טיומן (מחוז)
מחוז טיומן (ברוסית: Тюменская область, בתעתיק: טיומנסקאיה אובלסט) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. המחוז נמצא בשטח של המחוז הפדרלי של אורל.
| |||
 | |||
| מדינה |
 רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי של אורל | ||
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי של מערב סיביר | ||
| מושל | אלכסנדר מואור | ||
| רשות מחוקקת |
דומה של מחוז טיומן  | ||
| בירת האובלסט | טיומן | ||
| שפה רשמית | רוסית | ||
| תאריך ייסוד | 14 באוגוסט 1944 | ||
| שטח | 1,464,173 קמ"ר (דירוג: 3) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ באובלסט | 3,890,800 (דירוג: 36, 1 בינואר 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 2.66 נפש לקמ"ר (2024) | ||
| קואורדינטות | 57°50′00″N 69°00′00″E / 57.833333333333°N 69°E | ||
| אזור זמן | UTC +5 | ||
| www.admtyumen.ru | |||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||
  | |||
המחוז הוקם ב-14 באוגוסט 1944. בשטח המחוז כלולים 2 אזורים אוטונומיים: המחוז האוטונומי של ימלו-ננץ והמחוז האוטונומי חנטי ומנסי (אוגרה).
המחוז משתרע על שטחי המישור המערב סיבירי ולמעשה מחלק את שטח רוסיה ל-2 חלקים: מערבה נמצא אורל וחלק האירופי, מזרחה נמצא סיביר והמזרח הרחוק. בחלק הצפוני נמצאים חופי ים קארה ובחלק הדרומי המחוז גובל עם קזחסטן.
בכ-90% מהשטח משתרע אקלים צפוני קיצוני במיוחד. רוב השטח מכוסה ביערות. הנהרות הגדולים אוב ואירטיש חשובים מאוד לצורכי תחבורה.
היסטוריה
עריכההחל מהמאה ה-13 השטח היה בשליטת חאנות טיומן שהייתה תלויה בהורדת הזהב. בשנת 1563 השטח שולב בחאנות סיביר.
בשנת 1587 הוקם מבצר טובולסק שתוך זמן קצר הפך למרכז השליטה של רוסיה הצארית בסיביר. בשנת 1708 טובולסק הוכרז כמרכז של גוברניית סיביר.
בעקבות העברת הרכבת הטראנס-סיבירית דרומית לעיר טובולסק, חשיבותה החל לרדת. בשנת 1920 שמה של גוברניית טובולסק הוחלפה רשמית לגוברניית טיומן. בשנת 1923 גוברניה בוטלה ושחט שולב ביחידות מנהליות שונות. הגוברניה הוקמה מחדש בשנת 1944 על השטחים שהיו חלק של מחוז אומסק ומחוז קורגן.
האזור עבר פיתוח משמעותי לאחר גילוי נפט וגז טבעי במחיצות השנייה של המאה ה-20.
בשנת 1993 בשטח המחוז הוקמו יחידות אוטונומיות שקיימות גם כיום.
ממשל
עריכההרשות המחוקקת היא "דומה של מחוז טיומן" שכוללת 48 חברים. בראש המחוז עומד מושל שנבחר ל-5 שנים. במאי 2018 לתפקיד נבחר אלכסנדר מואור. סמכויות המושל אינם כוללים אזורים אוטונומיים.
מבחינה אדמיניסטרטיבית החבל מחולק ל-22 ראיונים ויחידות מנהליות שוות ערך ו-5 ערים בעלי חשיבות מחוזית. בנוסף לכך קיימים אזורים אוטונומיים חנטי ומנסי (יוגרה) וימאלו-ננץ.
דמוגרפיה
עריכהנכון לינואר 2024 במחוז התגוררו 3,890,800 תושבים. זאת לעומת 1.4 מיליון תושבים בשנת 1970. כ-79.5% מאוכלוסיית המחוז מתגוררת בערים. בעיר הגדולה – טיומן מתגוררים מעל 500 אלף תושבים.
המחוז מתאפיין באוכלוסייה מגוונת – הרוסים מהווים רק 64% מאוכלוסיית האזור, הטטרים (5.1%), אוקראינים (1.8%) ועמי צפון שונים כ-1%. בעקבות גירוש גרמנים מהחלק האירופה של ברית המועצות בשנת 1959 התגוררו מחוז מעל ל-24 אלף גרמנים. כיום מתגוררים כ-11 אלף גרמנים בלבד.
כלכלה
עריכהבשטח המחוז נמצאים שדות נפט וגז טבעי העיקריים של רוסיה. בהתאם לכך קיימת תעשייה מפותחת הקשורה עם הפקה ועיבוד נפט וגז. תעשייה שקשורה עם דלק מהווה 86.4% מכלל התוצר במחוז.
לאור תנאי האקלים הקשים, חקלאות נמצאת בקשיים רבים.
תחבורה
עריכהבחלק הדרומי של המחוז עובר תוואי הרכבת הטראנס-סיבירית.
דרך המחוז עברות כבישים בעלי חשיבות ארצית M12 "מזרח" יקטרינבורג-טיומן, R-402 טיומן-חנטי-מנסייסק ו-R-402 טיומן-אומסק.
על נהרות אוב ואירטיש פועלים נמלים להעברת סחורות.
במחוז פועלים מספר שדות תעופה לטיסות פנים ונמל התעופה הבין-לאומי טיומן-רושצ'ינו.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של טיומן (ברוסית)- טיומן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
