כלכלת יפן

**כלכלת יפן**
	גורדי שחקים במרכז הפיננסי שינג'וקו, טוקיו
דירוג עולמי	4 (2023)
מטבע	ין יפני (JPY)
ארגוני סחר	WTO, OECD, APEC
ענפי תעשייה עיקריים	כלי רכב, תעשייה וציוד לתחבורה, אלקטרוניקה, כימיקלים, פלדה, מתכות, מזון מעובד
סטטיסטיקה
תמ"ג	4,028 טריליון דולר (2007)
תמ"ג לנפש	38,500 דולר (2006)
צמיחה כלכלית	2.8% (2006) (דירוג: 187; הערכה לשנת 2015)
תמ"ג לפי מגזר	חקלאות (1.6%), תעשייה (25.3%), שירותים (73.1%) (2006)
אינפלציה (מה"ל)	0.3% (2006)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני	13.5% (2006)
מדד ג'יני	37.9 (דירוג: 74; 2011)
כוח עבודה	66.44 מיליון נפש (2006) (הערכה לשנת 2015)
כוח עבודה לפי מקצוע	חקלאות (4.6%), תעשייה (27.8%), שירותים (67.7%) (2004)
אבטלה	5.7% (2009)
קשרי מסחר
יצוא	678.1 מיליארד דולר (2007)
מדינות עיקריות	ארצות הברית (20.4%), סין (15.3%), קוריאה הדרומית (7.6%), טייואן (6.3%), הונג קונג (5.4%)
יבוא	573.3 מיליארד דולר (2007)
מדינות עיקריות	סין (20.5%), ארצות הברית (11.6%), ערב הסעודית (5.7%), איחוד האמירויות (5.2%), אוסטרליה (5%), קוריאה הדרומית (4.4%), אינדונזיה (4.2%) (2007)
חוב חיצוני	1,547 מיליארד דולר (176.2% מהתמ"ג) (2006)
מימון ציבורי
הכנסות	1,411 מיליארד דולר (2006)
הוצאות	1,639 מיליארד דולר (2006)
סיוע כלכלי בינלאומי	9.7 מיליארד דולר מה-ODA). (2007)
	הנתונים מבוססים בעיקר על: ספר העובדות העולמי של ה-CIA; הסכומים הנקובים בדולרים בערך זה, הכוונה לדולר אמריקאי, אלא אם כן צוין אחרת

כלכלת יפן היא הכלכלה הרביעית בגודלה בעולם (אחרי ארצות הברית, סין וגרמניה) עם תמ"ג של כ-5.4 טריליון דולר (2010). המטבע המקומי הוא הין היפני, המטבע השלישי הנסחר ביותר בעולם אחרי הדולר האמריקני והאירו.

בכלכלת יפן חלה צמיחה חסרת תקדים מתום מלחמת העולם השנייה עד שנות ה-80 של המאה ה-20, באמצעותה הפכה לכח כלכלי מרכזי. עם זאת, בשנות ה-90 ותחילת המילניום חלה נסיגה משמעותית בקצב הצמיחה שלה בשל סיבות כלכליות ודמוגרפיות, ויפן התמודדה עם שנות מיתון שקיבלו את הכינוי "העשור האבוד של יפן". בשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 התייצבה בהדרגה כלכלת יפן במרבית הפרמטרים, אולם עדיין סבלה ממספר מגמות מטרידות^[1].

היסטוריה

בתקופת מייג'י (1868–1912) אימצה יפן דפוסים חינוכיים וכלכליים מן המערב, והממשל, אשר החליט להסתמך על המגזר הפרטי כמנוע לצמיחה ולפיתוח, פעל לתיעוש המדינה ולבניית מערכות תחבורה מתקדמות. המדינה בנתה מפעלים ומספנות, ומכרה אותם ליזמים פרטיים. הסתמכות זו הביאה ליצירת תאגידים רבי עצמה ("זאיבצו") אשר נשלטו על ידי מספר קטן של משפחות, אשר החזיקו תחתיהם חברות בת רבות ובנקים פרטיים ופעלו כמונופלים (ביניהן ניתן למנות את קבוצת מיצובישי שפועלת גם במאה ה-21).

לפני מלחמת העולם השנייה מעל כ-45% ממשקי הבית היפנים התפרנסו מחקלאות. האדמה המעובדת היפנית מוקדשת בעיקר לאורז, למעשה יפן הייתה אחראית על כ-15% מייצור האורז העולמי בשנת 1937.

