הלל קוק
הלל קוק (ידוע גם בשם פיטר ברגסון, 24 ביולי 1915 – 18 באוגוסט 2001) היה איש ציבור ישראלי וחבר הכנסת בכנסת הראשונה. קוק היה ראש "קבוצת ברגסון" שפעלה למען הצלת יהודי אירופה בארצות הברית בעת השואה, ייסד את הוועד העברי לשחרור האומה שהיה הארגון הפוליטי של האצ"ל בארצות הברית, התנגד לפיזור האספה המכוננת בלי לחוקק חוקה לישראל, וטבע את המושג פוסט-ציונות. הגה את המונח "ישראל החופשית" "Free Palestine"[1]
 | |||||
| לידה |
24 ביולי 1915 ליטא  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
18 באוגוסט 2001 (בגיל 86) כפר שמריהו, ישראל | ||||
| מדינה |
ישראל | ||||
| תאריך עלייה | 1925 | ||||
| מקום קבורה |
בית עלמין כפר שמריהו | ||||
| השכלה | |||||
| מפלגה |
תנועת החרות | ||||
| סיעה | תנועת החרות, סיעת יחיד | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
קורות חיים
עריכהנולד בקרוק שבאימפריה הרוסית (כיום בליטא). קוק היה אחיינו של הרב קוק, הרב הראשי האשכנזי בארץ ישראל, ומאבות הציונות הדתית. עלה לארץ ישראל עם משפחתו בגיל עשר ובהמשך למד בישיבת מרכז הרב בירושלים (שם התחבר עם דוד רזיאל)[2] ופילוסופיה באוניברסיטה העברית (כתלמיד שלא מן המניין).
בצעירותו היה חבר ארגון "ההגנה", אך לאחר כשנה, בשנת 1931, פרש, יחד עם אחרים והצטרף לאצ"ל. תוך מספר שנים היה לחבר במפקדת הארגון ובשנת 1937, נסע לפולין שם היה פעיל בארגון תאי אצ"ל שהכשירו צעירים לחינוך ציוני, עלייה לארץ ישראל ואימונים צבאיים. כמו כן היה ממארגניה של עליית אף על פי. במהלך שהייתו באירופה החליף את שמו לפיטר ברגסון כדי לטשטש את קשריו למשפחת הרב קוק על מנת שלא לסבך את הרב עם שלטונות המנדט.[3]
ביולי 1940 נסע לארצות הברית לבקשתו של זאב ז'בוטינסקי. מטרת הנסיעה הייתה לעמוד שם בראש משלחת האצ"ל ולעזור לז'בוטינסקי לעורר דעת קהל למען הרעיון של הקמת צבא עברי. אחרי מותו של ז'בוטינסקי ועם היוודע ממדי ההשמדה של היהודים באירופה, הקים קוק ביחד עם עוד חברי המשלחת שכללו את ערי ז'בוטינסקי, שמואל מרלין, אריה בן-אליעזר, יצחק בן עמי ואלכסנדר הדני רפאלי, את "ועד החירום להצלת יהודי אירופה" (The Emergency Committee To Save the Jews of Europe).[4] בעקבות מסע הסברה גדול שכלל את המחזות "לעולם לא נמות" ו"דגל נולד" (שנכתבו על ידי בן הכט) והוצגו בארצות הברית בפני קהלים גדולים (העיקרי במדיסון סקוור גרדן, בפני כמאה אלף איש), עצומה עם כמיליון חתימות, תפילות ב-6,000 כנסיות למען גורל "אחינו" שבאירופה, ואף משלחת של 400 רבנים לבית הלבן במטרה לפגוש את הנשיא רוזוולט, במה שנודע כ"צעדת הרבנים", החליט הקונגרס על שני בתיו ב-9 בנובמבר 1943 להגיש הצעת חוק להקים גוף ממשלתי שיעסוק בפליטים וממשל רוזוולט הקים, ב-22 בינואר 1944 את הוועד לענייני פליטים (War Refugee Board) - מועצה לטיפול בפליטי המלחמה, גוף שהציל כ-200 אלף יהודים.
