יוסי יזרעאלי
יוסף (יוסי) יזרעאלי (נולד ב-10 בדצמבר 1938) הוא במאי תיאטרון, מחזאי, סופר ומשורר ישראלי. פרופסור אמריטוס בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
לידה |
10 בדצמבר 1938 (בן 85) ירושלים, פלשתינה (א"י) |
---|---|
מדינה | ישראל |
תקופת הפעילות | מ-1960 |
מקום לימודים | |
ביוגרפיה
עריכהיוסי יזרעאלי נולד וגדל בשכונת רחביה, ירושלים, בנם הבכור של ציפורה ומשה יזרעאלי. אימו הייתה הגננת המיתולוגית של "בית הילד" ברחביה. אביו המהנדס סבל מדיכאון שנים רבות, עד ששלח יד בנפשו. יזרעאלי הדחיק את מות אביו, וחשף את הסיפור לראשונה בספר שיריו הראשון "מהנדס העיר" (2001). יזרעאלי עשה את שירותו הצבאי במסגרת הנח"ל בקיבוץ עין גב. החל ללמוד פילוסופיה יהודית וכללית באוניברסיטה העברית בירושלים. כעבור שנה נסע לאנגליה ולמד באקדמיה המלכותית לאומנות הדרמה (1962-1960), לונדון ואחר כך בחוג לדרמה של אוניברסיטת בריסטול בבריסטול, אנגליה (1965-1962).
ההצגה הראשונה שיזרעאלי ביים בישראל הייתה "עוץ לי גוץ לי" בתיאטרון הקאמרי, שעלתה לראשונה בדצמבר 1965. זהו מחזמר לילדים פרי עטו של אברהם שלונסקי, עם מוזיקה שהלחין דובי זלצר, המבוסס על מעשייה של האחים גרים. בהצגה כיכבו יוסי גרבר בתפקיד שר הארמון, אברהם חלפי בתפקיד גמד שדי (עוץ לי גוץ לי), זאב רווח בתפקיד מלך סכל וחביב, יוסי ידין בתפקיד הטוחן, שושיק שני בתפקיד בת הטוחן והמלכה, נתן כוגן בתפקיד שר האוצר, אסתר גרינברג-שבק בתפקיד חצרונית מתייפייפת ואריק לביא בתפקיד המשרת-זמר. ההצגה זכתה בפרס ההצגה המקורית הטובה ביותר מטעם המועצה הציבורית לתרבות ואומנות שליד משרד החינוך. ההצגה נחלה הצלחה גדולה, הציגה 267 פעמים ויזרעאלי נחשב לבמאי וירטואוז כבר בהצגה הראשונה שביים בישראל. משום ההצלחה הרבה היא חודשה בתיאטרון הקאמרי ארבע פעמים: ב-1979, ב-1989, ב-2002 וב-2022. יזרעאלי ביים בתיאטרון בימות את "איש חסיד היה" ב-1968. עריכה ועיבוד של דן אלמגור לשירים, סיפורים וניגונים חסידיים. במופע צפו יותר מרבע מיליון איש.
לאורך כל הקריירה שלו שילב בימוי בתיאטראות שונים והוראה בחוג לאומנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב וכמרצה אורח באוניברסיטאות ברחבי תבל. כתב את עבודת הדוקטורט בנושא מחזה "הדיבוק" ופרשנויותיו הבימתיות, באוניברסיטת קרנגי מלון, פיטסבורג, במדינת פנסילבניה, ארצות הברית[1]. חקר בעבודת הדוקטור את עבודת הבימוי של יבגני וכטנגוב בהצגה "הדיבוק" של תיאטרון הבימה. במסגרתה התחקה אחרי השינויים שוכטנגוב הכניס לטקסט המחזה של ש. אנ-סקי וניתח את פרשנותו הבימתית, תוך התייחסות לעיצוב התפאורה, אופן העבודה עם השחקנים ובניית הסצינות. בשלהי שנות השישים החל ללמד במשרה חלקית וב-1974 התמנה לדרגת פרופסור חבר. במהלך השנים הגיע באוניברסיטת תל אביב לדרגת פרופסור מן המניין, עד לפרישתו כפרופסור אמריטוס. לימד גם בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים.
