זקסנהאוזן
מחנה הריכוז זקסנהאוזן (בגרמנית: KZ Sachsenhausen) היה מחנה הריכוז הראשי לאזור ברלין בתקופת המשטר הנאצי. הוא הוקם ברובע זקסנהאוזן של העיר אורניינבורג, פרבר צפוני של ברלין, כאחד משלושה מחנות ריכוז שהוקמו באותה עת בגרמניה למתנגדי המשטר הנאצי (לצד דכאו ובוכנוואלד). המחנה פעל כמחנה ריכוז נאצי בין השנים 1936–1945, ועל פי הערכות הומתו במחנה קרוב למאה אלף איש מתוך כמאתיים אלף אסירים שנכלאו בו.
 | |
| אסירי המחנה במסדר ספירה, 1936 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה | גרמניה |
| מחוז |
אורניינבורג  |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | 12 ביולי 1936 |
| תאריך שחרור | 2 במאי 1945 |
| אוכלוסייה | |
| צבא משחרר | הצבא האדום |
| מספר אסירים בשיא | 200,000 |
| השתייכות האסירים | יהודים, גרמנים מתנגדי המשטר והומוסקסואלים, פולנים, שבויי מלחמה רוסים |
| נתונים | |
| מספר הנספים | כ-100,000 |
| מספר תאי גזים | לפחות 1 |
| קואורדינטות | 52°45′58″N 13°15′45″E / 52.7662°N 13.2624°E |
|
www | |
  | |
לאחר המלחמה שימש זקסנהאוזן במשך שנים אחדות כמחנה מעצר סובייטי.
הקמת המחנה ושנים ראשונות: 1936–1939
עריכה
ערך מורחב – מחנה הריכוז אורניינבורג
במרץ 1933, שבועות אחדים לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, הוקם מחנה ריכוז מאולתר בעיר אורניינבורג, לאחר שכוחות אס אה השתלטו על מפעל נטוש בעיר והשתמשו בו לכליאת מתנגדים פוליטיים. מחנה זה מילא תפקיד חשוב בתקופה הראשונה של התבססות המשטר הנאצי בברלין באמצעים של טרור, רדיפת האופוזיציה והעלמתה. מתנגדים פוליטיים שהצליחו להימלט מגרמניה לגלות הפיצו ידיעות על הזוועות המתחוללות במחנה אורניינבורג, ומכונת התעמולה הנאצית גויסה להזמתם.
לאחר חיסולו המעשי של האס אה בליל הסכינים הארוכות עבר מחנה אורניינבורג לידי האס אס, שהחליט על סגירתו ב-13 ביולי 1934. כעבור שנתיים, ב-1936, הקים האס אס תחתיו מחנה חדש, מודרני, מתוכנן בקפידה, שמוקם ברובע זקסנהאוזן שבפאתי העיר ולא במרכזה, ונודע בשם "מחנה ריכוז זקסנהאוזן" (KZ Sachsenhausen). העיר אורניינבורג עצמה נודעה כ"עיר האס אס", בה התגוררו רבים מבכירי הארגון עם משפחותיהם, ובה מוקמו חלק ממתקניהם ומטותיהם, בצד מחנה זקסנהאוזן.
זקסנהאוזן היה המחנה הראשון להיבנות לאחר הכפפת כוחות המשטרה של הרייך לפיקודו של היינריך הימלר. המחנה תוכנן בידי אדריכלי האס אס כ"מחנה ריכוז אידיאלי", כך שמבנהו יבטא את השקפת העולם האידאולוגית של האס אס, ובמקביל יכפיף את אסיריו אל עוצמתו הבלתי ניתנת לערעור של האס אס. הימלר הגדיר את המחנה "אבטיפוס של מחנה ריכוז מודרני, עדכני, אידיאלי וניתן להרחבה". לזקסנהאוזן היה מעמד מיוחד ומוביל בין מחנות הריכוז הנאציים, שנבע מבכורתו ומקרבתו לבירת הרייך, עובדה שהועצמה כאשר הוחלט ב-1938 למקם בצידו את מנהלת הפיקוח של כלל מחנות הריכוז ברחבי הרייך.
מחנה זקסנהאוזן נפתח רשמית ב-12 ביולי 1936, עם העברתה של קבוצה בת 50 אסירים ממחנה אסטרווגן לבניית המחנה. המחנה נבנה בצורת משולש שווה-שוקיים, כאשר מבניו מקובצים באופן סימטרי סביב ציר התיכון של המשולש. מבנה מנהלת המחנה ממוקם בבסיס המשולש, כאשר בחזיתו מגרש מסדרים בצורת חצי-עיגול. סביב מגרש המסדרים נבנו בחצי גורן ביתני האסירים, ובהמשך ציר התיכון לקראת קודקוד המשולש מוקמו מגורי האס אס. שער המחנה, בבסיס המשולש וכחלק ממתחם ההנהלה, נשא את הכיתוב המפורסם "העבודה משחררת" (Arbeit Macht Frei).
