הר סיני
במקרא, הַר סִינָי הוא המקום שבו ניתנה התורה לעם ישראל, באירוע המכונה "מעמד הר סיני". במשך הדורות הוצעו כמה אפשרויות לזיהוי מקומו של הר סיני המקראי: ברחבי חצי האי סיני, גבול נגב-סיני, ערביה ועבר הירדן.
הר סיני במקרא
עריכה"הר סיני", המכונה גם "הר חורב"[1], הוא שמו של אזור ההרים אליו הגיעו, על פי המסורת, שבטי ישראל שישה שבועות לאחר יציאת מצרים. בו הם הקימו מחנה למשך כשנה. המסע המפותל מים סוף לנקודה זו, נמשך באורך של כ-240 ק"מ. ספר שמות מפרק י"ט ועד לסוף הספר, יחד עם כל ספר ויקרא וספר במדבר פרקים א'-י"א, כוללים את תיאור האירועים שקרו בזמן שבני ישראל שהו במקום. על פי המסופר שם, מרפידים הלכו בני ישראל לכיוון אתרים המזוהים כיום בשמות ואדי סולף, ואדי א-שייח', מישור א-רח'ה, "מדבר סיני", ושם חנו "נגד ההר".
לפי המסופר במקרא, הר סיני ממוקם בין מדבריות צין ופארן, וכן בין ארץ עמלק לארץ מדין. כאשר שהו בני ישראל בקדש, סוּפר במקרא, שקדש היא במדבר פארן,[2] אך במקום אחר צוין כי היא שוכנת במדבר צין.[3] מיקומם של שני מדבריות אלו והיחס ביניהם לא ידוע באופן שאפשר לקבוע את מקומם המדויק, אם כי גבולותיהם מוגדרים יותר בתנ"ך.[4]
לפי הסיפור המקראי, במהלך חנייתם בהר עברו בני ישראל חוויה דתית עמוקה. במהלך מתן תורה, הם הפכו לעם שהתחייב לאלוהים. לפני מעמד הר סיני אלוהים אמר למשה שיזהיר את העם לא לגעת בהר במשך כל המאורע, ולאחר סיום המאורע מיד תוסר ממנו הקדושה ויהיה מותר לאנשים ולבהמות לעלות אליו[5]. לאחר מכן אירעו במקום זה חטא העגל ובניית המשכן.
בחודש השני של השנה השנייה לאחר יציאת מצרים, המשיכו במסעם וצעדו קדימה בסדר מוגדר. לאחר מהלך שלושה ימים הגיעו ל"מדבר פארן", ושם קבעו את תחנתם הבאה. אז התאווה העם לבשר, ודרש ממשה לספק להם בשר. העם אכן קיבל את מבוקשו, אולם אלוהים כעס על מקרה זה והרג בהם. משה קרא למקום ההוא קברות התאווה. המסע מסיני לגבול הדרומי של ארץ ישראל לקדש (בערך 240 ק"מ נוספים)[דרושה הבהרה] ארך מכ' באייר ועד כ"ט בסיון[6].
משמעות השם
עריכהמשמעות שם ההר "סיני" נתון לוויכוח. יש הקושרים את שמו של ההר לסין, אל הירח של המזרח הקרוב הקדום. לפי המסופר במקרא הר סיני מצוי בגבולותיו של מדבר סיני.
יש לשים לב כי מדבר צין, מדבר סין ומדבר סיני מוזכרים במקרא כמקומות נפרדים: מדבר צין סמוך ביותר לארץ ישראל (שם התחיל תיור המרגלים[7], ועם ישראל הגיע לשם בשנתם השנייה ליציאתם ממצרים ושם קיבלו עוד 38 שנה ככפרה על זה ששמעו לעצת המרגלים[8]). לעומת זאת, למדבר סין הגיעו חודש בדיוק לאחר יציאת מצרים: "וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:"[9]. בפסוק זה מוזכר גם בפירוש שסיני הוא מקום אחר, וכך גם בסדר המסעות בפרשת מסעי[10].