היה המנהל האומנותי של תיאטרון הבימה בשנים 1977-1975. היה המנהל האומנותי של תיאטרון החאן בשנים 1987-1984, בו הקים מעבדה לחקר תיאטרון יהודי. במסגרת זאת ביים את "תהלה" לפי עגנון (1984), "הדיבוק" מאת ש. אנ-סקי (1985) ו"הכלה המתה: פנטזיה על נושא אנה פרנק" (1986). בנוסף לכך יעקב רז העלה תחת ניהולו את "עידו ועינם" על פי עגנון (1985).
ההצגות הבאות שביים היו "ברווז הפרא" מאת איבסן ב-1987 ו"דון ז'ואן" מאת מולייר, שתיהן בתיאטרון באר שבע ולאחריהן "אדיפוס המלך" בתיאטרון חיפה ב-1992. אחר-כך לא ביים במשך שש שנים בתיאטרון הישראלי, עד שביים את "האישה מן הים" מאת איבסן ב-1998 ו"שש דמויות מחפשות מחבר" מאת פירנדלו ב-2000, שתיהן בתיאטרון החאן בניהולה האומנותי של אופירה הניג. הוא היה הבמאי הישראלי הראשון שיבגני אריה הזמינו לביים בתיאטרון גשר, בו ביים את "מדמואזל ז'ולי" מאת אוגוסט סטרינדברג, בשנת 2001. אחר-כך ביים במסגרת תיאטרון החאן בניהולו של מיקי גורביץ' את "דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו" מאת פדריקו גארסיה לורקה ב-2002 ואת "האשליה" מאת פייר קורניי ב-2003. באותה שנה ביים בתיאטרון בית ליסין את "צור וירושלים" של מתתיהו שהם, עם מוזיקה של גיל שוחט[2]. ביים את "איפיגניה באאוליס" בתיאטרון אנסמבל הרצליה בניהולה האומנותי של אופירה הניג בשנת 2009.
במרוצת השנים הרבה להתראיין בעיתונות ותקף חריפות את הממסד התיאטרוני הישראלי. אלוני קיים חוג אינטלקטואלי שבו התכנסו אחת לשבוע בסלון ביתו של יזרעאלי אנשי תיאטרון והתווכחו על מהות התיאטרון. בסלון השתתפו בין השאר: חנוך לוין, גדליה בסר, עודד קוטלר ורנה ירושלמי.
בשנת 2006, שיחק בסרטו של יובל שפרמן "הדברים שמאחורי השמש". באותה שנה כתב וביים את ההצגה "החתונות של אמא", שהציגה בתיאטרון תמונע, בכיכובם של אורה מאירסון ורועי הורביץ[3]. כתב וביים את המחזה "רחביה", שהועלה לראשונה באוקטובר 2009 בתיאטרון תמונע, בכיכובו של יזרעאלי. בנוסף העביר כיתות אומן בתיאטרון תמונע[4].
ב-2010 הגיש יזרעאלי תביעה נגד התיאטרון הקאמרי על הפרת זכויות יוצרים של ההצגה "עוץ לי גוץ לי", שביים עבור הקאמרי בדצמבר 1965, ומאז הועלתה בתיאטרון פעמים רבות בבימוי במאים שונים. יזרעאלי טען כי הפקת הקאמרי מ-2002 העתיקה את מרכיב הבימוי המרכזי שלו, בהפיכת 24 חלקים מהטקסט לקטעים מוזיקליים[5]. בית המשפט דחה את התביעה[6], אך מאז בכל העלאה מחודשת של ההצגה מקפידים לכתוב בפרסומי התיאטרון: 'על פי גרסת ההצגה המקורית של יוסי יזרעאלי'.
ב-2011 יזרעאלי כתב וביים את הפואמה הדרמטית "חלומות של אנונימוס", בתיאטרון תמונע. יזרעאלי שיחק בהצגה עם דודו ניב[7]. אחר כך כתב וביים את ההצגה "המורה לתנ"ך", שעלתה לראשונה בספטמבר 2012 בתיאטרון תמונע, בכיכובם של יזרעאלי ויפתח אופיר[8].
