הר כביר
הר כביר (בערבית: جبل بلال, בתעתיק: "ג'בל בילאל") הוא הר גדול המתנשא מצפון מזרח לשכם ומדרום לבקעה שיוצר נחל תרצה. בשיפולים הדרומיים של ההר נמצא היישוב אלון מורה ומזרחית יותר נמצאת חוות סקאלי.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 843מטר |
| מדינה | ישראל, הרשות הפלסטינית |
| מיקום | הרי שומרון, ישראל |
| אורך הרכס | 7 קילומטר |
| מסלול ההעפלה הקל | לפסגה המערבית: כל רכב; המזרחית: רכב 4X4 |
| קואורדינטות | 32°14′10″N 35°19′54″E / 32.2360°N 35.3316°E |
|
(למפת צפון השומרון רגילה)   הר כביר | |
על פסגתו המערבית של ההר מצוי "קבר שיח' בילאל אבן רבאח" ושלושה מצפורים המהווים אתר הנצחה לתת-אלוף יוסף לונץ, מושל שכם לשעבר.[1]
ההר מכונה גם הר אברהם, על פי המסורת שכאשר בא אברהם אל שכם ואלון מורה קיבל את ההבטחה על ארץ ישראל: ”וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. וַיֵּרָא ה' אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר: לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת...” (ספר בראשית, פרק י"ב, פסוקים ו'–ז').
קיימת סברה כי יש לזהות בהר כביר את הר גריזים המקראי.
בשיפולים הצפוניים של ההר נמצא והוגדר הפרח אירוס השומרון בשנת 1942 על ידי טוביה קושניר, מחללי מחלקת הל"ה.
מיקום
עריכה
רכס הר כביר הוא אחד מארבעה ההרים המקיפים את העיר שכם ואת עמק המכמתת - הבקעה הרחבה ממזרח לעיר.[2] ממבט מצפון ההר נצפה במלוא גובהו, על שמונה פסגותיו.
מן הפסגה צונח הרכס בשיפוע תלול ביותר, ומאבד בבת אחת מאות מטרים של גובה, עד שהוא נבלע בחגורת הירק של עמק נחל תרצה, הזורם למרגלות הרכס מצפונו. יש כאן ניגוד מ"ההר הגדול" (ג'בל כביר) אל העמק הפורה והשופע מים שלמטה, המהווה ללא ספק גורם נכבד ביופיו ויחודו של האתר.[3]
מסביב להר כביר נצפים הרי השומרון; בדרום - מקרוב הרי עיבל וגריזים ובאופק הרי בנימין. בפסגה הצפון-מערבית, בגובה 792 מטר מעל פני הים, נמצאת תצפית נוף רחבה המשקיפה אל הר חרמון בצפון, הר הגלבוע במזרח והרי גלעד. בפסגה 792 ניתן לצפות בשלושה ימים: ים המלח, ים כנרת והים התיכון.
לאורך הרכס עוברת דרך נופית בתוך שטח המוכרז כשמורת טבע - שמורת הר כביר (ער').
שיח' בילאל
עריכה
כקברי שיח' רבים גם קבר שיח' בילאל ממוקם על פסגה גבוהה. בבית התפילה הקטן, הצמוד לקבר, מלאים היו הקירות בכתובות שרידים ל"זיארה", עלייה לרגל, שהתקיימה למקום על ידי תושבי הסביבה.
שיח' בילאל אבן רבאח היה שמו של מואזין - קורא לתפילה - ששימש את מוחמד, נביא האסלאם. מסופר שנטל חלק במסעות הכיבוש המוסלמיים ובקר בארץ יחד עם הח'ליפה עומר בשנת 638. מייחסים לו סגולה להורדת גשמים ופוקדים את קברו לתפילה ולבקש בקשות. שיח' בילאל עזר להפיץ את האסלאם באפריקה והמוסלמים באתיופיה מייחסים את דתם אליו.
זה למעשה אינו קבר אלא ציון. קברו של בילאל נמצא בבית הקברות העתיק באב אל-סע'יר (הדלת הקטנה) בדמשק.
מבנה גאולוגי
עריכה
הרי השומרון הם בעלי "מבנה שבור", המאפיין את השומרון לכל ארכו, לעומת ה"מבנה במתי" של הרי יהודה. לכן, בהרי יהודה ניתן למצוא עיבוד שטחים חקלאיים על במת ההר ואילו בהרי השומרון השטחים החקלאיים הם רק בבקעות שבין ההרים.
למרגלות הר עיבל יצר ואדי אברד את ה"חתך" בצלעו של ההר, במקום בו הכביש משכם לבקעת הירדן יורד לנחל תרצה. החתך מאפשר לראות את שכבות הסלע של ההר:
- בראש הר עיבל בולטים סלעי גיר קשים, היוצרים נוף טרשי שהצבע השולט בו אפור.
- מתחתם, בערך עד קו הכביש, ניתן להבחין בסלע הקירטון שהוא בהיר ורך, ויוצר נוף "מתון" ו"מעוגל" יותר.
- מעברו השני של הואדי, בצלעו של הר כביר נגלה כי הוא עשוי כולו טרשי גיר אפורים מסוג אחר, כך ששני צידי החתך שונים זה מזה. הסיבה לכך היא שהסלעים בהר עיבל נוצרו בתקופות גאלוגיות אחרות מאשר הסלעים של הר כביר.
אירוס השומרון
עריכהאירוס השומרון, הייחודי להרי שומרון, מצוי במורדות הצפוניים של הר כביר. הוא התגלה על ידי בוטנאי אמריקאי ובשנת 1942 ונחקר על ידי טוביה קושניר. הוא פורח בעונת האביב. האירוס מצטיין בפרחים גדולים ומפוארים בגוני סגלגל וורוד בהירים, הנשאים לגובה 30–40 ס"מ. הפרחים שונים מאוד זה מזה בדגם ובצבע, בעיקר בעלה העטיף החיצוני. המין קרוב לאירוס ההדור הגדל במזרח הגליל העליון.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- עמנואל הראובני, פסגות - טיולים לפסגות ההרים ואל נקודות תצפית, כנרת בית הוצאה לאור, 1993
קישורים חיצוניים
עריכה
- רשימת מאמרים על הר כביר באתר רמב"י
- המצלה למסלול בהר כביר, באתר רשות הטבע והגנים
- תיאור מסלול הסיור בהר - Weekend פורטל התיירות של ישראל