חוזה טריאנון

חוזה טריאנוןאנגלית: Treaty of Trianon, בצרפתית: Traité de Trianon, בהונגרית: Trianoni békeszerződés, לפעמים כונה "תכתיב השלום בטריאנון" – Trianoni békediktátum, באיטלקית: Trattato del Trianon, ברומנית: Tratatul de la Trianon, בצ'כית: Trianonská mírová smlouva) בסרבו-קרואטית: Ugovor iz Trianona) היה חוזה אשר הסדיר את מעמדה ושטחה של הונגריה אשר הייתה חלק מן האימפריה האוסטרו הונגרית לאחר מלחמת העולם הראשונה. חוזה זה נחתם ב-4 ביוני 1920, בארמון הטריאנון הגדול שבגנים של ארמון ורסאי, בסמוך לפריז.

חוזה טריאנון
מקום יצירה הטריאנון הגדול עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך יצירה 4 ביוני 1920 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות צרפתית, אנגלית, איטלקית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מפה המציגה את תוצאות חוזה טריאנון: בירוק בהיר שטחה של הונגריה לאחר האמנה, בירוק כהה שטחה המקורי לפי חלוקה למדינות אליהן הועבר.

היסטוריה

עריכה

ועידת השלום בפריז ב-1919 שהביאה לחתימת הסכם ורסאי, לא הביאה לחתימת הסכם עם הונגריה בשל האירועים הפנימיים בהונגריה – ממשלתו הכושלת של הרוזן מיהאי קארואי, ולאחר מכן השלטון הקומוניסטי בראשות בלה קון, אשר הביא למלחמת אזרחים. על אף שנחתמו הסכמים עם שאר המעצמות המנוצחות – גרמניה, אוסטריה, בולגריה (למעט טורקיה, אשר חתמה על הסכם סוור רק כעבור חודשים מספר, שכן בנוגע לשטחי הקיסרות המתפוררת נחתמו הסכמים שונים הסותרים זה את זה), הרי שהיה על ההונגרים להמתין להסדרת עניינם עד ליוני 1920.

הצדדים העיקריים לחוזה שנחתם, היו המעצמות המנצחות (ארצות הברית, בריטניה, צרפת ואיטליה), בנות בריתן (ממלכת רומניה, יוגוסלביה (שאז נקראה "ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים") וצ'כוסלובקיה) מצד אחד וממלכת הונגריה מן הצד השני. לרומנים, לעמים היוגוסלבים ולרפובליקה הצ'כו-סלובקית היו דרישות טריטוריאליות מרחיקות לכת מן ההונגרים, ששלטו עד אז על עמים רבים.

גבולותיה של הונגריה

עריכה

בהשוואה לממלכה ההונגרית שתחת שלטון בית הבסבורג, הונגריה שלאחר חוזה טראנון הצטמצמה ב-2/3 הן בשטחה והן באוכלוסייתה. הונגריה הפסידה את השטחים הבאים:

על פי הוראות החוזה איבדה הונגריה את המוצא לים, אשר היה בשליטתה באזור קרואטיה משנת 1102. כן איבדה את בוסניה שבה שלטה משנת 1878.

תוצאות ההסכם

עריכה

מטרתה העיקרית של מדיניות החוץ ההונגרית בשנים שבין מלחמות העולם, ואף במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה השבת השטחים האבודים לגבולותיה. בריתו של מיקלוש הורטי, העוצר ההונגרי, עם אדולף היטלר, הצליחה להביא להשבת חלק מן השטחים, אך לאחר המלחמה, בהסכם פריז משנת 1947 שבו גבולותיה של הונגריה לקווים שסומנו בחוזה טריאנון.

בשנת 1910 הייתה האוכלוסייה המדיארית (הונגרית אתנית) בהונגריה כ-45% מאוכלוסייתה. השטחים שנקרעו מהונגריה בטריאנון היו מיושבים ברובם בבני עמים אחרים, אך גם במדיארים רבים, וכך נוצרה במדינות החדשות, וברומניה, "בעיית מיעוט מדיארי", אשר מבחינתו טרם באה אל פתרונה.

מבחינה כלכלית איבדה הונגריה 61.4% מהשטחים החקלאיים, 88% מן העצים הראויים לעיבוד, 62.2% ממסילות הרכבת, 64.5% מהדרכים הסלולות, 83.1% מתוצרת הברזל שלה, 55.7% ממפעליה התעשייתיים, ו-67% ממוסדותיה הפיננסיים.

התנאים הצבאיים שהושתו על הונגריה היו דומים לאלו שהוטלו על גרמניה בחוזה ורסאי. הצבא ההונגרי הוגבל ל-35,000 חיילים, ונאסר גיוס החובה. כן הוטל התנאי כי לא תיסלל בהונגריה מסילת ברזל בעלת יותר מפס אחד. הונגריה ויתרה על כל הטריטוריות בעולם שהיו שייכות למונרכיה האוסטרו-הונגרית.

זיכרון והנצחה

עריכה

אובדן השטחים בעקבות חוזה טריאנון נחשב בהונגריה להשפלה לאומית צורבת שהפכה לטראומה קולקטיבית שגרם לתופעה הנקראת "תסמונת טריאנון". בשנים שבין מלחמת העולם, המשטר הלאומני של האדמירל מיקלוש הורטי טיפח תרבות הנצחה של אירדנטה והדרישה ההונגרית להשבת שטחים זכתה לתמיכה מצד איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית בשני הסדרי הבוררות של וינה (1938, 1940). לאחר תבוסת הונגריה לצד מדינות הציר במלחמת העולם השנייה, הונגריה אולצה להחזיר את השטחים שקיבלה בחסות הנאצים והנצחת האבל על חוזה טריאנון נאסרה לתקופה ארוכה בידי השלטונות הקומוניסטים. בשנים האחרונות של השלטון הקומוניסטי ועוד יותר מאז נפילת הקומוניזם זיכרון טריאנון חזר לעמוד על סדר היום הציבורי ותחת ממשלתו השנייה של ויקטור אורבן, הוכרז על יום זיכרון לאומי, שמצוין מדי שנה ב-4 ביוני בטקסי הנצחה ברחבי הונגריה.[1]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא חוזה טריאנון בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה


  NODES