ויקיפדיה

טעות תשבורת

טעות תשבורת (נקראת גם שגיאת שבירה, באנגלית: Refractive error) היא בעיה רפואית שבאה לידי ביטוי בפגיעה בראייה. היא נגרמת כאשר צורת העין מונעת מקרני האור להתמקד ולפגוע במדויק ברשתית.[1] מצב זה גורם לרוב לטשטוש, ראייה כפולה, כאבי ראש ומתח באזור העיניים.[1]

טעות תשבורת
משקפיים הם טיפול שכיח לבעיית שבירת האור
משקפיים הם טיפול שכיח לבעיית שבירת האור
שמות נוספים קוצר ראייה, לטווח רחוק, אסטיגמציה, זוקן ראייה
תחום אופתמולוגיה, אופטומטריה
שכיחות ~1.5 מיליארד
סיבות בעיות עם צורת הקרנית, הזדקנות של העדשה
תסמינים ראייה מטושטשת, ראייה כפולה, כאבי ראש, אימוץ של העיניים
אבחון בדיקת עיניים
טיפול משקפיים, עדשות מגע, ניתוח
סיבוכים עיוורון, עין עצלה
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D012030
סיווגים
ICD-11 9D00 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סוגים וטיפול

עריכה
 
עליון: רוחק ראייה מתוקן באמצעות עדשה קמורה תחתון: קוצר ראייה מתוקן באמצעות עדשה קעורה.

עין שאין בה שגיאה בשבירת האור בעת צפייה באובייקטים רחוקים וקרובים נמצאת במצב אמטרופי. במצב זה העין יכולה למקד את קרני האור בדיוק ברשתית ולכן אותו אדם יוכל לראות בבירור את העצמים שמונחים לפניו. כל בעיה ראייתית אחרת מושוות לעין אמטרופית.[2] לכן מצב שבו יש בעיה בשבירת האור הוא מצב בו האור לא מתמקד בדיוק על הרשתית ולכן האובייקט אינו נראה לאדם זה בבירור. הסוגים הנפוצים ביותר של בעיה בשבירת האור הם:

  • קוצר ראייה – ליקוי בראייה שנגרם בגלל צורת עין מאורכת או עם יותר מדי עקמומיות. צורה זו מונעת מהעדשה לרכז את האור בדיוק על רשתית העין, אלא לפניו. מצב זה גורם לעצם להיראות מטושטש. ניתן לתקן את קוצר הראייה בעזרת עדשה קעורה.
  • רוחק ראייה – ליקוי בראייה שעשוי להיגרם בגלל גלגל עין קצר או עקב צורת עדשה לקויה. במצב זה ריכוז האור מתרחש מאחורי הרשתית ולא עליו, מה שגורם לטשטוש ולכאבי ראש.
  • זוקן ראייה – ליקוי בראייה שמתפתח עם הגיל ונגרם ככל הנראה מאיבוד גמישות עדשת העין או היחלשות של השרירים באזור. במצב זה אדם זה נתקל בקושי בראיית עצמים קרובים.
  • אסטיגמציה – לליקוי בראייה שנגרם כתוצאה מהפרש ברדיוסי הקימור של הקרנית או העדשה שגורמים לעיוות. התמונה המתקבלת לאדם עם בעיה זו היא תמונה מעוותת-מתוחה. בעיה זו ידועה גם בשם "צילינדר".

שני מינוחים חשובים נוספים הם אניזומטרופיה, שזה מצב שבו לשתי העיניים יש מיקוד שונה של ראייה. בנוסף, אניסיקוניה הוא מצב שבו יכולת ההגדלה של שתי העיניים היא שונה אחד מהשני.[3]

הטיפול למרבית האנשים הוא באמצעות משקפיים, עדשות מגע או ניתוח.[4] משקפי ראייה הם השיטה הקלה והבטוחה ביותר. גם עדשות מגע הן נפוצות מאוד אך הן חשופות יותר לזיהומים ביחס למשקפיים.[1]

מספר האנשים עם שגיאות שבירה שלא תוקנו נאמד בכ-660 מיליון (10 מתוך 100 אנשים).[5] אנשים שלא מטופלים עלולים להפוך להיות עיוורים. זהו אחד הגורמים השכיחים ביותר לאובדן הראייה, יחד עם קטרקט, ניוון מקולרי וחוסר בוויטמין A.[6]

