דנטופוביה
דנטופוביה (הידועה גם כאודונטופוביה, פחד מרופאי שיניים, או חרדה דנטלית) היא פוביה המתוארת באופן קלאסי כפחד מוגזם ולא רציונלי מרופאי שיניים ומטיפולים במסגרת רפואת שיניים. קיימת מחלוקת האם ניתן להגדיר דנטופוביה כלא רציונלית, שכן היא נגרמת לרוב בשל חוויות עבר שליליות. בנוסף לכך, כנראה שיש מספר סוגי משנה של דנטופוביה, שעד היום לא הוגדרו וקוטלגו כראוי. כך לדוגמה ניתן להבחין בין הפחד מרופאי שיניים, לפחד מטיפולים רפואיים בשיניים, לפחד ממחטים, ולדנטופוביה שנגרמה מהתעללות קודמת, שייתכן שאינה קשורה. לא ניתן להתייחס לכל המקרים כלא-רציונליים.
הגדרה טובה יותר לדנטופוביה תהיה פחד קיצוני ומתמשך הגורם להימנעות הסובל ממנו מביקורים אצל רופא השיניים בכל מחיר, אולי מלבד כאשר בעיה פיזית הופכת לבלתי נסבלת. אפילו חשיבה על הליכה לרופא השיניים תגרום למצוקה פסיכולוגית ברורה, והפוביה עלולה לגרום לפגיעה בתפקוד החברתי. פעמים רבות נוצר אצל אנשים עם דנטופוביה "מעגל הימנעות", כשהם נמנעים מטיפולים אצל רופאי שיניים עד שנוצר מצב חירום שמחייב אותם להגיע לטיפול. בשלב זה בשל ההזנחה הטיפול יכול להיות מאוד לא נעים, דבר המגביר את הפחד וההימנעות מטיפולים אצל רופאי שיניים[1].
שכיחות דנטופוביה
עריכהעל פי הערכות שונות השכיחות של פחד מרופא שיניים בדרגה כלשהי בארצות הברית עומד על כ-75% מהאוכלוסייה[2][3][4][5]. אצל 5%–10% עוצמת הפחד היא ברמה של פוביה, כלומר, פחד כה עז שהוא מוביל להימנעות מטיפולים כמעט בכל מחיר[6]. השכיחות של דנטופוביה גבוהה יותר אצל נשים מגברים[7] ואצל צעירים ממבוגרים[8], כשבין 5.7%–19% מהילדים סובלים מדנטופוביה. עוצמת הפחד שונה בהתאם לטיפול, כשטיפולים כירורגיים למשל מעוררים פחד רב יותר מטיפולים פשוטים כמו ניקוי שיניים.
אבחנת דנטופוביה
עריכהלפי הספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, דנטופוביה היא אחת מהפוביות הספציפיות. הקריטריון האבחנתי של פוביה ספציפית כולל:
- פחד מובחן ומתמשך מאובייקט או סיטואציה ספציפיים, שהוא מוגזם ולא הגיוני
- תגובת חרדה מיידית בעת חשיפה לגירוי המפחיד, העלולה להתבטא כהתקף בהלה
- הכרה בכך שהפחד הוא מוגזם או לא הגיוני
- הימנעות מהמצב גורם החרדה
- הפוביה גורמת לפגיעה בתפקוד היום-יומי או גורמת למצוקה רבה
גורמים לדנטופוביה
עריכהניסיון ישיר
עריכהחוויה אישית היא הגורם הנפוץ ביותר לפיתוח פחדים מרופאי שיניים. רוב האנשים מדווחים כי הפחד מרופאי שיניים החל לאחר חוויה טראומטית, כואבת או לא נעימה אצל רופא שיניים[9]. עם זאת, אין די בטיב החוויה והתנהלות רופא השיניים היא גורם חשוב. רופאים שנתפסו כלא אישיים, לא אכפתיים או קרים עוררו פחד גבוה יותר מרופאי שיניים אצל סטודנטים, אף בהיעדר חוויה מכאיבה, בעוד שאחרים שחוו חוויה מכאיבה לא פיתחו פחד מרופאי שיניים אם חוו את הרופא כאכפתי וחם.
למידה עקיפה
עריכה- חוויות של אחרים: דנטופוביה יכולה להתפתח בעקבות שמיעת סיפורים טראומטיים של אחרים או דעות שליליות שלהם לגבי רופאי שיניים.
- תקשורת: ייצוגים שליליים של רופאי שיניים באמצעי המדיה כגון סרטים, כתבות ועוד יכולים לתרום להתפתחות פחד מרופאי שיניים.
- הכללה: דנטופוביה יכולה להתפתח כתוצאה מחוויה טראומתית בתחומים הקרובים לרפואת שיניים, למשל חוויה לא נעימה בבית חולים יכולה להוביל לפחד מדמויות רפואיות, ריח של חומרי חיטוי ועוד. גם אנשים שחוו תקיפה פיזית, מינית או רגשית חווים לעיתים ביקורים אצל רופא שיניים כחוויה מאיימת[10].
- חוסר אונים ותחושת העדר שליטה: כשאנשים מאמינים שאין באפשרותם להשפיע על אירוע שלילי הם חווים חוסר אונים, תחושה המובילה להתפתחות פחד. אמונה של האדם כי יש לו שליטה מובילה להפחתת הפחד. כך למשל, האמונה כי רופא השיניים יפסיק כשהמטופל יסמן לו לעשות זאת מפחיתה פחד. תחושת חוסר אונים יכולה לנבוע מחוויות עבר, למשל רופא שהמשיך בטיפול גם כשהמטופל סבל בבירור מכאב עז.
