הושענא רבה
הוֹשַׁעְנָא רַבָּה (בארמית: הושענא רבא; בעברית: הושענא הגדול) הוא היום השביעי והאחרון של חג סוכות והיום השישי של חול המועד סוכות. נהוג לעשות בו שבע הקפות עם ארבעת המינים ולומר פיוטי הושענות רבים יותר מאשר בששת ימי החג הקודמים, ומכאן שמו. הושענא רבה היה יום שיא מצוות ערבה בבית המקדש, ונהגו לזקוף בו את הערבות על המזבח אפילו אם חל בשבת. כיום נותר לכך זכר במנהג חיבוט ערבה הייחודי להושענא רבה. יום זה מתייחד בכמה מנהגים נוספים, כגון תיקון ליל הושענא רבה, מנהג הצל ועוד. ביום שאחריו מתקיים חג שמיני עצרת, שהוא יום טוב.
 | |
| הקפות הושענא רבה בבית הכנסת החורבה בירושלים | |
| סוג |
חג בפני עצמו  |
|---|---|
| מועד | |
| תאריך |
כ"א בתשרי
ה'תשפ"ו |
  | |
אופי היום ושמותיו
עריכההשם "הושענא רבה" מוזכר לראשונה ככינוי ליום האחרון של חג הסוכות במדרש שוחר טוב.[1] ההסבר המקובל לכינוי מבוסס על ריבוי פיוטי הושענות, אך ניתנו הסברים נוספים בדרך הרמז:
- זהו היום העשרים ושישה לאחר יום בריאת העולם, כמניין שם הוי"ה, שנקרא "שם רבה".[2]
- זהו יום נ"א (51) בתקופת התשובה המתחילה בראש חודש אלול. לפיכך "הושע-נא" היא תפילה לישועה ביום נ"א זה, שהוא יום גדול ("רבא") שכן הוא חותם את ימי התשובה.[3]
ליום זה שמות נוספים המופיעים במקורות ישראל הקדומים:
- יום חותם – יום גמר חיתום הדין. בראש השנה וביום הכיפורים כל באי עולם נידונים כל אחד לעצמו, ובחג הסוכות העולם כולו נידון על המים, כלומר כמה גשם ירד בשנה הקרובה, ועל ברכת הפירות והתבואות. יום זה, שהוא יומו השביעי של החג, הוא יום החיתום האחרון של דין זה. מכיוון שהאדם תלוי במים, דומה הושענא רבה במקצת ליום כיפור, ומרבים בו בתפילה ובתשובה כעין יום כיפור.
- יום שביעי של ערבה – על שם מנהג הערבות ביום זה.
- יום חיבוט חריות – על שם חריות (ענפי) הדקל שהיו מביאים לבית המקדש ביום זה, לדעת רבי יוחנן בן ברוקה.[4]
בספרות הקבלה הושענא רבה נחשב יום המסוגל להגן על ישראל ולהצילם מאויביהם. הוא גם היום בו על פי המסורת עתידה להיות מלחמת גוג ומגוג.[5] חגי הנביא[6] ניבא את אחת מנבואותיו "בשביעי בעשרים ואחד לחודש", כלומר בכ"א תשרי – יום הושענא רבה. בנבואה זאת דיבר חגי הנביא על חידוש בית המקדש ונהירת כל הגויים אליו: ”וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וּבָאוּ חֶמְדַּת כָּל הַגּוֹיִם וּמִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד [...] גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן...” ייתכן ויש לכך קשר[דרוש מקור] למסורת המוזכרת בתלמוד,[7] לפיה מנהג חיבוט ערבות הוא "מנהג נביאים" או "יסוד נביאים", ולפי פירוש רש"י הכוונה לחגי, זכריה ומלאכי.
מצוות הושענא רבה
עריכה
ערך מורחב – מצוות ערבה במקדש
בזמן שבית המקדש היה קיים, העמידו לצד המזבח בעזרה (בחזית בית המקדש) ערבות כשראשיהן כפופים על גבי המזבח (גובה המזבח היה 10 אמות, ואת הערבות היו מניחים על היסוד ומשם עד גג המזבח לא כולל הקרנות היה 8 אמות ועל כן היו הערבות צריכות להיות בנות 11 אמה כדי שיעלו מעל המזבח, 10 אמות בגובה ועוד אמה אחת יהיו גוחות (=מוטות) על המזבח מלמעלה), והכהנים היו מקיפים את המזבח בכל יום מימי הסוכות. בהושענא רבה היו מקיפים את המזבח שבע פעמים, כמתואר במשנה:
מצוות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא. יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה, ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרים "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא". רבי יהודה אומר: "אני והו הושיעה נא". ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים.