בתקופת פעילותו הראשונה של מחנה זקסנהאוזן נכלאו בו בעיקר אסירים פוליטיים. לאחר פוגרום ליל הבדולח בליל ה-9 בנובמבר 1938, נכלאו בזקסנהאוזן כ-6,000 יהודים מתוך 30,000 יהודי גרמניה שנעצרו על פי הוראתו של ראש האס אס, היינריך הימלר. גם מחנות דכאו ובוכנוואלד אוכלסו באסירי מבצע זה. מרביתם של אסירים אלה שוחררו מקץ שבועות אחדים, לאחר שחויבו לשלם קנס גבוה לשלטונות הרייך ולחתום על התחייבות לעזוב את גרמניה.
במלחמת העולם השנייה
עריכה
מיד לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939 עצרה המשטרה הגרמנית 900 מיהודי ברלין, שנכלאו בזקסנהאוזן. כמו כן נכלאו בזקסנהאוזן יהודים חסרי אזרחות גרמנית שברחו ממזרח אירופה ("אוסט יודן").
עם כיבוש פולין הגיעו כעצירים לזקסנהאוזן חלק מאלפי פולנים מבין האליטות – אישי ממשל, אינטלקטואלים, כמרים, מורים וכדומה – שנעצרו בידי הגרמנים כדי לנטרל כל מנהיגות פולנית. התנאים במחנה הורעו עם התגברות הצפיפות, ובהיעדר תנאים סניטריים ראויים ומנות מזון מספיקות נפטרו רבים מהאסירים מרעב, מחלות ותשישות.
מאפריל עד יוני 1941 ערך רופא האס אס ד"ר פרידריך מנקה סלקציה בין אסירי המחנה, כשהוא ממיין למוות אסירים תשושים וחולים במסגרת מבצע להרחבת תוכנית T4 - אותנסיה והחלתה על אסירי מחנות שהיו חלשים מכדי לעבוד. האסירים הממוינים למוות הועברו לזוננשטיין, מרכז שבו נכים פיזית ונפשית הומתו באופן שיטתי בגז בידי רופאי אס אס.
במהלך המחצית השנייה של 1941 נכלאו בזקסנהאוזן כ-18,000 שבויי מלחמה סובייטים. כ-13,000 מהם הוצאו להורג במחנה.
בסוף מאי 1942 הומתו כ-96 יהודים בירי.
במרץ 1943 הוקם במחנה תא גזים מוסווה כחדר מקלחת, אשר שימש בעיקר להמתת שבויי מלחמה סובייטים.
לאורך כל התקופה המשיכו להישלח למחנה יהודים, קומוניסטים, הומוסקסואלים, צוענים ומתנגדי משטר מכל רחבי הרייך. כן נכלאו במקום, בתקופות מסוימות, כמה מהמנהיגים הפוליטיים של מדינות אירופה הכבושות. באוגוסט 1944 נשלחו למחנה 3,500 פולנים ממגורשי ורשה, במהלך הניסיונות לדיכוי מרד ורשה.
בתחילת 1945 מנתה אוכלוסיית המחנה כ-65,000 אסירים, מתוכם כ-13,000 נשים. המחנה גדל והתרחב עד שכלל למעלה מ-60 מחנות משנה, שסיפקו כוח עבודה למפעלי תעשיית החימוש הגרמנית בסביבות ברלין – תעשייה שנשענה על עבודת כפייה. מגפת טיפוס שהשתוללה במחנה, כבמחנות ריכוז אחרים, הפילה חללים רבים.
עם התקדמות בעלות הברית לכיוון ברלין החלו שומרי האס אס בפינוי כפוי של אסירי המחנה. 30,000 אסירים הוצעדו במצעד מוות לכיוון צפון-מזרח, כשרבים מהם מתים בדרך מתשישות ורעב או נורים בידי אנשי האס אס.
ב-2 במאי 1945 שחרר הצבא האדום את שארית הפליטה של צועדי מצעד המוות, ליד העיר שוורין בגרמניה. מחנה זקסנהאוזן עצמו שוחרר בידי הכוחות הסובייטיים ב-22 באפריל 1945. במקום נמצאו בזמן השחרור רק כ-3,000 אסירים תשושים, חולים ומזי רעב.