טיפול בדנטופוביה
עריכהטיפול בפחד מרופאי שיניים כולל טיפול קוגניטיבי התנהגותי ואמצעים פרמקולוגיים כמו כדורים להפחתת חרדה, סדציה, הפנוט או גז צחוק. מטרת הטיפול היא לספק לאנשים עם דנטופוביה כלים לנהל את הפוביה על מנת שיוכלו ללכת לטיפולים דנטאליים באופן קבוע עם מינימום חרדה. טיפול קוגניטיבי התנהגותי כולל ידע על טיפולי שיניים, המסייע להפחתת תחושת חוסר האונים והחרדה הנלווית וטכניקות התנהגותיות המאפשרות לשאת את החרדה ולהפחית את הכאב. דוגמאות לטכניקות התנהגותיות הן הרפיית שרירים המאפשרת למטופל להרגיע עצמו וחשיפה הדרגתית המאפשרת להתרגל למצב כך שרמת החרדה פוחתת. טיפול קוגניטיבי התנהגותי המבוסס על חשיפה הדרגתית נמצא יעיל לטיפול בדנטלפוביה אצל מבוגרים[11], ומחקרים על טיפול קוגניטיבי התנהגותי בילדים ונוער מצאו כי טיפול זה יעיל בהפרעות חרדה כמו פוביות פשוטות[12].
גם לשינוי החוויה אצל רופא השיניים תפקיד חשוב בהפחתת הפחד. שליטה רבה יותר על המצב והבנה והקשבה של רופא השיניים דורגו כגורמים חושבים בהתגברות על הקושי אצל אנשים עם דנטופוביה שעברו טיפול קוגניטיבי התנהגותי בפחד ולאו דווקא ההתערבויות שנעשו בטיפול[13]. גם שינויים בסביבה כמו העלמת ריחות הקשורים בדרך כלל למרפאת שיניים, החלפת החלוקים המסורתיים בבגדים אחרים ומוזיקת רקע מסייעים להפחתת הפחד כיוון שכך מופחתים גירויים הקשורים אצל האדם לפחד ומפעילים אותו עוד לפני שהטיפול החל.
קישורים חיצוניים
עריכה- איתי גל, מי מפחד מרופא שיניים? שיטות להפחתת החרדה, באתר ynet, 25 בספטמבר 2006
הערות שוליים
עריכה- ^ Armfield JM, Stewart JF, Spencer AJ (2007). "The vicious cycle of dental fear: exploring the interplay between oral health, service utilization and dental fear". BMC Oral Health. 7: 1. doi:10.1186/1472-6831-7-1. PMC 1784087. PMID 17222356.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Kleinknecht RA, Thorndike RM, McGlynn FD, Harkavy J (בינואר 1984). "Factor analysis of the dental fear survey with cross-validation". J Am Dent Assoc. 108 (1): 59–61. PMID 6582116.
{{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Getka EJ, Glass CR (Summer 1992). "Behavioral and cognitive-behavioral approaches to the reduction of dental anxiety". Behavior Therapy. 23 (3): 433–48. doi:10.1016/S0005-7894(05)80168-6.
- ^ Milgrom P, Weinstein P, Getz T (1995). Treating Fearful Dental Patients: A Patient Management Handbook (2nd ed.). Seattle, Wash.: University of Washington, Continuing Dental Education. doi:10.1111/j.1600-0528.1996.tb00893.x. ISBN 1-880291-01-0.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Gatchel RJ, Ingersoll BD, Bowman L, Robertson MC, Walker C (באוקטובר 1983). "The prevalence of dental fear and avoidance: a recent survey study". J Am Dent Assoc. 107 (4): 609–10. PMID 6579095.
{{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Gatchel RJ, Ingersoll BD, Bowman L, Robertson MC, Walker C (באוקטובר 1983). "The prevalence of dental fear and avoidance: a recent survey study". J Am Dent Assoc. 107 (4): 609–10. PMID 6579095.
{{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Armfield JM, Spencer AJ, Stewart JF (במרץ 2006). "Dental fear in Australia: who's afraid of the dentist?". Aust Dent J. 51 (1): 78–85. doi:10.1111/j.1834-7819.2006.tb00405.x. PMID 16669482. אורכב מ-המקור ב-2019-12-11. נבדק ב-2013-02-24.
{{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Erten H, Akarslan ZZ, Bodrumlu E (באפריל 2006). "Dental fear and anxiety levels of patients attending a dental clinic". Quintessence Int. 37 (4): 304–10. PMID 16594362.
{{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Locker D, Shapiro D, Liddell A (ביוני 1996). "Negative dental experiences and their relationship to dental anxiety". Community Dent Health. 13 (2): 86–92. PMID 8763138.
{{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Dental Fear Central (2004)."Tips for Abuse Survivors and Their Dentists".
- ^ .Kvale G, Berggren U, Milgrom P. Dental fear in adults: a meta-analysis of behavioral interventions. Community Dent Oral Epidemiol. 2004;32(4):250-264.
- ^ .Compton SN, March JS, Brent D, Albano AM, Weersing R, Curry J. Cognitive-behavioral psychotherapy for anxiety and depressive disorders in children and adolescents: an evidence-based medicine review. J Am Acad Child Adolesc Psychiatry. 2004;43(8):930-959.
- ^ Smith T, Getz T, Milgrom P, Weinstein P (1987). "Evaluation of treatment at a dental fears research clinic". Special Care in Dentistry. 7 (3): 130–4. doi:10.1111/j.1754-4505.1987.tb00622.x. PMID 2954240.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.