חסדאי קרשקש

רבי חסדאי (בר' אברהם) קְרֶשְׂקַשׂ (נהגה: קְרֶסְקַס, בראשי תיבות: רח"ק; ה'ק', 1340 בקירוב, ברצלונה – אחרי ה'ק"ע, 1410, סרגוסה) היה רב, פילוסוף ומנהיג יהודי בתקופת הראשונים. תלמידו של הר"ן. שם לעצמו למטרה להגן על יהודים בפולמוס הפילוסופי היהודי-נוצרי ונחשב לאחד מחשובי הפילוסופים והתאולוגים. מהראשונים שהטילו ספק בקביעותיה של הפילוסופיה היוונית ובייחוד זו של אריסטו.

רבי חסדאי קרשקש
Hasdai Cresques

לידה	1340 בערך בסביבות ה'ק' ברצלונה, נסיכות קטלוניה, כתר אראגון
פטירה	אחרי 1410 אחרי ה'ק"ע סרגוסה, ממלכת אראגון, כתר אראגון
מדינה	כתר אראגון
תקופת הפעילות	?–1410
השתייכות	רבני ספרד, ראשונים
תחומי עיסוק	פילוסופיה, אמונה, השקפה, הלכה
רבותיו	ר"ן
תלמידיו	רבי יוסף אלבו, רבי יוסף חביבא
חיבוריו	"אור השם", "ספר ביטול עיקרי הנוצרים", "דרשת הפסח"

כאחד ממובילי הפולמוס היהודי-נוצרי בדורו, העמקתו בפילוסופיה נבעה (לפחות בחלקה) מהצורך להבין את טענותיהם ולהיות בקיא בדרכי מחשבתם, וכך כתב בהקדמת ספרו שהקדיש לנושא זה "ספר ביטול עיקרי הנוצרים" אשר נועד לשמש את המתפלמסים היהודים גם אחריו:

...מפני שכוונת המאמר היא כי להניח הספקות והביטולים לאמונת הנוצרים ראוי להבין תחלה כוונתם בעיקריהם, ולצייר אמתתם לפי דעתם אשר עליהם הריב והמצה...

— הקדמת ספר ביטול עיקרי הנוצרים (תרגמו מספרדית לעברית רבי יוסף בן שם טוב בשנת ה'רי"א)

ביוגרפיה

רח"ק נולד בברצלונה, לר' אברהם בן ר' חסדאי קרשקש (הזקן), שהיה רב ספרדי ומורו של רבי יצחק בר ששת. את עיקר תורתו למד רח"ק מר' ניסים בן ראובן (הר"ן), שבבית מדרשו עסקו גם בפילוסופיה, ושם גם הכיר את ר' יצחק בר ששת - הריב"ש, שהיה לידידו. עם תלמידיו של רח"ק נמנה ר' יוסף אלבו, מחבר ספר העיקרים. קרשקש היה למנהיג בקרב יהדות ספרד ולתלמיד חכם שיהודים רבים שלחו אליו שאלות בהלכה ובמדיניות.

בשנת ה'קמ"ג (1383) עמד קרשקש במרכז משא ומתן עם מלך קטלוניה פדרו הרביעי בנוגע לזכויות היהודים, ולאחר מכן, כאשר התקרב יותר למלך חואן הראשון, קיבל את התואר "קרוב לבית המלכות".

למרות מעמדו של רח"ק ומעמדם של הר"ן והריב"ש, שלושתם נאסרו עם כמה מראשי הקהילה בברצלונה בשנת ה'קכ"ז (1378) בעקבות עלילת שקר. אירוע חמור זה היה סימן לבאות. בשנת ה'קנ"א (1391) התחוללו בספרד פרעות הקרויות גזירות קנ"א ובהן נהרג בנו היחיד של רח"ק ונגזרו גזרות שמד על יהודי ספרד. קרשקש תיאר את המאורעות באיגרת ששלח לקהילת אביניון:

רבים קידשו שם שמיים ובתוכם גם בני יחידי, חתן בן כ' שנה, שה תמים העליתיו לעולה, אני אצדיק עלי הדין ואתנחם לטוב חלקו.