הר סיני בתרבות יהודית
עריכהאמר רבי יהושע בן לוי: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה". (איכה רבה, פתיחתא ב').
"ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא ואיתלוי בהדן ההוא טייעא... אמר לי: תא אחוי לך הר סיני. אזלי, חזאי דהדרא ליה עקרבא וקיימא כי חמרי חוורתי. שמעתי בת קול שאומרת: אוי לי שנשבעתי, ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי? כי אתאי לקמיה דרבנן, אמרו לי: כל אבא חמרא, כל בר בר חנה סיכסא; היה לך לומר: מופר לך! והוא סבר: דלמא שבועתא דמבול הוא. ורבנן - א"כ, 'אוי לי' למה?" (בבא בתרא דף עד עמוד א)
[תרגום: ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת הלכנו במדבר והתלווה אלינו סוחר אחד... אמר לי: בוא ואראך את הר סיני. הלכתי, ראיתי שמסתובבים סביבו עקרבים הגדולים כחמורים לבנים. שמעתי בת קול שאומרת: אוי לי שנשבעתי, ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי? כשבאתי לפני חכמים (וסיפרתי להם מה שראיתי), אמרו לי: כל אבא (שוטה כמו) חמור, כל בר בר חנה שוטה; היה לך לומר: מופר לך (והגלות הייתה נגמרת)! והוא (רבה בר בר חנה בכוונה לא אמר כי) סבר: שמא השבועה המדוברת היא שבועת המבול (שלא יביא עוד מבול). וחכמים (סברו שזה לא ייתכן, כי) אם כך, למה אמרה הבת קול 'אוי לי'?]
אבנים מהר סיני
עריכהבאזור ג'בל מוסא מצויות אבנים המכונות "אבני סיני"[11], המאופיינות בכתמים כהים המזכירים שיח בצורתם. כבר בתקופות קדומות זוהו צורות אלו עם הסנה הבוער, ואף נטען שהסנה הבוער הוא מקור השם "הר סיני".
ככל הידוע, המקור הקדום ביותר שמציין עובדה זו הוא הספר עג'אא'ב אלמחלוקאת (אנ') של הגאוגרף הפרסי זכריא אל-קזוויני בן המאה ה-13[12]. גם ההיסטוריון הערבי אבו אל-פידאא כותב על כך בתחילת המאה ה-14.
עולי רגל נוצרים אשר הגיעו לג'בל מוסא תיארו את תופעת אבני סיני שאותה ראו, והיו אף עולי רגל שלקחו עמם אבנים לביתם באירופה. הנוסע הנוצרי גוצ'י מטוסקנה אשר ביקר באזור ההר בשנת 1384 סיפר בכתביו שהוא ראה אבנים מיוחדות בהר סיני שעליהן ציור בצורת דקל[13]. לטענת גוצ'י, צורת עץ הדקל נוצרה במקומות שבהן נגעה יד האל. לעומתו הצליין הצרפתי אוגייר השמיני אשר ביקר בהר בשנת 1395, הסביר שהציור על האבנים מזכיר שיח והאבנים נוצרו במקור במקום שבו עמד הסנה הבוער.
רבי משה נרבוני כותב בפירושו על מורה הנבוכים שחיבר באמצע המאה ה-14, כי הראו לו מאותם אבנים שהובאו מהר סיני, וראה את הסנה מצויר בהם ושמח בזה[14]. גם רבי שמואל אבן צרצה אחריו, טרח לבדוק ולאמת את המידע הזה[15], וכן פרשנים נוספים של מורה הנבוכים כמו האפודי ורבי שם טוב אבן שם טוב כתבו על אותן אבנים מהר סיני. לעומתם, רבי יעקב עמדין תוקף בחריפות[16] את הניסיון למצוא תופעות טבעיות שמאמתות את הידוע על פי המסורת.
התופעה קרויה אצל החוקרים "פרחי מנגן", והיא נוצרת כתוצאה מהתגבשות תחמוצת המנגן בתוך הסלע[17].