בתחילת שנות ה-40 גייס את העיתונאי היהודי-אמריקאי בן הכט על מנת שיגייס כספים לארגון האצ"ל בקרב היהודים בתעשיית הסרטים בהוליווד. כספים שנאספו הודות להצלחת המחזה "דגל נולד" שכתב בן הכט שימשו למימון אוניית מעפילים שנקראה על שם המחזאי. הפעילות האקטיביסטית וה"רעשנית" הייתה לצנינים בעיני מנהיגות יהדות אמריקה, שחששה לעורר אנטישמיות, ובעיני הממסד הציוני, שביקש מהשלטונות האמריקניים לפעול כנגד הלל קוק ואנשיו. היה חבר המשלחת הציונית לוועידת סן פרנסיסקו ב-1945 שנאבקה לניסוחו והכללתו של סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות.
במהלך שנותיו בארצות הברית השתנו השקפותיו של קוק. בתחילה היה אמון על התפישה הפרימורדיאלית של הציונות, שנבעה מהתנאים של יהדות מזרח אירופה, וראה בכל יהודי תבל כבני לאום אחד בכח; אך הוא הבין במהרה שהיהודים המקומיים הם ברובם המכריע אמריקנים בתפישתם העצמית, שיהדותם היא דת או מורשת אתנית ותו לאו. הוא החל לראות את תפקיד הציונות לא כתנועה הפונה לכל יהודי תבל, אלא כמאפשרת בחירה לאלו שלא נקלטו בארצותיהם, בין אם להצטרף לאומה עברית חדשה או להישאר על מכונם. התכנית המדינית שלו היוותה אלטרנטיבה לתוכנית בילטמור מ-1942 ושיקפה את תפישתו החדשה, גם בחשש עמוק מהפיכתה של המדינה העתידה לתאוקרטיה, עקב התלות במבחנים דתיים כדי להגדיר מיהו יהודי, ומהאשמת האזרחים היהודים במדינות העולם, בנאמנות כפולה. היא תמחק את המוסדות הדמוקרטיים והליברליים של המדינה ותגרום לאפליה של הציבור החילוני והלא-יהודי כאחד. הוא החל להפריד בין "עברים" (בני היישוב העברי בארץ ישראל והיהודים הנרדפים באירופה), להם נועדה התנועה הלאומית, לבין מי שדתו יהודית, בכל מקום. הוא תבע את המושג "פלסטין החופשית" ("Free Palestine"), המדינה תהיה בעלת מאפיינים שלטוניים שיבטיחו את האופי הדמוקרטי שלה. הוא קבע שפלסטין החופשית לא תהיה מדינה יהודית כפי שלא תהיה מדינה ערבית או מוסלמית, אלא מדינה חילונית שבה הפרדה מוחלטת בין דת למדינה. במדינה תחיה האומה העברית, שמורכבת מיהודים שבחרו להיות חלק מהלאום הישראלי ומאלה שניצלו מרדיפות, בניגוד ליהודי התפוצות שבחרו להישאר בארצות מוצאם, לצד התושבים הערבים שחיו בפלסטין תחת השלטון העות'מאני והמנדט הבריטי. על פי תוכניתו, שני העמים אמורים לחיות תחת אזרחות שוויונית, ללא עליונות של אף קבוצה אחת על השנייה. המדינה תשתרע בין הים התיכון לנהר הירדן. פלסטין החופשית, תהיה מדינה בעלת חוקה ברורה, שתבטיח את המוסדות הדמוקרטיים והליברליים של כל תושביה. הוא הזהיר מפני שתי סכנות עיקריות: הראשונה, גירוש האוכלוסייה הערבית והשנייה, הלאומיות הדתית של המדינה היהודית, שעם הזמן תחסל את אופייה הדמוקרטי. בשלב מסוים הארי טרומן, נשיא ארצות הברית ואנשי ממשל רבים תמכו בתוכניתו, אך הממסד הציוני התנגד לה והחרים אותו ואת שותפיו.[1]
הפילוסוף יוסף אגסי כתב שבשונה מהמוסדות הציוניים של א"י ושל יהדות ארצות הברית, קוק סבר כי יש להציל את יהודי אירופה, ללא כל תנאי מוקדם ואילו הם דרשו שהצלת יהודי אירופה תהיה מותנית בהעברתם לארץ־ישראל.[5]
ב-10 בדצמבר 47', כתב בניו יורק הראלד טריביון טור בו טבע את המונח "פוסט-ציונות": ”אנו בתנועת השחרור העברית מתנגדים למושג של 'אומה יהודית עולמית' השואפת באמצעות הסוכנות היהודית להטביע את התווית 'מדינה יהודית' על חלקי פלשתינה שלא עברו לערבים... ליבת תוכניתנו היא הפרדה חדה בין היהודים כדת והעברים כעם... איננו אנטי-ציונים, אנו פוסט-ציונים.” כעבור שבוע כתב בניו יורק פוסט: ”תהא אשר תהא משמעותה של המילה "עם יהודי", אי-אפשר להגדירו כישות פוליטית שיש לה מדינה... אנו מציעים להקים לא 'מדינה יהודית', אלא רפובליקה עברית שבה לנוצרים, מוסלמים ויהודים יהיה שוויון מלא.”[6]
ב-21 ביוני 1948, בחוף כפר ויתקין, פרץ ויכוח קשה בינו לבין מנחם בגין. קוק צידד במסירת "אלטלנה" לידי צה"ל ואילו בגין התעקש שתישאר בידי האצ"ל. בגין עלה על הספינה שהמשיכה לתל אביב וקוק צעד רגלית לכביש 4. בדרכו לתל אביב נעצר על ידי מחסום צה"ל ונכלא לשלושה חודשים בכלא בית שאן כמו כל חברי האצ"ל ששמם נקשר לספינה. בעקבות מעצרו, הגיש אחיו את העתירה הראשונה שבה דן בית המשפט הגבוה לצדק של מדינת ישראל.[7] יחיעם ויץ סבור שהבאת אוניית הנשק "אלטלנה" הייתה קריאת תיגר על מנהיגותו של מנחם בגין, כשם שהייתה קריאת תיגר על מנהיגותו של בן-גוריון. לטענתו, הלל קוק עמד בראש האופוזיציה הפנימית לבגין בתנועת החרות, בעיקר בשאלת היחס למוסדות היישוב העברי. בעוד קוק נקט בגישה השוללת שיתוף פעולה של התנועה עם מוסדות היישוב, בגין תמך בהשתלבות התנועה במוסדות המדינה שזה עתה קמה.[8][9]
היה חבר הכנסת הראשונה מטעם תנועת החרות, אך פרש ממנה במעמד סיעת יחיד, עקב חילוקי דעות.
ב-1951 עבר לארצות הברית שם היה איש עסקים, ב-1957 הקים עם שמואל מרלין את המכון לחקר המזרח התיכון בניו יורק והמשיכו להשמיע קולם בעד ישראל חילונית והפרדת הדת מהמדינה.[10]
קוק שב לישראל בשנות ה-60 והתגורר בכפר שמריהו. נפטר ב-18 באוגוסט 2001, בן 86, ונקבר בבית הקברות בכפר שמריהו.
בני משפחתו
עריכהאביו, הרב דב בער הכהן קוק (אחיו של הרב קוק) שהיה תלמיד חכם ואיש חסד, כיהן כרב בעפולה וניהל את מכון הארי פישל לדרישת התלמוד; הוא אף פרסם בירורי הלכה בעילום שם.
אחיו של הלל קוק הם:
- רפאל הכהן קוק
- סוניה מאירי
- ד"ר נחום הכהן קוק
- בתיה כלאב אשת הרב יעקב כלאב
- נחמה ליפשיץ
- ד"ר הרצל הכהן קוק
- צילה הלוי אשת חיים שלום הלוי ממייסדי האצ"ל ומבכירי הדסה. נכדם הרצי הלוי הרמטכ"ל ה-23.
