ואראנסי
וָארַאנְסִי (בהינדי: वाराणसी ⓘⒾ, באנגלית: Varanasi), הידועה גם בשמות בָּנַארַס (ⓘⒾ) וקָאשִי (ⓘⒾ), היא עיר במדינת אוטר פרדש, הודו, אשר נחשבת לעיר הקדושה ביותר בהינדואיזם ובג'ייניזם, והיוותה חלק חשוב בהתפתחות של הבודהיזם. העיר ממוקמת על גדות נהר הגנגס, כ-320 קילומטר מזרחית-דרומית ללאקנאו, בירתה של מדינת אוטר פרדש. העיר מהווה מוקד תיירותי ועלייה לרגל חשוב עם מיליוני תיירים בכל שנה, הרוב בתיירות פנים.
 | |
| תמונה של העיר, הנמצאת על גדות נהר הגנגס. | |
| מדינה |
 הודו |
|---|---|
| מדינה |
 אוטר פרדש |
| שפה רשמית | הינדי, אורדו |
| על שם |
Varuna River, Assi River  |
| שטח | 163.8 קמ"ר |
| גובה | 80.71 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 1,198,491[1] (2011) |
| ‑ במטרופולין | 1,423,711[2] (2011) |
| ‑ צפיפות | 7,300 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 25°19′08″N 83°00′46″E / 25.318889°N 83.012778°E |
| אזור זמן | UTC +5:30 |
| http://varanasi.nic.in/ | |
  | |
אטימולוגיה
עריכהמקור השם הוא ככל הנראה בשני היובלים של נהר הגנגס שצמודים לעיר, הנקראים וארונה ("Varuna") ואסי ("Assi").[3]
אפשרות אחרת היא כתבי הריג ודה בהם מתייחסים לעיר בשם קאשי, מהמילה קאש - לזרוח. ואראנסי הייתה ידועה בתור "עיר האור" בכתבים העתיקים.[4]
היסטוריה
עריכהמיתולוגיה הינדואית
עריכהלפי המיתולוגיה ההינדואית ואראנסי נוסדה על ידי האל שיווה, אחד משלושת האלים החשובים ביותר בהינדואיזם, חלק מהטרימורטי עם ברהמה ווישנו.
לפי המיתולוגיה, במהלך קרב שהתנהל בין שני האלים שיווה וברהמה, הצליח שיווה לתלוש את אחד מחמישה הראשים של ברהמה. במקום להניח לראש, שיווה בחר לנהוג בחוסר כבוד וקשר את הראש ליד ונשא אותו איתו לכל מקום, וכאשר הגיע לוואראנסי הראש של ברהמה נפל מהיד ונעלם באדמה, ולכן נחשבת העיר לקדושה מאוד בדת ההינדואיזם.[5]
עדויות ארכאולוגיות
עריכהבחפירות ארכאולוגיות שנערכו בעיר בשנת 2014 נמצאו חפצים מהמאה ה-8 לפנה"ס, ובחפירות נוספות שנעשו באזורים מסביב לעיר נמצאו עדויות לחפצים מהמאה ה-18 לפנה"ס.
היסטוריונים מאמינים כי האזור היה מיושב זמן רב לפני.[6]
העת העתיקה
עריכהואראנסי נחשבה לעיר מסחר חשובה, והייתה ידועה באריגת משי ומלמלה, בשמים, שנהב ופיסול.[7]
במהלך אמצע המאה ה-6 לפנה"ס, גאוטמה הבודהה ייסד את הבודהיזם כאשר נשא את נאומו הראשון ליד ואראנסי.[8]
במהלך המאה ה-8 חשיבותה הדתית של העיר התחזקה אף יותר כאשר שנקרה הפיץ בעיר את השיוויזם, זרם מרכזי בהינדואיזם המתמקד בפולחן של האל שיווה, ועד היום ואראנסי נחשבת לעיר הקדושה ביותר עבור מאמיני הזרם.[9]
העת החדשה
עריכהבמהלך המאה ה-16 העיר הייתה בשליטת אכבר, השליט השלישי של האימפריה המוגולית, שהשקיע בה ומימן את בנייתם של שני מקדשים גדולים לאלים שיווה ווישנו.[10] כבר בשלב זה העיר היוותה לא רק מרכז מסחרי, אלא גם מרכז תרבותי ורוחני חשוב, ומשכה אליה מלומדים ומטיפים דתיים רבים מכל רחבי דרום אסיה.
במהלך המאה ה-17, בתקופת שלטונו של אורנגזב, השליט השישי והאחרון של האימפריה המוגולית, החל להיווצר מתח בקרב תושבי המקום לאחר שאורנגזב הורה על הריסת מקדשים רבים, ובניית מסגדים במקומם.[10] אולם, בשנת 1707 אורנגזב נפטר, והמצב בעיר הוחזר לקדמותו מאחר שהאזור (כמו רוב חלקי תת-היבשת ההודית אז) נשלטו על ידי מלכים מקומיים שתמכו בהינדואיזם. מאותו זמן ואילך, ובמיוחד במהלך המאה ה-18 בתקופת השלטון של האימפריה המראטהית, העיר התחילה לצמוח משמעותית ובתקופה זו נבנתה רוב העיר המודרנית, הקיימת עד היום.[11]
הסופר האמריקאי מארק טוויין רשם בשנת 1897 את אחת האמרות המזוהות ביותר עם העיר:[12]
בנארס עתיקה יותר מההיסטוריה, עתיקה יותר מהמסורת, אפילו עתיקה יותר מהאגדה, ונראת עתיקה פי שניים מכולם יחד.
— מארק טוויין
בין אמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20, לאחר המרד ההודי הגדול בשנת 1857, העיר הייתה בשליטת הראג' הבריטי שהיה חלק מהאימפריה הבריטית. בשנת 1910, השלטון הבריטי הכיר בואראנסי כמדינה ובעיר הסמוכה רמנגאר כעיר הבירה שלה, אך בלי להעניק לאזור סמכויות שיפוטיות.
בשנת 1916 נוסדה בעיר האוניברסיטה ההינדית בבנארס, שכיום נחשבת לאחת האוניברסיטאות הגדולות והחשובות בהודו.
לאחר שהודו הכריזה על עצמאותה בשנת 1947 העיר הפכה לחלק ממדינה אוטר פרדש.
כלכלה
עריכהאחוז האבטלה בוואראנסי גבוה יותר משאר הודו, ועל פי תוכנית פיתוח עירונית לעיר משנת 2016 הוערך כי רק כ-29% מתושבי העיר מועסקים (לעומת 40% מכלל האוכלוסייה, נכון לאותה שנה). מרבית המועסקים בעיר עובדים בייצור ובמסחר, כאשר לרוב מדובר בעסקים קטנים, לעיתים עסקים משפחתיים.[13]
התעשייה המרכזית בעיר היא אריגת משי, כאשר מוסלמים הם האוכלוסייה העיקרית העוסקת בתחום עם כחצי מיליון אורגים וסוחרים.[14] אחד מסוגי הבגדים העיקריים עבורם משתמשים במשי הוא הסארי, לבוש מסורתי בהודו, ואלה מואראנסי ידועים באיכותם הגבוהה ונהוג ללבוש אותם בחתונות ובאירועים מיוחדים.
תיירות בעיר
עריכההתיירות היא התעשייה השנייה בחשיבותה בעיר. לרוב מדובר בתיירות פנים מסיבות דתיות, שכן העיר מהווה את אחד ממוקדי העלייה לרגל החשובים במדינה, כאשר רוב התיירים הם מהמדינות ביהר, מערב בנגל, מאדהיה פרדש, ואוטר פרדש. בנוגע לתיירות חוץ, הרוב מגיעים מהמדינות סרי לנקה ויפן.[13] עונת התיירות בעיר היא בין החודשים אוקטובר למרץ.
| שנה | תיירות בינלאומית | תיירות פנים | סך הכל |
|---|---|---|---|
| 2013 | 285,252 | 4,966,161 | 5,251,413 |
| 2014 | 287,761 | 5,202,236 | 5,489,997 |
| 2015 | 302,370 | 5,413,927 | 5,716,297 |
| 2016 | 312,519 | 5,600,146 | 5,912,665 |
| 2017 | 334,708 | 5,947,355 | 6,282,063 |
| 2018 | 348,970 | 6,095,890 | 6,444,860 |
| 2019 | 350,000 | 6,447,775 | 6,797,775 |
מקומות בולטים בעיר
עריכהגהאטות
עריכה
לאורך נהר הגנגס בעיר ממוקמות גהאטות - מדרגות אשר יורדות מהעיר לתוך מי הנהר. רוב הגהאטות משמשות לרחצה ולטקסים דתיים, ביניהם טקס הפוג'ה, אך יש מספר גהאטות המשמשות לשרפת גווייות. נהר הגנגס נחשב למקודש בהינדואיזם, ועל פי האמונה טבילה או פיזור האפר בנהר מקרבת את האדם למוקשה.[17]
רוב הגהאטות בעיר נבנו בתקופת האימפריה המראטהית במהלך המאה ה-18.
הגהאט המרכזית וכנראה גם הוותיקה ביותר בעיר היא דאסאסוואמד ("Dashashwamedh"), אשר לפי המיתולוגיה ההינדואית האל ברהמה הקים במטרה לברך על בואו של שיווה. טקס הפוג'ה המרכזי בעיר, "גנגס אארטי", מתקיים בגהאט בכל ערב בפני מאות אנשים.[18]
גהאט מוכרת אחרת היא מניקרניקה ("Manikarnika"), אשר נחשבת לגהאט העיקרית למטרת שריפת גוויות.[18]
ג'נטר מנטר
עריכהג'נטר מנטר הוא מצפה כוכבים משנת 1737, הממוקם בסמוך לגהאט דאסאסוואמד. המצפה נבנה על ידי ג'אי סינג השני, שליט ממלכת אמבר ומייסד העיר ג'איפור, ומטרתו העיקרית הייתה למדוד את הזמן המקומי והגובה של העיר. כמו כן, המצפה חקר את השמש, מסלולה וליקויי חמה.[19]
סרנאת
עריכהבמרחק של כ-10 קילומטר צפונית לוואראנסי נמצאת העיר ההיסטורית סרנאת, המקום בו גאוטמה הבודהה לימד לראשונה את ארבע האמיתות הנאצלות והבודהיזם.
הבודהה, לפני מותו, חשב על ארבע ערים אשר יכולות לשמש כאתרי עלייה לרגל לעוקביו, ביניהן העיר סרנאת. שלוש הערים הנוספות הן: לומביני (מקום לידתו), בודגאיה (המקום בו הגיע להארה), וקושינאגר (מקום פטירתו).
חשיבות דתית
עריכההינדואים אדוקים עורכים מסעות עלייה לרגל לוואראנסי כדי לרחוץ בגנגס, להשתתף בטקסי הפוג'ה המפורסמים של העיר ולעשות מדיטציה על גדות הנהר. ההינדואים (ומאמיני דתות אחרות, כגון בודהיסטים וג'אינים) מאמינים שטבילה בנהר, בסמוך לגהאטות (מדרגות לגוף מים) הפרוסות לאורך הגנגס שוטפת את החטאים, ופיזור אפרה של גופה בנהר לאחר המוות משפר את חיי המת בגלגולו הבא ואף מסייע להגיע מוקדם יותר למוקשה (שחרור מגלגל החיים - סמסרה). בנוסף, מאמינים ההינדואים שכל אדם שמת בוואראנסי, ללא קשר לאמונתו או לחטאיו, ישתחרר ממעגל הלידות והמוות ויזכה בגאולה. בשל כך מגיעים אליה, בסמוך למותם, מאמינים רבים מכל קצות הודו.
הבודהיסטים מאמינים שבסרנאת, כ-8 ק"מ מלב העיר ואראנסי, היה פארק הצבאים בו נשא הבודהא את דרשתו הראשונה בפני חמשת מאמיניו הראשונים, ולפיכך זהו מארבעת המקומות הקדושים לדת זאת.
הג'אינים ממקמים את חיו של הטירתנקארה (מעביר אוקיינוס החיים - בהשאלה המורה הרוחני) ה-23 בעיר זאת.
גם הסיקים מייחסים חשיבות רוחנית לעיר. על פי המסורת, גורו נאנאק ביקר בעיר בשנת 1507 לרגל פסטיבל שיווהרטרי, ושם קיבל את ההארה שגרמה לו לייסד את הדת.
מקור נוסף לייחוס הקדושה לעיר הוא בעובדה שנהר הגנגס הקדוש מתחיל בהרי ההימליה ויורד לאוקיינוס ההודי כשרוב תנועתו היא בכיוון דרום ומזרח. ורנסי היא אחת הנקודות הבודדות בהן הנהר מתעקל לכיוון צפון, כלומר, הוא פונה בחזרה לכיוון המקורות שלו שהם מקור כוחו וקדושתו.
ערים תאומות
עריכה
אוסף תמונות
עריכה-
-
-
טקסי פוג'ה נערכים בכל ערב בעיר. -
גם חלק מהטקס. -
-
כיכר עמוסה בסוחרים. -
-
הגהאט מניקרניקה, בו מבצעים שרפת גווייות. -
העיר בשעות הבוקר. -
מבט על העיר לאורכה.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ואראנסי- אתר התיירות הממשלתי של ואראנסי
אמיר טייג, רחובות צפופים, תנועה משוגעת, פרות וביוב, במעצמה הכלכלית הצומחת בעולם, באתר TheMarker, 7 ביוני 2019- ואראנסי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מסע צילום אל וארנאסי - אטרקציות מרכזיות בעיר, באתר מסע אחר, חמי כרם
הערות שוליים
עריכה- ^ Varanasi City Population Census 2011-2020 | Uttar Pradesh, www.census2011.co.in
- ^ Varanasi Metropolitan Urban Region Population 2011-2020 Census, www.census2011.co.in
- ^ Alexander Cunningham, Ancient Geography of India, Munshiram Manoharlal, 2002, ISBN 81-215-1064-3
- ^ Diana L. Eck, Banaras, City of Light, Columbia University Press, 1982, ISBN 978-0-231-11447-9
- ^ Edward Sachau, Bīrūnī, Muḥammad ibn Aḥmad, Alberuni's India (v. 2), columbia.edu
- ^ Articles de Presse, www.archeolog-home.com (באנגלית)
- ^ Pletcher, Kenneth, The Geography of India: Sacred and Historic Places, The Rosen Publishing Group, 2010, ISBN 978-1-61530-142-3
- ^ Herman, A. L., Community, Violence, and Peace: Aldo Leopold, Mohandas K. Gandhi, Martin Luther King, Jr., and Gautama the Buddha in the Twenty-First Century, SUNY Press, 1999, ISBN 978-0-7914-3983-8
- ^ Bindloss, Joe; Brown, Lindsay; Elliott, Mark, Northeast India, Lonely Planet, 2007, ISBN 978-1-74179-095-5
- ^ 1 2 Berwick, Dennison, A Walk Along The Ganges, Dennison Berwick, 1986, ISBN 978-0-7137-1968-0
- ^ Schreitmüller, Karen, Baedeker India, Baedeker, 2012, ISBN 978-3-8297-6622-7
- ^ Twain, Mark, Following the Equator: A journey around the world, Hartford, Connecticut, American Pub. Co, 1897, ISBN 0-404-01577-8
- ^ 1 2 CITY DEVELOPMENT PLAN FOR VARANASI, archive.org, 2014-02-23
- ^ K. Warikoo, Religion and Security in South and Central Asia, Routledge, 2010, ISBN 978-1-136-89020-8
- ^ ANNUAL TOURIST VISITS STATISTICS- 2013, 2014, 2015, 2016, 2017, gov.in (ארכיון)
- ^ The Indian and Foreign tourist visits in important tourist places of Uttar Pradesh in year 2015 to 2019, gov.in (ארכיון)
- ^ In queue even after death, wait for ‘moksha’ gets longer at Kashi ghats, Hindustan Times, 2019-06-18 (באנגלית)
- ^ 1 2 GHATS OF BENARES, Jio Customer Care| Jio Customer Care Number|Jio Customer Care No. (ארכיון)
- ^ Archana Singh, Jantar Mantar of Varanasi, 2012-09-12 (באנגלית)