דריק קולמן
דריק די. קולמן (באנגלית: Derrick D. Coleman; נולד ב-21 ביוני 1967) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1990–2004. ממוצעיו לאורך הקריירה הם 16.5 נקודות, 9.3 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים ו-1.3 חסימות למשחק.[1]
קולמן בשנת 2014 | ||||||||||||||
לידה |
21 ביוני 1967 (בן 57) מוביל, אלבמה | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
עמדה | פאוור פורוורד, סנטר | |||||||||||||
גובה | 2.08 מטר | |||||||||||||
מכללה | אוניברסיטת סירקיוז | |||||||||||||
דראפט |
בחירה ראשונה, 1990 ניו ג'רזי נטס | |||||||||||||
קבוצות כשחקן | ||||||||||||||
1990 – 1995 1995 – 1999 1999 – 2001 2001 – 2004 2004 |
ניו ג'רזי נטס פילדלפיה 76' שארלוט הורנטס פילדלפיה 76' דטרויט פיסטונס | |||||||||||||
הישגים כשחקן | ||||||||||||||
השתתפות במשחק האולסטאר (1994) 2 בחירות לחמישיית העונה השלישית (1993, 1994) רוקי העונה (1991) חמישיית הרוקיז הראשונה (1991) | ||||||||||||||
|
קולמן התאפיין כשחקן פנים חזק וכבד, בעל יכולת צבירת נקודות הן בקרבת הסל והן מעבר לקשת השלוש. בתחילת הקריירה הושווה תדיר לשחקנים מובילים דוגמת קארל מלון וצ'ארלס בארקלי, אך לאורך הקריירה סבל מפציעות רבות ובעיות משמעת אשר הגבילו את הפוטנציאל שלו.[2] במגזין ספורטס אילוסטרייטד נכתב בעבר כי "קולמן יכול היה להיות אחד הפאוור פורוורדים הטובים אי פעם. במקום זאת, הוא שיחק רק ברמה שתבטיח לו את תלוש המשכורת הבא".[3] כשחקן שמאלי כבד, אשר העמיד ממוצעי קריירה דומים וסבל מבעיות משמעת ופציעות, מושווה אל קולמן פעמים רבות גם השחקן זאק רנדולף.[4]
נעורים ומכללות
עריכהקולמן נולד בעיר מוֹבִּיל שבאלבמה, וגדל בדטרויט, מישיגן. בין השנים 1986–1990 למד באוניברסיטת סירקיוז, ובארבע עונותיו כשחקן קבוצת האוניברסיטה קלע 15.0 נקודות והוריד 10.7 ריבאונדים בממוצע למשחק. בעונתו האחרונה בסירקיוז נבחר לחמישיית העונה של ליגת המכללות ולשחקן המצטיין של מחוז ה-"Big East".[5]
קריירת משחק
עריכהבדראפט ה-NBA לשנת 1990 נבחר קולמן בבחירה הראשונה על ידי קבוצת ניו ג'רזי נטס.[6] בסיום עונת הרוקי שלו זכה בתואר רוקי העונה לאחר שקלע 18.4 נקודות והוריד 10.3 ריבאונדים בממוצע למשחק. בחמש עונותיו בניו ג'רזי שמר קולמן על יכולת יציבה כשרשם ממוצעים כוללים של 19.9 נקודות ו-10.6 ריבאונדים למשחק, ולצד דראז'ן פטרוביץ' והרכזים הצעירים מוקי בליילוק וקני אנדרסון הוביל את הנטס לשלוש הופעות רצופות בפלייאוף ה-NBA בין עונות 1992–1994.
ב-15 בינואר 1993 הציג שורה סטטיסטית נדירה של 21 נקודות, 10 ריבאונדים, 7 אסיסטים, 5 חטיפות ו-5 חסימות בניצחון קבוצתו על פילדלפיה 76'.[7] בכך הפך לשחקן השני בתולדות ה-NBA אשר משיג לפחות 20 נקודות, 10 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 5 חטיפות ו-5 חסימות במשחק בודד.[א][8] עונת 1993/1994 הייתה עונת השיא של קולמן, בה נבחר בפעם השנייה לחמישייה השלישית של העונה, והשתתף לראשונה במשחק האולסטאר.