גורמי סיכון

עריכה

גנטיקה

עריכה
 
פונדוס של אדם עם רטיניטיס פיגמנטוזה, בשלב מוקדם

ישנן עדויות המצביעות על נטייה גנטית לשגיאת שבירה. אנשים שיש להם הורים עם שגיאות שבירה נוטים יותר להיות עם שגיאות שבירה דומות.[1]

במאגר המידע ע"ש הופקינס, (OMIM), פורטו 261 הפרעות גנטיות בהן קוצר ראייה הוא אחד התופעות.[4] קוצר ראייה עשוי להיות קיים בהפרעות רקמות חיבור תורשתיות כגון: תסמונת קנובלוך (OMIM 267750); תסמונת מרפן (OMIM 154700); ותסמונת סטיקלר (סוג 1, OMIM 108300; סוג 2, OMIM 604841).[7] קוצר הראייה כפי שדווח ב-׳X-linked disorders׳ נגרם על ידי מוטציות בגנים המעורבים בתפקוד תאי קליטת האור ברשתית (NYX, RP2, MYP1). סוגים למוטציות אלו הם: אוטוזומלית רצסיבית מולדת עיוורון הלילה נייח (CSNB ; OMIM 310,500); רטיניטיס פיגמנטוזה 2 (RP2; OMIM 312600); מחלת עיניים בורנהולם (OMIM 310460).[8] גנים רבים אשר נקשרו עם שגיאת שבירה מקובצים ברשתות ביולוגיות נפוצות המעורבות בגידול רקמות חיבור ובארגון מטריצות חוץ-תאיות.[7] אף על פי שמספר רב של לוקליזציות כרומוזומליות נקשר לקוצר ראייה (MYP1-MYP17), זוהו מעט גנים ספציפיים.[4]

סביבתי

עריכה

במחקרים על הנטייה הגנטית של טעות השבירה, יש מתאם בין גורמים סביבתיים לבין הסיכון להתפתחות קוצר ראייה.[9] קוצר ראייה נצפה אצל אנשים עם עיסוקים אינטנסיביים מבחינה ויזואלית.[8] קריאה נמצאה גם כמנבאת קוצר ראייה אצל ילדים. דווח כי ילדים עם קוצר ראייה השקיעו זמן רב יותר בקריאה בהשוואה לילדים שבילו יותר זמן בחוץ.[8] סטטוס סוציו-אקונומי ורמות השכלה גבוהות דווחו גם הם כגורם סיכון לקוצר ראייה.

אבחון

עריכה
 
רופא משתמש במסגרת ניסוי ובעדשות ניסוי למדידת טעות השבירה של האדם.

ראייה מטושטשת עשויה לנבוע ממספר מצבים שלא בהכרח קשורים לבעיה בשבירת האור. האבחנה כי מדובר בבעיה בשבירת האור נעשית בדרך בבדיקת עיניים תוך שימוש במספר רב של עדשות בעלות סמכויות אופטיות שונות, ולעיתים קרובות על ידי רטינוסקופ (הליך ששמו "רטינוסקופיה"). המדידה שנעשית על ידי הרטינוסקופ היא מדידה אובייקטיבית, בה האדם צופה בנקודה רחוקה ואילו הקלינאי מחליף את העדשות המונחות לנגד עיניו של האדם ומתבונן בדפוס ההשתקפות של אור קטן בוהק על העין. בעקבות אותה "שבירה אובייקטיבית", הקלינאי בדרך כלל מראה לאדם עדשות בעלות עוצמות גבוהות או חלשות יותר ויותר בתהליך המכונה "שבירה סובייקטיבית". משתמשים בתכשירים ציקלופלגיים לעיתים קרובות כדי לקבוע בצורה מדויקת יותר את כמות השבירה, במיוחד אצל ילדים.

אוטורפרקטומטר הוא מכשיר המשמש לעיתים במקום רטינוסקופיה כדי לאמוד באופן אובייקטיבי את טעות השבירה של האדם.[10] ניתן להשתמש גם בחיישן חזית הגל של שאק-הרטמן (אנ')[11] כדי לאפיין סטיות עיניים ברמה גבוהה יותר של רזולוציה ודיוק.

ניתן להבדיל בין ליקויי ראייה הנגרמים על ידי שגיאת שבירה לבין בעיות אחרות באמצעות סתימת חור, שתשפר את הראייה רק במקרה של שגיאת שבירה.

