הרהורים רעים
בהלכה, הרהורים רעים (גם הרהורי עבירה), הם מחשבות על תאווה מינית אסורה. ישנו איסור להביא את עצמו לידי מחשבות אלו. חז"ל אף אסרו לעשות מעשים או לראות דברים שונים שיכולים להביא לידי הרהור.
מקור ההלכה
עריכההאיסור מבוסס על שתי דרשות מפסוקי המקרא:
- ”'ולא תתורו אחרי לבבכם' - זו מינות, ...'ואחרי עיניכם' - זו זנות” (ספרי על במדבר טו לט) - על דרשה זו, המשמשת גם כמקור לאיסור הסתכלות בערווה, מבוסס איסור הרהור עבירה.
- ”'ונשמרת מכל דבר רע' מכאן אמר ר' פנחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה” (כתובות מו א) - דרשה זו אוסרת הרהורים שעלולים לגרום הוצאת זרע לבטלה, אף ללא מחשבה על עבירה.
ישנה מחלוקת האם דרשה זו היא דרשה גמורה והאיסור דאורייתא[1] או שהדרשה היא אסמכתא בלבד והאיסור דרבנן.[2]
איסורים נלווים
עריכהמחשש זה של הרהור אסור, נובעים מגוון רחב של איסורים והנהגות בדיני צניעות, וכפי המופיע, לדוגמה, ברמב"ם:
”אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהור... ולא יסתכל בבהמה ובחיה ועוף בשעה שמזדקקין זכר לנקבה... אסור לאדם להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה אפילו להסתכל בבגדי צמר של אשה שהוא מכירה אסור שלא יבוא לידי הרהור... ואסור לאדם שאינו נשוי לשלוח ידו במבושיו שלא יבוא לידי הרהור ואפילו מתחת טיבורו לא יכניס ידו שמא יבוא לידי הרהור ואם השתין מים לא יאחוז באמה וישתין ואם היה נשוי מותר ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו לאמה כלל אלא בשעה שהוא צריך לנקביו.” (רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא).
מחמת חשש זה של הרהורים, אף מחויב אדם לישא אישה אם יצרו מתגבר עליו, אף אם חשקה נפשו בתורה ביותר, ותורתו אומנתו, וכפי שכתב הרמב"ם:
”מי שחשקה נפשו בתורה תמיד ושוגה בה כבן עזאי ודבק בה כל ימיו ולא נשא אשה אין בידו עון. והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו אבל אם היה יצרו מתגבר עליו חייב לישא אשה ואפילו היו לו בנים שמא יבוא לידי הרהור.” (רמב"ם הלכות אישות טו ג)
בתלמוד[3] מובא שלאחר מלחמת מדין על אף שלא חטאו בבנות מדין, אמרו בני ישראל למשה שעליהם להקריב קורבן, בטענה ש"אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו".
קריאת ושמיעת דבר המביא לידי הרהור
עריכהבנוגע לקריאת טקסטים שגורמים להרהורים רעים כתב השו"ע[4] "מליצות ומשלי של שיחת חולין ודברי חשק כגון ספר עימנואל וכן ספרי מלחמות אסור לקורא בהם בשבת, ואף בחול אסור משום מושב ליצים. ועובר משום לא תפנו אל האלילים – לא תפנו אל מדעתכם. ובדברי חשק איכא תו משום מגרה יצר הרע, ומי שחיברן ומי שהעתיקן ואין צריך לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים". " וכתב שם במשנה הברורה[5] "ובדברי חשק שהוא מגרה יצר הרע לכולי עלמא אסור אפילו בלשון הקודש, וכל שאסור לקרותו אסור אפילו לטלטלו". ולפיכך יש איסור לקרוא דברי חשק משום שעלולים להביא את האדם לידי הרהור.
איסור שמיעת שירת נשים
עריכהישנו דיון בפוסקים בנוגע לאיסור שמיעת שירת נשים ומובא שאף הפוסקים שהקלו בשמיעת שירת אישה דרך הרדיו, במידה והשירה מביאה את הגבר לאיסור הרהור אז יהיה אסור לו לשמוע את שירת האישה[6].
הרהור עבירה
עריכההרהור עבירה הוא מונח של חז"ל, שמשמעותו מחשבת זנות וניאוף. המונח מופיע בין היתר בדרשת הפסוק[7]: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ודרשו חכמים: "אחרי עיניכם" - זה הרהור עבירה.[8]
הרהורי עבירה קשים מעבירה
עריכההמונח הרהורי עבירה, מוזכר במימרה תלמודית מפורסמת: "”הרהורי עבירה - קשים מעבירה” (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ט, עמוד א').
בטעם הדבר נחלקו הראשונים. רש"י מפרש: "תאוות נשים קשה להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה", כלומר מפרש קושי כנזק רפואי. ואילו הרמב"ם[9] מפרש: "מפני שהחוטא בהרהור חוטא בשכל, במבחר מדותיו, ואינו דומה מרי של עבד פחות למרי של שר גדול".
רבי חסדאי קרשקש מפרש בספרו אור ה' במאמר על הבחירה שב"הרהור עבירה" הכוונה להחלטה לעשות עבירה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- הרהורי עבירה באתר בית אבי חי
- הרהור עבירה באתר "שומרי ברית קודש".
- הרהור עבירה באתר ויקישיבה
- "האם מותר לאדם להרהר באשתו", שו"ת באתר "דין".
- מידע על לא תתורו אחרי לבבכם בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ למשל בתוספות עבודה זרה כ ב: "האי קרא דרשה גמורה היא ולא אסמכתא". על פי המופיע במתיבתא כתובות חלק ג' ילקוט ביאורים עמוד קלז זאת גם דעת רמב"ן ור"ן בחולין לז:, סמ"ג (ל"ת קכו), סמ"ק מצווה כד, יונה גירונדי (שערי תשובה ג מ, איגרת התשובה יא), ושמואל מפיורדא (בפירוש בית שמואל כא ב)
- ^ כך מובא במתיבתא שם בשם חיים עוזר גרודזנסקי בשו"ת אחיעזר חלק ג סימן כד אות ה בדעת הרמב"ם והשולחן ערוך. והוסיפו שם שכן משמע מדברי אליעזר ממיץ: "הזהירונו רבותינו שלא להסתכל בעריות ואסמכוה אקרא דונשמרת מכל דבר רע" (ספר יראים מצווה מה)
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ד, עמוד א'
- ^ אורח חיים, סימן שז, סעיף טז
- ^ שם בס"ק סב
- ^ את צנועים חכמה חלק ב' עמ' תפז
- ^ ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ט
- ^ כך בברייתא המובאת בברכות יב ב לעומת זאת בספרי על במדבר טו לט הנוסח הוא: "ואחרי עיניכם זו זנות"
- ^ מורה נבוכים חלק שלישי פרק ח