המחסור במשאבי טבע בשטחה של יפן והתלות שלה בסחר חוץ, הביאו בשנות ה-30 וה-40 לניסיונות להעמיק את השפעתה הכלכלית ביבשת אסיה, ניסיונות שהיו כרוכים במהלכי כיבוש אלימים כנגד שכנותיה, כגון סין וקוריאה. לאחר תבוסת יפן במלחמת העולם השנייה, החליטה ארצות הברית ששלטה ביפן באותן שנים לפעול לפירוק הזאיבצו, אך היא זכתה להצלחה מועטה, וגם לאחר מכן המשיכה כלכלת יפן להתבסס במידה רבה על תאגידי ענק בעלי מאפיינים מונופוליסטיים ("קיירצו"), שכל אחד מהם מומן על ידי בנק-על משלו ("Main Bank").

שיתוף פעולה ממשלתי-תעשייתי, מוסר עבודה גבוה, שליטה בטכנולוגיה עילית, דגש חזק על חינוך ותקציב הגנה קטן יחסית עזרו לקדם את יפן באורח מהיר ביותר לאחר תום מלחמת העולם השנייה, והפכו אותה לאחת מהמעצמות הכלכליות הגדולות בעולם, לצד ארצות הברית והאיחוד האירופי. במשך שלושה עשורים, הצמיחה הכלכלית הכללית הייתה גבוהה ביותר: ממוצע של 10% בשנות ה-60, 5% בשנות ה-70, ו-4% בשנות ה-80. על רקע זה במיוחד בלטה הפריחה של ענפי הרכב והאלקטרוניקה.

ההאטה החל מ-1990

ערכים מורחבים – בועת הנדל"ן ביפן, העשור האבוד (יפן)

הצמיחה הואטה באופן בולט בשנות ה-90 בעיקר בשל ההשפעות של השקעת יתר בסוף שנות ה-80, ריבית גבוהה ומדיניות כלכלית שיצרה בועה כלכלית בשוקי המניות והנדל"ן. התפוצצות הבועה, החל משנת 1990, הביאה בתחילה להזרמת כספים עצומה מצד הבנקים לחברות כושלות שלא היו מחזיקות מעמד ללא סיוע זה (בספרות המקצועית חברות אלו מכונות "זומבים"). סיוע זה רק תרם להעמקת המשבר והביא לפשיטות רגל רבות של חברות מתחום התעשייה והבנקאות וקריסה של בורסת טוקיו. לדוגמה, מספר הבנקים הגדולים ביפן ירד מ-21 בשנת 1994, ל-10 בלבד בשנת 2006.

בעקבות המשבר בשנות ה-90 (שהעניק לעשור זה את הכינוי "העשור האבוד"), ניסתה הממשלה היפנית ליישם צעדים רבים שיחדשו את הצמיחה הכלכלית. בין היתר היא יצרה גירעונות ענק והורדות ריבית דרסטיות, לצד הגברת הרגולציה בתחום ההגבלים העסקיים ורפורמות מבניות בענף הבנקאות. אך המהלכים לא זכו להצלחה רבה והופרעו על ידי המשבר בכלכלת אסיה ב-1997 ולאחר מכן ההאטה הכללית בכלכלות האמריקאיות והאסייתיות בשנים 2001 - 2002.

מדיניות תקופת ההקלה כמותית

מאז שנת 2003 היה שיפור מסוים וחזרה לצמיחה מתונה.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

המשבר הכלכלי העולמי

בשנת 2008 המשבר הכלכלי העולמי הביא למיתון נוסף, קצב צמיחה שלילי ושיעור האבטלה הגבוה ביותר מאז תום מלחמת העולם השנייה (5.7%). כלכלנים רבים ברחבי העולם (בהם בולט זוכה פרס נובל לכלכלה, פול קרוגמן) ניסו לפצח את הסיבות למעגל החולשה של המשק היפני, אך ללא הצלחה רבה.

ממשלת ג'וניצ'ירו קואיזומי ששלטה עד 2006, ניסתה (לא תמיד בהצלחה) להעביר חוקי הפרטה והשקעת-חוץ על מנת להעיר את הכלכלה היפנית מתרדמתה. הגם שחלק מחוקים אלו עברו, הכלכלה נענתה להם בצורה חלקית בלבד.

אבנומיקס

בעשור השני של המאה ה-21 תוכנית רפורמה של ממשלת שינזו אבה הצליחה לגרום להתאוששות מסוימת של הכלכלה, ובין השאר להגדיל את כמות המשרות ולשפר את נתוני המניות היפניות, וכן שינתה מדיניות במגוון נושאים כמו שילוב נשים בשוק העבודה והקלות על קליטת מהגרי עבודה^[1].

