יקושימה

האי יקושימה (יפנית 屋久島 - "האי יאקו") הוא אי השייך לאיי אוסומי (大隅諸島), בדרומה של יפן, כ-60 ק"מ מדרום לאי קיושו. ביקושימה מתגוררים כ-15,000 איש המתרכזים לאורך החופים ובמיוחד בצידו המזרחי והצפון-מזרחי של האי. באי שני נמלים ושדה תעופה קטן. בשנת 1980 הכיר אונסק"ו ב-189.58 קמ"ר משטחו של האי כשמורה ביוספרית, ובשנת 1993 הכריז הארגון על שטח של 107.47 קמ"ר או כחמישית משטחו של האי, כאתר מורשת עולמית.

יקושימה
屋久島

אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1993, לפי קריטריונים 7, 9 שטח האתר 1,219 הקטאר (Natural environment preservation area) חלק מתוך איי אוסומי
נתונים גאוגרפיים
מיקום	האוקיינוס השקט
קואורדינטות	30°21′31″N 130°31′43″E
שטח	504.29 קילומטר רבוע, 10,747 הקטאר, 1,219 הקטאר
אורך	28.3 קילומטר
רוחב	25.7 קילומטר
גובה מרבי	הר מיאנואורה
נתונים מדיניים
מדינה	יפן
אוכלוסייה	13,178 (2020)
אזור זמן	UTC +9
(למפת יפן מוגדלת)   טוקיו אוסקה סאפורו סנדאי ניאיגטה פוקואוקה נהה ד. קו. צ. קו. סין רוסיה ים יפן האוקיינוס השקט יקושימה (למפת יפן רגילה)   טוקיו אוסקה סאפורו סנדאי ניאיגטה פוקואוקה נהה ד. קו. צ. קו. סין רוסיה ים יפן האוקיינוס השקט יקושימה (למפת מחוז קגושימה רגילה)   קגושימה קירישימה סצומסנדאי קנויה סואו קוממוטו מיאזקי הים הצהוב יקושימה (למפת מחוז קגושימה מוגדלת)   קגושימה קירישימה סצומסנדאי קנויה סואו קוממוטו מיאזקי הים הצהוב יקושימה

בוזואיווה

גאוגרפיה

קוהאנאנואגו

לאי צורת עיגול, קוטרו כ-25 ק"מ, היקפו 135 ק"מ ושטחו 504.88 קמ"ר. בין האי לבין האי טנגשימה ממזרח לו מפריד מצר ים המכונה מצר וינסן (Vincennes Strait) או גם מצר יקושימה (יקושימה קאיקו). במרחק כ-15 קילומטרים מערבית לאי שוכן האי קוצ'ינוארבו-ג'ימה שבו יש הר געש פעיל. במרכזו של האי ניצב הר מיאנואורה הנישא לגובה של 1,935 מטר וסמוך מדרום לו ניצבת הפסגה השנייה בגובהה בהר קורואימי שגובהו 1,886 מטר. האי עשוי ברובו מגרניט ומסביב למסיב המרכזי מצויים שטחים מכוסים אבן חול.

האקלים באי נע בין אקלים סובטרופי לאורך החופים לסובאלפיני בפסגות הגבוהות. מזג האוויר לח וגשום בכל חלקי האי, וכמות המשקעים נעה בין 4,000 מ"מ בשנה באזורי החוף ל-10,000 מ"מ בשנה בפסגות ובצידו הצפון-מזרחי של האי. העונות הגשומות הן האביב והקיץ ואז מלווים הגשמים במפולות בוץ. בחורף מכוסות פסגותיו של האי בשלג העשוי להצטבר עד לגובה של 6 מטר, דבר שאינו ברור מאליו לאור העובדה שיקושימה שוכן בקו הרוחב של הנגב ולאור העובדה שטמפרטורת מי הים מסביבו אינה יורדת אף פעם מתחת ל-19 מעלות צלזיוס.

החי והצומח

הסוגי המפורסם "ג'ומון" - הסוגי העתיק באי

כ-75 אחוז משטחו של יקושימה מכוסה ביער והצמחייה בו ערוכה ברצועות בהתאם לקווי הגובה ולתנאי האקלים. האי ידוע במיוחד בעצי הקריפטומריה (הנקראים סוגי – 杉). עצים אלה היכולים להגיע עד לגיל מופלג של 3,000 שנים שוכנים באי מעל גובה של 600 מטר, והם מכונים "קו-סוגי" כל עוד לא הגיעו לגיל של אלף שנים ו"יאקו-סוגי" לאחר מכן. הסוגי העתיק ביותר הוא ג'ומון סוגי (縄文杉)שגילו מוערך ב-2,600 שנים. סך הכל מצויים באי כ-1,900 מינים של צמחים, מהם 94 אנדמיים.

ביקושימה 16 מיני יונקים, מהם שניים אנדמיים לאי – קוף מקוק יפני ייחודי המכונה "יאקוזארו" (yakuzaru, שם מדעי Macaca fuscata yakui) ואייל יאקושימה (תת-מין של אייל סיקה (yakushika, שם מדעי Cervus nippon vakushimae). בנוסף מצויים באי כ-150 מיני עופות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יקושימה בוויקישיתוף

• יקושימה באתר לשכת התיירות של יפן
• לשכת התיירות המקומית (יפנית)