יוסף ידין

יוסף (יוסי) ידין (סוּקֶניק) (7 ביוני 1920 – 17 במאי 2001) היה שחקן תיאטרון וקולנוע ומדבב ישראלי, מבכירי השחקנים של התיאטרון הקאמרי. חתן פרס ישראל לתיאטרון (1991) וחתן פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים (1996).

יוסף ידין

לידה	7 ביוני 1920 כ"א בסיוון ה'תר"ף ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	17 במאי 2001 (בגיל 80) כ"ד באייר ה'תשס"א תל אביב-יפו, ישראל
מדינה
תקופת הפעילות	1941–2001 (כ־60 שנה)
פרופיל ב-IMDb

יוסף ידין, 1945

יוסף ידין ב"קזבלן", 1954

יוסף ידין (מתקלח) ומוני מושונוב (חופף), בסרטו של חורחה גורביץ', "המקלחת", 1997

קורות חיים

ידין נולד בירושלים, בנם של הארכאולוג פרופ' אלעזר ליפא סוקניק והגננת ואשת הציבור חסיה סוקניק, ואחיהם של יגאל ידין, הרמטכ"ל השני של צה"ל, ארכאולוג וסגן ראש הממשלה, ומתתיהו סוקניק, טייס חיל האוויר שנהרג במלחמת העצמאות.

במלחמת העולם השנייה הופיע ידין בלהקה הצבאית "מעין זה" של הבריגדה, לצד חנה מרון, שהייתה אשתו הראשונה. שירם הידוע היה "כל הדרכים מובילות לרומא".

עבד כקריין בתחנת הרדיו "קול ירושלים". ב-7 ביוני 1967 הוא הקריא בקול ישראל את תהלים קכ"ב ("עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים") אחרי הודעת דובר צה"ל על פריצת לוחמי צה"ל לעיר העתיקה.

בתיאטרון

ב-1946 הצטרף ידין לתיאטרון הקאמרי של תל אביב שזה אך נוסד. הוא שיחק בתיאטרון עד יום מותו, וגילם בו תפקידים רבים, במחזות קלאסיים, במחזות מתורגמים ובמחזות ישראלים כאחד. בין תפקידיו הגדולים היו: ג'ו קלר ב"כולם היו בני", קזבלן ב"קזבלן" (מחזהו של יגאל מוסנזון, הראשון שהעלה על הבמה את נושא האפליה העדתית והפך בשנות השישים למחזמר בכיכובו של יהורם גאון), וילי לומן ב"מותו של סוכן", טוביה ב"כנר על הגג", סולנס ב"אלוף הבונים", סורין ב"השחף", אגאון האב בקומדיה של טעויות מאת ויליאם שייקספיר, מקס ב"הביתה", הרב פוקס ב"פליישר", שמואל המבוגר ב"המורדים", הטוחן בהצגת הילדים "עוץ לי גוץ לי".

בקולנוע

במאי התיאטרון היהודי הנודע לאופולד לינדטברג שפעל בשווייץ הכיר את יוסי ידין כאשר הגיע לישראל בחודש אוקטובר 1949 וביים בתיאטרון הקאמרי את המחזה "הצל", שהצגת הבכורה שלו הייתה ב-1 בנובמבר של אותה שנה. ידין מילא באותו מחזה תפקיד של פונדקאי.

בשנת 1950 הוטל על לינדברג לביים את הסרט השווייצרי "ארבעה בג'יפ", המתאר את וינה בירת אוסטריה הנתונה, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה תחת כיבוש ארבע המעצמות, ארצות הברית, בריטניה, צרפת וברית המועצות, שהפעילו בה כוח שיטור רכוב על ג'יפים, שעל כל אחד מהם ארבעה שוטרים צבאיים - אחד מכל אחת מארבע המעצמות. כשהחלו ההכנות לצילום הסרט עלה בדעתו של לינדברג הרעיון כי שחקן שטרם נודע בעולם הרחב ימלא בסרט את תפקיד השוטר הצבאי הרוסי. הוא שלח את ההצעה לידין, וכאשר ידין שלח לו בתשובה את צילומיו, הקלטות מקולו וקטע בהשתתפותו שהוסרט במיוחד לצורך כך, הגיעה כעבור זמן קצר התשובה כי עליו להתייצב במקום ההסרטה. נסיעתו של ידין למדינה אחרת, על מנת להשתתף בסרט זר, הייתה בגדר אירוע תרבותי וחדשותי בישראל של ראשית שנות החמישים. מסעו לאירופה תועד בכתבות רבות מלוות בצילומים מן הסרט ומתהליך הצילום שהופיעו בעיתונות העברית.

