הצדעה

הצדעה היא מחווה גופנית, בדרך כלל ביד, המשמשת להבעת כבוד וכסימן ברכה. ההצדעה מקובלת בדרך כלל בצבא ובארגונים נוספים אך היא גם בשימוש אזרחי. המונח הלועזי (salute) מתייחס גם למטחי כבוד (בתותחים או חוליית רובים-בהלוויות), למטסי כבוד, להצגת נשק ולמחוות גופניות אחרות.

בעברית "הצדעה" נגזרת מהמילה "צדע", אזור הרקה אליו מונפת היד בהצדעה.

ההיסטוריה של ההצדעה

מקורה של ההצדעה אינו ברור, ולכן ישנן סברות שונות בנוגע למקור ההצדעה.

הסברה המקובלת היא שבימי הביניים האבירים היו מרימים את מכסה העיניים בקסדתם כאשר היו נפגשים באביר אחר, על מנת שיוכלו לזהותם כאוהב ולא כאויב. מנהג זה התפתח במרוצת השנים להצדעה.

עוד ייתכן שההצדעה התפתחה מברכת שלום מרחוק, על ידי נפנוף היד או הרמתה, זאת במטרה להתבלט מרחוק.

ההצדעה לאות "שלום" התפתחה כנראה מהנוהג בימי קדם, במפגש בין גברים להניף יד על מנת להראות שמניף היד אינו חמוש. יותר מאוחר התפתחה צורה זאת של סימון לאות כניעה על ידי הרמת שתי הידיים.

באירופה הגברים נהגו ועדיין נוהגים לברך את זולתם, כשהם פוגשים אותם, על ידי הרמת הכובע מעל ראשם. במהלך הזמן הרמת הכובע הוחלפה על ידי תנועת היד לכיוון הכובע ונגיעה בשוליו (בקרבת הצדע). סביר להניח, אך אין הוכחה לכך, שזה מקור תנועת ההצדעה.

סוגי הצדעות

במסורת הצבאית בזמנים ובמקומות שונים ישנן שיטות רבות להצדעה - בתנועת יד, מטח כבוד בעזרת תותחים או רובים, הנפת דגל וכדומה.

הצדעת יד

קצין פולני מצדיע הצדעת יד עם שתי אצבעות

זהו סוג ההצדעה הנפוץ והבסיסי ביותר. הצדעת היד הנפוצה בצבא נעשית, על ידי הרמת יד ימין בצורה ישרה לעבר הצדע (ליד הרקה והגבה הימנית).

אחת מהצדעות היד הראשונות הן מהצורה הנהוגה בצבא הבריטי, בה כף היד פונה קדימה. צורת הצדעה זאת נפוצה בהרבה מהמדינות החברות בחבר העמים הבריטי. ההצדעה הצרפתית כמעט זהה להצדעה הבריטית. בפולין ההצדעה אף היא דומה להצדעה הבריטית אך נעשית עם שתי אצבעות.

קצין צרפתי מצדיע

בניגוד לצבא הבריטי, בצי הבריטי נהוג להצדיע כאשר כף היד מופנית כלפי מטה. שינוי זה מקורו בתקופה בה השתמשו בזפת לאיטום גוף העץ של ספינות הצי-היות שקצינים עטו כפפות לבנות כדי להגן על ידיהם, היה זה לא ראוי להציג כפפה מלוכלכת בעת ההצדעה ומסיבה זו שונה אופן ההצדעה. צורה זו מקובלת בצבאות רבים בעולם-בין היתר בצבא ארצות הברית, צבא רוסיה וגם בצה"ל.

צורת הצדעה נוספת המקובלת באלבניה וכמה מדינות בדרום אמריקה ובראשן מקסיקו, נעשית על ידי הצבת היד בדומה להצדעה הנהוגה בצי הבריטי, אך בסמוך ללב.

הצדעת היד מופנית לבכיר בדרגה, בדרך כלל קצין, שגם הוא מחזיר הצדעה. בחלק מהצבאות המשמעות היא הבעת כבוד לאדם שממלא את התפקיד. בצבא הבריטי המשמעות היא הכרה בסמכות שניתנה על ידי המלכה (וכך גם הצדעת הבכיר היא הצדעה בשם המלכה). הצדעה ניתנת גם כאות תודה, לאחר זיכוי במשפט צבאי. בצבאות רבים הצדעה מותרת רק עם כיסוי ראש (כמו כומתה או כובע). בצבאות מסוימים נמנעים מהצדעה בתוך מבנה, פרט לטקסים. בזמן מלחמה בדרך כלל הצדעה אסורה, זאת כדי להקשות על צלפים בזיהוי קצינים כמטרות בעלות ערך.

בצה"ל פקודות המטכ"ל קובעות כי:

ההצדעה היא ברכת שלום צבאית. היא הדרך בה חולק חייל כבוד לחייל אחר.
ההצדעה במהותה היא גם הביטוי הצבאי למתן כבוד למדינה (כולל מדינות זרות), לראשיה, לסמליה, לדגלה ולהמנונה

— פקודות מטכ"ל בנושא משמעת הצדעה

לכן, חובת ההצדעה חלה לא רק בפני מפקדים בכירים וקצינים, אלא גם בפני ראשי מדינה ואישים ממלכתיים (למשל במשמר כבוד) וכן באירועים בפני סמלי צה"ל, המנון ודגל ישראל ומדינות זרות.

הצדעה רומית

דויד - שבועת האחים ההוראטים (הצדעה רומית)

ייתכן כי ההצדעה (אנ') הייתה בשימוש באימפריה הרומית אך אין הוכחות לכך. קיימים מספר ציורים מתקופת האימפריה המציגים סצינות דומות להצדעה. במספר מקרים נראה המנהיג מרים את ידו, כמו כן נראות יחידות צבא המרימות את ידיהן לעבר המנהיג או המפקד. חלק מתמונות אלה אפשר לראות על עמוד טראיאנוס.

