טווס מצוי

טווס מצוי (שם מדעי: Pavo cristatus), קרוי גם טווס הודי ולעיתים גם טווס כחול, הוא מין של עוף צבעוני מהסוג טווס, שבוית בעיקר לצורכי נוי (הטווס מהווה אטרקציה פופולרית בגני חיות ופינות חי) אך נפוץ בטבע גם כחיית בר. בתי הגידול הטבעיים שלו הם יערות נשירים פתוחים, ברום של כ-600 עד 1,800 מטרים מעל גובה פני הים. הטווס הוא אוכל-כול ואוכל חרקים. למרות זנבו הארוך הכבד והמפואר הטווס יכול לעוף כאשר יש לו צורך בכך.

טווס מצוי
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	תרנגולאים
תת־סדרה:	תרופודה
משפחה:	פסיוניים
תת־משפחה:	פסיונים
סוג:	טווס
מין:	טווס מצוי
שם מדעי
Pavo cristatus ‏לינאוס, 1758
תחום תפוצה

וידאו: טווס מצוי פורש את זנבו.

טווס זכר פורש את נוצותיו בטקס חיזור ומציגן לראווה בפני הנקבה.

בשל יופיו והידורו הרב השפיע הטווס על התרבות והדת ברחבי הודו (שם מקורו), אסיה ואירופה, לשם הובא על ידי האדם. קארולוס לינאוס הגדיר את המין לראשונה ונתן לו את שמו המדעי, בו משתמשים גם היום. כאמור הטווס נפוץ היום בעיקר כחיית נוי בשל גופו הכחול הבוהק וזנבו הארוך והמפואר בעל עשרות העיניים הירוקות. ישנם פרטים שבהם מוטציה מסוימת גורמת לטווס להיות לבן כולו, ולעיתים נחשבת בטעות ללבקנות. גם הטווס הלבן פופולרי כחיית נוי. הטווס הוא הציפור הלאומית של הודו ושל איראן.

מראה

גופו של זכר הטווס בצבע כחול מתכתי, ומעל ראשו ציצת נוצות שמורכבת מ"פסים" שחורים שבקצותיהם נוצות כחולות-ירקרקות, בדומה לנוצות הראש. מעל ומתחת לעין ישנם פסים לבנים, שהם למעשה עור חשוף. הגב בצבע ירוק-ארד עם פסים בצבעי שחור ונחושת. הכנפיים חומות-צהבהבות ומפוספסות בשחור. הזנב חום-כהה, ומשמש לתצוגות חיזור; את רוב אורכו תופסות "נוצות סיכוך" (נוצות שבדרך כלל מכסות נוצות אחרות ומסייעות לתיעול זרמי האוויר) מוארכות באופן קיצוני: יש כ-200 נוצות סיכוך מוארכות, בעוד שלמעשה יש כ-20 נוצות זנב "רגילות" בלבד. בנוצות הסיכוך משובצות עשרות "עיניים" בצבעי כחול-ירוק מוקפות במסגרת צהובה ונוצות ירוקות. בניגוד לשאר גופו, מקורו ורגליו של הטווס הם בעלי צבע דהוי ולא בולט – ורוד-אפור.

אורכו של הזכר כ-100 עד 115 ס"מ מהראש עד לתחילת זנב, לעומת 195 עד 225 ס"מ כולל הזנב; משקלו כ-4–6 ק"ג. הנקבות קטנות יותר, אורכן כ-95 ס"מ ומשקלן כ-2.75 עד 4 ק"ג.

• 
  תקריב על ראש הטווס
• 
  טווס זכר בשיא הדרו
• 
  זנב הטווס, מבט מאחור
• 
  טווס וזנבו פרוש לראווה
• 
  מוטציה של הטווס בה כל נוצותיו לבנות
• 
  טווסה

נוצות הטווס

נוצות הטווס

זנבו הארוך של הטווס מהווה דוגמה קלאסית לעקרון ההכבדה ומשמש אותו בטקסי חיזור אחר נקבות – בדרך כלל בזירת חיזור שבהם מתקבצים מספר זכרים. הזנב מפותח, צבעוני וארוך יותר אצל הזכר אך קיים גם אצל הנקבה.