— נספח לספר שבט יהודה

לפני הפרעות, בערך בשנת 1386, עבר רח"ק לסרגוסה, ולאחר כשנתיים מונה לרבה של הקהילה היהודית – מעמד שקיבל מעמד חוקי בידי שלטונות המדינה (בשלב מסוים אף קיבל היתרים להחרים כל רכוש יהודי במסגרת עשיית משפט ואף לשפוט נידונים למוות) – וממנה פעל לשיקום יהדות ספרד לאחר הפרעות. כן עמד בראשה של הישיבה היהודית במקום. עם הזמן הפך למנהיג הפוליטי והרוחני של כל יהודי ספרד. היה מקורב במיוחד לוויולאנט, גבירת היהודים של סרגוסה.

בה בעת המשיך בפעילותו המסחרית הענפה בתחום מוצרי היקרה, אבני החן ובעלי החיים, ובקשריו הענפים עם בית המלוכה, כיועץ משפטי, מתרגם (פרט לעברית, הוא דיבר כתב וקרא גם בשפות רומאניות, קטלאנית, אראגונית ועוד), מתווך, מסדיר בעיות שונות ועוד. פעילות הפוליטית פחתה עם מותו של המלך חואן הראשון במאי 1396 ועליית מלכותו של מרטין הראשון, אולם הוא המשיך להיות היהודי הבכיר ביותר בחצר המלוכה עד לפטירתו. עבודתו זו מתועדת במסמכים מלכותיים ונוטריונים רבים.

במהלך גזירות קנ"א ערכו גויי העיר פרעות קשות גם ביהודי סרגוסה. רבי חסדאי נרתם לשיקום יהודי העיר, תוך שהוא משתמש בהצלחה רבה במעמדו החברתי והממלכתי המיוחד. הוא קיבל הרשאה מיוחדת מהמלכה יולאנד דה באר, ולצד הדיפלומט הנוצרי הנודע פרנסיסקו דה ארנדה, אסף כספים לשיקום השכונות הנפגעות. פעילותו זו הייתה מכרעת.

רבי חסדאי נפטר בסרגוסה בסוף 1410 או בראשית 1411. סביב שנת 1360 נישא לטורלנה, ממנה נולד לו בן אחד אשר נרצח כאמור בפרעות. בשנת 1393 נישא לאשה נוספת, ג'מילה, ונולדו לו ממנה ארבעה ילדים – קרשקש, דואניה, מירה וסימה.

תקופת חייו של הרב חסדאי קרשקש על ציר הזמן
ציר הזמן

שיטתו הפילוסופית

הפילוסופיה של רבי חסדאי קרשקש, כמו של שאר הפילוסופים בזמנו, היא בעיקרה פילוסופיה דתית. הוא עסק רבות בתחום ההכרה האנושית, בבעיית היחס בין דטרמיניזם ובחירה וכן ביחס שבין אמונה וחופש רצון. בכתביו ניכרת עמקות פילוסופית וחירות מחשבתית. חיבורו המרכזי הוא הספר אור השם. בתחילה רצה רח"ק לכתוב אותו במתכונת של משנה תורה לרמב"ם, והקטעים שכתב (או שתכנן לכתוב) היו אמורים להיות כנגד הלכות יסודי התורה לרמב"ם, אך כנראה שהדבר לא עלה בידו והוא לא השלים את חיבורו.

אפיסטמולוגיה - רח"ק טען שאין לעסוק בהכרת האל ובתאולוגיה לפני שעוסקים בהכרה עצמה. דבריו מזכירים את קביעותיו של הפילוסוף עמנואל קאנט - שנולד שלוש מאות שנה לאחר פטירת רח"ק. קאנט סבר שאין לעסוק בהכרת העולם (אונטולוגיה = חקר היש) לפני שחוקרים כיצד תופסת ההכרה האנושית את היש.