ניהול המחלה

עריכה

האופן בו מטפלים עם שגיאות שבירה תלוי בכמות ובחומרת המצב. אלו שיש להם כמויות קלות של שגיאת שבירה עשויים לבחור להשאיר את המצב ללא תיקון, במיוחד אם האדם אינו סימפטומי. עבור אלה הסימפטומטיים משתמשים בדרך כלל במשקפיים, עדשות מגע, ניתוח השבירה או שילוב של השלושה.

האסטרטגיות הנחקרות להאטת החמרה כוללות התאמת תנאי העבודה, הגדלת הזמן שהילדים מבלים בחוץ,[8] וסוגים מיוחדים של עדשות מגע.[12] אצל ילדים נראה שעדשות מגע מיוחדות מחמירות את קוצר הראייה באטיות.[12][13]

קיימים מספר שאלונים לקביעת השפעת איכות החיים של שגיאות שבירה ותיקונן.[14][15]

אפידמיולוגיה

עריכה

מספר האנשים ברחבי העולם עם שגיאות שבירה שלא תוקנו נאמד בכ-660 מיליון (10 למאה נפשות) בשנת 2013.[5]

 
שנת חיים המותאמת לנכות (אנ') ל-100,000 אנשים עקב שגיאות שבירה בשנת 2004.[16]
  אין נתונים
  פחות מ-100
  100–170
  170–240
  240–310
  310–380
  380–450
  450–520
  520–590
  590-660
  660–730
  730–800
  יותר מ-800

מספר האנשים ברחבי העולם עם שגיאות שבירה משמעותיות נאמד באחד עד שני מיליארד.[17] המחירים משתנים בין אזורי העולם עם כ-25% מהאירופים ו-80% מהאסייתים שנפגעו.[17] קוצר ראייה הוא אחד ההפרעות הנפוצות ביותר בעין.[18] השיעורים בקרב מבוגרים נעים בין 15% ל-49% ואילו השיעור בקרב ילדים נע בין 1.2% ל-42%.[19] ראייה רחוקה נפוצה יותר בקרב ילדים צעירים, שעיניהם טרם צמחו לכל אורכן, ועל קשישים שאיבדו את היכולת לפצות במערכת הלינה שלהם.[20][21] פרסביופיה משפיעה על רוב האנשים מעל גיל 35.[1] שגיאת שבירה לא מתוקנת אחראית על ליקוי ראייה ונכות עבור אנשים רבים ברחבי העולם.[5] זהו אחד הגורמים השכיחים ביותר לאובדן ראייה יחד עם קטרקט, ניוון מקולרי ומחסור בוויטמין A.[6]

עלות

עריכה

העלות השנתית לתיקון שגיאות שבירה נאמדת בארצות הברית בכ-3.9 עד 7.2 מיליארד דולר.[22]