בשנת 2016 חבר למלחין יוסף ברדנשווילי ליצירת "הפסיון של ר' שמעון בר יוחאי" על פי ספר הזוהר, שביצעה הקאמרטה הישראלית ירושלים[9].
יצירותיו של יזרעאלי זכו להכרה והוצגו בפסטיבלים שונים, ובהם פסטיבל ברלין, בולטימור וציריך. המחזאי ארתור מילר הזמין אותו לביים את המחזה "ציד המכשפות" בברודוויי, בהשתתפות מרטין שין ומייקל יורק. ב-2001 הזמינה אותו האקדמיה לתיאטרון ניסיוני בפריז, להדגים את שיטת המשחק שפיתח בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.[10]
חיים אישיים
עריכהיזרעאלי היה נשוי לד"ר תלמה יזרעאלי, מרצה בחוג לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב, עד לפטירתה מסרטן ב-2003, ואב לשלושה[2].
אודות עבודתו
עריכהבעבודתו יש שני כיוונים: האחד קלאסיקה מערבית מודרנית, בעיקר מחזות של איבסן ומעט טרגדיה קלאסיות (אוריפידס ושייקספיר), והכיוון השני הוא תיאטרון יהודי, במסגרתו עיבד בעיקר יצירות של עגנון.
דורית ירושלמי בספרה "דרך הבימוי – על במאים בתיאטרון הישראלי" כותבת:
"נסים אלוני ויוסי יזרעאלי, שני יוצרי תיאטרון שהחלו לפעול בשנות השישים, וניתן לראות בהם את ראשוני היוצרים הבימתיים בתיאטרון הישראלי... בהקשר של אלוני ויזרעאלי המושג 'יוצר בימתי' משמעו הכוליות של עבודתם התיאטרונית... במקרה של יזרעאלי – בחירת חומרים לא דרמטיים כבסיס ליצירה בימתית. שפות הבמה של נסים אלוני ויוסי יזרעאלי קשורות בתופעות מכוננות ובמגמות אסתטיות שרווחו בתיאטרון האירופי, ובעיקר במודוס המטא-תיאטרוני . בעבודותיו של יזרעאלי ניתן לזהות את עקבות התיאטרון שהפך לטקס (ritualized theatre)... יוסי יזרעאלי הוכתר כבמאי רב-מג בהצגה הראשונה שביים, "עוץ לי גוץ לי", מאת אברהם שלונסקי ('הקאמרי' 1965). הבימוי שלו להצגה זו, שנטוותה כסוג של תיאטרון-סיפור מושר, הפך לקלאסיקה ישראלית. בפרשנויותיו הבימתיות למחזות קנוניים, ובמיוחד בהצגות שבהן הפך חומרים לא-דרמטיים לטקסטים בימתיים, בהן יצירותיו של עגנון "הכנסת כלה" ו"סיפור פשוט", הוא הוכיח את עצמו כיוצר בימתי כולי." [11]
הצגות בבימויו
עריכההצגה | תיאטרון | מחזאי | מעצב תפאורה | מעצב תלבושות | מעצב תאורה | הצגת בכורה |
---|---|---|---|---|---|---|
עוץ לי גוץ לי | תיאטרון הקאמרי | אברהם שלונסקי על פי האחים גרים | רודא ריילינגר | רודא ריילינגר | 15 בדצמבר 1965 | |
נושים | תיאטרון זווית | אוגוסט סטרינדברג | בוקי שוורץ | בן ציון מוניץ | דצמבר 1966 | |
חכמים הזהרו בטפשותכם | תיאטרון חיפה | ניקולאי אוסטרובסקי | דוד שריר | דוד שריר | יחיאל אורגל | 26 באוגוסט 1967 |
סטריפטיז | תיאטרון זווית | סלאבומיר מרוז'ק | בן ציון מוניץ | 16 בספטמבר 1967 | ||
איש חסיד היה | תיאטרון בימות | עריכה ועיבוד של דן אלמגור לשירים, סיפורים וניגונים חסידיים | דני קרוון | בן ציון מוניץ | אוקטובר 1968 | |
