דני שפירא

דני שפירא (11 בינואר 1925 – 9 בדצמבר 2022) היה מראשוני טייסי חיל האוויר הישראלי, טייס ניסוי בחיל האוויר ולאחר מכן טייס ניסוי בתעשייה האווירית.

דני שפירא

לידה	11 בינואר 1925 ט"ו בטבת ה'תרפ"ה ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	9 בדצמבר 2022 (בגיל 97) ט"ו בכסלו ה'תשפ"ג רמת השרון, ישראל
מדינה
השתייכות	ההגנה צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1940–1971 (כ־31 שנים)
דרגה	אלוף-משנה
תפקידים בשירות
טייס קרב טייס ניסוי בחיל האוויר הישראלי
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות   מבצע קדש   מלחמת ששת הימים   מלחמת ההתשה   מלחמת יום הכיפורים   מלחמת לבנון הראשונה   המערכה ברצועת הביטחון
תפקידים אזרחיים
טייס ניסוי בתעשייה האווירית

דני שפירא טייס הניסוי הראשי של חיל האוויר, בהכנות לטיסת הבכורה, 1966.

ביוגרפיה

שפירא נולד כדור חמישי בארץ ישראל בירושלים, וגדל בחיפה, אחד משלושה בנים לאסתר ונחום, עובד מתכת ונהגו של שמואל יוסף פבזנר. הצטרף ל"הגנה" ב-1940 ולקלוב התעופה לישראל. למד בבית ספר מקצועי-תיכוני בסמ"ת שליד הטכניון, והוכשר כחרט מתכת. ב-1944 קיבל רישיון תעופה פרטי. בנובמבר 1947 גויס לשירות אוויר וביצע טיסות סיור, תובלה והצנחה של מזון ושל נשק ליישובים נצורים. במאי 1948 נשלח לקורס טיס באקדמיה של חיל האוויר הצ'כוסלובקי.

שפירא נטל חלק, יחד עם מרדכי הוד וטייסים מן המח"ל, בהבאת מטוסי הספיטפייר לישראל, כל זאת כשהיו טייסים צעירים בעלי פחות מ-130 שעות טיסה, וניסיון של 7 שעות טיסה בלבד על הספיטפייר. במסגרת המבצע, שנקרא "ולוטה 2", הם טסו עם המטוסים בדצמבר מצ'כוסלובקיה דרך יוגוסלביה לישראל. מכשירי הקשר הוצאו מהמטוסים על מנת שיהיה מקום לעוד דלק.

נמנה עם ארבעת בוגרי קורס הטיס הראשון של חיל האוויר, שהתקיים במסגרת בית הספר לטיסה (ומכונה קורס מינוס שתיים), יחד עם מרדכי הוד, לימים מפקד חיל האוויר, ישעיהו גזית וטיבי בן שחר, והם היו הראשונים לקבל את כנפי הטיס הישראליות.

שפירא שירת כטייס קרב בטייסת הקרב הראשונה. משימתו המבצעית הראשונה הייתה טיסת צילום בסוריה ב-31 במאי 1949, תקלה טכנית אילצה אותו לשוב לבסיס והוא השלים את המשימה למחרת. באוגוסט 1951 עזב את טייסת 101 ויצא להסבה למטוסים דו-מנועיים ובנובמבר נשלח לאנגליה לקורס הסבה למטוסי מוסקיטו יחד עם חמישה טייסים נוספים. עם שובו לישראל היה בצוות ההקמה של טייסת 109, טייסת מטוסי המוסקיטו הראשונה, והיה מראשוני הטייסים בחיל האוויר על מטוס הגלוסטר מטאור. ב-1955 היה סגן מפקד משלחת חיל האוויר לצרפת לבחינת מטוסי המיסטר II, אשר הוחלט בעקבות המלצת הטייסים שלא להביאם ולהמתין למיסטר IV. בעודו בצרפת עבר הסבה למטוסי אוראגן וסייע בהבאתם לישראל. באוקטובר 1955 היה שותף בהקמת טייסת 113, טייסת מטוסי אוראגן. ב-1956 היה סגן מפקד טייסת 101 ולקראת מלחמת סיני הביא מטוסי מיסטר IV רבים מצרפת לישראל. ביולי 1956 התמנה למפקד טייסת 115, טייסת מטוסי הצילום הראשונה. במלחמת סיני חזר לטייסת 101 כסמ"ט ב' ונלחם עימה בקרבות בסיני. אחרי המלחמה התמנה לטייס בוחן בכיר וניהל את טיסות ההעברה של המטוסים שנרכשו בצרפת, עבר קורס טייסי ניסוי בצרפת, בחן והמליץ על קליטת מטוס המיראז' 3 לחיל האוויר. נלחם במלחמת ששת הימים כטייס מיראז' והשתתף במבצע מוקד להפצצת שדות התעופה הערביים. לאחר המלחמה נשלח לצרפת במטרה לקלוט את מטוסי המיראז' 5 אך משימתו בוטלה עקב האמברגו הצרפתי על ישראל. ב-1970 הושאל לתעשייה האווירית כטייס ניסוי של מטוס הטכנולוג, מטוס ניסוי שנועד לבדוק אפשרות התקנת מנוע מסוג J-79J-1E לגוף מיראז'. ביולי 1971 השתחרר משירות הקבע בחיל האוויר.