בגמרא נחלקו אם זקיפת הערבות במקדש היא הלכה למשה מסיני, או לדעת אבא שאול ניתן ללמוד זאת מהמילים "ערבי נחל"[8] – שתי ערבות, אחת למקדש ואחת ללולב. זקיפת הערבה הייתה דוחה את השבת במקדש רק ביום השביעי של חג הסוכות. הבייתוסים התנגדו וניסו למנוע זאת.[9] נטילת הערבה מחוץ לבית המקדש (בגבולין) היא מנהג שהנהיגו הנביאים מתקופת בית שני, ואינה דוחה שבת. דבר זה הביא לארגון מחדש של לוח השנה העברי כך שהושענא רבה לא יחול בשבת.[10]
מנהגי הושענא רבה
עריכהכזכר למנהגי היום מתקופת בית המקדש נהוג אף היום להקיף שבע פעמים את בימת בית הכנסת עם ארבעת המינים, תוך כדי אמירת פיוטי הושענות.
חיבוט ערבות
עריכה
- ערך מורחב – חיבוט ערבות
לזכר מצוות ערבה במקדש, נוהגים לקחת 5 ערבות אגודות ולחבוט אותן בקרקע 5 פעמים. מנהג זה הוא מנהג נביאים. יש הסוברים שיש להקפיד לחבוט בקרקע שאינה מרוצפת ויש שאין מקפידים על כך. ההקפדה על המספר 5 (5 ערבות ו-5 חבטות) היא מאוחרת ולפי הקבלה, ויש שאין מקפידים עליה.
לפי מנהג אשכנז לאחר הפיוט "תענה אמונים, שופכים לב כמים, והושיעה נא" נוהגים להניח את ארבעת המינים, לקחת 5 ערבות אגודות, איתן ממשיכים לומר כמה פיוטי תפילה על הגשם, ובסיום חובטים את הערבות בקרקע 5 פעמים. על פי מנהג הספרדים חובטים בערבה רק לאחר סיום אמירת כל פיוטי ההושענות, אך יש נוהגים ממש לאחר סיום תפילת מוסף. בכמה קהילות ספרדיות אומרים לאחר חבטת ערבה את תפלת נשמת כל חי.
הקפות
עריכהנוהגים להקיף ביום זה את הבמה שבע פעמים ולומר את ההושענות המיוחדות ליום זה.
וכיון שהגיע יום הושענא רבה, נוטלין ערבי נחל ומקיפין שבע הקפות וחזן הכנסת עומד כמלאך אלהים וספר תורה בזרועו והעם מקיפין אותו דוגמת המזבח, שכך שנו רבותינו: "בכל יום היו מקיפין את המזבח, ואומרים 'אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא', וביום השביעי היו מקיפין שבע פעמים". וכן מפורש על ידי דוד מלך ישראל, שנאמר: "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי וַאֲסֹבְבָה אֶת מִזְבַּחֲךָ ה'" (תהלים, כ"ו, ו'), ומיד מלאכי השרת שמחים ואומרים: "נצחו ישראל, נצחו ישראל".
— מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) על מזמור י"ז
טעם ההקפות לפי פשוטו זכר למקדש שביום זה הקיפו שבע פעמים את המזבח. בירושלמי (מסכת סוכה, דף י"ט, עמוד א') כתוב זכר ליריחו. שביום השביעי הקיפו שבעה פעמים את חומת יריחו עד שנפלה החומה. לפי המקובלים, שבעת ההקפות הם כנגד שבעת הספירות, שאנו רוצים לשבר את כוחות הרע שבעולם ושבתוכינו ולהגביר את הטוב כמו שאמרו במדרש שבסוף מלאכי השרת אומרים נצחו ישראל. וכך נוהגים לומר בסיום ההקפות שתסיר מחיצת הברזל המפסקת בינינו וביניך.[11]
הקפת הר הזיתים
עריכה- ערך מורחב – מעמד הר הזיתים
בזמן הגאונים היה נהוג בארץ ישראל לעלות לירושלים בהושענא רבה, ולערוך שבע הקפות סביב אבן מסוימת על הר הזיתים, שסימלה את המזבח החרב שאין אפשרות להקיף אותו כפי שנהגו בימי בית המקדש. המעמד בהר הזיתים נחשב למעמד רשמי של ההנהגה היהודית בארץ ישראל, ובני ישיבת ארץ ישראל היו מכריזים לאחר מכן על ההר על קביעת לוח השנה והמועדים לשנה הקרובה, וכן על חרמות, נידויים או מינויים חדשים.[12] אל המעמד היו מגיעים גם עולי רגל מבבל לירושלים.[13]
מנהג הצל
עריכה
מנהג הצל או מנהג הצללים הוא טקס עתיק ושנוי במחלוקת שהיה נהוג לעשותו בליל הושענא רבה. לקיומו ושכיחותו של מנהג זה ישנן עדויות ורמזים כבר אצל בעלי הסוד והמקובלים הראשונים: רבי מנחם מריקנאטי, ר' אלעזר מוורמס, רמב"ן, וראשונים רבים נוספים.
המנהג היה לעמוד לאור הלבנה בלבד ולבחון את צל האדם. אם חסר איבר כלשהו בצללית, אז הדבר הוא אות לגזר הדין שנחתם על אותו אדם בשנה זו:[דרוש מקור]
ואל יהא צל אצבע קל בעיניך, כי אם יחסר צל אחד מאצבעותיו – סימן לאחד מקרוביו, ויד ימין – סימן לבניו הזכרים, ויד שמאל – לנקבות, והאצבעות יש מהם גדולים ויש מהם קטנים.
דברים דומים מופיעים בספר הזוהר.[14] מי שמבצע טקס זה יוצא אחר חצות הלילה אל מקום כלשהו המואר על ידי אור הירח בלבד ושם מסיר את כל מלבושיו ומביט בצל שמטיל גופו הערום באור הירח. מראה הצל בעת ביצוע הטקס מהווה מעין אינדיקציה לגורלו של האדם באותה השנה, ולכן מי שנוהג לבצע את הטקס מקפיד להביט בצילו של כל איבר, כדי לראות שלא צפויה לו פגיעה.[15]
רבים מהראשונים שהזכירו מנהג זה, הוסיפו הסתייגות ממנו בצידו: בשולחן ערוך נכתב בהגהותיו של ר' משה איסרליש: "כתבו הראשונים ז"ל שיש סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה מה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה כדי שלא ליתרע מזליה גם כי רבים אינם מבינים העניין על בוריו, ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות".[16] האבודרהם בתפילת סוכות מסיים את דבריו אודות המנהג: "מכאן אני אומר שאין ראוי לנהוג מנהג זה". בעל ערוך השולחן מוסיף: "ובאמת חלילה לעמנו בני ישראל להביט על עניינים כאלו, וברגע אחד כששב בתשובה נתהפך מרע לטוב, ואין לנו רק לישא עינינו אל אבינו שבשמים".[17]
תיקון ליל הושענא רבה
עריכה- ערך מורחב – תיקון ליל הושענא רבה
תיקון ליל הושענא רבה משלים את מנהג הצל, כי התיקון בא כדי לפתור בעיות שמתגלות בצל בעת הטקס.[18] רבים נוהגים להישאר ערים כל הלילה ולהקדיש אותו ללימוד תורה מתוך סידורים של "תיקון ליל הושענא רבה" או לימוד תורה על פי בחירה אישית של הלומד. מקובל לקרוא בספר דברים, ולאחריו לומר תהלים, מפני שכתיבת ספר תהלים מיוחסת לדוד המלך (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'), והוא גם האושפיז ביום הושענא רבה.[19] יש שנהגו לשלב בקריאת התהלים אמירת קטעי סליחות, קבלת עול מלכות שמים, והזכרת י"ג מידות.