מחכים לגודו | תיאטרון הבימה | סמואל בקט | יגאל תומרקין | יגאל תומרקין | דצמבר 1968 | |
לילה במאי | תיאטרון בימות | אברהם ב. יהושע | בן ציון מוניץ | 1969 | ||
נושים | תיאטרון בימות | סטרינדברג | בוקי שוורץ | בן ציון מוניץ | ספטמבר 1969 | |
שש נפשות מחפשות מחבר | הבימה | לואיג'י פיראנדלו | בוקי שוורץ | בוקי שוורץ | נתן פנטורין | אוגוסט 1969 |
פר גינט | הבימה | הנריק איבסן | דוד שריר | דוד שריר | נתן פנטורין | 13 בפברואר 1971 |
מדיאה | הקאמרי | סנקה | יגאל תומרקין | רות דר | 19 ביוני 1971 | |
הכנסת כלה | הבימה | יזרעאלי לפי ש"י עגנון | 9 באוגוסט 1972 | |||
הסוחר מוונציה | הקאמרי | שייקספיר | דן דרין ויוסי יזרעאלי | רות דר | ארנון אדר | 26 בפברואר 1972 |
הטירה | הבימה | מכס ברוד על פי פרנץ קפקא | איתן לוי | איתן לוי | פברואר 1976 | |
אויב העם | הבימה | איבסן | אלי סיני | אלי סיני | 15 במאי 1976 | |
סיפור פשוט | הבימה | עיבוד של שלמה ניצן ויצחק גורן לש"י עגנון | יוסי יזרעאלי, ציונה שמשי | יוסי יזרעאלי, ציונה שמשי | נתן פנטורין | 27 בינואר 1979 |
מעשה בשבעה קבצנים | החאן | עיבוד של יזרעאלי לר' נחמן מברסלב | יוסי יזרעאלי | יעקב מרזל/אילן בלבינדר | 1979 | |
מלך מרוקאי | הבימה | גבריאל בן-שמחון | שמואל בק | שמואל בק | נתן פנטורין | 14 באפריל 1980 |
תמול שלשום | הבימה | עיבוד של יזרעאלי לש"י עגנון | ציונה שמשי | ציונה שמשי | 12 במאי 1982 | |
תהלה | החאן | על-פי ש"י עגנון | 1984 | |||
הדיבוק | החאן | ש. אנ-סקי | 1985 | |||
הכלה המתה: פנטזיה על נושא אנה פרנק | החאן | בהשראת סיפור חייה של אנה פרנק | 1985 | |||
איולף הקטן | תיאטרון החאן | איבסן | משה שטרנפלד | משה שטרנפלד | חני ורדי | דצמבר 1987 |
ברווז הפרא | תיאטרון באר שבע | איבסן | משה שטרנפלד | עדנה סובול | 1987 | |
דון ז'ואן | תיאטרון באר שבע | מולייר | אדריאן ווקס | עדנה סובול | חני ורדי | 20 בינואר 1990 |
אדיפוס המלך | תיאטרון חיפה | סופוקלס | יוסי יזרעאלי | גילה להט, יוסי יזרעאלי | יחיאל אורגל | 16 בספטמבר 1992 |
האישה מן הים | החאן | איבסן | רוני תורן | עדנה סובול | רוני כהן | דצמבר 1998 |
שש נפשות מחפשות מחבר | החאן | לואיג'י פירנדלו | 2000 | |||
מדמואזל ז'ולי | תיאטרון גשר | אוגוסט סטרינדברג | סשה ליסיאנסקי | רקפת לוי | אבי יונה בואנו (במבי) | 23 במאי 2001 |
דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו | החאן | פדריקו גארסיה לורקה | רוני תורן | עפרה קונפינו | רוני כהן | 26 במאי 2002 |
צור וירושלים | תיאטרון בית ליסין | עיבוד של יוספה אבן-שושן ויוסי יזרעאלי למתתיהו שהם, מוזיקה: גיל שוחט | דוד שריר | עפרה קונפינו | 2003 | |