מיקומו של הר סיני המקראי
עריכהמסורת יהודית
עריכהיש אומרים שמקומו המדויק של הר סיני, מקום קבלת עשרת הדיברות מאלוהים, אינו ידוע באופן מכוון, על מנת למנוע את הפיכתו למקדש.[דרוש מקור] זאת בדומה למיקומו של קבר משה בהר נבו שבמואב שעל פי המסורת לא נודע מסיבה דומה.
ג'בל מוסא
עריכה
ערך מורחב – ג'בל מוסא
במסורת הנוצרית, ההר המכונה על פי רוב "הר סיני" הוא ג'בל מוסא ("הר משה") - הר בדרום חצי האי סיני במצרים. המסורת על היות ג'בל מוסא הר סיני היא מסורת נוצרית, המספרת כי המלכה הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס, זיהתה את הר סיני בג'בל מוסא. בשנת 527 בנה הקיסר יוסטיניאנוס הראשון במקום כנסייה נוצרית בשם 'סנטה קתרינה'.
חלק מרכס ההרים, צוק סלע נמוך ובולט, הידוע בשם ראס סופספה, בולט כמעט במאונך למישור, ויש המזהים אותו עם הר סיני ההיסטורי[דרוש מקור]. סיורים במקום כמו גם קבוצות דתיות מפרסמות אותו כהר סיני המתואר בתנ"ך. עם זאת, היסטוריונים וארכאולוגים מצביעים על העובדה שאין מסורת מקובלת אחת שקובעת איזה הר הוא הר סיני האמיתי, וישנן מספר קבוצות אחרות שמצביעות על הרים אחרים באזור כעל ההר האמיתי. בינואר 1978 הכריז נשיא מצרים, אנואר סאדאת, על כוונתו להקים בהר בתי תפילה לשלוש הדתות, בית כנסת מסגד וכנסייה[18].
הר כרכום (נגב)
עריכה- ערך מורחב – הר כרכום
הר כרכום (בערבית: ג'בל עידיד) הוא הר בנגב הדרומי, בו התגלו ריכוזים יוצאי דופן של אתרים ארכאולוגיים ואמנות סלע. ההר מזוהה בידי הארכאולוג עמנואל ענתי כהר סיני המקראי.
הר כרכום היה הר קדוש באלפים הרביעי והשלישי לפנה"ס, כאשר אנשים רבים בנו את מגוריהם למרגלות ההר ומעטים טיפסו על הרמה כדי לבצע את הפולחן הדתי. תיאור דומה מובא בספר שמות לגבי האיסור לאנשים לדרוך על ההר: ”וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת” (ספר שמות, פרק י"ט, פסוק י"ב). כמו כן צפיפותם של אתרי יישוב גבוהה יותר מאשר בכל אזור אחר שנסקר עד כה בנגב ובסיני, למרות דלילותם של מקורות המים באזור.
סרביט אל-ח'אדם
עריכה- ערך מורחב – סרביט אל-ח'אדם
ד"ר צבי אילן הציע לזהות את סרביט אל-ח'אדם, שבחצי האי סיני, עם הר סיני.
ג'בל אל-לווז (ערביה)
עריכהתאוריה נוספת מציעה את ג'בל אל-לווז שבערב הסעודית, בארץ מדין הקדומה. על פי הצעה זו חצו בני ישראל את סיני עד נואיבה, או עד לשארם-א-שייח', שם חצו את ים סוף, והמשיכו אל ג'בל אל-לווז לא הרחק משם. הסופר הווארד בלום חיבר ספר בשם "בעקבות עגל הזהב" שהוא רומן סביב הרעיון הזה. תאוריה זו אינה מקובלת בקרב המחקר, לא הושמה תחת ביקורת מקצועית ואינה מגובה בעדויות מהימנות, ויש לציין שכל זיהוי של הר סיני באזור מדין אינו תואם לכתוב במקרא:[19]:
- המרחק בין ארץ גושן לארץ מדין הוא כ-450 ק"מ, ואין טווח זה תואם את הכתוב במקרא בדבר קרבתו של הר סיני לארץ מצרים.
