הסונאר.

האויבים העיקריים של הדולפינים הם הכרישים, ולעיתים הם נושאים צלקות המתעדות מפגש עם כריש. גם הקטלנים (השייכים למשפחת הדולפיניים, אך ההתייחסות העממית אליהם היא כאל לווייתנים) ("Killer whale"), שמהירות השיוט שלהם גבוהה משל הדולפינים, טורפים לעיתים דולפינים.

אויב נוסף של הדולפינים הם הדייגים. בסמוך למספר מיני דולפינים שוחות להקות דגי טונה. עקב קרבה זו מוצאים דולפינים רבים את מותם, כתוצאה מהסתבכות ברשתות דיג שנפרסות לציד הטונה. ישנם פתרונות טכנולוגיים לפתרון בעיה זו, כגון החלטת האו"ם משנת 1991 לקצר בחצי את אורך הרשתות, או שימוש ברשתות שמאפשרות היחלצות של הדולפינים. במדינות רבות מודבקת תווית מיוחדת "Dolphin Safe" על קופסאות טונה, שמציינות כי שיטות הדיג של הטונה הן ידידותיות יותר כלפי הדולפינים. עם זאת, שיטות דיג אלה אינן מבטיחות בוודאות שלא ניצודו דולפינים כשלל לוואי במהלך דיג הטונה. בישראל נהגו במשך תקופה קצרה בסוף שנות החמישים אף לצוד דולפינים שהפריעו לדייגים^[1]. תופעה ידועה נוספת בהקשר זה היא עלייתם אל החוף (החפתם) של דולפינים, שעלולה להיגרם ממגוון סיבות כמו פגיעה בסונאר שלהם, טפילים, חיידקים, מחלות ועוד.

בשל אופיים הנוח, האינטליגנציה שלהם ויחסם הידידותי לבני האדם, מוצגים דולפינים רבים בשביה בדולפינריומים ומשתתפים בהופעות מול קהל.

אבולוציה

על פי התיאוריה. הדולפינים והלוויתנים התפתחו מיונקים הולכים על ארבע השייכים לסדרת מכפילי הפרסה, הכוללת גם את ההיפופוטם, החזיר והגמל. אבותיהם עברו התאמה לחיים בים, מלפני כ-50 מיליון שנה עד לפני כ-40 מיליון שנה. ההתאמות הרבות כוללות שינויים מרחיקי לכת במבנה השלד לאורך מיליוני שנים, כמו התפתחות הרגליים הקדמיות לסנפירים והעלמות הרגליים האחוריות לפני כ-34 מיליון שנים, והזזת חור הנשימה לחלק העליון של הראש לפני כ-35 מיליון שנים. בדולפינים בני ימינו ניתן למצוא שתי עצמות אגן שנחשבות שריד אבולוציוני מהרגליים האחריות, בדומה לעצם הזנב של בני אדם.