חניך
חניך הוא אחד הפרטים בתוך מסגרת בלתי פורמלית חינוכית כמו תנועת נוער, ארגון נוער או מרכז קהילתי. הוא משתייך לקבוצה אותה מוביל המדריך שאחראי על כל פעילות הקבוצה וכחלק מזה על השתתפותו של החניך ומעורבותו בה. לרוב, החניך צעיר ממדריכו במספר שנים.
תפקידי החניך הנמצא בתוך הקבוצה מגוונים. מצד אחד מצופה ממנו ללמוד תכנים אותם מעביר לו המדריך, אך מנגד מצופה ממנו לגלות מעורבות ויוזמה בפעילות ככלל ובדינמיקה החברתית בפרט. החניך רוכש ידע, מיומנויות, תכונות וערכים, לרוב דרך התנסות וחוויה ומתוך עולמו.
בסופו של דבר, לאחר שהחניך עבר תהליך שבו הטמיעו בו את ערכי התנועה, את עקרונות ההדרכה ודרך הארץ – הוא הופך לבוגר. כאשר הוא אינו חניך יותר, לאחר שעבר הכשרות נוספות – מטרתו היא ליישם את האנקדוטות החשובות שפיתחו בו בשנותיו המוקדמות בחניכים צעירים משלו, ותפקידו להיות מנהיגם וראש קבוצתם – להוביל אותם עד אשר הם יהיו מדריכים בעצמם.
להבדיל, ניתן למצוא שימוש במושג זה גם בחינוך הפורמלי במוסדות בהם מתקיימת חניכה לתלמידים במסגרת עבודה פרטנית.
היסטוריה
עריכהתנועות הנוער וארגוני הנוער החלו לקום בתחילת המאה העשרים וגייסו אליהם ילדים מגיל 10–11 ועד לגיל 18. בתנועות הנוער היהודיות הציוניות למשל, כאשר סיים החניך את לימודיו, בגיל 17–18, הוא היה זכאי לעבור הכשרה ולהתנסות בחיי שיתוף חקלאיים כהכנה לחיים בארץ ישראל. צעירים אלו נבחרו בקפידה על סמך פעילותם בתנועה. לרבים מהם הייתה זו הדרך היחידה להשגת אשרת עלייה לארץ ישראל, בשל חוסר יכולת כלכלית.[1]
כיום, ישנו מגוון רחב של תנועות נוער בכל רחבי העולם. בישראל ישנן תנועות הנוער הפופולריות הצופים, הנוער העובד והלומד, ותנועת כנפיים של קרמבו. בנוסף, ישנן עוד מספר רב של תנועות שמזמינות אליהן בני נוער, על מנת להשתתף בפעילויות ולהתעשר בערכים ומוסר.
גיוס חניכים
עריכהגיוס הוא מגוון פעילויות שמטרתן למשוך חניכים נוספים למסגרת הפעילות על מנת להגדיל את הקבוצה בפרט והארגון כולו ככלל. הגיוס כולל את שיווק הקבוצה המגייסת ולרוב פעילות או סדרת פעילויות שמטרתן למשוך את המתעניינים ולגרום להם עניין בהצטרפות לקבוצה. לעיתים מתייחסים אל כלל התהליך של יצירת הזדהות עם הקבוצה כחלק מהגיוס.
לרוב מתבצע גיוס החניכים בתחילת שנת הפעילות וכלפי שכבת הגיל שעתידה להצטרף לארגון המגייס. עם זאת, לעיתים נערך גיוס גם לשכבות בוגרות יותר על מנת לחזק קבוצות קיימות או לפנות לאוכלוסיות חדשות. הגיוס נערך לרוב על ידי המדריכים ורכזי התנועה או הארגון, אך לעיתים הוא נעשה על ידי החניכים עצמם או בשיתופם.
גיוס החניכים נעשה לרוב בבתי הספר ודורש תיאום ושיתוף פעולה של המוסד. עם זאת, גיוסי חניכים נערכים גם במרכזים קהילתיים, קניונים, שכונות מגורים או באירועים מיוחדים המושכים אוכלוסיות נרחבות ומיועדים למטרה זאת. קיימות מספר שיטות בסיסיות לגיוס חניכים:
- גיוס נקודתי – פרסום פעילות המיועדת לקהל היעד (פעולה, ערב חברתי וכדומה).
- הפסקה פעילה – פעילות בבית הספר במהלך ההפסקה. יתרונה הוא בחשיפה גדולה אך אין היא ממוקדת לשכבת גיל מסוימת.
- גיוס בכיתות – העברת פעילות, הרצאה או שיעור חברה, לרוב סביב נושא בעל זיקה לפעילות הקבוצה. הערך המוסף של גיוס זה הוא יצירת הדמיה מוחשית של אופי הפעילות ויצירת קשר עם המדריך.
מפקד תנועות הנוער
עריכהבישראל, משרד החינוך דורש מתנועות הנוער וארגוני הנוער רשימות חניכים, כתנאי לקבלת תמיכה. רשימות אלו מפרטות את שמות החניכים ופרטיהם. משרד החינוך נוהג לערוך אחת למספר שנים את מפקד תנועות הנוער, סקר בו נבדקים אקראית חניכים, כמו גם מדריכים ופעילות בסניפים. דרישה זו התגלתה כבעייתית כאשר איגי - ארגון נוער גאה ביקש לקבל תמיכה ממשרד החינוך. אחת ממטרות הארגון היא לסייע לבני נוער בתהליך יציאתם מהארון, בו עלול להיות נזק כתוצאה מחשיפת זהותם של החניכים. על מנת לפתור את הבעיה שונו הקריטריונים בדבר חלוקת התקציבים על מנת לאפשר את תמיכת משרד החינוך בארגון זה.
באופן כללי, נאמר בתנועות נוער כי לא ניתן למנות את החברים במסגרת בלתי-פורמלית כמו זו, באמצעי פורמלי כמו מפקד. במפקד נדרשים לנקוב במספר חניכים ספציפי, אך אופי החברות בתנועה הוא בלתי-פורמלי במהותו – ייתכן שיהיו חניכים שיירשמו לפעילות השוטפת וכאלה שלא יעשו זאת; כאלה שיתמידו יותר בהגעה לפעילות וכאלה שיגיעו רק לעיתים וכדומה. לכן, בתנועות הנוער התעורר קושי בצורך להגדיר מי חבר בתנועה לצורך המפקד.
ראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ דליה עופר, עליית הנוער ותנועות הנוער בגרמניה בשנות השלושים, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