על פי רישומי הגרמנים היו בזקסנהאוזן בסך הכול 140,000 אסירים רשומים, מהם 30,000 נפטרו במהלך שהותם במחנה. נתונים אלה אינם כוללים עוד עשרות אלפי עצירים שלא נרשמו, ובכלל זה למעלה מ-18,000 שבויי מלחמה סובייטים שמרביתם הומתו במחנה זמן קצר לאחר הגעתם. מקורות אחדים אומדים את מספר הנספים במחנה בכ-100,000.
מבצע ברנהרד
עריכהבזקסנהאוזן הפעיל האס אס את מבצע ברנהרד (בגרמנית: Aktion Bernhard). היה זה מבצע שיזמו הנאצים בימי מלחמת העולם השנייה לשם ערעור כלכלת בריטניה על ידי הצפת בריטניה בשטרות כסף מזויפים בסכום כולל של מיליוני לירות שטרלינג.
תוכנית המבצע הייתה פרי יוזמת האס אס, וקיבלה את אישורו של היינריך הימלר. ביצוע המבצע הוטל על מיור האס אס ברנהרד קריגר, והמבצע נשא את שמו.
שטרי הכסף המזויפים הודפסו בזקסנהאוזן. קריגר הרכיב צוות של 142 אנשים, חלקם מבין אסירי המחנה, שהיה להם ידע וניסיון בדפוס, ובאמצעותם זייף לירות שטרלינג. אנשי הצוות זכו ליחס מאוד מועדף משאר האסירים שכלל: מזון רב, טיפול רפואי, ומגורים נאים. המבצע היה כל כך סודי שאפילו השומרים ששמרו סביב המבנים שבו התבצע המבצע, לא ידעו על מה הם שומרים.
עד לסיום המלחמה הצליחו הנאצים לזייף קרוב לתשעה מיליון שטרי כסף בריטי בסכום שהתקרב ל-135 מיליון לירות שטרלינג. השטרות זויפו בצורה כמעט מושלמת שהקשתה להבחין בינם לבין שטרות בריטיים מקוריים.
הנאצים התכוונו לפזר את השטרות מעל האי הבריטי, מתוך אמונה כי פרט לכמה אנשים ישרים, רוב מוצאי השטרות ישמרו אותם לעצמם וישתמשו בהם. כוונה זו לא התממשה מאחר שעם התהפכות גלגל המלחמה בשנת 1943 נזקקו הנאצים לשטרות המזויפים למטרות חיוניות יותר, כייבוא חומרי גלם אסטרטגיים ותשלום לסוכני הביון הנאצי, כדוגמת ציצרו, המרגל שהמציא לנאצים מסמכים בעלי חשיבות אסטרטגית עליונה שצולמו מכספתו של השגריר הבריטי בטורקיה יו נצ'בול-האג'יסן. יש סברה כי חלק משטרות אלה גם מימנו את מבצע החילוץ של הרודן המודח בניטו מוסוליני בספטמבר 1943 ממקום מאסרו בפסגת הר מהרי האפנינים.
כשכוחות בעלות הברית התקרבו למחנה זקסנהאוזן, הועבר צוות הזייפנים למחנה הריכוז מטהאוזן באוסטריה. לקראת התבוסה הסופית במאי 1945, תכננו הנאצים לרצוח את אנשי הצוות באבנזה (Ebensee), תת-מחנה של מטהאוזן. אך כאשר כוחות צבא ארצות הברית התקרבו למקום, נסו השומרים, וכל אנשי הצוות התפזרו בין 16,000 האסירים באבנזה, וחייהם ניצלו. האנשים שוחררו ב-5 במאי על ידי הצבא האמריקאי.
במחנה זקסנהאוזן שירת רודולף פרנץ הס, קודם למינויו כמפקד מחנה ההשמדה אושוויץ, וזיכרונותיו של הס מוסרים מידע רב על שיטות פעולתו של המחנה. מקור מידע חשוב נוסף הוא עדויותיהם של העדים והנאשמים במשפט ברלין.
ההתקוממות
עריכהב-23 באוקטובר 1942 הורה ראש האס אס היינריך הימלר על גירושם לאושוויץ של כל היהודים הנמצאים במחנות ריכוז הממוקמים בגבולות 'הרייך הישן'. הדבר הוביל לאקט התנגדות בזקסנהאוזן, כאשר נוכח מוות מיידי צפוי, שמונה-עשר צעירים יהודים התמרדו במסדר, רצו לעבר אזור המפקדה ונאבקו באנשי האס אס. משום מה לא הורה מפקד המחנה על הוצאתם המיידית להורג וב-23 באוקטובר 1942 יצאה שיירה מזקסנהאוזן לאושוויץ עם 454 אסירים יהודים, בהם 18 המורדים[1].