לטווס הזכר יש נוצות זנב ססגוניות ירוקות-כחולות או ירוקות. בנוצות יש סדרות "עיניים" הנראות בצורה מיטבית כאשר הטווס פורש את זנבו. נוצות זנבו הן הנוצות הארוכות מבין כל בעלי החיים. צבעיו הבוהקים של הזנב אינם מגיעים מפיגמנטים ירוקים או כחולים, אלא ממבנה מיקרוסקופי שמקנה להן תכונות אופטיות, תכונה הנקראת צבעוניות מבנית.

בשִׁבְיָה יש לטווס מגוון רחב של גוני נוצות. מדובר במוטציות שנשמרו בשל רבייה מכוונת על ידי האדם. נכללים בהם צבעי לבן, פחם, ארד, לשם (Opal), אפרסק, סגול ושילוב בין הנ"ל. מוטציה מסוימת של טווסים גורמת לטווס להיות לבן כולו, ולעיתים נחשבת בטעות ללבקנות.

לטווסה (נקבת הטווס) תערובת של נוצות בצבעי ירוק דהוי, חום ואפור. היא חסרת הזנב הארוך שיש לזכר אך בעלת ציצה. הנקבות יכולות אף הן להציג את נוצותיהן כדי להדוף סכנות או נקבות מתחרות מפני צאצאיהן.

התנהגות

הטווסים מסתובבים בדרך כלל בקבוצות קטנות, שכוללות זכר וכ-2 עד 5 נקבות; לאחר עונת הרבייה, לעומת זאת, הקבוצות מורכבות אך ורק מנקבות ואפרוחים. קבוצות של טווסים נצפות לרוב באמבטיית-אבק או בהליכה אל מקור המים הקרוב.

הטווסים מצויים רוב הזמן בין ענפי העצים. כשהם על הקרקע בטבע הם עשויים להיטרף על ידי טורפים כמו הנמר, הטיגריס והדול המצוי שאורבים להם. טווסים במשכנות האדם עשויים להיתפס על ידי כלבים או על ידי ציידים. הזכרים בעלי הזנב הארוך נטרפים בעיקר עקב זנבם המגושם, כחלק מעקרון ההכבדה.

כשמטרידים אותם, הטווסים בורחים בדרך כלל על ידי ריצה ולעיתים נדירות על ידי מעוף. יכולת התעופה שלהם מוגבלת והם משתמשים בה בעיקר כדי להימלט מאויבים או כדי להגיע לצמרות העצים. הם בדרך כלל נחים ולנים על עצים כדי להיות מוגנים יחסית מטורפים פוטנציאליים, אך גם שם הם עלולים להיתפס על ידי עופות דורסים גדולים כמו אוח הודי, עיט נצי מצויץ ומיני עיטים.

הטווסים קולניים, בייחוד בעונת הרבייה, וטווס עשוי לקרוא גם בלילה אם הוא מרגיש מאוים. קריאות אלה יכולות להיענות גם על ידי הטווסים השכנים. ידועות 7 קריאות של זכרים, ו-6 קריאות שאופייניות לזכר ולנקבה.

רבייה

טווס זכר פורש את נוצותיו בטקס חיזור ומציגן בפני הנקבה.

הטווס ידוע בעיקר בשל תצוגת החיזור שלו שבמהלכה הוא פורש את נוצות זנבו המרהיבות, שהן למעשה נוצות סיכוך מוארכות. צבעיו הבוהקים אינם מגיעים מפיגמנטים ירוקים או כחולים, אלא ממבנה מיקרוסקופי שנותן להן תכונות אופטיות. למרות שטווסים יכולים להתרבות כבר בגיל שנתיים, רק בגיל שלוש שנים בערך מגיעות נוצות הטווס לאורכן המקסימלי.