כלכלת יפן של תחילת שנת 2020 נמצאת במגמה כללית של שיקום ארוך-טווח, אולם עדיין סובלת ממספר מגמות המקשות על התחזקותה, ביניהן ירידה בצריכה הפרטית, תלות הכלכלה במימון ממשלתי, והאוכלוסייה המזדקנת של יפן^[1]. בשנת 2024 פורסם כי כלכלת יפן ירדה מהמקום השלישי למקום הרביעי וגרמניה נהפכה לכלכלה השלישית בעולם (אחרי סין וארצות הברית). בהמשך, בשנת 2027, בשל הזדקנות האוכלוסיות של גרמניה ויפן, צפויה הכלכלה בהודו לעקוף את שתיהן^[2].

מאפיינים

ממאפייניה הבולטים של הכלכלה היפנית היא העבודה יחד של תעשיינים, ספקים, מפיצים ובנקים בקבוצות מרוכזות הקרויות קרייטסו; איגודי היזמים החזקים וה"שונטו"; יחסים קרובים עם הבירוקרטיה הממשלתית, הבטחת משרה לכל החיים ("שושין קויו") בחברות הגדולות, והצנחת עובדי ממשל בגמלאות כ - ״אמאקודרי״ בחברות^[3]. בתקופה האחרונה, חברות יפניות החלו לנטוש חלק מהנורמות האלה בניסיון להגדיל את הרווחיות ולהביא לתחלופה רבה יותר של העובדים.

לאחר תקופת המשבר שבסוף המאה ה-20, במקביל לעליית החשיבות של הכלכלה הסינית, איבדה הכלכלה היפנית את ההובלה העולמית בתעשיית האלקטרוניקה. עם זאת, עדיין נותרה הכלכלה היפנית גורם משמעותי בנישות מסוימות בתחום האלקטרוניקה בהן חברות יפניות הלכו והתמחו, אם כי בתחומים הרווחיים ביותר, בהם עלתה התחרות, לא הצליחו החברות היפניות להתמודד עם התחרות העולה. לצד זאת, יפן של אחרי המשבר בעלת כלכלה יעילה יותר במובנים מסוימים, בין היתר מבחינת השימוש בדלקים^[4].

בעקבות צפיפות אוכלוסייה גדולה מאוד, בעיקר בערים הגדולות, בערי יפן הגדולות הולכים ותופסים תאוצה מיזמי-ענק של בנייה לגובה, של גורדי שחקים אשר יהוו בית לאלפי בני אדם; דוגמאות למיזמים אלו הן התוכניות ההיפותטיות לבניית סקיי סיטי 1000 ואקס-סיד 4000 אשר, על פי הצעות שהועלו, ייבנו בטוקיו.

המגזר החקלאי

רק כ-12% משטח יפן מתאים לעיבוד חקלאי, ולכן נעשה בה שימוש בשיטה של חקלאות טרסות. על פי המדד של ייצור ליחידת שטח, יפן היא מהמתקדמות ביותר בעולם. אך המגזר החקלאי הקטן של יפן גם מקבל סובסידיות והגנות כלכליות רבות, עם תקנות ממשלתיות שמקלות על גידול בקנה מידה קטן ולא בקנה מידה גדול כפי שנהוג בצפון אמריקה. על אורז מיובא, הגידול המוגן ביותר, משולם מכס של 490% וחלקו מוגבל ל-7% בלבד משוק האורז. אם כי יפן בדרך כלל מגדלת מספיק אורז בשביל התצרוכת שלה, על המדינה לייבא כ-50% משאר הדגנים ומאכלי הבהמות (בעיקר מארצות הברית), ונסמכת על יבוא לרוב אספקת הבשר שלה. יפן היא השוק הגדול ביותר עבור היצוא החקלאי של מדינות האיחוד האירופי. במדינה מגדלים פירות כגון תפוזים, אגסים ותפוחים.

ליפן יש אחד מציי הדיג הגדולים בעולם, וכ-15% מהדגים בעולם מגיעים מספינותיה, ויש שטוענים כי הדיג היפני מביא לדיג-יתר במינים מסוימים כמו טונה. ישנה גם ביקורת על החלטתה של יפן לתמוך בציד לווייתנים מסוים.