ראו גם

עריכה

בעיות ראייה

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא טעות תשבורת בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 4 5 "Facts About Refractive Errors". NEI. באוקטובר 2010. אורכב מ-המקור ב-28 ביולי 2016. נבדק ב-29 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Marketplacevision, מהו לאמטרופיה, קוֹצֶר רְאִיָה, ו היפרופיה?, באתר שיקגו טיפוח עיניים דוקטור | אופטומטריסט שיקגו | שיקגו רופא עיניים, ‏16 ביוני 2019
  3. ^ Aniseikonia - EyeWiki, eyewiki.aao.org
  4. ^ 1 2 3 Morgan, Ian; Kyoko Ohno-Matsui (במאי 2012). "Myopia". The Lancet. 379 (9827): 1739–1748. doi:10.1016/S0140-6736(12)60272-4. PMID 22559900. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 "Global, regional, and national incidence, prevalence, and years lived with disability for 301 acute and chronic diseases and injuries in 188 countries, 1990-2013: a systematic analysis for the Global Burden of Disease Study 2013". Lancet. Global Burden of Disease Study 2013. 386 (9995): 743–800. 22 באוגוסט 2015. doi:10.1016/s0140-6736(15)60692-4. PMC 4561509. PMID 26063472. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 Pan, CW; Dirani, M; Cheng, CY; Wong, TY; Saw, SM (במרץ 2015). "The age-specific prevalence of myopia in Asia: a meta-analysis". Optometry and Vision Science. 92 (3): 258–66. doi:10.1097/opx.0000000000000516. PMID 25611765. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 Wojciechowski, Robert (באפריל 2011). "Nature and Nurture: the complex genetics of myopia and refractive error". Clin Genet. 79 (4): 301–320. doi:10.1111/j.1399-0004.2010.01592.x. PMC 3058260. PMID 21155761. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 3 4 Wojcienchowski, Robert (באפריל 2011). "Nature and Nurture: the complex genetics of myopia and refractive error". Clinical Genetics. 79 (4): 301–320. doi:10.1111/j.1399-0004.2010.01592.x. PMC 3058260. PMID 21155761. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ Barnes, Katherine (בפברואר 2013). "Genome-wide meta-analyses of multiancestry cohorts identify multiple new susceptibility loci for refractive error and myopia". Nature Genetics. 45 (3): 314–8. doi:10.1038/ng.2554. PMC 3740568. PMID 23396134. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ "Frequently Asked Questions: How do you measure refractive errors?". The New York Eye And Ear Infirmary. אורכב מ-המקור ב-2006-09-01. נבדק ב-2006-09-13.
  11. ^ "NETRA: Inverse Shack-Hartmann Wavefront Sensor using High Resolution Mobile Phone Display". Vitor F. Pamplona, Ankit Mohan, Manuel M. Oliveira, Ramesh Raskar. אורכב מ-המקור ב-2011-12-21. נבדק ב-2011-12-13.
  12. ^ 1 2 Li, X; Friedman, IB; Medow, NB; Zhang, C (1 במאי 2017). "Update on Orthokeratology in Managing Progressive Myopia in Children: Efficacy, Mechanisms, and Concerns". Journal of Pediatric Ophthalmology and Strabismus. 54 (3): 142–148. doi:10.3928/01913913-20170106-01. PMID 28092397. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ Walline, JJ (בינואר 2016). "Myopia Control: A Review". Eye & Contact Lens. 42 (1): 3–8. doi:10.1097/ICL.0000000000000207. PMID 26513719. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ Kandel, H; Khadka, J; Goggin, M; Pesudovs, K (2017). "Patient-reported outcomes for assessment of quality of life in refractive error: a systematic review". Optometry and Vision Science. 94 (12): 1102–1119. doi:10.1097/OPX.0000000000001143. PMID 29095758.
  15. ^ Kandel, H; Khadka, J; Lundström, M; Goggin, M; Pesudovs, K (2017). "Questionnaires for measuring refractive surgery outcomes". Journal of Refractive Surgery. 33 (6): 416–424. doi:10.3928/1081597X-20170310-01. PMID 28586503.
  16. ^ "WHO Disease and injury country estimates". World Health Organization. 2009. אורכב מ-המקור ב-2009-11-11. נבדק ב-11 נוב' 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 Denniston, Alastair; Murray, Philip (2018). Oxford Handbook of Ophthalmology (באנגלית) (4 ed.). OUP Oxford. p. 926. ISBN 9780198816751.
  18. ^ Foster, PJ; Jiang, Y (בפברואר 2014). "Epidemiology of myopia". Eye (London, England). 28 (2): 202–8. doi:10.1038/eye.2013.280. PMC 3930282. PMID 24406412. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ^ Pan, CW; Ramamurthy, D; Saw, SM (בינואר 2012). "Worldwide prevalence and risk factors for myopia". Ophthalmic & Physiological Optics. 32 (1): 3–16. doi:10.1111/j.1475-1313.2011.00884.x. PMID 22150586. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ Castagno, VD; Fassa, AG; Carret, ML; Vilela, MA; Meucci, RD (23 בדצמבר 2014). "Hyperopia: a meta-analysis of prevalence and a review of associated factors among school-aged children". BMC Ophthalmology. 14: 163. doi:10.1186/1471-2415-14-163. PMC 4391667. PMID 25539893. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ Grosvenor, Theodore (2007). Primary care optometry (5 ed.). St. Louis (Miss.): Butterworth Heinemann, Elsevier. p. 70. ISBN 9780750675758. אורכב מ-המקור ב-2016-08-15.
  22. ^ "Laser-assisted subepithelial keratectomy (LASEK) versus laser-assisted in-situ keratomileusis (LASIK) for correcting myopia". Cochrane Database Syst Rev. 2: CD011080. 2017. doi:10.1002/14651858.CD011080.pub2. PMC 5408355. PMID 28197998.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טעות_תשבורת&oldid=36761253"
  NODES