תקופת הייחום מתחילה בתחילת האביב ומסתיימת בתחילת הסתיו. טקסי הזיווג כוללים את הצגת זנבו הפרוס של הזכר, הרעדת הנוצות וקריאה רמה, כזו הנשמעת דומה ל"מיאו" מודגש מאוד של חתול, בעוד קול קריאת הנקבה מזכיר במידה מסוימת קול נביחת כלב. הטווס מנער את נוצותיו בכיוון הטווסה, קרוב לוודאי כדי לזכות בתשומת לבה. טווסים הם פוליגמיים – הם יכולים להזדווג עם 2–5 נקבות במהלך עונת הייחום.

הטווסה מטילה בין 4 ל-8 ביצים בגומה רדודה בקרקע, ודוגרת עליהן לבדה. הביצים בוקעות לאחר כ-28 ימים.

תזונה

טווס מצוי מלקט מזון מהקרקע

בטבע הטווסים הם אוכלי כול. הם ניזונים בעיקר מחלקי צמחים, כגון עלי כותרת של פרחים וראשי זרעים אך גם מחרקים ומפרוקי-רגליים אחרים. הטווס צד בעלי חיים קטנים, דגים קטנים, ופרוקי רגליים על הקרקע, בנחלים רדודים ובאזורים עשביים. נחשים קטנים וזוחלים אחרים חביבים על הטווס החי באזורי פרא. הרכב הירקות מעניק לטווס את הסיבים התזונתיים הנחוצים לו לעיכול.

הטווס הירוק הורג את הזוחלים הקטנים שמהם הוא ניזון על ידי הטרדתם וגירויָם לתקיפה חוזרת ונשנית, עד שהם מותשים. אז מצליף הטווס בטרפו ברגליו וכנפיו הקשים. טופרי רגליו משמשים גם כהגנה מפני טורפים.

בסביבת בני האדם, כגון ביישובים חקלאים ועירוניים, וכן בגני חיות, הטווסים אוכלים גם שאריות מזון שהאדם משליך כמו קליפות פירות. ביישובים חקלאים הם ניזונים גם מגידולים חקלאיים כגון ירקות.

תפוצה

תחום תפוצתו הטבעי של הטווס המצוי משתרע על פני דרום אסיה במדינות סרי לנקה והודו. הטווס הובא על ידי האדם לאזורים רבים בעולם, בהם הוא מוחזק בשִׁבְיׇה אך בחלקם הוא גם התפשט בבר וחי פרא בטבע.

בתי הגידול הטבעיים שלו הם יערות נשירים פתוחים, ברום של כ-900 עד 1,200 מטרים מעל גובה פני הים, אך ניתן למוצאו גם באזורי סוואנה טרופית ויערות השוכנים בקרבת חופים.

• 
  טווס נח על ענף גדום, שהגיע אליו בתעופה
• 
  טווס זכר במעוף
• 
  טווס מצוי בפארק הלאומי יאלא בסרי לנקה

הטווס המצוי והאדם

טווס באי הטווסים בברלין-ואנזה.

טווס בגן החיות של סן דייגו.

הטווס המצוי הוא אחד העופות ההדורים ביותר ויופיו הרב הרשים מאוד את האדם, שביית אותו והפיץ אותו ברחבי העולם. הטווס המצוי נחשב עוף חסון המתרבה היטב בשִׁבְיָה. בעבר היה הטווס עוף נוי בחצרות מלכים, קיסרים וסולטנים ובימי הביניים אף שימש למאכל, ובשרו נחשב למעדן מלכים. הטווס הוא גם יעיל כעוף שמירה בשל קריאותיו החזקות. כיום הטווס נפוץ ברחבי העולם וניתן למוצאו כמעט בכל גן חיות או פינת חי.

במיתולוגיה

• במיתולוגיה היוונית, הטווס הוא החיה המקודשת לאלה הרה, אשתו הנקמנית של זאוס. מקור ה"עיניים" על זנבו הוא ארגוס בעל 100 העיניים, שומרה הנאמן של הרה. לאחר שארגוס נקטל בידי הרמס, הנציחה אותו הרה על ידי העברת עיניו לזנב הטווס (אובידוס I, 625)
• בשני השירים האפיים של קאלידאסה (מגהדוטה וקומאראסמאמבהווה) משמש יופיו של הטווס כקישוט ספרותי.
• באגדות הג'קטה, מהמאיור ג'קטה מתאר את לידתו המוקדמת של בהגוואן בודהה כטווס מוזהב.
• לפי סיפורים אחרים, סוחרים הודים לקחו טווסים עד לבבל ושם מכרו אותם למקומיים.
• בסיפורי הפולקלור של הודו לטווס יש מקום מיוחד. סיפור עם פונג'אבי מספר על מלכה המבקשת מבעלה לא לצוד טווסים שכן אחיה הוא טווס.
• בתת-השבט המיורי של בהילס בהודו, נשים מסירות את רעלתן כאשר הן רואות טווס, וסוגדים לטווסים במהלך חגיגות וטקסי פולחן.
• בדתם של היזידים יש מקום מרכזי ל"מלאכּ טאוס" – "מלאך הטווס" – הבכיר מבין שבעה מלאכים שלהשגחתם מסר האל את העולם.

הטווס במקורות היהדות

פרשנים רבים סבורים שה"תֻכִּיִּים" הנזכרים במקרא הם הטווסים. הטווס נזכר בספרות חז"ל, ביחד עם התרנגול והפסיון כעוף נאכל שטעמו משובח. מהמקורות עולה בבירור שמדובר בעוף כשר. בספרות ההלכה של האחרונים היו דיונים אחדים בעניין ההיתר לאוכלו. בעת החדשה נותרה מסורת אכילה פעילה בידי יהודי איטליה, שפסקה כנראה במהלך המאה התשע עשרה.

הטווס בתרבות

הטווס המצוי הוא הציפור הלאומית בהודו ובאיראן.

הטווס מופיע כסמל של רשת הטלוויזיה האמריקאית "NBC" וכמו כן הופיע בעבר בתור הסמל של "אולפני הרצליה".

גלריה

בטבע

• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 

בשבי

• 
  טווס מצוי פורש את זנבו לראווה
• 
  טווסת פורסת את נוצותיה
• 
  טווס, מבט מאחור
• 
  טווס וזנבו הארוך
• 
• 
  טווסה ואפרוחים בישוב הדעת
• 
  טווס זכר
• 
  טווס וה"עיניים" על נוצותיו
• 
  טווס על עץ, לטווס יש יכולת תעופה מוגבלת
• 
  טווס פורש את זנבו, מבט מאחור
• 
  ראש של טווס זכר
• 
  ראש של טווסה נקבה
• 
  אפרוח טווס
• 
  טווס זכר פורש את נוצותיו בטקס חיזור
• 
  ביצת טווס

בתרבות

• 
  הטווס בדת ההינדואיזם
• 
  טווס בפסיפס הציפורים בקיסריה
• 
  הטווס באמנות
• 
  הטווס באמנות - ציור יפני משנת 1901
• 
  איור בספר אורניתולוגיה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טווס מצוי בוויקישיתוף

• טווס מצוי, באתר ITIS (באנגלית)
• טווס מצוי, באתר NCBI (באנגלית)
• טווס מצוי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• טווס מצוי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• טווס מצוי, באתר GBIF (באנגלית)
  • טווס מצוי ממין זכר בוויקישיתוף
  • טווסה מצויה ממין נקבה בוויקישיתוף
• טווס (אורכב 27.02.2017 בארכיון Wayback Machine) באתר גן החיות התנ"כי
• טווס הודי באתר החי-כיף ראשון לציון
• טווס הודי באתר גן החיות הלימודי בחיפה