- כאשר משה מבקש מחבב בן רעואל המדיני להצטרף לעם ישראל במסעו במדבר, מסרב חבב: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו, לֹא אֵלֵךְ: כִּי אִם-אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, אֵלֵךְ". אם הר סיני שוכן במדין, הוא נמצא בתחום מולדתו של חבב, והדברים הנ"ל לא היו צריכים להיאמר.
- זיהוי ההר באזור זה אינו תואם את תיאור מסעו של עם ישראל בחצי האי סיני המוזכר במקרא ומתחמק מזיהוים של התחנות והמדבריות (מדבר סיני, סין, שור המזוהים בסבירות גבוהה) הנזכרות במהלכו.
ג'בל סין בישר
עריכההשערה שהועלתה על ידי פרופ' מנשה הראל הציעה לזהות את ג'בל סִין בִּישָׁר הנמצא בחלקו המערבי של ואדי סודר במערב סיני, כהר סיני המקראי. זיהוי הר סיני, ואתרים נוספים במסלול יציאת בני ישראל ממצרים מתוארים על ידי הראל בהסתמך על הכתוב במקרא. השערה זו מפורטת בספרו של הראל, ״מסעי סיני״, שזכה בפרס יד יצחק בן-צבי. הראל מבסס את טענותיו על כך שההר נמצא במרחק של כ-75 ק״מ מהאזור המזוהה על ידו כארץ גושן, ולטענתו, מרחק זה מתאים לכתוב בספר "שמות" ״מהלך שלושת ימים״, כלומר הליכה של כ-25 ק״מ ביום. הוא מחזק את טענתו גם בהתבסס על שם ההר: סין-סונא (תורה בערבית), בישר - בשורה. כלומר מקום אשר בו ניתנה בשורת התורה. החוקר יוסף גינת חלק על השערתו של הראל וטען כי משמעות השם בלשון המקום היא "שן בוקעת"[20].
ג'בל חלאל
עריכה- ערך מורחב – ג'בל חלאל
מספר חוקרים הציעו לזהות את ג'בל חלאל כהר סיני המקראי. מיקום ההר מתאים לדעתם לתאוריות של "המסלול הצפוני" של יציאת מצרים. בחירתו נבעה מסמיכותו היחסית לעין קודיראת ולעין קדיס שחלק מהחוקרים זיהו עם קדש ברנע המקראית. מושל סיני הבריטי בשנות ה-30 של המאה ה-20, מייג'ור קלוד ג'רוויס (Claude Scudamore Jarvis) התבסס גם על שם ההר שפירושו בערבית: "מותר" ובהקשר של הקרבת קורבנות "קדוש וחוקי". גם יוחנן אהרוני הציע לזהות את הר סיני בג'בל חלאל. הביקורת על זיהויו כהר סיני טוענת כי הממצאים הארכאולוגיים שנתגלו באזור ההר הם מתקופת האבן ומהתקופה הרומית-ביזנטית ושתי תקופות אלו אינן תואמות את התיארוך המקובל ליציאת מצרים.
ג'בל חשם א-טריף
עריכה- ערך מורחב – ג'בל חשם א-טריף
העיתונאי שמחה יעקובוביץ' טען בסרט "פענוח יציאת מצרים" כי ג'בל חשם א-טריף, המכונה גם "הר השם", הוא הר סיני המקראי.