רח"ק ביקר את תורות ההכרה של אפלטון, של אריסטו ושל כל הפילוסופים שנמשכו אחרי שיטותיהם. בהבחנות העיקריות של תורתו בתורת ההכרה הוא טען, כמו קאנט:

אין המושאים הנמצאים מושגים כפי טבעם - של הנמצאים - אלא כפי טבע המשיג.

— אור השם מאמר ב, כלל ה, פרק ג

דטרמיניזם ובחירה חופשית - רח"ק התחבט רבות בשאלת חופש הבחירה של האדם, ולא הכריע חד משמעית כרמב"ם על ברירות הבחירה החופשית. בספרו "אור השם" הסיק שתי מסקנות אפשרויות בנוגע לשאלה זו. אפשרות ראשונה היא שאין בחירה חופשית כלל, והמילה "ובחרת" מתייחסת לתחושת האדם כי בחירתו חופשית, ותובעת מעשה רצוני שהאדם חש שהוא בחירה חופשית, אף על פי שלמעשה אינו חופשי בבחירתו. לפי אפשרות זו פירש רח"ק ששכר ועונש אינם תגמול הבא לאדם עקב בחירתו, אלא כורח מציאותי הנגרם כתוצאה מהחטא לפי הבריאה האלקית. האפשרות השנייה היא שהבחירה של האדם היא מוחלטת, אלא שהמושאים נמצאים לפי טבע המשיג, ולכן אינסוף האפשרויות שבידי האדם כלולות במחשבה האלוהית האחת האינסופית. רח"ק מסכם את שיטתו בסוגיה זו בדברי המשנה מפרקי אבות "הכל צפוי והרשות נתונה", ובזה הוא חושף - חרף נועזותו המחשבתית - את קרבתו ונאמנותו הבסיסית לגישת התורה וחז"ל שהאדם הוא חופשי מיסודו.

רח"ק כתב שהתשובה היא חסד שהאל מאציל על האדם.

הרח"ק, כמו הרמב"ם, התייחס אל האסטרולוגיה בפקפוק, אך לא שלל אותה לחלוטין כפי ששלל אותה הרמב"ם.

הפולמוס נגד הנצרות

רח"ק כתב בערך בשנת 1398 ספר בקטלאנית, שנקרא על ידי אחד ממעתיקי כתב היד בשם "ביטול עיקרי הנוצרים". בספר זה מונה רח"ק עשרה עיקרים של האמונה הנוצרית ומערער עליהם בנימוקים פילוסופיים: החטא הקדמון, גאולה (נצרות), השילוש הקדוש, אינקרנציה, הלידה הבתולית, טרנסובסטנציאציה, טבילה לנצרות, ביאת המשיח, תורה חדשה וקיום השדים. רח"ק מתבסס על טענתו של אבן רושד, לפיה דת היא אפשרית כשהיא אינה מנוגדת להיגיון הפילוסופי, והנצרות, שעקרונותיה נוגדים את ההיגיון הפילוסופי, אינה דת לגיטימית. חיבור קצר זה נחשב לאחד הספרים החשובים בוויכוח עם התאולוגיה הנוצרית. כתיבתו של חיבור זה קדמה לכתיבת "אור ה'".

החוקרים חלוקים בשאלה מיהו קהל היעד של הספר. צבי גרץ סבר שהספר נכתב עבור מלומדים נוצריים שהתעניינו בשאלה למה היהודים אינם ממירים את דתם. בנציון נתניהו חלק עליו וראה בספר חלק ממפעל הסברתי שפנה ליהודים שהמירו את דתם לנצרות, מרצון או מאונס, או שעמדו על סף המרה. דניאל לסקר, שההדיר את החיבור, הסכים עם נתניהו.