נראה שהחיבור בין הצדעה זאת לתרבות האימפריה הרומית, גדל במאה ה־18, בצרפת המהפכנית בתנועות האנטי־מלוכניות. מספר רב של ציורים אודות הרומים משלבים את סימן ההצדעה, כדוגמת הציור משמאל, שצויר על ידי ז'אק-לואי דויד ב־1784. מאוחר יותר צייר ציורים נוספים עם מוטיב ההצדעה, כדוגמת ציורו של נפוליאון וציור האספה הלאומית.

כמייסד של האקדמיה הצרפתית לאמנויות^[^{דרוש מקור]}, ז'אק-לואי דויד היה מורם של רבים מאומני צרפת, שהמשיכו לתאר בציוריהם את ההצדעה הרומית.

הצדעה במועל יד

ערך מורחב – הצדעה נאצית

היטלר ואנשיו בהצדעה במועל יד

בהצדעה זו האדם מרים את ידו, הימנית או השמאלית, עד לזווית של כ45 מעלות ביחס לראש, כך שתצביע מעט כלפי מעלה, הוא מחזיק את כף ידו כאשר גב היד כלפי מעלה, והאצבעות ישרות והדוקות. הביטוי "במועל יד" שאול מספר נחמיה, מתיאור תגובת הקהל למשמע דברי התורה שהקריא עזרא הסופר:

וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת יְהוָה הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל, וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם, וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ לַיהוָה אַפַּיִם אָרְצָה.

— ספר נחמיה, פרק ח', פסוק ו'

.

הצדעה זו, אשר מקורה בהצדעה הרומית, אומצה על ידי איטליה בתקופת המשטר הפשיסטי ולאחר מכן על ידי גרמניה הנאצית (תוך שמתלווה לה הקריאה "הייל היטלר" או "זיג הייל"). עקב שימושה בגרמניה הנאצית, הצדעה זו מזוהה כיום עם המשטר הנאצי ועם משטרים פשיסטיים נוספים כמו בספרד ופורטוגל. מסיבות אלו ההצדעה אסורה ברוב מדינות העולם (אך לא בישראל^[1]) ובחלקן ניתן אף לרצות תקופת מאסר בעקבות שימוש בה. צורת הצדעה זו מקובלת גם אצל ארגוני טרור פלסטינים בעלי מיליציות צבאיות גדולות, כדוגמת חזבאללה וחמאס^[2].

ילדים אמריקאים מצדיעים במועל יד לדגל ארצות הברית, 1915

מועל יד הפוך

ערך מורחב – קנל (מחווה גופנית)

אדם מצדיע בקנל (מועל יד הפוך) מחוץ למלון סופיטל בניו יורק, שבו שהה דומיניק סטראוס-קאהן לפני מעצרו ב-2012

ב-2013 הציג הקומיקאי הצרפתי האנטישמי דיידונה אמבלה אמבלה (Dieudonné M'bala M'bala) תנועה בה יד ימין ואצבעותיה מתוחות לצד הגוף כלפי מטה, ויד שמאל מבצעת תנועת "הצדעה" על הזרוע הנגדית. תנועה זו, המכונה בצרפתית קנל, זכתה לכינוי "מועל יד הפוך" ונועדה על מנת לעקוף את האיסור בחוק להצדיע במועל יד. תוך ימים ספורים התפתחה תופעת רשת בה צילמו עצמם ניאו נאצים מבצעים תנועה זו באתרים יהודיים או קשורים לשואה (כגון שערי אושוויץ או בית אנה פרנק), יחד עם יהודים תמימים, בסמוך לשלטי זיכרון ועם מסכות ומדים נאצים^[3]. ב-28 בדצמבר 2013 ביצע את התנועה שחקן וסט ברומיץ' אלביון, ניקולא אנלקה לאחר הבקעת שער במשחק פרמייר ליג^[4].

הצדעה עם נשק קל

נושאי חרב (עד היום בטקסים צבאיים) בצבאות האירופאיים ובממשיכי דרכם התרבותית, משתמשים במחווה של "שני צעדים". החרב מונפת ביד ימין לעבר אזור הצוואר ואז הלהב מונף, קדימה ולמעלה, בזווית של 30 מעלות. הצעד השני בהצדעה מתבצע כאשר הלהב מופנה כלפי האדמה בקרבת רגל ימין. הצדעה זאת מקורה בצלבנים, בין החרב לצלב יש דמיון במראה, והצלבנים בהיעדר צלב יכלו לנשק את מרכז החרב בזמן התפילה לפני הקרב כאילו ומדובר בצלב.

באופן טקסי נושא רובה מצדיע לבכיר בדרך כלל כשהנשק במצב "הכתף" בצד ימין וכף יד שמאל מונחת ואף מכה קלות על מתפס הנשק. במסדר חילים ושוטרים מצדיעים על ידי דיגול הנשק (פקודת: "דגל'שק", בישראל): הרובה מוחזק במצב מאונך עם שתי הידיים, רחוק מהגוף. קיימים סוגים נוספים של הצדעות, בדרך כלל במקרים פחות חשובים, כהצדעה בפני מפקד בדרגה נמוכה. הצדעה זאת מתבצעת על ידי השענת בסיס קת הרובה על פני הקרקע והרחקת הקנה מהגוף ("מצב הצג") - בכלי נשק קצרים (כגון תת מקלע עוזי) מצב הצג מבוצע כאשר הנשק תלוי על הכתף ומכוון ב-45° כלפי מטה, ויד שמאל מונחת על גבי הנשק.