אמי קוסי
עריכההחוקר יוסף אידלברג טען בספרו "במברה" כי הר הגעש אמי קוסי(אנ') הנמצא בצפון צ'אד, הוא הר סיני המקראי. לפי התיאוריה שלו, בני ישראל יצאו ממצרים לכיוון מערב, והלכו (בשנים הראשונות) במדבר סהרה דהיום. הוא מגבה זאת, בין השאר, בשמות יישובים שנותרו עד היום דומים מאוד לשמות המקראיים, מתאר השטח הדומה למוזכר בתורה יותר מאשר חצי האי הנקרא היום סיני, ההתאמה הטובה יותר לזמן הרב שלקח המסע הזה, כמו גם אורך מסעו של אליהו הנביא, 40 יום ו-40 לילה - שהיה לאורך כל ההיסטוריה העולה לרגל היחיד אל ההר, ושפת הבמברה של בני מאלי המזכירה במידת מה את העברית הקדומה. הסופר אביגדור שחן המשיך והרחיב על עבודתו של יוסף בספרו זה סיני. בנוסף, שחר גפני סיפר בקצרה על התיאוריה אצל יובל מלחי בפודקאסט קטעים בהיסטוריה[21] ובהרחבה בספרו 'יציאת מצרים התיאוריה האבודה'.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- מנשה הראל מסעי סיני הוצאת עם עובד.
- התאוריה של מיקום הר סיני בג'בל א-לוז בערב הסעודית
- התאוריה של מיקום הר סיני בהר כרכום
- חידת הר סיני מאת צבי אילן
- אחד עשר יום מחורב, מחבר: ידין רומן אתר מקראנט.
- סרטון מידע נוסף באנגלית למיקום הר סיני בערב הסעודית Forbbiden Pictures Revealed אתר יוטיוב : David Gates
- מפות עתיקות של הר סיני, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
- מקורות בנושא הר סיני באתר ספריא
- אסור לפספס, "מצאנו את הר סיני": כתובות בעברית קדומה מ"מעמד הר סיני" נמצאו בערב הסעודית, באתר וואלה, 25 בנובמבר 2019
הערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ט, עמוד ב'
- ^ במדבר י"ג, כ"ו.
- ^ במדבר כ', א': כז, י"ד: ל"ג, ל"ו
- ^ מנשה הראל, מדבר צין, בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו כרך ט"ו, חוברת ד' (מ"ג), ירושלים, מוסד ביאליק, (אלול תש"ל), עמ' 459.
- ^ שמות י"ט, י"ג
- ^ על-פי רש"י, מחשבים את הזמן שהיו בכל מקום חנייה לפי המינימום האפשרי, כדלהלן: כיון שכתוב "ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים" (במדבר י', ל"ג) משמע שלא הלכו באמת שלושה ימים, וכיון שלא כתוב במפורש כמה זמן הלכו בפועל, יש להניח שהלכו יום אחד והגיעו לקברות התאוה בכ"א אייר. בקברות התאוה התעכבו 30 יום, בענישה על אכילת השלו (במדבר י"א, כ'). לפי חשבון זה, הנסיעה לחצרות (במדבר י"א, ל"ה) הייתה בכ"ב סיון. שם מרים דיברה לשון הרע על משה, ולאחר שלקתה בצרעת הייתה בהסגר 7 ימים, "וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם" (במדבר י"ב, ט"ו). אם כן, לרתמה - מקום חטא המרגלים - הגיעו בכ"ט סיון.
- ^ במדבר י"ג, כ"א.
- ^ במדבר כ', א'.
- ^ שמות ט"ז, א'.
- ^ במדבר ל"ג, י"א-ט"ו.
- ^ אבני סיני, באתר תגליות - ארכיאולוגיה לכל
- ^ זהר עמר, האבנים המופלאות מהר סיני, פעמים 52, תשמ"ט
- ^ אבני סיני, באתר תגליות - ארכיאולוגיה לכל
- ^ פירוש הנרבוני למורה נבוכים, חלק א' פרק ס"ו
- ^ רפאל ישפה, האבן והסנה, פעמים 48, תשמ"ח
- ^ "בירת מגדל עוז" עמוד 240
- ^ רפאל ישפה, האבן והסנה, פעמים 48, תשמ"ח
- ^ יובל לישראל מאת חיים יבין- 12 בינואר 1978
- ^ עולם התנ"ך, שמות
- ^ יוסף גינת, "למשמעותם של שמות הרים בסיני", טבע וארץ, כרך י"א (ד), תשכ"ט–1969, עמ' 190–192
- ^ האזנה לפודקאסט - יובל מלחי מארח את שחר גפני בנושא יציאת מצרים