התרגום לעברית של החיבור הודפס לראשונה בערך בשנת 1860, ככל הנראה בסלוניקי, על פי כתב יד בודד. מהדורה מדעית של החיבור פורסמה על ידי דניאל לסקר בשנת 1990. יהודה דוד אייזנשטיין כלל בספרו אוצר ויכוחים טקסט בדוי תחת השם "ביטול עיקרי הנוצרים" וייחס אותו לרח"ק, אך זיופו של הטקסט בולט מתוכו. בין היתר, הוא כולל אזכור של דרשה שנאמרה בכנסייה בניו יורק בשנת 1927.

טיעוניו של רח"ק נעשים תוך כדי עיון בברית החדשה אותה הוא סותר באמצעים לוגיים ובהצבעה על סתירות הקיימות בתוכה. לדוגמה:

לדברי הנוצרים הבן - ישו - הנולד מהאב - האל - דומה לאביו. אם כן האב גם כן נולד; ואם האב נולד הוא עלול ומסובב והוא מצוי גם כן מזולתו ואינו מחויב המציאות. וכן נאמר ברוח הקדש, אם הרוח נאצל מהאב והבן ודומה להם, אם כן גם האב נאצל, ואם כן אינו מחויב המציאות...

— ביטול עיקרי הנוצרים

השפעת הגותו

חיבורו העיקרי של קרשקש, אור השם, השפיע על ההגות הפילוסופית היהודית, ובייחוד על חסידי משנתו של הרמב"ם כרשב"ץ וכרבי יצחק אברבנאל, שהתפלמסו איתו על שיטתו המבקרת את משנת הרמב"ם.

רח"ק השפיע רבות על הוגים שבאו אחריו. חוקרים הצביעו על הקשר ההדוק בין התפיסה הדטרמיניסטית של רח"ק לבין זו הנמצאת בכתביו של שפינוזה וכן על ההשפעה של תורת התארים הדומה אצל שניהם. בקרב ההיסטוריונים של המדע יש הטוענים שאייזק ניוטון הושפע מהספר אור השם.^{[דרוש מקור]}

ספריו

• אור השם
• ספר ביטול עיקרי הנוצרים
• דרשת הפסח

ספרו "אור השם"

פתיחת רחוב קרשקש, ירושלים, בשנת תשע"א
מימין לשמאל: פרופ' זאב הרוי, פרופ' יום טוב עסיס, חברת עיריית ירושלים יעל ענתבי, ד"ר אסתי אייזנמן

ערך מורחב – אור השם

הספר, שכתיבתו הסתיימה ב-1410, היה חיבורו העיקרי של ר' חסדאי שהקנה לו שם בספרות הפילוסופית. הוא תוכנן להוות חלק ראשון מחיבור כללי יותר שייקרא "נר אלוהים"; ספר זה היה אמור לכלול את מצוות התורה בסיבותיהן לפי חומר נושאיהן, ביאור של המצוות וציון ההקשרים שלהן לתלמוד. תוכנית זו לא יצאה לפועל.

לקריאה נוספת

ספרים

• זאב הרווי, ר' חסדאי קרשקש, מרכז זלמן שזר, 2010
• אסתי אייזנמן, זאב הרווי (עורכים), אור השם מספרד: חייו, פועלו והגותו של ר' חסדאי קרשקש, מרכז זלמן שזר, 2020
• שמחה בונם אורבך, עמודי המחשבה הישראלית כרכים ג'-ד', ההסתדרות הציונית העולמית - המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה, תשכ"א
• אביעזר רביצקי, דרשת הפסח לר' חסדאי קרשקש ומחקרים במשנתו הפילוסופית, 1989