הסרט הוקרן בישראל ובעולם בשנת 1951. בישראל של אותם הימים נתקבל הסרט בהתלהבות בשל השתתפותו של יוסי ידין כדמות מרכזית בו, בתקופה בה טרם הופיעו שחקנים ישראליים בהפקות קולנוע בינלאומיות.

לאחר הצלחתו בסרט זה הופיע ידין במהלך הקריירה בסרטי קולנוע נוספים, הידועים שבהם:

• "אבן על כל מיל" (1954)
• "גבעה 24 אינה עונה" (1955)
• "עצרו רכבת ברלין 349" ("Verspatung in Marienborn"), קו-פרודוקציה גרמנית-צורפתית-איטלקית (1963). העלילה מתרחשת ברובה ברכבת צבאית אמריקנית הנוסעת מפרנקפורט לברלין יום יום דרך מזרח-גרמניה. צעיר ממזרח גרמניה מסתנן לרכבת, הדבר נודע לרוסים, הם עוצרים את הרכבת ודורשים את הסגרתו. ידין שיחק בתפקיד קצין רוסי.
• "אלדורדו" (1963) בתפקיד קצין המשטרה בוגדנוב.
• "מבצע קהיר" (1966) בתפקיד ג'באר.
• "בלומפילד" (1971) בתפקיד ויינר.
• "שקרים שסיפר לי אבי" (1975) בתפקיד הראשי, על פי מחזה של טד אלן הקנדי ובבימויו של טד קוטצ'ף.
• "אל תשאלי אם אני אוהב" (1979) בתפקיד האב.
• "אהבה ממבט שני" (1998) בתפקיד אולק.

כמו כן שיחק בהפקת הטלוויזיה של המחזה "עקידה" של עירא דביר, לצידו של גבי עמרני, ב"תרנגול כפרות", "המקלחת" וב"ארץ קטנה, איש גדול".

בדיבוב

ידין עסק גם בדיבוב: בשנת 1988 דיבב את שירחן הנמר בסרט "ספר הג'ונגל" וב-1993 דיבב את שאדו הכלב בסרט "המסע המופלא הביתה". כמו כן השתתף בהקלטה העברית הראשונה שיצאה ל"פטר והזאב" של פרוקופייב בתפקיד המספר (המנצח בהקלטה זו היה גארי ברתיני), ובדיבוב הסרט "פייבל במערב הפרוע".

מותו

יוסף ידין נפטר ממחלת הסרטן בשנת 2001 ונטמן בבית העלמין במושב מכמורת. הוא הותיר אחריו את אשתו השנייה, הדי, ושני ילדים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוסף ידין בוויקישיתוף

• יוסף ידין, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• יוסף ידין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• יוסף ידין, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• יוסף ידין, באתר AllMovie (באנגלית)
• יוסף ידין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• יוסף ידין, דף שער בספרייה הלאומית
• יוסף ידין, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• פרטים על יוסף ידין בארכיון חנה מרון, בספרייה הלאומית
• מידע על יוסף ידין בקטלוג הספרייה הלאומית
• ידין בקטעים מתוך ההצגה פיגמליון בתיאטרון הקאמרי, 1954, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• מרב יודילוביץ', נפטר השחקן יוסי ידין בגיל 81, באתר ynet, 17 במאי 2001

הערות שוליים

הקודם: 1995 - נסים אלוני

פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים 1996 - יוסי ידין, אורנה פורת, שמעון פינקל

הבאים: 1997 - יוסי בנאי, חנה מרון