לורד וולדמורט

טום ואנדרולו רידל, המוכר בעיקר בכינויו לורד ווֹלְדֶמוֹרְט (באנגלית: Lord Voldemort, מבוטא / voldəˌmɔɹtˈ/ או /voldəˌmɔː(ɹ)tˈ'/ - ווֹלְדֶמוֹרְט) הוא דמות בדיונית המופיעה כדמות האנטגוניסט הראשי בסדרת ספרי וסרטי הארי פוטר מאת ג'יי קיי רולינג, וולדמורט הוזכר לראשונה בספר הראשון בסדרה, הארי פוטר ואבן החכמים, שיצא לאור בשנת 1997. הוא מופיע בכל ספרי הסדרה, למעט הספר השלישי, הארי פוטר והאסיר מאזקבאן, והספר השישי, הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם, בהם הוא רק מוזכר, וכך גם בעיבודים הקולנועיים. וולדמורט נחשב לאחד מהקוסמים החזקים ביותר בעולם הקוסמים, ובספרים נאמר כי היחיד שממנו הוא חושש הוא אלבוס דמבלדור, מנהל הוגוורטס בששת הספרים הראשונים. במשאלים שונים בהם נערכה הצבעה על הדמות המרושעת ביותר בספרות ובקולנוע, זכה וולדמורט במקום הראשון.

וולדמורט
Lord Voldemort

הלורד וולדמורט בסרט החמישי
שם ספר	סדרת ספרי "הארי פוטר"
שם סרט	סדרת סרטי "הארי פוטר"
הופעה ראשונה	הארי פוטר ואבן החכמים
הופעה אחרונה	הארי פוטר ואוצרות המוות
יוצרים	ג'יי קיי רולינג
גילום הדמות	רייף פיינס
דיבוב בשפה העברית	מיכה אוזין סליאן (1) יחזקאל לזרוב (4 - 5) לירון לב (כטום רידל - 2)
מידע
שם אמיתי	טום ואנדרולו רידל / טום מארבולו רידל
כינויים	זה-שאין-לנקוב-בשמו, אדון האופל, אתה-יודע-מי, היורש של סלית'רין
סטטוס	מת
תאריך לידה	31 בדצמבר 1926
מקום לידה	לונדון
גזע	אדם
מין	זכר
מקצוע	רוצח סדרתי, רודן בדיוני, פושע מלחמה
שיוך	קוסמי אופל
נטייה	רע
מומחיות	קסמי אופל
כוחות	קסמים, לחשננית, ביאור הכרה
חבר לשעבר בקבוצה	אוכלי המוות
סגנון לחימה	קסמים
אזרחות	הממלכה המאוחדת
תאריך פטירה	2 במאי 1998
מקום פטירה	הוגוורטס
סיבת המוות	נהרג כאשר קללה ששלח לכיוון הארי פוטר חזרה אליו
דמויות קשורות
משפחה	טום רידל האב (אב) מרופי גונט (אם) דלפי רידל (בת) תומאס רידל (סבא) מרי רידל (סבתא) ואנדרולו גונט (סבא) גברת גונט (סבתא) מורפין גונט (דוד) סלזאר סלית'רין (אב קדמון) קדמוס פברל (אב קדמון)
חברים	אוכלי המוות
אויבים	הארי פוטר וצבא דמבלדור אלבוס דמבלדור ומסדר עוף החול

על פי עלילת הספרים, נולד רידל בשנת 1926 בלונדון לאב טום רידל ולאם מרופי גונט. וולדמורט הוא צאצא ישיר של סלזאר סלית'רין, אחד מארבעת מייסדי הוגוורטס, בית הספר לכישוף ולקוסמות. וולדמורט הוא אויבו הגדול ביותר של הארי פוטר, ולפי נבואה שניתנה שנים אחדות לפני אירועי הספר הראשון, הארי מחזיק בכוח שהלורד וולדמורט לא מכיר, והנבואה ניבאה ש"אחד מהם יומת בידי השני, כי איש מהם לא יוכל לחיות כל עוד השני ימשיך להתקיים" וולדמורט שואף לכבוש לא רק את עולם הקוסמים, אלא גם את עולם המוגלגים, המחוסרים יכולות קסם. הפחד ממנו גדול עד כדי כך שמעט מאוד אנשים מוכנים לומר את שמו, ובמקום זאת מתייחסים אליו בתור "אתה יודע מי" או "זה שאין לנקוב בשמו". גם תומכיו, המכנים את עצמם אוכלי המוות, פונים אליו רק בתואר "אדון האופל".

שם

בשפת המקור, אנגלית, שמו של לורד וולדמורט (Lord Voldemort) הוא טום מארבולו רידל (Tom Marvolo Riddle), כך שהמשפט "אני לורד וולדמורט" הוא אנגרמה של שמו המקורי. בתרגום לעברית, כדי לשמר את האנגרמה המקורית, החליפה המתרגמת גילי בר-הלל את שמה האמצעי של הדמות ל"ואנדרולו".

האנגרמה בשפת המקור

T	R	O	M	E	D	L	O	V		D	R	O	L		M	A		I
16	15	14	13	12	11	10	9	8		7	6	5	4		3	2		1
	E	L	D	D	I	R		O	L	O	V	R	A	M		M	O	T
	12	10	11	7	1	15		14	4	9	8	6	2	13		3	5	16

לפי רולינג שמו של וולדמורט הומצא על ידיה ואין לו בסיס היסטורי. בראיון שנערך עמה, היא אמרה ששמו של וולדמורט אמור להיות מבוטא עם ט' אילמת, כפי שמקובל בצרפתית, שכן משמעות השם בצרפתית היא "בריחה ממוות". גרסה זו הייתה בשימוש בארבעת הספרים המוקלטים הראשונים שיצאו לאור בארצות הברית; אולם, עם יציאתו לאקרנים של הסרט הראשון, שבו הדמויות שקראו לו בשמו האמיתי ביטאו את האות ט', שונתה ההגייה בספרים המוקלטים. הגייה זו נותרה בתוקף גם בסרטים הבאים שיצאו לאקרנים.