בשנת 1966, כאשר ערק לישראל מטוס המיג-21 העיראקי, הוטל על דני שפירא להטיסו וללומדו. ניסיונו בהכרת המטוס סייע רבות לחיל האוויר בקרבות שנוהלו מול מטוסי מיג-21 בגזרות מצריים וסוריה.

לאחר שחרורו מצה"ל מונה שפירא ב-1971 לראש אגף מבצעי-אוויר וטייס הניסוי הראשי של התעשייה האווירית. בהמשך הקים מחלקה במסגרת אגף השיווק של החברה ושימש בה טייס תצוגה. פרש ב-1988.

רעייתו של שפירא והרמטכ"ל דן שומרון מעניקים לו את דרגת אלוף-משנה בלשכת הרמטכ"ל, מאי 1989

במהלך שירותו במילואים המשיך להטיס את מטוסי חיל האוויר עד 1992. במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה השתתף בטיסות תובלה, בין השאר בדק באמצעות טיסה במטוס ערבה מנחתים לשימוש צה"ל בלבנון. ב-1989 קודם לדרגת אלוף-משנה.

במהלך הקריירה שלו צבר שפירא מספר הישגים בולטים: הוא היה הטייס המערבי הראשון שהטיס את מטוס המיג-21 (שהביא לישראל מעיראק מוניר רדפא), הטייס הישראלי הראשון שחצה את המהירות מאך 2, אחד הטייסים הראשונים בעולם שהטיסו מיראז' עם מנוע רקטי והטייס הישראלי שהטיס את המספר הרב ביותר של מטוסים שונים.

ב-1994 יצאה לאור האוטוביוגרפיה שכתב "לבד בשחקים".

בשנת 2003 הוענק לו תואר יקיר העיר רמת השרון.

ב-2013, ביום העצמאות ה-65 למדינת ישראל, השיא את המשואה ה-12.

נפטר בדצמבר 2022, כחודש לפני יום הולדתו ה-98.

משפחתו

שני בניו של דני, רונן ועודד, שירתו גם הם כטייסים בחיל האוויר. רונן המשיך בדרכו של אביו ושימש גם הוא כטייס הניסוי הראשי של התעשייה האווירית. עודד משמש קברניט באל על.

בתו אירית שימשה במשך שנים רבות כדיילת בכירה (מנהלת שירות בטיסה) באל על.

אחיו, יעקב שפירא, חבר קיבוץ מעוז חיים, יצא במלחמת העולם השנייה בשליחות הצבא הבריטי לאירופה כמדריך קשר במודיעין. בתפקידו הדריך את צנחני היישוב, ועבר קורס צניחה כדי להצטרף אליהם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דני שפירא בוויקישיתוף

• אל"מ (מיל') דני שפירא, באתר חיל האוויר הישראלי
• דני שפירא, ‏לבד בשחקים, הוצאת מעריב, 1994, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
• סדרת ראיונות של דני שפירא למודי שניר בערוץ היוטיוב של עמותת "תולדות ישראל" לתיעוד דור תש"ח
• יקיר אלקריב, ‏מעולם לא נטש מטוס באוויר, בטאון חיל האוויר 166, אוקטובר 1988, עמ' 85–89, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
• קורות חייו מתוך האתר opinion (הקישור אינו פעיל)
• סרטים שמתעדים את דני שפירא מטיס את המיג 21 העיראקי שהובא לארץ במסגרת מבצע יהלום, בבלוג של ארכיון צה"ל
• סרט: 90 לדני שפירא, הופק על ידי Paradive skydiving
• דני שפירא מציג את המיראג' בסלון האווירי בפריז, סרט בערוץ YouTube של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• הלך לעולמו מראשוני טייסי חיל-האוויר, דני שפירא, באתר חיל האוויר הישראלי, 9 בדצמבר 2022
• ניצן סדן, דני שפירא: חייו המדהימים של הטייס שנתן לישראל כנפיים, באתר כלכליסט, 16 בדצמבר 2022