הורודנקה
הורודנקה (באוקראינית: Городенка; בפולנית: Horodenka; ביידיש: האראדענקע) היא עיר במחוז איוואנו-פרנקיבסק שבמערב אוקראינה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
 סמל הורודנקה | |
 | |
| כנסייה בהורודנקה | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 איוואנו-פרנקיבסק |
| שטח | 56 קמ"ר |
| גובה | 280 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 8,722 (2024) |
| קואורדינטות | 48°40′03″N 25°30′01″E / 48.6675°N 25.500277777778°E |
| אזור זמן | UTC+2 |
| https://hth.gov.ua/ | |
תולדות היישוב
עריכההורודנקה נזכרת לראשונה במאה ה-12, ובמאה ה-17 הוענקו לה זכויות עיר, והיא עברה לבעלות משפחת פוטוצקי. בשנת 1739 נהרסה העיר מפלישת הרוסים.
בחלוקת פולין בשנת 1772 סופחה העיר לגליציה האוסטרית, ונעשתה למרכז פלך. במחצית השנייה של המאה ה-19 הוקמו בעיר מפעלים שונים, שהביאו להתפתחותה הכלכלית.
יהודי הורודנקה
עריכהיהודים ישבו בהורודנקה מהמאה ה-16, ובשנת 1743 הוענק ליהודי המקום כתב זכויות, שהתיר להם רשמית לשבת בעיר, ולעסוק במלאכה ובמסחר. בתקופה זו התגבשה בעיר קהילה עצמאית, שפרשה חסותה גם על יהודי 14 כפרים סמוכים.
במהלך המאה ה-18 פעלו בעיר חסידים של שבתאי צבי ויעקב פרנק. בתקופה זו פעל בעיר גם תלמיד הבעש"ט רבי נחמן מהורדנקא, סבו של רבי נחמן מברסלב, אשר עלה לארץ ישראל בשנת 1764.
במהלך שנות השלטון האוסטרי בעיר הוטלו על יהודי המקום מיסים כבדים, פי חמישה מאלו שהוטלו על התושבים האוקראינים.
בשנת תרכ"ו (1866) נתמנה הרב משה תאומים לרב המקום, וכיהן בתפקיד זה עד פטירתו בשנת תרמ"ח (1888). פעילות ציונית החלה בהורודנקה בסוף המאה ה-19, ובשנת 1907 הוקם בה בית ספר עברי. בראשית המאה ה-20 קבע את מקומו בעיר האדמו"ר יחיאל מיכל הגר משושלת ויז'ניץ.
במהלך הכיבושים הרוסיים במלחמת העולם הראשונה סבלו יהודי העיר ממעשי שוד ואונס, רבים מבתיהם נשרפו, ו-9 מהם נתלו ברחוב הראשי בעיר. כתוצאה מכך, רוב יהודי העיר נמלטו ממנה. עם הגעת גדוד חיילים אוסטרו-הונגרים לעיר בנובמבר 1918, התעמרו ופגעו גם הם ביהודיה, וכך גם השלטון האוקראיני הזמני שבא אחריהם.
לאחר תום מלחמת העולם הראשונה וסיפוח האזור לרפובליקה הפולנית השנייה, השתקמה הקהילה בעיר בסיוע הג'וינט וארגוני עזרה הדדית, והתגברה בה הפעילות הציונית, תוך קיום תנועות נוער ואיגודי ספורט ציוניים. בין מלחמות העולם עלו ארצה מהורודנקה כ-250 איש. בשנים אלה נמנו בעיר 3,256 יהודים, כשליש מתושביה.
בשואה
עריכהעם פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעו לעיר פליטים יהודים רבים ממערב פולין, והקהילה המקומית התגייסה לעזרתם. עם כניסת הצבא האדום לעיר, נסגרו המוסדות היהודיים בה, והולאמו בה מפעלים שונים בבעלות יהודית. בתקופה זו ניסו מספר מחברי תנועות הנוער הציוניות בעיר לעבור את הגבול לרומניה, כדי לעלות לארץ, אך רובם נתפסו, והוגלו לעומק ברית המועצות.