יצירת הדמות

בראיון שנערך עמה בשנת 1999, אמרה רולינג שדמותו של וולדמורט הומצאה בתור הנמסיס של הארי פוטר, הגיבור הראשי של הסדרה, וכי לא חשפה את סיפור הרקע שלו כבר בתחילת הסדרה במכוון: "הרעיון הבסיסי [היה שהארי] לא ידע שהוא קוסם... כך שאני בערך הלכתי אחורה מהנקודה הזאת על מנת למצוא כיצד הוא היה יכול להיות, שהוא לא ידע מה הוא באמת... כשהוא היה בן שנה, הקוסם המרושע ביותר מזה מאות שנים ניסה לרצוח אותו. הוא רצח את הוריו של הארי, ואז ניסה לרצוח אותו – הוא ניסה לקלל אותו... הארי היה צריך לגלות, לפני שאנחנו מגלים. ומסיבה מסתורית הקללה לא עבדה על הארי. כך שהוא שרד עם הצלקת הזו בצורת ברק על מצחו, והקללה חזרה אל הקוסם המרושע, שנאלץ להתחבא מאז".

בספר השני, חשפה רולינג את הפרדוקס, שוולדמורט תיעב קוסמים שאינם טהורי דם, אף שהוא עצמו חצוי דם. בריאיון ל־BBC בשנת 2000, אמרה רולינג כי וולדמורט הוא למעשה בריון עם שנאה עצמית: "ובכן, אני חושבת שלעיתים קרובות המקרה הוא שהבריונים נטפלים למה שהוא בעצם החולשה הגדולה ביותר שלהם, כפי שהם רואים אותה, והם מטילים זאת ישר על מישהו אחר ואז הם מנסים להשמיד את האחר וזה מה שוולדמורט עושה". באותה שנה היא חידדה את אמירותיה לגבי וולדמורט. היא החלה לקשור בינו לבין עריצים אמיתיים, ותיארה אותו בתור "פסיכופת משתולל, שמגלה אדישות מוחלטת בתגובה לסבלם של אחרים". אולם, בשנת 2004 היא הכחישה כי וולדמורט מבוסס על דמות היסטורית כלשהי. בשנת 2006 היא הוסיפה וגילתה כי לוולדמורט יש פחד מהותי אנושי: פחד מפני המוות. רולינג אמרה "הפחד של וולדמורט הוא מהמוות, מוות משפיל. אני מתכוונת, הוא מחשיב את המוות להשפלה. הוא חושב שזו חולשה אנושית מבישה, כפי שאתה יודע. הפחד הגדול ביותר שלו הוא מהמוות".

לאורך כל הסדרה הדגישה רולינג שהשם "וולדמורט" גורם לפחד כה גדול בעולם הקוסמים, עד כדי שאמירתו נחשבת למסוכנת, ורוב הדמויות מסרבות להתייחס אליו בשמו המפורש. בספר השביעי מוטל טאבו על השם, כך שוולדמורט ותומכיו יוכלו, בעזרת קסם, לאתר כל מי שאומר אותו.

תפקידו בספרים

שלושת הספרים הראשונים

ערכים מורחבים – הארי פוטר ואבן החכמים, הארי פוטר וחדר הסודות, הארי פוטר והאסיר מאזקבאן

הופעתו הראשונה של וולדמורט היא בספר הראשון. בספר זה הוא מוצג בתור אדון האופל שרצח את ג'יימס ולילי פוטר (הוריו של הארי), אך מסיבה בלתי ידועה תינוקם הארי שרד את הקללה הממיתה שוולדמורט הטיל עליו. וולדמורט איבד את גופו הגשמי ונמלט לאלבניה. הארי נושא על מצחו צלקת מסתורית בצורת ברק כתוצאה מהקללה. לאורך כל הספר כושל וולדמורט בניסיון לחזור לגופו באמצעות גנבת אבן החכמים. על מנת להגשים זאת הוא משתלט על גופו של קוויריניוס קווירל, המורה להתגוננות מפני כוחות האופל בהוגוורטס, ובשיא העלילה מצליח הארי למנוע מוולדמורט להשיג את האבן.

בספר השני מוצגת דמותו של טום ואנדרולו רידל, וולדמורט בצעירותו, שהוא כשיקוף דמותו הנמצאת כזיכרון ביומן קסום שהגיע לרשותה של ג'יני ויזלי. בספר זה מתוארת ג'יני כנערה ביישנית המאוהבת בהארי פוטר. היא חשה בדידות ונואשות, מתחילה לכתוב וחולקת את סודותיה ופחדיה הכמוסים ביותר עם טום הסימפתי. בשיא העלילה גורם טום רידל לאותיות השם שלו לארגן את עצמן מחדש ליצירת האנגרמה "אני לורד וולדמורט", ובכך נחשף טבעו האמיתי של הזיכרון והיומן. רידל טען כי הוא התחזק בזכות פחדיה של ג'יני, ולבסוף הצליח להשתלט עליה. הוא השתמש בה על מנת לפתוח את חדר הסודות, לשחרר את הבסיליסק הכלוא שם ולאבן תלמידים אחדים בהוגוורטס. הארי מצליח לגבור הן על רידל מהיומן והן על הבסיליסק. בספר השישי מספר דמבלדור להארי כי היומן היה אחד מההורקרוקסים של וולדמורט (כלי חיצוני המכיל חלק מהנשמה של וולדמורט).

דמותו של וולדמורט לא מופיעה בספר השלישי, בין אם בעצמו או בייצוג קסום כלשהו. אולם, כן ניתן לשמוע את הקול שלו כאשר הארי חווה את השפעתם של הסוהרסנים (השדים השומרים על כלא הקוסמים אזקבאן). לקראת סוף הספר מנבאת סיביל טרלוני (המורה לגילוי עתידות) נבואה: "אדון האופל שוכן לבדו, ללא אח ורע, כל חסידיו נטשוהו. משרתו כבול זה תריסר שנים. הלילה, לפני חצות, ינתץ המשרת את כבליו ויצטרף לאדוניו. אדון האופל יעלה ויבוא שנית בעזרת משרתו, גדול ונורא משהיה אי־פעם בעבר. הלילה... לפני חצות... המשרת... ייצא... להצטרף... לאדוניו". אף על פי שבעמודים שלאחר תיאור הנבואה מתואר כי היא מיוחסת ככל הנראה לסיריוס בלק, הממלא את תפקיד האנטגוניסט בספר, מתברר לבסוף כי המשרת הוא פיטר פטיגרו, שמאז נפילתו של וולדמורט הסווה את עצמו בתור סקאברס, עכברוש המחמד של רון ויזלי.

הספר הרביעי עד הספר השישי

ערכים מורחבים – הארי פוטר וגביע האש, הארי פוטר ומסדר עוף החול, הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם

וולדמורט מופיע כבר בעמודים הראשונים של הספר הרביעי, ומבצע את הרצח הראשון בסדרה. מתברר כי ברטמיוס קראוץ' הבן, משרתו של וולדמורט, התחזה למורה אלאסטור מודי ותמרן את אירועי טורניר הקוסמים המשולש. הוא הצליח בהיחבא לצרף את הארי לטורניר ולגרום לו להשתתף בעל כורחו. בכך, שירת את מטרתו של וולדמורט, להביא את הארי לבית הקברות של העיירה הנגלטון הקטנה, בו קבורה משפחת רידל. שם הוא מצליח להשלים את הטקס האפל, באמצעות דמו של הארי, המחזיר אותו לגופו הגשמי ולמלוא כוחותיו.

בדיעבד מתברר כי לאחר מכן מסופר כי פיטר פטיגרו ביקר באלבניה ולכד את המכשפה ברטה ג'ורקינס ממשרד הקסמים. ג'ורקינס עונתה על מנת להשיג מידע על המשרד ולבסוף נרצחה. וולדמורט מגלה שאוכל המוות הנאמן שלו, ברטמיוס קראוץ' הבן, עדיין בחיים וכלוא בבית אביו ברטמיוס קראוץ'. בסיועו של פטיגרו יצר וולדמורט גוף קטן וחלש, שהספיק לו על מנת לעזוב את אלבניה ולבצע קסמים.

לאחר שוולדמורט חוזר לגופו הוא מזמן את אוכלי המוות לבית הקברות, על מנת לצפות במותו של הארי בדו־קרב ביניהם. אולם, כאשר וולדמורט מנסה לרצוח את הארי, השרביטים שלהם מתחברים באופן קסום כיוון שמקור ליבות הקסם של שניהם הוא מאותו עוף חול. בגלל תופעה זו, הנקראת פריורי אינקנטאטם, מופיעות ישויות (גשמיות יותר מרוחות רפאים, אך פחות מבן אדם) של קורבנותיו האחרונים של וולדמורט (כולל הוריו של הארי), ומנסות להסיח את דעתו על מנת שלהארי יהיה מספיק זמן על מנת להימלט בחזרה להוגוורטס ולקחת את גופתו של סדריק דיגורי, עמיתו לספסל הלימודים, שנרצח על ידי פטיגרו בהוראתו של וולדמורט.

בספר החמישי מופיע וולדמורט רק בשיאו של הספר, לאחר שפעל מאחורי הקלעים נגד הארי. בספר זה נאלץ הארי להתמודד עם לחץ רגשי גבוה מאוד, ולפי רולינג היה צורך להוכיח שלהארי יש רגשות ופגיעות של בן אדם, בניגוד לאויבו המר וולדמורט, שאינו פגיע מבחינה נפשית ולפיכך איננו אנושי: "[הארי הוא] גיבור מאוד אנושי, ובכך יש ניגוד ברור בינו, כגיבור מאוד אנושי, לוולדמורט, שבכוונה שלל מעצמו את אנושיותו... והארי, לפיכך, היה חייב להגיע כמעט עד לנקודת השבירה". בספר זה מנצל וולדמורט בחופשיות את סירובו של משרד הקסמים להכיר בשובו. הוא הגה תוכנית לשחרר את בלטריקס לסטריינג' ואוכלי מוות בולטים נוספים מאזקבאן, וניסה בכל כוחו להשיג תיעוד מלא של הנבואה שניתנה על ידי סיביל טרלוני ומתייחסת אליו ואל הארי. וולדמורט שלח קבוצה של אוכלי מוות להשיג את תיעוד הנבואה, אך הם נתקלו בכמה מאנשי מסדר עוף החול שהוקם מחדש על ידי דמבלדור. למעט בלטריקס כולם נלכדים, ואילו וולדמורט עצמו החל בקרב עז עם דמבלדור. הוא ניסה להשתלט על גופו של הארי, אך גילה כי הוא אינו יכול לעשות זאת כיוון שלדברי דמבלדור הארי מלא באהבה כה רבה שוולדמורט לא מסוגל להתקרב אליו. וולדמורט הרגיש כי דמבלדור קרוב לגבור עליו, ונעלם ממשרד הקסמים לא לפני ששר הקסמים קורנליוס פאדג' הספיק לראות אותו, ובכך חשף לעולם הקוסמים כולו את עובדת חזרתו לגופו הגשמי. וולדמורט הכריז מלחמה על משרד הקוסמים בתחילת הספר השישי, והחל לצבור כוח בפעם השנייה. הוא רצח את אמליה בונז שעמדה בראשות המחלקה לאכיפת חוקי הקסם, ולאחר מכן פנה כנגד חברי מסדר עוף החול.

רולינג השתמשה בחלק מהפרקים על מנת לחשוף את סיפור הרקע של וולדמורט. בסדרה של זכרונות, המוצגים באמצעות כלי המכונה "הגיגית", היא מספרת כיצד וולדמורט נולד למכשפה מרופי גונט ולמוגל טום רידל האב. בהמשך מסופר כיצד רידל האב נטש את אשתו לפני שילדה את בנם, וכיצד היא מתה זמן קצר לאחר הלידה. לדברי רולינג טום רידל האב מעולם לא ניסה לאתר את בנו. טום רידל הבן התגורר מאז ילדותו בבית יתומים, ואלבוס דמבלדור היה זה שסיפר לו על עובדת היותו קוסם, וגם ארגן עבורו את הגעתו להוגוורטס. רידל היה תלמיד למופת במבט ראשון, אך למעשה התברר כי היה סדיסט שנהנה לנצל את כוחותיו על מנת לפגוע ולשלוט באנשים. בסופו של דבר הוא רצח את אביו ואת הורי אביו כנקמה על נטישתו. בספר ישנו תיאור של שנאתו של רידל כלפי המוגלגים, שנובעת משנאתו לאביו המוגל, האובססיה שלו להשגת הורקרוקסים, והתשוקה שלו לפצל את נשמתו על מנת להיות בן אלמוות.

מטרתו העיקרית של וולדמורט בספר זה הייתה לבצע התנקשות על אדמות הוגוורטס, ולתקוף את דמבלדור עצמו. הוא הטיל את המשימה על דראקו מאלפוי, שבגלל היותו תלמיד בהוגוורטס יכול להגיע קרוב לדמבלדור ולהרגו. דראקו הצליח למצוא דרך לעקוף את ההגנות הקסומות המוגברות שהופעלו מסביב לאדמות הטירה. אוכלי המוות הצליחו לחדור להוגוורטס, פצחו בקרב עם אנשי מסדר עוף החול וכיתרו את דמבלדור. אולם מאלפוי לא הצליח לאזור את האומץ לעשות זאת ועל כן סוורוס סנייפ המורה (והסוכן הכפול) השתמש בקללה ההורגת נגד דמבלדור והרגו. גופתו של דמבלדור נפלה מהמגדל וצנחה למרגלות הטירה.

הספר השביעי

ערך מורחב – הארי פוטר ואוצרות המוות

בספר השביעי וולדמורט מרחיב את החיפוש שלו אחר מקור כוח גדול יותר. הוא משלים בהצלחה את משימת חיסולו של שר הקסמים רופוס סקרימג'ר, ומחליף אותו בפיוס ת'יקנס הנתון לשליטתו באמצעות קללת אימפריוס. הוא מקים מדינת משטרה טוטליטרית, ומתחיל ברדיפתם של בני המוגלגים באשמה שהם "גנבו קסם" מקוסמים "טהורי דם". אולם שאיפותיו הגדולות ביותר של וולדמורט הן לחיות לנצח ולהרוג את הארי פוטר ועל כן הוא ממשיך בחיפושו אחר אוצרות המוות, שעל פי האגדה, זה שמחזיק בהם מתגבר על המוות ובעיקר אחר שרביט הבכור, השרביט החזק ביותר בעולם הקוסמים. וולדמורט מעוניין להשתמש בשרביט זה על מנת להרוג את הארי לאחר שלא הצליח לרצוח את הארי באמצעות שרביטו (בסוף הספר הרביעי) ולאחר מכן גם באמצעות שרביטו השאול של לוציוס מאלפוי (בתחילת הספר השביעי) ומסע החיפוש שלו הוא מסע רצחני שנועד להפוך את וולדמורט לבלתי מנוצח.

בתחילת מסעו הוא יוצא לראשונה מאז שחזר לגופו הגשמי מגבולות הממלכה המאוחדת, ומגיע עד לבולגריה שם הוא רוצח את יצרן השרביטים גרגורוביץ'. בהמשך המסע שלו הוא מגיע לכלא הקוסמים נירמנגרד, שם הוא רוצח את הקוסם הרשע לשעבר גלרט גרינדלוולד כיוון שהאמין שיש לו מידע הנוגע לשרביט. כתוצאה מביקורו בנירמנגרד הוא מסיק כי האחרון שהחזיק בשרביט היה אלבוס דמבלדור, ולפיכך הוא מגיע להוגוורטס (שם נקבר דמבלדור בסוף הספר השישי) וגונב את השרביט תוך כדי חילול קברו של דמבלדור.

לקראת סוף הספר גילה וולדמורט כי הארי וחבריו הצליחו לגנוב וככל הנראה להשמיד חלק מההורקרוקסים שלו, ותוך זמן קצר גילה גם את אובדנם של שלושה מתוכם (התליון של סלאזר סלית'רין, הטבעת של ואנדרולו גונט והספל של הלגה הפלפאף). הוא הגיע לגבולות הוגוורטס, והציע ליושבי הטירה לחוס על חייהם אם יסגירו לידיו את הארי פוטר. וולדמורט גייס את אנשיו על מנת לפלוש להוגוורטס, שם חיפש הארי את אחד מההורקרוקסים (העטרת של רוונה רייבנקלו). בשלב מסוים במהלך הקרב ציווה וולדמורט על הנחשית שלו נגיני להרוג את סוורוס סנייפ, כיוון שהאמין שבכך הוא יהפוך לאדונו של שרביט הבכור לאחר שהרג את מי שניצח את דמבלדור בדו־קרב. לאחר מותו של סנייפ הכריז וולדמורט על הפסקת אש של שעה אחת, והודיע כי אם הארי לא יסגיר את עצמו הוא עצמו ייכנס לטירה ויהרוג את כל מי שינסה להגן עליו. הוא פוגע בהארי בקללה ההורגת כשזה מגיע למחנה של וולדמורט ביער האסור ומסגיר את עצמו. אולם, מה שוולדמורט לא ידע זה שכאשר ניסה להרוג את הארי התינוק, חלקיק מנשמתו שלו נדבקה בהארי, וכניעתו של הארי נועדה להשמדת החלקיק האחרון, באמצעות הריגתו של הארי עצמו. רק כך ניתן יהיה בסופו של דבר להרוג את וולדמורט. הוא מאלץ את רובאוס האגריד לשאת את גופתו חסרת החיים, לכאורה, של הארי אל הכניסה לטירה כאות ניצחון, שם מתחיל החלק השני של הקרב.

בחלק השני של הקרב התמודד וולדמורט מול מינרווה מקגונגל, קינגסלי שאקלבולט והוראס סלגהורן, והצליח להדוף את המתקפה שלהם. וולדמורט פונה לתקוף את מולי ויזלי שחיסלה מוקדם יותר את בלטריקס לסטריינג', סגניתו הנאמנה, אך ההתקפה לא יוצאת אל הפועל עקב לחש מגן שהוטל על ידי הארי פוטר, שחושף את עובדת היותו חי. לפני שהארי וולדמורט מתעמתים בדו־קרב, הארי אומר לוולדמורט כי הוא אינו הבעלים האמיתיים של השרביט. הארי מגלה לוולדמורט שלמעשה דראקו מאלפוי הוא הבעלים האמיתי של שרביט הבכור, כיוון שפרק את דמבלדור משרביטו לפני שסנייפ הרג אותו; הארי, בתורו, הצליח לזכות בנאמנות של השרביט כיוון שגבר על מאלפוי וזכה בשרביט שלו מספר שבועות קודם לכן.

וולדמורט מתעלם מדבריו של הארי, ומטיל עליו פעם נוספת את הקללה ההורגת בזמן שהארי מטיל את כישוף הפריקה מנשק בשרביטו של מאלפוי. על פי הספר, שרביט הבכור סירב לפגוע בבעלים שלו, והקללה של וולדמורט חזרה אליו, ובהיעדר הורקרוקסים לאחר הריגתה של נגיני בידי נוויל לונגבוטום, קללתו גורמת למותו הסופי.

בסרט לעומת זאת, הארי חושף את עצמו הישר מכתפיו של האגריד וניגש מיד להילחם בוולדמורט לאחר שנוויל משתחרר מקללת נעילת הגוף שהוטלה עליו. בכך הוא גורם למנוסה המונית של רוב אוכלי המוות שהשתכנעו שהארי מת. בניגוד לספר, הדו-קרב בין הארי לוולדמורט ארוך וממושך יותר ומערב מקומות רבים בהוגוורטס, תוך כדי זה הארי מגלה לוולדמורט כי למעשה הוא אינו הבעלים האמיתיים של השרביט. אולם לא מפרט מדוע. (את ההסבר מקבלים הצופים רק בסצנות האחרונות של הסרט, כאשר הארי מספר לרון ולהרמיוני כי דראקו מאלפוי היה הבעלים האמיתי של שרביט הבכור). ברגעים האחרונים של הקרב שמתרחשים ברחבת הכניסה, וולדמורט מטיל את קללת ההרג בזמן שהארי מטיל את כישוף הפריקה מנשק בשרביטו של מאלפוי. לאחר שהקרן של הארי גוברת על זו של וולדמורט, רואים את השרביט עף באוויר לכיוונו של הארי, בעוד וולדמורט מתפרק לאלפי רסיסים, מה שמסמן את תבוסתו הסופית.

רולינג אמרה כי אחריתו של וולדמורט היא שיתקיים לאחר מותו בצורת התינוק המעוות שהארי ראה במצב הלימבו (הנראה להארי כמו תחנת קינגס קרוס) שאליו נכנס לאחר שספג את הקללה ההורגת ביער האסור. הסיבה לכך היא שהוא אינו יכול להפוך לרוח רפאים בדומה לקוסמים אחרים, או לעבור הלאה, כיוון שחילל את נשמתו בצורה קשה מדי.

המחזה

ערך מורחב – הארי פוטר והילד המקולל

במחזה מתגלה שבלטריקס לסטריינג' לא הייתה רק הסגנית האהובה על וולדמורט, אלא גם המאהבת שלו ונולדה להם בת לחשננית בשם דלפי. במציאות אלטרנטיבית בה סדריק דיגורי רוצח את נוויל לונגבוטום, וולדמורט רוצח את הארי בדו-קרב ביניהם והעולם נשלט על ידי אוכלי המוות וסוהרסנים.

בסרטים

דמותו של וולדמורט הופיעה ברוב הסרטים (פרט לסרט השלישי), ושישה שחקנים שונים גילמו אותו בצורות השונות שבהן הופיע.

בסרט הראשון הוא הופיע בתור פנים על הצד האחורי של ראשו של קוויריניוס קווירל, כאשר אפקט זה מבוצע באמצעות מחשב. איאן הרט, השחקן שגילם את קווירל באותו סרט, דיבב את וולדמורט והפנים שלו היו הבסיס לאנימציה. הוא הופיע גם בסצנה ביער האסור שליד הוגוורטס, בה הוא נראה מוצץ דם של חד־קרן. על מנת למנוע בלבול בין שני התפקידים בוצעו שינויים ממוחשבים בקולו ובפניו המוקלטים של הרט. בסרט זה הוא הופיע גם בפלשבק כאשר הוא הגיע לביתם של ג'יימס ולילי פוטר על מנת לרצוח אותם. בסצנה זו הוא גולם על ידי ריצ'רד ברמר, אך לא ניתן היה לראות את פניו.

הופעתו הבאה הייתה בסרט השני בדמותו של טום ואנדרולו רידל בן ה־16, שגולם על ידי כריסטיאן קולסון.

בתחילת הסרט הרביעי ניתן היה לשמוע רק את קולו של וולדמורט. אולם, בשיאו של הסרט הוא הופיע בגופו הגשמי לראשונה, וגולם על ידי רייף פיינס. פיינס לבש גלימה שחורה בסצנה זו, ומראהו היה גבוה ומרושע, ללא שיער ועם שיניים צהובות; שרביטו היה בגוון לבן ונראה כי הידית הייתה עשויה מעצם; הציפורניים היו ארוכות ובצבע כחול חיוור, ואילו ציפורני הרגליים נראו כאילו יש בהן דלקת. עיניו היו כחולות ואישוניו לא בצורת נחש, בניגוד לנאמר בספר. המפיק דייוויד היימן הסביר זאת בכך שהאמין כי באופן זה הרשעות של וולדמורט תבלוט יותר. בדומה לספר לא ניתן היה להבחין באף שלו. אפו של פיינס לא נצבע באיפור בסצנה זו, כי אם הוסר באמצעות עריכה ממוחשבת. לדמותו של וולדמורט בסרט זה הייתה גם לשון בצורת מזלג.

פיינס חזר וגילם את וולדמורט גם בסרט החמישי. הירו פיינס טיפין, אחיינו של רלף פיינס, גילם את הילד טום רידל בסרט השישי. השחקן פרנק דיליין החליף את כריסטיאן קולסון בתפקיד רידל הנער.

תכונות

אישיות

רולינג תיארה את וולדמורט כ"הקוסם המרושע ביותר מזה מאות שנים". וולדמורט לא היה זקוק לחמלה או ידידות אנושית, ולא היה מסוגל לתפוס מהי חיבה או אהבה כלפי מישהו אחר. וולדמורט האמין כי הוא נעלה בהשוואה לכל מי שמסביבו, עד כי לעיתים הוא מתייחס אל עצמו בגוף שלישי. רולינג התייחסה לכך ואמרה כי וולדמורט הוא "ממש תאב כוח. גזען, באמת". רולינג אמרה שלו היה וולדמורט מביט בראי של ינפתא הוא היה רואה "את עצמו, בעל כוח עצום ונצחי. זה מה שהוא רוצה".

רולינג אמרה גם כי העובדה שוולדמורט נולד תחת השפעתו של שיקוי אהבה (שניתן על ידי אימו לאביו) קשורה לחוסר היכולת שלו להבין אהבה; לדבריה זו "דרך סימבולית להראות שהוא הגיע מאיחוד חסר אהבה - אך, הכול היה משתנה אם מרופי הייתה שורדת, מגדלת אותו בעצמה ואוהבת אותו. הכישוף שתחתיו טום רידל הפך לאביו של וולדמורט חשוב כיוון שהוא מראה כפייה, ואין יותר מדי דרכים גרועות מזו להיוולד מאשר כתוצאה של איחוד כזה".

שחצנותו של וולדמורט מובילה בסופו של דבר לנפילתו, בדומה לדמויות אחרות מסוגו. הוא סובל מפחד פתולוגי מפני המוות, ומתייחס אליו כחולשה אנושית מבישה. לפי רולינג הבוגארט שלו הוא הגופה שלו. היא אמרה גם כי ההבדל בין הארי לוולדמורט הוא שהארי מקבל את האפשרות שימות, ובכך הופך לחזק יותר מאויבו המר.

יכולות וכישורים קסומים

לאורך כל הסדרה מדגישה רולינג כי וולדמורט הוא קוסם אופל חזק מאוד, חכם וחסר רחמים. אחת מתכונותיו הידועות היא יכולת גבוהה בביאור ובהלטת הכרה, כך שהוא מסוגל לקרוא מחשבות ולהגן על מוחו מפני חדירה באמצעי קסם. אולם, בספר השביעי הוא מאבד חלק מיכולתו, ומדי פעם מתואר כיצד הארי מצליח לראות את מחשבותיו. כמו כן, לא הצליח לקרוא את מחשבותיו של סוורוס סנייפ, ששימש כסוכן כפול ונאמנותו האמיתית מתגלה רק בסוף הספר השביעי.

וולדמורט היה אחד הקוסמים היחידים המסוגלים לעוף ללא תמיכה כלשהי, ועשה זאת לראשונה במרדף אחרי הארי בתחילת הספר השביעי. כמו כן, הוא היה בעל יכולת לדבר בשפת הנחשים (לחשננית), אותה ירש מאבי אבותיו סלזאר סלית'רין. כאשר וולדמורט ניסה לרצוח את הארי בינקותו הוא הפך אותו בטעות להורקרוקס, ולפיכך העניק לו בטעות את היכולת לדבר גם כן בלחשננית. לאחר השמדת חלק הנשמה של וולדמורט ששכן בהארי, איבד האחרון את היכולת לדבר בשפה זו. רולינג כתבה בספרים כי וולדמורט טען שהוא ניסה ודחף את גבולות הקסם מעבר לכל הניסיונות שנעשו בעבר. בספר הראשון אמר דמבלדור כי הידע של וולדמורט בקסמים רחב בהרבה מזה של כל קוסם חי, וכי אפילו הכשפים המגנים החזקים ביותר שלו לא יספיקו ככל הנראה במקרה שוולדמורט יחזור למלוא כוחותיו. דמבלדור אמר גם שוולדמורט היה ככל הנראה התלמיד המבריק ביותר שאי פעם למד בהוגוורטס. אולם, וולדמורט מודה בפני אוכלי המוות שלו שהוא לא הצליח לחזות את הקסם העתיק שלילי פוטר הטילה על בנה כיוון שאהבה אותו ובכך ביצע שגיאה חמורה.

רולינג כתבה באתר האינטרנט שלה כי שרביטו של וולדמורט עשוי מעץ טקסוס, שהמוהל שלו רעיל ומסמל מוות. לפי רולינג שרביט זה מנוגד לשרביטו של הארי, העשוי מעץ צינית. לדברי רולינג היא החליטה על סוג עץ זה כיוון שלצינית מיוחסת תכונה של הדיפת רשע.

רולינג ביססה לאורך הספרים כי וולדמורט מחובר באופן קסום להארי באמצעות הצלקת בצורת הברק. הוא איבד את גופו הגשמי כשהקללה ההורגת שהטיל על הארי חזרה אליו והותירה אחריה רק צלקת. הצלקת של הארי משמשת בספרים כאמצעי התרעה מפני נוכחותו של וולדמורט: היא כואבת כאשר וולדמורט קרוב להארי או כאשר הוא חש רגשות עזים. לפי רולינג התקיפה של וולדמורט נתנה להארי "כלים שאף קוסם מעולם לא החזיק ברשותו - הצלקת והיכולת שהיא נותנת, החלון הקסום לתודעה של וולדמורט".

מראה חיצוני

בשנים הראשונות לחייו, כפי שנראה בפלשבקים בספר השני ובספר השישי, טום רידל היה אדם יפה תואר. הוא היה גבוה ובעל עור חיוור, שיער שחור חלק, ועיניים כהות. לרידל היה קסם אישי רב שהשפיע כמעט על כל מי שפגש בו, למעט אלבוס דמבלדור. השינוי למראה שלו כפי שמתואר בספר הראשון נבע ככל הנראה מיצירת ההורקרוקסים, שהפכו אותו לפחות אנושי ככל שהמשיך לפצל את הנשמה שלו. דמבלדור שיער כי מראהו של וולדמורט השתנה כתוצאה מתהפוכות קסומות כלשהן, אך בספרים לא ניתן פירוט לכך. בסרטים (למעט הראשון) עיניו של וולדמורט כחולות ולא אדומות.

המראה החיצוני המלא שלו מתואר בפעם הראשונה בסדרה בספר הרביעי: "גבוה ודק כשלד", עם צבע פנים "לבן יותר מגולגולת, עם עיניים רחבות ובוערות בצבע השני, ואף שהיה פחוס כאפו של נחש, בעל חריצים במקום נחיריים...". בהמשך הספר נאמר כי "כפות־ידיו היו כמו עכבישים גדולים ובהירים; אצבעותיו הארוכות ליטפו את חזהו, את זרועותיו, את פניו; העיניים האדומות, בעלות אישונים מחורצים כאישוני חתול, בהקו עוד יותר באפלה".

ההורקרוקסים של הלורד וולדמורט

בהארי פוטר והנסיך חצוי הדם, מסופר כי הלורד וולדמורט שמר חלקים מהנשמה שלו בשישה הורקרוקסים שונים באמצעות קסם עתיק, מה שמזכיר את הליץ'. בהארי פוטר ואוצרות המוות מתגלה שהלורד וולדמורט יצר בטעות הורקרוקס שביעי: הארי פוטר, מה שאומר שבשביל מותו של וולדמורט נדרש גם מותו של הארי, שכן וולדמורט לא יכול למות כל עוד אפילו אחד מההורקרוקסים שלו ממשיך להתקיים. חלק מההורקרוקסים כבר הושמדו בעבר (היומן של טום רידל בספר השני והטבעת בספר השישי), והיתרה מושמדים בספר האחרון. רק לאחר השמדת כל שבעת ההורקרוקסים ניתן להרוג את הלורד וולדמורט. את הפרטים על יצירת ההורקרוקסים סיפרה רולינג בשיחה עם קוראי הסדרה.

הורקרוקס	נוצר עם מותו/ה של	זמן ההיווצרות	מקום הימצאות	נתגלה על ידי	הושמד על ידי	זמן ההשמדה	אופן ההשמדה	מקום ההשמדה
היומן של טום רידל	מירטל המייללת	12 ביוני 1943	אחוזת מאלפוי	ג'יני ויזלי	הארי פוטר	1993	דקירה באמצעות ניב של בסיליסק	חדר הסודות
טבעת של משפחת גונט שבה משובצת אבן האוב (אחד מאוצרות המוות)	טום רידל האב	קיץ 1943	בית משפחת גונט ההרוס	אלבוס דמבלדור	אלבוס דמבלדור	1996-1997	מכה באמצעות חרבו של גודריק גריפינדור	משרד המנהל בהוגוורטס
קמיע של סלזאר סלית'רין	מוגל קבצן	1946	מערה	רגולוס ארקטורוס בלק	רון ויזלי	1997	דקירה באמצעות חרבו של גודריק גריפינדור	יער דין
ספל של הלגה הפלפאף	חפציבה סמית'	1946	הכספת של משפחת לסטריינג' בגרינגוטס	הארי פוטר, רון ויזלי, הרמיוני גריינג'ר וגריפהוק	הרמיוני גריינג'ר	1998	דקירה באמצעות ניב של בסיליסק	חדר הסודות
העטרת של רוונה רייבנקלו	איכר אלבני	בין השנים 1946 ל-1956	חדר הנחיצות	הארי פוטר	וינסנט קראב	1998	נשרף על ידי שלהבת-שדים (קסם להבות מסוכן)	חדר הנחיצות
הארי פוטר	קללת המוות שחזרה אל וולדמורט כשניסה לרצוח את הארי פוטר בהיותו תינוק.	31 באוקטובר 1981	מכתש גודריק	אלבוס דמבלדור	לורד וולדמורט	1998	הושמד על ידי קללת אבדה קדברה	היער האסור
הנחשית נגיני	ברטה ג'ורקינס	יולי 1994	אצל וולדמורט	אלבוס דמבלדור	נוויל לונגבוטום	1998	עריפת הראש באמצעות חרבו של גודריק גריפינדור	לפני דלת הכניסה להוגוורטס

משפחה

עץ המשפחה

אדון פברל

גברת פברל

אדון רוזייר

וינדה רוזייר

פיניאס ניגולס בלק

אורסולה פלינט

איגנוטוס פברל

סלזאר סלית'רין

אנטיוכוס פברל

קדמוס פברל

אדון רוזייר

גברת רוזייר

פולוקס בלק

אירמה קראב

ארתור ויזלי

מולי פרואט

אוון רוזייר

פליקס רוזייר

וולבורגה בלק

אוריון בלק

לילי אוונס

ג'יימס פוטר

ואנדרולו גונט

תומאס רידל

מרי רידל

דרואלה רוזייר

סיגנוס בלק

סיריוס בלק

רגולוס בלק

ג'יני ויזלי

הארי פוטר

מורפין גונט

מרופי גונט

טום רידל

אדון לסטריינג'

גברת לסטריינג'

אברקסס מאלפוי

גברת מאלפוי

ג'יימס סיריוס פוטר

אלבוס סוורוס פוטר

לילי לונה פוטר

טום ואנדרולו רידל

בלטריקס בלק

רודולפוס לסטריינג'

נרקיסה בלק

לוציוס מאלפוי

אנדרומדה בלק

טד טונקס

לאייל לופין

הופ האוול

דלפי רידל

דראקו מאלפוי

אסטוריה גרינגרס

דפני גרינגרס

נימפדורה טונקס

רמוס לופין

רבסטאן לסטריינג'

סקורפיוס מאלפוי

טד לופין

משפחת רידל

משפחת רידל הורכבה תומאס ומארי רידל ומבנם, טום רידל (האב). המשפחה החזיקה בבעלותה מחצית מהעמק שבו שכנה העיירה הנגלטון הקטנה, היכן שתומאס היה התושב הבולט ביותר. המשפחה התגוררה בבית גדול מוקף גנים, והייתה מאוד לא פופולרית בקרב שכניה בגלל התנהגותה היהירה. ככל הנראה טום היה הצאצא היחיד של תומאס ומארי, והיה דומה להוריו מבחינת התנהגותו ורצונו להתרועע במעמד הגבוה המקומי.

רולינג תיארה בספר השישי כיצד מרופי גונט, סקיבית צעירה, ניסתה להתקרב לטום. אחיה הגדול, מורפין, הבחין בחיבתה לטום והטיל עליו קללה. הפרה זו של חוקי הקסם גרמה, ביחד עם מאבקו האלים בחוקר של משרד הקסמים, הוביל לכליאתם באזקבאן של ואנדרולו (אבי המשפחה) ושל מורפין. לאחר כליאתם, מרופי התקרב לטום ונתנה לו שיקוי אהבה. טום פיתח אובססיה למרופי מיד, והשניים ברחו. שלושה חודשים לאחר חתונתם היא נכנסה להריון, והחליטה להפסיק לתת לבעלה את שיקוי האהבה כיוון שהאמינה כי הוא אוהב אותה בזכות עצמה. תוך זמן קצר התברר כי היא טעתה, כיוון שטום נטש אותה ואת בנם המשותף, וחזר להוריו. מרופי מתה זמן קצר לאחר הלידה. התינוק, טום ואנדרולו רידל, לימים הלורד וולדמורט, נולד ב־31 בדצמבר‏ והושאר לגדול בבית יתומים בלונדון.

הקוראים לומדים על גורלה של משפחת רידל בתחילת הספר הרביעי. טום רידל האב והוריו נרצחו על ידי טום ואנדרולו רידל עצמו; אולם, פרנק ברייס (הגנן של המשפחה) הואשם ברצח על ידי רשויות המוגלגים ובעולם הקוסמים מורפין גונט הורשע ברצח.

משפחת גונט

רוב הרקע של משפחת גונט נכתב בספר השישי באמצעות הצגת זיכרונותיו של דמבלדור. משפחת גונט הייתה אחת החזקות והמשפיעות בעולם הקוסמים, והיא כללה את הצאצאים הידועים האחרונים של סלאזר סלית'רין. אולם, במהלך השנים היא התדרדרה למצב של עוני חמור. בדומה לסלאזר סלית'רין גם בני משפחת גונט יכלו לדבר לחשננית, שפת הנחשים.

ואנדרולו גונט היה הצאצא הפטריאכלי האחרון של המשפחה. הוא נדון למאסר קצר של כשישה חודשים באזקבאן בשל תקיפה ביחד עם בנו (שנידון לשלוש שנים) של נציג משרד הקסמים, ובזמן שהיה כלוא סבל מפגיעה משמעותית בבריאותו שבגללה מת זמן קצר לאחר שחרורו. הוא העביר בירושה טבעת עתיקה (שהייתה שייכת לאחים פברל המוזכרים בספר השביעי) לבנו מורפין, שמאוחר יותר מת באזקבאן לאחר שהופלל ברצח משפחת רידל. בסופו של דבר אלבוס דמבלדור חשף את האמת, אך לא הצליח להביא לשחרורו בזמן. כיוון שמורפין היה הזכר האחרון במשפחה היא נכחדה לאחר מותו.

מרופי גונט הייתה בתו של ואנדרולו ואחותו של מורפין. בפעם הראשונה שהארי ראה אותה בזיכרון של דמבלדור הוא חשב כי "אף פעם בחייו לא ראה אדם שמקרין כזאת תבוסה". לאחר שבעלה טום נטש אותה, היא נדדה בסמטאות לונדון, ולבסוף מכרה תמורת סכום זעום את התליון המשפחתי יקר הערך שלה, שבעבר היה שייך לסלאזר סלית'רין. לפני מותה בבית היתומים היא ציוותה לקרוא לבנה על שם אביו טום וכן וואנדרולו על שם אביה.

למשפחת גונט קשר דם עם הארי פוטר דרך האחים פברל.

תגובות וביקורות

מספר אנשים השוו בין וולדמורט לבין פוליטיקאים מסוימים. אלפונסו קוארון, שביים את הסרט השלישי, השווה אותו לנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש וטען כי "לשניהם יש אינטרסים אנוכיים והם מאוד מאוהבים בכוח. כמו כן, חוסר אכפתיות לסביבה. אהבה לתמרון אנשים". ג'וליה טרנר מהמגזין סלייט ציינה כי יש קווי דמיון בין אירועי הספר השישי לבין המלחמה בטרור. היא טענה שוולדמורט נוקט בטרור באמצעות השמדת גשרים, רציחת חפים מפשע, וכפייה על ילדים (כגון דראקו מאלפוי) לרצוח את המבוגרים. רולינג עצמה אמרה בעבר כי וולדמורט דומה במידה מסוימת לאדולף היטלר, וכי יש דמיון מסוים בין המתואר בספרים לבין הנאציזם. היא אף השוותה בין וולדמורט לבין יוסיף סטלין.

הסופר כריסטופר היטצ'נס כתב בניו יורק טיימס ב-12 באוגוסט 2007 כי בספר האחרון של הסדרה וולדמורט "הופך ליותר מעייף מהנבלים של איאן פלמינג".

לפי האתר האמריקני Moviefone וולדמורט הוא הדמות המרושעת ביותר בסרטים, ושמו נכלל ברשימה שבה נמצאים גם חניבעל לקטר (שתיקת הכבשים), דארת' ויידר (מלחמת הכוכבים), וקרואלה דה ויל (על כלבים וגנבים).

בתרבות הפופולרית

דמותו של וולדמורט היוותה השראת לסדרות ולמערכונים רבים. להלן דוגמאות אחדות:

• אתר אינטרנט "Walmart Watch" המבקר את רשת וולמארט, משתמש בפרודיות על הארי פוטר על מנת להשוות את הרשת לוולדמורט, ומכנה אותה "אדון האופל וולדמארט".
• דמותו של וולדמורט משמשת רבות בשיריהן של להקות המבססות את עצמן על מוטיבים מסדרת הספרים.
• בסדרה "משפחת סימפסון", בפרק הבכורה של עונה 13 (Treehouse of Horror XII) דמותו של מונטגומרי ברנז מופיעה בתור "לורד מונטימורט".
• בסדרה "ההרפתקאות של בילי ומנדי" הופיעה דמות פרודית על וולדמורט בשם "לורד מולדיבוט", יריבו של נייג'ל פלאנטר המהווה פרודיה על הארי עצמו. בכל פעם שמישהו בסדרה אומר את שמו של מולדיבוט קורה לו משהו חסר מזל.
• במגזין "טיים" תוארו בעבר ספרים שעלילתם מתרחשת לאחר עלילת הספר השביעי. באחד מהם, "Dark Lord of the Dance" (אדון האופל של הריקוד), וולדמורט והארי משתפים פעולה על הבמות של ברודוויי.
• דמותו של וולדמורט מופיעה בסדרת המערכונים "The Potter Puppet Pals" מאת ניל סיסרגה. במערכון "The Mysterious Ticking Noise" מוצגים סנייפ, הארי, רון, הרמיוני ודמבלדור כשהם נהרגים מפצצה שהונחה על ידי וולדמורט. מערכון זה זכה בפרס "המערכון הקומי הטוב ביותר" לשנת 2007 ביוטיוב, וכעבור שנה דורג במקום ה־17 במספר הצפיות באתר.
• בפרודיה על הסרטים שהופיעה במד מגזין מופיעה דמות בשם "לורד דראקרמורט", המתייחסת לאחד מהקריקטוריסטים לשעבר, מורט דראקר.
• בתוכנית המערכונים הבריטית "The Big Impression" הוצג מערכות בשם "Louis Potter and the Philosopher's Scone" (לואיס פוטר וביסקוויט החכמים), שבו שולבה דמותו של וולדמורט בחיקוי של הכדורגלן גארי ליניקר.
• בסדרת המערכונים Harry Bladder (הארי בלאדר) של התוכנית All That הופך אחד מהחצ'קונים של המנהל פימפל לראשו של "לורד מולדישורטס".
• במחזמר הפרודי מחזמר מאוד פוטרי וולדמורט מגולם על ידי ג'ו ווקר. הוא דמות טובה-רעה שרק מנסה להיות שמחה. במהלך תקופתו על הראש של קווירל הם מתחברים רבות, הופכים לחברים טובים ולכן כשתוכניתו המקורית של וולדמורט נחשפת לקווירל, להרוג את הארי פוטר וסדריק דיגורי ולהפליל אותו בפשע, החברות מתפרקת ובעקבות הרצון שלו לחזור לקווירל, גם הזוגיות שלו עם בלטריקס מתפרקת. בסוף המחזמר, וולדמורט מת, חוזר לחיים ומתאחד עם קווירל, ובסוף הם גם מתחתנים.
• ביוטיוב ישנה סדרה מצוירת בשם "villain's pub" של הערוץ "how it should have ended" המהווה פרודיה לסדרה "חופשי על הבר". לצידו של וולדמורט ישנם לוקי והג'וקר מהסרט "האביר האפל" בתור לקוחות, הברמן הוא פלפטין והשרת הוא תאנוס.
• בסדרה גור ואוח, גור ואוח מאתגרים את וולדרמורט להפוך לכפכף כדי לשלוח אותו כמתנה לטלי הוד שאוהבת את סדרת הספרים הארי פוטר.

ראו גם

• אוכלי מוות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לורד וולדמורט בוויקישיתוף

• בוויקי הארי פוטר
• מידע בלקסיקון הארי פוטר