האשליה | החאן | עיבוד של טוני קושנר לפייר קורניי | רוני תורן | עפרה קונפינו | רוני כהן | 2003 |
החתונות של אמא | תיאטרון תמונע | יוסי יזרעאלי | אוגוסט 2006 עד נובמבר 2007 | |||
רחביה | תיאטרון תמונע | יוסי יזרעאלי | דנה צרפתי | דנה צרפתי | רוני כהן | 2009 |
איפיגניה באאוליס | תיאטרון אנסמבל הרצליה | אוריפידס | יוסי יזרעאלי | פרידה קלפהולץ-אברהמי | בן ציון מוניץ | 2009 |
חלומות של אנונימוס | תיאטרון תמונע | יוסי יזרעאלי | איריס מועלם | מאי 2011 | ||
המורה לתנ"ך | תיאטרון תמונע | יוסי יזרעאלי | איריס מועלם | עומר שיזף | ספטמבר 2012 | |
איוב | תיאטרון האינקובטור | יוסי יזרעאלי | 2017[12] | |||
נושים | תיאטרון החאן | יוהאן אוגוסט סטרינדברג | 2018[13] |
מעיבודיו לכתבי הרבי נחמן מברסלב
עריכה- שבעת הקבצנים – תיאטרון החאן, 1979[14]
- אין דבר שלם יותר מלב שבור – התיאטרון העירוני של היידלברג ובפסטיבל ברלין
- ברסלב בטהובן ברסלב - תיאטרון האינקובטור, פסטיבל ישראל 2014
פרסים
עריכה- מדליית איבסן - מטעם עיר הולדתו של המחזאי בנורווגיה.
- חתן פרס כינור דוד לבימוי (3 פעמים)
- חתן פרס כינור דוד להצגה הטובה ביותר (3 פעמים)
- פרס המועצה הישראלית לתרבות ואמנות להצגת המחזה המקורי הטובה ביותר (פעמיים)
- ורד הכסף לבימוי ולהצגה הטובה ביותר.
- עמית כבוד של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה – 2004.
- פרס לנדאו לאמנויות הבמה בתחום תיאטרון לשנת 2015.
- פרס מפעל חיים במסגרת טקס פרס הפרינג' קיפוד הזהב לשנת 2017[15].
ספרי שירה פרי עטו
עריכה- מהנדס העיר. תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב, 2001
- ניסוי הצופרים של המיגרנה. תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2002
- המשורר ואשתו. רעננה : אבן חושן, 2003
- עירומים ביערות הזקן . רעננה : אבן חושן, 2004
- כאילו היא יושבת שם . בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2005
- יומני המוח של מר זנגביל, בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2015
- אחרי החגים של סכך, בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2019[16]
רומן פרי עטו
עריכה- המשורר השביעי, הוצאת כתר, 2008
לקריאה נוספת
עריכה- רויטל איתן, ריקוד העקרב - יוסי יזרעאלי, יצירתו ושיטתו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018.
- דורית ירושלמי, "'דרך הבימוי – על במאים בתיאטרון הישראלי"', כנרת זמורה-ביתן דביר, תשע"ג 2013, עמ' 14, 15, 46, 80, 148, 240, 275, 282, 280-279, 318, 340, 434, 435, 481, 516, 530, 557-556.
- איתן מרים, "'יוסף של הפרפרים"', (מאמר על יזרעאלי ויצירתו), עתון 77, שנה כ"ח, גל' 288 (ניסן תשס"ד, מרץ 2004), עמ' 24-22.
קישורים חיצוניים
עריכה- יוסי יזרעאלי, באתר תיאטרון תמונע
- שמעון לב-ארי, יוסי יוסף יזרעאלי, במערכת "חיפוש במה"
- יוסי יזרעאלי (1938-), דף שער בספרייה הלאומית
- יוסי יזרעאלי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- יוסי יזרעאלי, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- יוסי יזרעאלי, בארכיון הבימה
- יוסי יזרעאלי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- יוסי יזרעאלי, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- לילך דקל-אבנרי, שירת הקיום של יוסי יזרעאלי - שיחה, באתר הבמה, 3 בספטמבר 2006
- נורית קנטי, "גיליתי את שורש הרע", באתר nrg, 15 באפריל 2008
- יונתן אסתרקין, יזרעאלי: מחזה טוב הוא מחזה פוליטי, באתר nrg, 4 ביוני 2009
- שרית פוקס, יוסי, ילד שלי מוצלח, באתר nrg, 31 באוקטובר 2009
- פנינה גפן, התיאטראות היום הם מושב לצים, מקור ראשון, מוסף "שבת", 26 במאי 2011
- אייל מלובן, עכבר העיר, יוסי יזרעאלי: "ברגע שאני לא יוצר הלך עלי", באתר הארץ, 8 בנובמבר 2012
- מרט פרחומובסקי, ריאיון עם הבמאי יוסי יזרעאלי, באתר "במחשבה שנייה", 8 בינואר 2012, פורסמה במקור בטיים אאוט תל אביב
- יוסי שיפמן, "הטקסטים של ברסלב הם לא של הממסד הדתי", באתר ynet, 28 באוגוסט 2018
- יוסי יזרעאלי באנתולוגיה מקוונת לשירה עברית, באתר של נילי דגן
- יותם יזרעאלי, אבא, סיפור: הבמאי יוסי יזרעאלי משוחח עם בנו יותם על איוב, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2015
הערות שוליים
עריכה- ^ אתר אישים
- ^ 1 2 דליה קרפל, תאווה מאוחרת, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2003
- ^ ציפי שוחט, מחזה ראשון של יוסי יזרעאלי יועלה בתיאטרון תמונע, באתר הארץ, 9 במאי 2006
- ^ ציפי שוחט, כיתות אומן עם יוסי יזרעאלי בתיאטרון תמונע, באתר הארץ, 1 במאי 2007
אייל מלובן, עכבר העיר תל אביב, כיתת אמן עם יוסי יזרעאלי, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2009 - ^ ציפי שוחט, ביהמ"ש ידון ביום ראשון בתביעת יוסי יזרעאלי נגד הקאמרי על הפרת זכויות היוצרים של "עוץ לי גוץ לי", באתר הארץ, 20 בדצמבר 2010
- ^ יאיר אשכנזי, יוסי יזרעאלי הפסיד בתביעה נגד הקאמרי אך זכה לקרדיט מתוקן, באתר הארץ, 2 באפריל 2015
- ^ מיכאל הנדלזלץ, עד שהשאול יקפא, באתר הארץ, 2 בינואר 2012
- ^ מיכאל הנדלזלץ, "המורה לתנ"ך": מרביץ תורה, באתר הארץ, 6 בינואר 2014
- ^ חגי חיטרון, ספר "הזוהר" בלבוש זוהר שתפר יוסף ברדנשווילי, באתר הארץ, 25 ביוני 2016
- ^ ציפי שוחט, יוסי יזרעאלי הוזמן לפאריס ללמד משחק, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2001
- ^ דורית ירושלמי, "'דרך הבימוי – על במאים בתיאטרון הישראלי"', כנרת, זמורה-ביתן, דביר, תשע"ג 2013, עמ' 280-279.
- ^ איתן בלום, ההצגה על איוב בכלל לא יהודית, באתר הארץ, 22 ביוני 2017
- ^ ננו שבתאי, הצגה שוביניסטית בעידן מי טו? זה מרתיח, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2018
- ^ נוגה כהן, ביקורת - אגדה בלי הפי־אנד - "שבעת הקבצנים" בתיאטרון החאן. על־פי סיפוריו של ר' נחמן מברסלב. עיבוד, בימוי ועיצוב: יוסי יזרעאלי, כל העיר, 5 באוקטובר 1979
- ^ יאיר אשכנזי, הבמאי יוסי יזרעאלי יקבל את פרס הפרינג' "קיפוד הזהב" על מפעל חיים, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2017
- ^ יותם ראובני, "אחרי החגים של סכך": איש התיאטרון יוסי יזרעאלי עושה לנו מיזנסצינות, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2019