כעפעפי שחר
כעפעפי שחר הוא רומן ישראלי שנכתב על ידי הרב והסופר חיים סבתו בשנת 2005.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | חיים סבתו |
| שפת המקור | עברית |
| תורגם לשפות | אנגלית |
| הוצאה | |
| הוצאה | הוצאת ידיעות אחרונות |
| מספר עמודים | 167 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002485720 |
שם הספר לקוח מהפיוט "אנא הושע" מאת רבי ישראל נג'ארה[1], חלק משירת הבקשות העומדת במרכז העלילה.
הסיפור
עריכהגיבור הספר הוא עזרא סימן טוב איש ירושלים, המוצא את פרנסתו בגיהוץ בגדים במכבסה. עלילת הספר סובבת סביב עזרא וארבעת מכריו: הסופר[2], רחמים - הכנר העיוור, משה-דוד האברך, וד"ר יהודה טויל, גיסו של עזרא.
עזרא הוא אדם ירא שמיים ותמים דרך, גם כשצרות ניתכות על ראשו הוא אינו מהרהר על דרכי ה'. משה דוד וד"ר טוויל הם אנטיתזה לתמימותו של עזרא. ד"ר טויל הוא מומחה לשירת ימי הביניים, בקיא ומלומד, ובז בסתר לגיסו חסר ההשכלה.
למרות שעל פני השטח נראים חייו של עזרא נינוחים וחסרי דאגות, אין זה כך. הוא נושא בליבו צלקות שמקורן בבתו שהמירה את דתה לנצרות, ובמקרה עלום שאירע בילדותו, ובו, ככל הנראה גרם עזרא לעוורונו של רחמים. עזרא מבקש את תיקונו של המקרה מהסופר, וזה אומר לו שימצא תיקון רק כשישמע את הסיפור מאדם אחר.
את הסיפור שומע עזרא מרחמים הכנר העיוור במסיבת כרת (מסיבה הנערכת לאדם בגיל 60, כאשר יצא מגדר "כרת"), ובאותה תקופה נרפא גם רחמים מעוורונו בעין אחת.
הסיפור סובב כולו על השאלה "מה עשינו בעולם"? ד"ר יהודה טוויל שואל את עצמו האם רק לחקור שירים הוא יודע או שמא גם לכתוב? ר' משה דוד רוצה לא רק ללמד מהספרים אלא אף לכתוב אחד ובתוך כך שזורים מילות הפיוט: "נעורי עד הלום עשו לנפשם ומתי אעשה אנוכי לביתי"? לבסוף מוצא ד"ר טוויל את שירו שאיבד ור' משה דוד מבין, אחרי הניסיון לכתוב ספר, את ערכם של ספר התהילים ולימוד התורה. בסוף המעשה רואה עזרא, (כנראה שרק בעיני רוחו), את ביתו שהתנצרה, חוזרת אליו.
קישורים חיצוניים
עריכה
- חיים סבתו, כְּעַפְעַפֵּי שָחַר - מעשה בעזרא סימן טוב, באתר ynet, 29 בנובמבר 2004
- ד"ר דינה לוין, על הספר "כעפעפי שחר" לחיים סבתו, באתר "דעת"
- נַחם אילן, פמפלט, פרופגנדה, הטפה?!, אקדמות ט"ז, אב תשס"ה
- אריק גלסנר, על חיים סבתו, בלוג באתר "רשימות", 12.4.2008, פורסם ב"מקור ראשון"
- צפורה גולן, על הקריאה ב"כעפעפי שחר", באתר "דעת"
- יוסף יהלום, וי לו למי שיש לו ארמון ומפתח לארמון אין לו, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2005