יצחק חיות
רבי יצחק חיות (ה'רח"צ, 1538 - י"א בתמוז ש"ע, 2 ביולי 1610) היה רב בבוהמיה ומוראביה, מראשוני האחרונים. כיהן בין היתר כרבה של פראג.
| לידה |
1538  |
|---|---|
| פטירה |
1617 (בגיל 79 בערך) |
| תקופת הפעילות |
?–1617 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד לרבי אברהם חיות. מקור המשפחה היה מפרובאנס שבדרום צרפת (הם השתמשו בתיאור "מגזע חסידי פרובינצא"[1]).
בשנת ה'שכ"ח (1568) התמנה לרבה של בוסק, בפלך לבוב. בשנים שד"מ — ה'שמ"ז (1584–1587) כיהן כרבה של פראג ועמד בראשות ישיבה במקום. לאחר מכן כיהן כראש ישיבה בפרוסטיץ שבמעהרין.
במספר מקורות מופיע שהיה גיסו של המהר"ל מפראג, בעל אחותו בזיווג ראשון[2].
זמן פטירתו לא יאוחר משנת שע"ז, 1617, ויש המייחסים יום פטירתו לי"א תמוז[3].
מספריו
עריכה- פחד יצחק - לובלין, של״ג (1573) - על אגדות חז"ל, בעיקר האגדות בפרק הניזקין בגיטין על חורבן בית המדרש.
- שיח יצחק — פראג שמ״ז (1587) - שיר ודינים לליל הסדר;
- שיח יצחק - חידושים על מסכת מכות.
- הגדה לפסח עם ביאור ביידיש - פראג ש"נ.
- פני יצחק - ידוע גם בשם אפי רברבי - קראקא, שנ"א (1591). ספר על הלכות איסור והיתר (כשרות, יין נסך, נידה וכו').
גם הספר שיח יצחק וגם פני יצחק מאורגנים בצורה שירית (השיר בספר שיח יצחק הוא מורכב ביותר וכמעט שלא ניתן להבינו ללא הפרוש המצורף) עם פרוש קצר להסברת השיר (בספר פני יצחק זהו הפרוש "אפי זוטרי") ודיון נרחב על ההלכות הנדונות. בנוסף חיבר ספרים נוספים שאינן בידינו. מספריו ניכר שהיה בקיא בחכמת הקבלה, והמדפיס כותב בספרו פחד יצחק, "אשר לו יד ושם בחכמות האלוקיות והחיצוניות".
דרך לימודו
עריכהבהקדמת ספרו פני יצחק הוא משבח את שיטת החילוקים, ותוקף את מתנגדי שיטת החילוקים, ובלשונו המליצית הוא כותב בין היתר: "האמנם ממחצב קודש מחצבתו, הוחצב חדוד חילוק פלפול אשכנזי, טוב ויפה בעתו, ואין מי שלועג ומואס בו, ללאו או לחלק בחילוק יצא ויבא, להוציא לעז על חכמי קדמאי ובתראי בניבו, אין זה אלא מי שאיננו בקי בו ובטיבו, הדיוט לא ידע נתיבו".
בהמשך דבריו הוא כותב שאין להשקיע בזה כל זמן הלימודים אלא יחד עם לימוד הבקיאות יש להקדיש זמן גם ללימוד בעיון. דבריו זכו לביקורת חריפה מהרב יאיר חיים בכרך ממתנגדי שיטת החילוקים, בספרו חוות יאיר[4] ,שם הוא כותב שהיחיד שהוא מצא שבעד שיטת החילוקים זהו הרב יצחק חיות, ומאריך לכתוב נגד שיטה זו שזהו חריפות של הבל. אך בספרו יאיר נתיב, הוא כותב שדברי רבי יצחק חיות אמורים רק בפלפול של אמת, ולא לשיטת החילוקים.
משפחתו
עריכהלרבי יצחק משפחה רבנית ענפה. בניו היו הרב מנחם מאניש אב"ד וילנה, בספר פני יצחק הודפסו שירים וקינות ממנו, חיבר ספר דרך תמימים פירוש לפרשת בלק לפי הקבלה, הרב אליעזר, הרב אברהם שכיהן ברבנות בגורדוק וחיבר ספר בשם "הולך תמים" טעמי המצוות לפי הקבלה, והרב שמואל שנפטר בצעירותו מספר ימים לפני חתונתו.
נכדו של הרב מנחם מאניש היה רבי יצחק חיות השני, שחיבר את הספר "זרע יצחק", סבו של רבי צבי הירש חיות[5].
מצאצאיו של רבי יצחק נימנים גם רבי יצחק פריד-חיות שכיהן כראש הקהל באונסדורף (חותנו של הרב יחזקאל סגל), ורבי עקיבא שלום חיות, רבה של דובובה מפרש הסידור "עקבי שלום" (לובלין תרנ"ו)[6].
כמו כן הרב דוד אלטשולר בעל המצודות דוד, והרב צבי הירש חיות, והרב אפרים זלמן מרגליות היו מיוצאי חלציו.
קישורים חיצוניים
עריכה- מידע על רבי יצחק חיות בקטלוג הספרייה הלאומית
- דוד הלחמי, רבי יצחק חיות אב"ד פראג (בעל „אפי רברבי”), חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' נ"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- מצבת בנו רבי אברהם באינדקס לאמנות יהודית
- "יצחק חיות", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- מחיבוריו
- בעריכת מאיר רוטנר, שיח יצחק - דרשה לליל שימורים, חיפה, תשע"ו, באתר היברובוקס
הערות שוליים
עריכה- ^ יצחק חיות, "פחד יצחק", הקדמה, דף ג ע"ב
- ^ ראו בקובץ בית אהרן וישראל 104, מאמרו של דוד נחמן רוטנר. אתר היברובוקס.
- ^ מבוא לאפי רברבי מהדורת ירושלים, שנת תשנ"ז.
- ^ שו"ת חוות יאיר סימן קכד.
- ^ רבי צבי הירש חיות היה בנו של ר' מאיר, בן ר' מנחם מאניש, בן ר' יצחק (פרנס בברודי), בן ר' מאיר מטיסמניץ, בן ר' יצחק (פרנס ועד ארבע ארצות), בן ר' אליעזר, בן ר' יצחק מחבר ספר "זרע יצחק" (חיים ישכר גראס, קונטרס תפארת בנים אבותם, פרק רביעי).
- ^ עקיבא שלום חיות, סידור עקבי שלום, לובלין תרנ"ו, באתר היברובוקס.