פרקים ומאמרים

• שלום רוזנברג (של. ר.), "קרקש, חסדאי", האנציקלופדיה העברית (כרך ל), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשל"ח, עמ' 347-345
• יצחק בער, ספר מנחת קנאות של אבנר מבורגוש והשפעתו על חסדאי קרשקש, תרביץ י"א, ת"ש (מידע בקטלוג רמב"י)
• שלמה פינס, הפרק הסכולאסטיקה שאחרי תומאס אקוינאס ומשנתם של חסדאי קרשקש ושל קודמיו בספר "בין מחשבת ישראל למחשבת העמים", מוסד ביאליק, 1977
• צבי וולפסון, הפרק אצילות ויש מאין אצל קרשקש
  • הופיע לראשונה ב"ספר אסף: קובץ מאמרי מחקר מוגש לכבוד הרב פרופ’ שמחה אסף...", בהוצ' מוסד הרב קוק, ירושלים, תשי"ג
  • הופיע שנית בספר "המחשבה היהודית בימי הביניים - מסות ומחקרים", מוסד ביאליק, ירושלים, 1978
• אליעזר שביד, הפרק על רח"ק בספר הפילוסופים הגדולים שלנו, ידיעות ספרים, 1999
• הרב יצחק גינזבורג, החכמה מאין תמצא, חכמי המחקר האלקיים בראי תורת החסידות, בעריכת ישראל אריאל, 2021
• אבישי גלילי, השפעת רבי חסדאי קרשקש על תורת העצם של ברוך שפינוזה, אדרא, 2024

קישורים חיצוניים

כתביו

• אור השם, בהוצאת רבי שלמה פישר, ירושלים תש"ן
• החיבור המזויף ביטול עיקרי דת הנוצרים, באתר "דעת", מתוך "אוצר ויכוחים" לר' יהודה דוד אייזנשטיין
• הרשות נתונה - פרקי ידיעה ובחירה מתוך אור השם
• ספר ביטול עיקרי הנוצרים, ‏פרנקפורט דמיין, 5620, באתר היברובוקס
• כתב יד, אור השם, פרנקפורט, מאה 16, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
• כתב יד, ביטול עקרי הנוצרים, לונדון, מאה 16, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
• חסדאי בן אברהם קרשקש (1340-1410), דף שער בספרייה הלאומית

עליו

• קרשקש חסדאי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• מאמרים בנושא רבי חסדאי קרשקש, באתר ספריית אסיף
• שמחה בונם אורבך, חלקים ג' ד' של הספר "עמודי המחשבה הישראלית", באתר דעת
• אליעזר שביד, רבי חסדאי קרשקש, מתוך הספר "הפילוסופים הגדולים שלנו", באתר דעת
• חגית בדלוב, "מקור ומבוע השלמויות כולם": חוגו של רבי חסדאי קרשקש והסברת המצוות בבית מדרשו, עבודה לשם קבלת תואר ד"ר, אוניברסיטת אריאל תשפ"ב
• דרור בונדי, ‏יסודות בתורת ההכרה של רבי חסדאי קרשקש, באתר "דעת"
• נתן אופיר-אופנבכר, סוד הקדיש - טקסט קבלי שיוחס לרבי חסדאי קרשקש, באתר דעת.
• זאב סולטנוביץ', רבי חסדאי קרשקש, באתר "ישיבה"
• חיים מאיר נריה, הבן הרשע של ימי הביניים, מקור ראשון, מוסף "שבת", 10 באפריל 2012
• חסדאי קרשקש, במיזם "אישי רחוב" - מלוקט מדברי פרופ' זאב הרוי, ופרופ' אליעזר שביד
• מירב זרביב, האיגרת של הרב חסדאי קרשקש לחכמי אויניון, 1391, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, יולי 2018
• נחם אילן, ‏ר' חסדאי קרשקש – מנהיג בימי משבר, בעיתון מקור ראשון, 9 בנובמבר 2020
• ארי אקרמן, ‏השפעות פילוסופיות ומדעיות על כתביו ההלכתיים של ר' חסדאי קרשקש וחוגו, דיני ישראל ‏לג
• חסדאי קרשקש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)