מנהגים נוספים
עריכה
- התרת אגד הלולב – בששת הימים הראשונים של חג הסוכות נוהגים לאגוד יחדיו שלושה מארבעת המינים: הלולב, ההדסים והערבות. מעבר לכך, אף את הלולב בפני עצמו אוגדים לאורכו, ומנהגים שונים בדבר.[20] ביום הושענא רבה נוהגים להתיר את האגד של הלולב עצמו.[21]
- ברכת 'פתקא טבא' – אצל יהודי אשכנז מברכים איש את רעהו בברכת 'פתקא טבא', או ביידיש 'א גוט קוויטל', שפירושה הוא 'פתק טוב', מכיוון שביום זה הקב"ה כביכול מוסר ביד השליחים את הפתקים עם גזר הדין, ניתן לשנותו לטובה עד יום זה.
- פרידה מן הסוכה – לקראת צאת החג נפרדים מן הסוכה בסעודה קלה. בסידורים מופיע נוסח לאמירה בשעת היציאה מן הסוכה. בחוץ לארץ נהגו להיפרד מן הסוכה למחרת הושענא רבה, בשמיני עצרת.
- קרעפלאך – יש מנהג לאכול קרעפלאך בסעודת היום.[22]
- תקיעת שופר – יש הנוהגים לתקוע בשופר לאחר כל הקפה.
תפילות הושענא רבה
עריכההתפילה בהושענא רבה מורחבת יותר מתפילת חול המועד הרגילה וכוללת הוספות בזיקה לתפילות שבתות וימים טובים, ובעיקר בזיקה לתפילות הימים הנוראים. נוהגים להקיף את הבמה שבע פעמים ולומר את ההושענות המיוחדות ליום זה.
בקהילות אשכנז המזרחי נהוג כי שליח הציבור לובש קיטל, אומרים את פסוקי דזמרא בנוסח המורחב של שבתות וחגים (אך לא אומרים נשמת כל חי) ובניגון של ימים נוראים. על פי קבלת האר"י, אומרים את מזמור ק"ל אחרי ברכת ישתבח (כמו בעשרת ימי תשובה). בעת פתיחת ארון הקודש נאמר נוסח 'אין כמוך' ('אתה הראת' לפי נוסח החסידים) כבשבת, אומרים את פסוקי י"ג מידות הרחמים (ואת התפילה שלאחריהם כבימים נוראים), 'שמע ישראל' ו'אחד אלוהינו', ובתפילת מוסף נאמרת קדושה מורחבת. בעבר היו שנהגו לומר סליחות לפני התפילה.[23] לא כל מנהגים אלו נתקבלו בכל קהילות אשכנז, ויש קהילות הנוהגות רק חלק מהם או אף אחד מהם.[24]
בקהילות ספרד מוסיפים "ה' הוא האלהים ה' הוא האלוהים" אחרי מזמור ק"ג ולפני אמירת ה' מלך של פסוקי דזמרא כמו בימים נוראים (אך לא מרחיבים את פסוקי דזמרא). יש אומרים את מזמור ק"ל אחרי ברכת ישתבח (יש נוהגים לומר גם נשמת כל חי לפני כן). בהושענות אומרים קטעי סליחות (בעבר נהגו לומר בין ההושענות את י"ג מידות הרחמים, אך כיום מקובל לדלגן, בעקבות דברי האר"י), ובסיומן יש נוהגים לומר קדיש תענו ותעתרו ויש אף שתוקעים בשופר.