המגזר התעשייתי

תעשיות הרכב של יפן באפריל 2012^[5]
סוג רכב	כמות שיוצרה בחודש
רכבי נוסעים	692,000
אוטובוסים	4,700
משאיות	97,000

התעשייה, המפיקה רבע מהתוצרת הלאומית היפנית הכללית, תלויה מאוד בייבוא של חומרי גלם ודלקים. נכון לשנת 2005, חצי מהאנרגיה היפנית מיוצרת מנפט, 20% מפחם ו-14% מגז טבעי. כ-25% מהחשמל מיוצר על ידי אנרגיה גרעינית ויפן מעוניינת להכפיל נתון זה בעשור הבא על מנת להפחית את תלותה בדלקים פוסיליים. התלות הגבוהה בנפט ומוצריו הובילה לקשרי מסחר נרחבים עם ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות.

בשוק הבינלאומי, יפן מפורסמת בתעשיות הרכב והאלקטרוניקה שלה, כבסיסן של חברות גדולות כמו טויוטה, הונדה, ניסאן, מאזדה, סוני, מיצובישי, מצושיטה, טושיבה והיטאצ'י. ליפן יש גם פלח שוק גדול בשוק הטכנולוגיה העילית – מוליכים למחצה, כימיקלים תעשייתיים, מכונות ייצור ותעשיות אוויריות.

בנייה הייתה תמיד אחת התעשיות הגדולות ביפן, בעזרת חוזים ממשלתיים במיליארדי דולר רבים במגזר האזרחי. הרובוטיקה חשובה מאוד בעוצמה הכלכלית ארוכת הטווח, וברשותה של יפן מצויים 410,000 מתוך 720,000 ה"רובוטים העובדים" בעולם.

מגזר השירותים

מגזר השירותים של יפן מהווה כשלושה רבעים מהתוצרת הכללית. בנקים, ביטוח, נדל"ן, קמעונאות, תחבורה ותקשורת הם כולם תעשיות חשובות. ממשלתו של קואיזומי מתחילת המילניום פעלה להפריט את שירות הדואר היפני, שהוא אחד המוסדות הגדולים במדינה לשירותי ביטוח וחסכונות. ההפרטה תוכננה להסתיים עד שנת 2014.

כח העבודה

שיעורי הלידות והמיתות ביפן מ-1950. החל מאמצע העשור הראשון של המאה העשרים ואחת אופס הגידול באוכלוסיית המדינה.

כח העבודה, הכולל נכון לשנת 2008 כ-66 מיליון בני אדם, נמצא במגמת ירידה מתמדת. שיעור הילודה נמוך תורם לירידה זו. בשנת 2007 עבר מספר הפטירות ביפן את מספר הלידות, ומאז החלה אוכלוסיית יפן לפחות. אף שאחד הפתרונות שהוצעו לכך הוא הגמשת מדיניות ההגירה למדינה, פתרון כזה לא מקובל מבחינה תרבותית וממשלת יפן אינה מקדמת זאת^[4]. לצד הירידה בילודה, לתושבי יפן תוחלת חיים מהגבוהות בעולם, עובדה שתורמת להזדקנות האוכלוסייה, ולירידת שיעור המשתתפים בכח העבודה.

נורמות העבודה של יפן המודרנית – לפיהן גברים עובדים שעות רבות ולאחר מכן יוצאים יחד לשתות, כך שהחזרה הביתה למשפחה היא בשעה מאוחרת – גרמה במקרים מסוימים לקשיי השתלבות של נשים בתעסוקה, ולהעמקת מעמדן כאחראיות על ניהול משק הבית, ובמקרים אחרים למשקי בית בהן שני בני הזוג נמצאים מחוץ לבית שעות רבות ובוחרים לדחות את הבאתם של הילדים לעולם או לצמצם את כמות הילדים הרצויה. נכון לשנת 2008 כוח העבודה היפני מורכב מ-40% נשים^[4].

ביולי 2009 עלה שיעור האבטלה ל-5.7%, הגבוה ביותר מאז תום מלחמת העולם השנייה. במקביל לכך חלה ירידה במשכורות.

חברות

בדירוג השנתי של פורצ'ן גלובל 500 של המגזין פורצ'ן לשנת 2024, ארבעים מטות נמצאים ביפן.^[6] 181 חברות מדורגות במדד פורבס גלובל 2000 לשנת 2024.^[7]

עושר

נכון לשנת 2024, ביפן ישנם 2,827,956 מיליונרים המהווים 2.7% מהאוכלוסייה הבוגרת, לפי שווי נקי (בדולרים אמריקאים) על סמך הערכה שנתית של עושר ונכסים שנאספה ופורסמה על ידי הבנק השוויצרי קרדיט סוויס.^[8]

רשימת 10 המיליארדרים (מתוך 41 סך הכול) היפנים הבאה מבוססת על הערכה שנתית של עושר ונכסים שחיברה ופורסמה על ידי פורבס בשנת 2024:^[9]