אסירים מפורסמים בזקסנהאוזן
עריכה- פול ריינו, ראש ממשלת צרפת
- ז'ורז' מנדל, שר הפנים של צרפת
- הרשל גרינשפן, שהתנקשותו בדיפלומט גרמני בפריז היוותה עילה לליל הבדולח
- מרטין נימלר, כומר פרוטסטנטי ממתנגדי המשטר הנאצי
- מרטין לותר (Martin Luther), תת-מזכיר מדינה במשרד החוץ הגרמני בתקופת הרייך השלישי, ממשתתפי ועידת ואנזה
- קורט שושניג, קנצלר אוסטריה טרם האנשלוס
- גאורג אלזר, מתנגד לנאציזם שניסה להתנקש בחיי היטלר
- ג'ק צ'רצ'יל, גיבור מלחמה בריטי אשר הצליח להימלט מהמחנה
- סטפן רובצקי, מפקד מחתרת פולני
- יאקוב ג'וגאשווילי, בנו של סטלין
- פרץ גולדשטיין, מצנחני היישוב אשר הוצנח ביוגוסלביה, נכנס להונגריה, והסגיר עצמו לגרמנים[2].
- אימרה קינסקי היה צלם יהודי-הונגרי. הוא היה אדם משכיל מאוד ורב-גוני ומלבד העיסוק שלו בצילום גם עבודתו הפילוסופית, המדעית, הספרותית והחינוכית משמעותית.
לאחר המלחמה
עריכהועדת חקירה סובייטית ביקרה במחנה לאחר המלחמה, במטרה לאסוף ראיות לפשעי הנאצים שבוצעו במקום. בעקבות עבודת הוועדה הועמדו לדין 16 אנשי אס אס מבין שומרי המחנה בפני בית דין צבאי סובייטי בברלין בסוף 1947. 14 מתוכם נידונו למאסר עולם עם עבודת פרך, ושניים נוספים ל-15 שנות מאסר. הם נשלחו לרצות את עונשם בעבודה במכרות הפחם של הים הצפוני. שישה מתוכם מתו בתוך חמשת החודשים הראשונים לריצוי עונשם. הנותרים שוחררו ב-1956 ונשלחו לגרמניה המזרחית, שם הועמדו למשפט מחדש וחלקם נידונו לתקופות מאסר נוספות.
מחנה מעצר סובייטי
עריכה
החל מאוגוסט 1945 שימש המקום כמחנה מעצר סובייטי, שהיה לגדול מבין המחנות הסובייטיים בשטחי הכיבוש שלהם. המחנה נקרא "מחנה מיוחד מס' 1" ונכלאו בו גרמנים נאצים, פעילים אנטי-קומוניסטים ומשתפי פעולה סובייטים עם המשטר הנאצי. ב-1950 פינו הסובייטים את המחנה ופירקו את מרבית מתקניו. על פני 5 שנות פעילותו כמחנה סובייטי נכלאו בו כ-60,000 אסירים, ומעריכים שלפחות 12,000 מהם מצאו בו את מותם כתוצאה מרעב וממחלות. אף שהשאלה אם הסובייטים פגעו פיזית באסירים במטרה להביא למותם בצורה שיטתית שנויה במחלוקת, חוקרים מערביים קובעים בוודאות כי נערכו במחנה הוצאות להורג והלקאות[3].
אתר הנצחה
עריכהמאז 1961 משמש המקום אתר הנצחה. פיתוחו הראשוני כאתר הנצחה כלל את הריסת מרבית מבניו ומתקניו והקמת אנדרטאות, שהנציחו בהבלטה יתרה את המתנגדים הפוליטיים למשטר הנאצי על פני קורבנות אחרים של המחנה, ברוח המשטר המזרח-גרמני. לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי ואיחוד גרמניה הוקמה קרן ציבורית המפעילה את האתר ואחראית על תצוגות ההנצחה שבו.
בתחילת המאה ה-21, פועלים באתר מוזיאונים אחדים, אחד מהם מנציח את שנותיו של המתקן כמחנה סובייטי. כמה ממבני המחנה שוקמו או שוחזרו, ביניהם מבנה הכניסה, מגדלי שמירה, תנורי הקרמטוריום וביתני כליאה.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של זקסנהאוזן- אתר הנצחה ומוזיאון זקסנהאוזן (באנגלית)
- מידע על מחנה זקסנהאוזן (באנגלית)
- זקסנהאוזן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ מאוזכר בקצרה בדף Sachsenhausen Concentration Camp Timeline באתר World War II Database. ראו גם רישום בדף השיחה.
- ^ תהילה עופר, צנחני הישוב היהודי: פרץ גולדשטיין, באתר www.202.org.il, 2004
הצנחנים, באתר "דעת" - ^ ראו: פרדריק טיילור, חומת ברלין. מאנגלית: עדי גינצבורג-הירש, תל אביב: מטר, 2006. עמ' 65.