ב-2 ביולי 1941, לאחר פרוץ מבצע ברברוסה, נכנסו לעיר כוחות הצבא ההונגרי, ומיד החלו תושבי המקום האוקראינים לפגוע ביהודי העיר. בהמשך, הטילה מועצת העיר האוקראינית גזירות שונות על יהודי העיר, ובהן חובת ענידת טלאי צהוב, הגבלות תנועה וחובת עבודות כפייה. בתקופה זו הגיעו לעיר כמה מאות פליטים יהודים מבוקובינה, אך אלו גורשו בחזרה לגבול, ונורו ברובם על ידי משמר הגבול הרומני. כמו כן, הגיעו לעיירה פליטים יהודים מאזור הקרפטים שבהונגריה.
בספטמבר 1941 עברה העיר לידי הגרמנים, ומיד הוטלו על יהודיה תשלומי כופר, תוך חיוב במסירת דברי ערך ותכשיטים, והוצאה להורג של בני ערובה. כמו כן, יהודים מגיל 14 עד 60 חויבו בעבודות כפייה. תוך מספר שבועות הועברו יהודי העיר לגטו שהוקם ברובע עני בצדה המערבי, ואת הקשר מול הגרמנים ביצע היודנרט שהוקם בעיר.
ב-4–5 בדצמבר 1941 בוצעה בגטו שבעיר אקציה בפיקודו של השוטר הגרמני פטר ליידריץ, בה רוכזו למעלה מ-2,500 יהודים, ובהם כ-1,000 ילדים, בבית הכנסת המקומי, תוך סריקת בתי הגטו. בבית הכנסת הושארו היהודים כלואים בצפיפות יומיים ללא מזון ושתייה. למעט בעלי מלאכה בודדים ששוחררו, הועמסו כל היהודים על מכוניות משא, והוסעו לאזור הכפר סיימקובצה (Siemkowce), שם נרצחו בבורות ירי באמצעות מכונות ירייה.
בתחילת אפריל 1942 הועברו לגטו בעיר כ-1,400 יהודים מכפרי הסביבה דוגמת אוברטין, ובגטו פשטו רעב ומגפות. ב-13 באפריל 1942 בוצעה בגטו אקציה שנייה, בה ריכזו גרמנים ואוקראינים כ-1,400 יהודים, ושילחו אותם למחנה ההשמדה בלז'ץ. כ-60 יהודים שנתפסו מסתתרים בגטו, נרצחו בבית העלמין היהודי בעיר.
לאחר האקציה השנייה נותרו בגטו כ-1,800 יהודים, ומעת לעת נרצחו בו יהודים בידי הגרמנים, או שהועברו לגטאות אחרים. ב-6 בספטמבר 1942 החל חיסולו הסופי של הגטו. יהודי הגטו רוכזו במחסן תבואה סמוך לתחנת הרכבת, ושם נערכה בהם סלקציה. כ-1,500 יהודים שולחו לבלז'ץ, והכשירים לעבודה הועברו למחנה ינובסקה.
בזמן האקציות, הצליחו כמה עשרות מיהודי העיר להימלט ליערות הסביבה. שם רובם נרצחו בידי אוקראינים וגרמנים, ומיעוטם הצליחו לחבור לקבוצות פרטיזנים סובייטיות.
ב-27 במרץ 1944 שוחררה הורודנקה בידי הצבא האדום. מיהודיה שרדו במחבואים ובברית המועצות כ-40 איש, ואלו לא שבו להתגורר בה.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של הורודנקה (באוקראינית)- ספר יזכור לקהילת הורודנקה, בספריית העיר ניו יורק
- הורודנקה באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- הורודנקה (Horodenka), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- "הורודנקה", באתר השטעטל הווירטואלי
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין, הורודנקה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 780–781), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הורודנקה (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית
