וידאר
וידאר (Víðarr) הוא אל נקמן במיתולוגיה הנורדית ואחד מהאסיר. וידאר הוא בנו של אודין והענקית גריד, ומנובא שברגנארוק הוא ינקום בפנריר על מות אביו, ושישרוד זאת. וידאר מכונה "האל השקט". לווידאר עדויות באדה הפואטית, שליקטה במאה ה-13 מקורות יותר מוקדמים, באדה הפרוזאית, שנכתבה במאה ה-13 על ידי סנורי סטורלוסון, והוא מתואר בצלב גוספורת מהמאה ה-10 (הצלב משלב סמלים מהמיתולוגיה הנורדית ומהנצרות) ביחד עם פנריר.
 | |
| תיאור של וידאר דוקר את פנריר כאשר הוא מפריד בין לסתותיו, וויליאם גרשום קולינגווד, 1908 | |
| אב |
אודין  |
|---|---|
| אם |
גריד |
| אחים |
תור, הוד'ר, הרמולד, בלדר, מיילי, בראגי, ואלי |
  | |
עדויות
עריכה
אדה פואטית
עריכהבאדה הפואטית וידאר מוזכר בחזון הנביאה (Völuspá), בבלדה של ואפת'רודניר (Vafþrúðnismál), בבלדה של גרימניר (Grímnismál), ובהתנצחות של לוקי (Lokasenna).
בבתים ה-54 וה-55 של חזון הנביאה, רואה מספרת לאודין שבנו וידאר ינקום בפנריר על מותו ברגנארוק על ידי זה שהוא ידקור את פנריר בלבו.
אָז יָבוֹא וִידַר / בְּנוֹ שֶׁל וַלְפָטֶר,
הַגִּבּוֹר הֶעָצוּם / לְהִלָּחֵם בַּזְּאֵב:
יִתְקַע הַלַּהַב / בְּלֵב בֶּן-הָעֲנָק,
בְּעַד גְּרוֹנוֹ, / וְיִנְקוֹם אֶת אָבִיו.[1]
בבתים ה-51 וה-53 של הבלדה של ואפת'רונדיר, הענק ואפת'רונדיר מבשר שווידאר ואחיו ואלי שניהם יחיו ב"מקדשי האלים" לאחר שלהבת סורט נכבתה ושוידאר ינקום בפנריר על מות אביו בכך שישבר את מלתעותיו הקרות בקרב.
בבית ה-17 של הבלדה של גרימניר, כאשר אודין מתאר את מגורי האלים, הוא מתאר את מקום מושבו של וידאר:
בתחילת ההתנצחות של לוקי, לוקי נוזף באלים על כך שלא קיבלו את פניו בסעודה באולמו של אגיר כפי שהוא חשב שהיה מתאים. בבית העשירי, אודין אומר לווידאר לעמוד ולמזוג משקה לאורח הווכחני. וידאר עושה כמצווה עליו, אך לפני כן מכריז:
לוקי מרים כוסית לכבוד היושבים בסעודה ולאחר כך מתחיל במלחמת הדברים שלו.
אדה פרוזאית
עריכה
באדה הפרוזאית, וידאר מוזכר בספרים "ההטעיה של גילבי" (Gylfaginning) ו"שפת השירה" (Skáldskaparmál).
בהטעיה של גילבי, וידאר מוזכר בפרקים 29, 51, ו-53. בפרק ה-29, וידאר מוצג על ידי הדמות המומלכת האר ("גבוה") כ"אל השקט" ולו נעל עבה. האר מוסיף שהוא חזק כמעט כאל ת'ור, ושהאלים מבקשים את עזרתו בעת צרה.
בפרק ה-51, האר מנבא שברגנארוק הזאב פנריר יטרוף את אודין, ווידאר ינקום בו על כך בכך שידרוך על הלסת התחתונה שלו ברגל אחת, יתפוס את הלסת העליונה שלו ביד אחד מה שיקרע את פיו לשניים, מה שיהרוג אותו. מתואר גם שהנעל העבה של וידאר מורכבת מחתיכות עור שאנשים חתכו מהנעליים שלהם עצמם בבוהן ובעקב, חתיכות שנאספו על ידי האלים בכל הזמנים. לכן, כל מי שרוצה לסייע לאלים ראוי שישליך את החתיכות הללו.
בפרק ה-54, לאחר רגנארוק והלידה מחדש של העולם, מסופר שווידאר ואחיו ואלי ישרדו גם את העצמה של הים עד הצפת העולם ואת השריפה ההרסנית של סורט ושלא יגרם להם נזק. עוד מסופר כי שניהם יחיו בלדאבול (Iðavöllr), "איפה שהעיר אסגארד פעם הייתה".
לפי "שפת השירה", וידאר היה אחד משנים עשר האלים הזכרים שישבו על כסם במשתה שנערך לכבוד היוטון אגיר שערך ביקור. מאוחר יותר, סנורי עצמו קוטע דיאלוג בין האל הסקאלדי בראגי ואגיר וטוען, בצורה אוהמריסטית, כי וידאר הוא מקביל היסטורי לאיניאס הטרויאני ששרד את מלחמת טרויה והגיע ל"הישגים משמעותיים".[ג]
מאוחר יותר בספר שמות מתארים רבים ניתנים לווידאר, הכוללים "שקט כ...", "בעל נעל הברזל", "אויבו מחסלו של פנריר" "נקמת האלים כ...", "בן אודין", ו-"אח האסיר". כאשר מסופר על ביקור האל ת'ור להיכל היוטון גאירוד, גריד (Gríðr) מתוארת כאמו של "וידאר השקט" אשר עוזר לת'ור במסעו. בפרק ה-33 לאחר שווידאר שב מאסגארד ומהסעידה עם האלים, אגיר מזמין את האלים לבוא להיכלו לשלושה (מספר טיפולוגי במיתולוגיה הנורדית) חודשים. 14 אלים מגיעים לאגיר בשביל הסעודה, כולל וידאר. בפרק 74, שמו של וידאר מופיע פעמיים ברשימה של אסיר.
צלב גוספורת'
עריכה
בצלב גוספורת' האנגלו-סקסוני מאמצע המאה ה-11 שממוקם בקאמבריה שבאנגליה, וידאר מתאר אירועים מיום הדין הנוצרי בשילוב רגנארוק הפגאני. מהתיאורים שעל הצלב אדם עם חנית שניצב מול ראש עצום, כאשר אחד מרגליו עוברת באמצע הלשון המפוצלת של הראש ודורכת על הלסת התחתונה שלו. ידו השנייה של האדם אוחזת בלסת העליונה של היצור. לרוב דבר זה מפורש כווידאר נלחם בפנריר, וכמטאפורה לניצחונו של ישו על השטן.
קישורים חיצוניים
עריכה
- תרגום לאנגלית של ההטעיה של גילבי ושפת השירה מן האדה הפרוזאית באתר ויקיטקסט באנגלית
- תרגום לאנגלית של האדה הפואטית
- וידאר, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
ביאורים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 מתרגומו של שאול טשרניחובסקי.