מנהג ייחודי שהיה נהוג בכמה קהילות רומניוטיות ובחלק מקהילות נוסח צרפת הוא לומר בתפילת מוסף את ההוספות של עשרת ימי תשובה ("זכרנו לחיים" בברכת אבות, וכו') ותפילת אבינו מלכנו,[25] ישנן קהילות של איטלקים הממשיכות את מנהג אמירת אבינו מלכנו גם היום, וחלקן אף מוסיפות בתפילת מוסף את הפיוט ונתנה תוקף.[26]
קיימות עדויות לפיהן במהלך התכנסויות ליל הושענא רבה בבתי הכנסת, נערכו במאות ה-17 וה-18 בקרב יהדות איטליה הצגות מוזיקליות. קהילת יהודי ונציה וקהילת יהודי קזאלה מונפרטו הצטיינו בהלחנה מיוחדת לקטעי שירה ולמופעי תיאטרון ואופרה על נושאים הקשורים לחג.[27][28]
קישורים חיצוניים
עריכה
- הלכות הושענא רבה בקיצור שולחן ערוך
- מאמר עניין בדיקת הצל בליל הושענא רבה, מתוך "שמעתי", הרב יהודה לייב הלוי אשלג
- הושענות, הושענה רבה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- בצלאל לנדוי, הושענא רבה, באתר "דעת"
- הושענא רבה באתר הספרייה הלאומית
- חן מלול, מדוע לאיש בציור אין ראש ואיך זה קשור לחג הסוכות?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 01.10.2017
- מידע על הושענא רבה בקטלוג הספרייה הלאומית
- הערך "הושענא רבה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- מאמרים בנושא הושענא רבה, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
עריכה- ^ מזמור יז
- ^ על פי רבינו בחיי, פרשת וזאת הברכה
- ^ על פי בן איש חי הלכות, שנה ראשונה פרשת וזאת הברכה
- ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ד', משנה ו'
- ^ פרי עץ חיים, שער הלולב, פרק ה; עטרת ישועה, לר' צבי הירש מז'יקוב, פרשת לך לך; לקוטי תורה, פרשת שמות, כמובא בבאר משה, לאדמו"ר מאוז'רוב, שמות, עמ' צ"ח-צ"ט.
- ^ ספר חגי, פרק ב', פסוקים א'–ט'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה דף מד.
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק מ'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ג, עמוד ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ד', הלכה א'.
- ^ רוקח סימן רכ"א, פרי צדיק סוכות כ"ט. ראו בהרחבה במועדי אהבה עמוד 725.
- ^ יוסף יהלום, משורר מנהיג בארץ ישראל הפאטמית: שמואל בן הושענא, קתדרה 149.
- ^ ספר חסידים בשם רב האי גאון
- ^ זוהר על פרשת ויחי, דף ר"כ
- ^ משה ניסנבוים, המנהג הקבלי הסודי שיכריע אם תחיו, באתר ישראל היום, 22 בספטמבר 2018
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרס"ד, סעיף א'
- ^ אריכות דברים אודות המנהג ניתן למצוא בספר "מעגלי הנגלה והנסתר" – מאת י. וינשטוק, הוצאת "מוסד הרב קוק", ירושלים, תש"ל, בעמודים 249-270.
- ^ ראו ספר קריאי מועד בהקדמה למשנה תורה
- ^ "מפני שהיא אושפיזא של דוד המלך, והוא היה ניעור ולא היה ישן, רק שיתין נשמי, ואמר שירות ותשבחות, לכן אנו מעוררים מדה שלו" (רבי משה בן מכיר, סדר היום).
- ^ ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרנ"א, סעיף א' ומשנה ברורה, סימן תרנ"א, סעיף קטן י"ד.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרס"ד, סעיף א'.
- ^ "The Shul Chronicles". Ami Magazine (356): 138–139. 21 פבר' 2018.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ ראו בערך סליחות במועדים אחרים
- ^ על פי רוב, מנהגים אלו נתקבלו בקהילות אשכנז המזרחיות, ואילו בקהילות אשכנז המערביות יותר הסתייגו מהם. ראו לדוגמה בסדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 61, שכתב שמוסיפים את המזמורים בפסוקי דזמרא 'בפולין וק"ק אשכנז'.
- ^ דניאל גולדשמידט, "על מחזור רומניא ומנהגו" בתוך: מחקרי תפילה ופיוט, עמוד 151, ירושלים, תש"ם. וראו גם מחזור רומניא, ויניציאה רפ"ג, דף תח ע"א.
- ^ הלל משה סירמניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, מחזור לסוכות ולשמיני עצרת ושמחת תורה כמנהג בני רומא, ירושלים תשע"ה, עמ' 95.
- ^ ישראל אדלר, קנטטה עברית בדו-שיח, בתוך סקירת האנתולוגיה מוזיקה לבית הכנסת בתקופת הבארוק I, באתר המרכז לחקר המוזיקה היהודית.
- ^ ישראל אדלר, סימפוניה-פתיחה בסול מז'ור, בתוך סקירת האנתולוגיה מוזיקה לבית הכנסת בתקופת הבארוק II - יונה בחגוי הסלע, באתר המרכז לחקר המוזיקה היהודית.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.