הלל קוק היה נשוי לבטי, ולאחר פטירתה נישא לפסלת נילי קוק. בנותיו הן אסטרה טמקו, פסיכואנליטקנית שחייה בלונדון עם בעלה העיתונאי נד טמקו, ופרופ' בקי קוק מהמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, שהייתה נשואה לפרופסור למדע המדינה גדעון דורון.
| עץ משפחת קוק |
|---|
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- יובל אליצור, הלל קוק – החוזה המוחמץ, 31 דמויות ממעצבי דור המדינה, ירושלים: כרמל, 2008, עמ' 93–99
קישורים חיצוניים
עריכה
הלל קוק, באתר הכנסת - הלל קוק, באתר כנסת פתוחה
- הלל קוק, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הלל קוק, באתר האצ"ל
- דוד תדהר (עורך), "הלל קוק (פיטר ברגסון)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3289
- פרסום של יד ושם על פעילותו הציבורית של הלל קוק בארצות הברית בזמן השואה
- ישראל בר-ניר, פיטר ברגסון: האיש שהממסד לא הצליח להשתיקו, אימגו
- ראיון עליו עם בתו בעיתון "מקור ראשון"
טריילר לסרט "נגד הזרם" על קבוצת ברגסון שהקים הלל קוק בארה"ב להצלת יהודים בשואה, סרטון באתר יוטיוב- אבי כצמן, מת הלל קוק, חבר הכנסת הראשונה, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2001
מאיה גז, האזנות, גנגסטרים ומאמצי גירוש: התיק הסודי של האף־בי־איי נגד איש האצ"ל בארה"ב, באתר הארץ, 11 ביולי 2018
קבוצת ברגסון, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן, 05 בספטמבר 2020- רנן יזרסקי, איש מחתרת ימין והוגה Free Palestine. מבולבלים?, באתר ynet, 1 בדצמבר 2023
הלל קוק (1915-2001), דף שער בספרייה הלאומית- יוסף אגסי, על קברו של הלל קוק, אתר בן יהודה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 רנן יזרסקי, איש מחתרת ימין והוגה Free Palestine. מבולבלים?, באתר ynet, 1 בדצמבר 2023
- ^ אריה נאור, דוד רזיאל – המפקד הראשי של הארגון הצבאי הלאומי בארץ־ישראל: חייו ותקופתו, תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 1990, בעמ' 45
- ^ David S. Wyman and Rafael Medoff, A Race Against Death; Peter Bergson, America and the Holocaust, New York: The New Press, 2002
- ^ Judith Tydor Baumel, The “Bergson Boys” and the Origins of Contemporary Zionist Militancy, Syracuse New York: Syracuse University Press, 2005
- ^ על קברו של הלל קוק / יוסף אגסי - פרויקט בן־יהודה, באתר benyehuda.org
- ^ להרחבה: Frank Jacob, Sebastian Kunze (עורכים), Jewish Radicalisms: Historical Perspectives on a Phenomenon of Global Modernity. ולטר דה גרויטר, 2019. עמ' 23-61.
- ^ בג"ץ 1/48 (מחוזי תל אביב) ד"ר הרצל קוק נ' שר הביטחון של הממשלה הזמנית למדינת ישראל ואחרים
- ^ יחיעם ויץ, פרגמטיסט מיוסר, באתר הארץ, 6 במרץ 2007
- ^ יובל אליצור, הלל קוק – החוזה המוחמץ, בעמ' 96
- ^ רפי לביא: תוצרת בית / אדם ברוך - פרויקט בן־יהודה, באתר benyehuda.org
- ^ כדי שהקו יסמן הורות הוא צריך לרדת למטה
- ^ בחלק מהמקרים משך הנשואין מופיע מעל הקו
- ^ 1 2 3 4 5 כאשר אדם עוסק ביותר מתחום אחד שבתרשים, צבע הרקע יהיה לפי תחום עיסוקו המשמעותי ביותר.