באליפות העולם בכדורסל 1994 השתתף קולמן כשחקן נבחרת ארצות הברית, וזכה עמה במדליית הזהב. לאורך הטורניר קלע 7.8 נקודות למשחק עבור נבחרתו, כולל 13 נקודות במשחק הגמר מול נבחרת רוסיה.[9]
בשלוש העונות הבאות שיחק קולמן עבור פילדלפיה 76', והיה אחד השחקנים המובילים של הקבוצה, לצד אלן אייברסון וג'רי סטקהאוס. קולמן קלע כ-17.3 נקודות למשחק באותה תקופה, אולם פציעות שונות הגבילו אותו להשתתף ב-127 ממשחקי קבוצתו (מתוך 246), ופילדלפיה רשמה מאזן כולל של 71 ניצחונות ו-175 הפסדים. בתחילת עונת 1998/1999 נשאר קולמן ללא קבוצה בעקבות פציעה, ובינואר 1999 חתם על חוזה ל-4 עונות בשארלוט הורנטס, עבור כ-33.5 מיליון דולר. בשתי עונותיו הראשונות בשארלוט קלע כ-15.5 נקודות בממוצע למשחק כשחקן חמישייה קבוע, אך בעונת 2000/2001 תפוקתו ירדה והוא שימש כמחליפם מהספסל של צמד הגבוהים אלדן קמפבל ופי. ג'יי. בראון. באותה עונה העפיל קולמן עם ההורנטס לשלב הפלייאוף השני, לראשונה בקריירה, ובסדרה מול מילווקי באקס הפסידה קבוצתו בתוצאה 4–3.
באוקטובר 2001 נשלח קולמן בטרייד לפילדלפיה 76', בה חזר לשתף פעולה עם אלן אייברסון. בפילדלפיה חזר לתפקד כשחקן חמישייה, אך פציעות שונות הגבילו את תפוקתו ל-11.2 נקודות ו-7.4 ריבאונדים בממוצע למשחק לאורך שלוש עונותיו בקבוצה. בסיום עונת 2002/2003 הגיע עם פילדלפיה לשלב חצי גמר האזור המזרחי, בו הפסידה קבוצתו לדטרויט פיסטונס על אף יכולת טובה של קולמן שרשם ממוצעים של 16.5 נקודות ו-11.0 ריבאונדים למשחק.[10]
לקראת עונת 2004/2005 הועבר קולמן בטרייד לדטרויט פיסטונס. ב-19 בנובמבר 2004 לקח חלק בקטטת הענק שפרצה במהלך משחק הפיסטונס מול אינדיאנה פייסרס, והושעה למשחק אחד בעקבות מעורבותו במהומה.[11] ב-5 בינואר 2005, לאחר שהשתתף בחמישה משחקים בלבד במדי הפיסטונס, נופה קולמן מסגל הקבוצה ופרש ממשחק פעיל.[12]
במרץ 2010 הגיש קולמן בקשה לפשיטת רגל, לאחר שצבר חובות בסך כ-2.2 מיליון דולר.[13]
קישורים חיצוניים
עריכהביאורים
עריכה- ^ הראשון שעשה זאת היה האקים אולאג'ואן, ומאז השווה הישג זה גם דריימונד גרין.
הערות שוליים
עריכה- ^ סטטיסטיקות הקריירה של קולמן ב-NBA, באתר Basketball-Reference
- ^ The No-Star to Barkley and Friends, It's No Secret What Went Wrong, באתר ניו יורק דיילי ניוז, 12 בפברואר 1995
- ^ The NBA's Most Wasteful Career 3-Point Chuckers, באתר Bleacher Report, 27 בפברואר 2014
- ^ Players of the NBA's Golden Era and Their Modern Day Equivalents, באתר Complex, 25 בספטמבר 2013
- ^ סטטיסטיקות המכללות של קולמן, באתר Sports-Reference
- ^ רשימת הנבחרים בדראפט ה-NBA 1990, באתר Basketball-Reference
- ^ נתוני המשחק בין ניו ג'רזי לפילדלפיה, באתר Basketball-Reference
- ^ Draymond Green has rare 5×5 game as Warriors stay undefeated, באתר NBC Sports, 11 בדצמבר 2015
- ^ דף השחקן באתר הטורניר
- ^ נתוני סדרת הפלייאוף בין פילדלפיה לדטרויט, באתר Basketball-Reference
- ^ Suspensions without pay, won't be staggered, באתר ESPN, 22 cbucncr 2004
- ^ דטרויט פיסטונס משחררת את קולמן, באתר הרשמי של הקבוצה, 5 בינואר 2005
- ^ Derrick Coleman files for bankruptcy, באתר Inside Hoops, 18 במרץ 2010
נבחרת ארצות הברית – אליפות העולם בכדורסל 1994 (מדליית זהב) | ||
---|---|---|
1 • 2 • 3 • 4 דיומרס • 5 פרייס • 6 קולמן • 7 קמפ • 8 סמית' • 9 מארלי • 10 מילר • 11 ק. ג'ונסון • 12 וילקינס • 13 אוניל • 14 מורנינג • 15 ל. ג'ונסון • מאמן: נלסון |