לבונה

לְבוֹנָה (שם מדעי: Boswellia) הוא סוג של עץ ממשפחת הבָּשְמִיִים, וכן שמו של שרף ריחני המופק ממנו.

לבונה
מיון מדעי
ממלכה:	צמחים
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	סבוננאים
משפחה:	בושמיים (Burseraceae)
סוג:	לבונה
שם מדעי
Boswellia

תפרחת ועלה הלבונה

שרף הלבונה

מור ולבונה

סממן הלבונה מופק בעיקר מתת המין Boswellia thurifera (הידוע גם כ-Boswellia sacra או Boswellia carteri). השימוש העיקרי בלבונה הוא לקטורת.

מקור השם

המקור העברי של השם לבונה הוא מקראי, למשל בשיר השירים המפרט את סוגי הבשמים: ”נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם, כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים” (שיר השירים, ד', י"ד). משוער שהשם הגיע מהמילה לָבָן. בפניקית הוא קרוי "לבנת" ובארמית: "לְבוּנְתָּא".

באנגלית הלבונה קרויה "Frankincense", שם שמקורו בצרפתית עתיקה: "Franc encens" ("קטורת טהורה"). הלבונה ידועה גם כ"אוליבאנום" (Olibanum), שם שמקורו בערבית, "א (ל)-לֻבַּאן" (لُبَّان), ומתייחס למוהל החלבי והלבנבן שמפיקים מקליפת עץ הלבונה לשם הכנת הבושם.

תיאור כללי

הלבונה מיוצרת על ידי ייבוש טבעי של נוזל השרף של עצי הלבונה. הלבונה מופיעה בצורת גרגרים לבנים־צהבהבים או אדומים. הלבונה מסיסה בנוזל אורגני, אך לא במים. טעמה מר, ריחה מוגבר על ידי חימום והוא כבד ומתקתק. ללבונה יש יכולת חיטוי ^{[דרוש מקור]}, ולכן אחד השימושים בה הוא לתרופות ^{[דרוש מקור]}.

אזורי הגידול העיקריים של עצי הלבונה, וכן גם מקור הלבונה, הם בתימן, סומליה ואתיופיה. על פי המסופר בתנ"ך סביר להניח כי בתקופת המלך שלמה גידלו את הלבונה בעמק הירדן ובאזור ים המלח.

מאזורי הגידול העיקריים ובייחוד מדרום חצי האי ערב, היו שיירות גמלים עם מטען של מור ולבונה יוצאות לחופי הים התיכון ובייחוד לעזה, על מנת להעביר את הסחורה שנחשבה יקרה מאוד (בדומה לזהב) ליוון ולרומא. כשכבש אלכסנדר הגדול את עזה הוא מצא מחסנים של לבונה שמהם שלח ספינה שלמה ליוון. מסופר על הקיסר נירון ששרף את כל מלאי הלבונה השנתי של העיר רומא בטקס ההלוויה לאשתו פופיאה.

המרכז הקדום של הסחר בלבונה היה כנראה העיר האבודה אובר שלעיתים זוהתה עם האתר "אירם" בעומאן. אובר נתגלתה מחדש בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 ומתבצעות בה חפירות ארכאולוגיות. על הסחר במור ולבונה שלטו הנבטים, ולאורך הדרך שהובילו בה את השיירות, דרך הבשמים הקימו את עריהם. דרך הבשמים ועריה הוכרזו אתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 2005.

הסחר בלבונה פסק סביב שנת 300 לספירה עקב עליית הנצרות, התפשטות המדבר שהקשתה על חציית השיירות ופשיטות של פרתים.

השימוש בלבונה

השימוש העיקרי בלבונה הוא בפולחן הדתי. על פי הרודוטוס נהגו בבבל לשרוף לבונה בשווי של 1,000 כיכר־כסף בחג לכבוד האל מרדוך. הכהנים במצרים העתיקה נהגו להקטיר לבונה במקדשי האלים, והסינים וההודים משתמשים בה עד היום. גם בבית המקדש היה שימוש רב בלבונה בפולחן הדתי, בין היתר במנחות שונות שהיו מוקרבות על המזבח יחד עם לבונה.

הלבונה נחשבה למוצר כה יקר ומפתה לגניבה עד שפליניוס הזקן מעיד כי באלכסנדריה, בה מכינים את הלבונה למכירה: "אל-אלוהים! שום אמצעי אינו יעיל דיו כדי לשמור את בתי-המלאכה האלה . על הסינרים של הפועלים העוסקים במלאכה שמים חותם, חובה עליהם ללבוש מסיכות על הפנים, או רשת סגורה בפריפה על הראש, ועליהם להסיר את כל בגדיהם לפני שמתירים להם לעזוב את המפעל."

ברפואה העממית משתמשים בלבונה בחבישה של פצעים וכיבים, כתרופה נגד הכשות נחשים ועקרבים ולמחלות של דרכי הנשימה והעיכול. מחקר חדש של חוקרים ישראלים גילה שלצמח יש השפעה בהפחתת חרדה ודיכאון באופן שעדיין לא מוכר למדע. הד קדום לכך ניתן למצוא בתלמוד הבבלי, שם נאמר: "היוצא ליהרג, משקין אותו קורט של לבונה בכוס של יין כדי שתיטרף דעתו" כלומר, שישתכר ויחד עם האפקט המרגיע של הלבונה לא ירגיש במיתתו כל כך.

שרף הלבונה משמש גם בתור תבלין ובתור סם מרפא הנקרא בשם "מסטיק ערבי" או "מסטיק תימני" ביחד עם שרף עץ האלה בגלל הדמיון הרב בין שניהם, שהם יחד יכולים לשמש בתור קטורת בצורתם הקשה. כמו כן השימוש בלבונה נפוץ אצל רקדנים (רקדני בלט בעיקר), והוא משמש כחומר נגד החלקה.

במחקר קליני מבוקר שנערך באוניברסיטאות ג'ונס הופקינס והעברית בירושלים הוכח כי הרחת קטורת המופקת משרף הלבונה יעילה להפחתת דיכאון.

בעשור השני של המאה ה-21 החלו לגדל בחוות האפרסמון אשר בצפון ים המלח עצי לבונת הקטורת שמהם מפיקים שרף. בשנת 2018 הביאו החקלאים לחווה כוורת דבורים, שהונחה בין העצים הפורחים וכך הפיקו דבש.

ביהדות

• בפולחן הדתי:
  • קטורת הסמים - הלבונה הייתה אחד ממיני הבושם ששימשו להכנת הקטורת:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה: בַּד בְּבַד, יִהְיֶה. לה וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח, טָהוֹר קֹדֶשׁ

— ספר שמות, פרק ל', פסוק ל"ד

.

• • קרבן מנחה – לבונה מתווספת על קרבן מנחה:

וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה'--סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה... וְאִם-תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים, לַה'--אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל, תַּקְרִיב, אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ. וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה; מִנְחָה, הִוא

— ספר ויקרא, פרק ב', פסוקים א'–ט"ו

. על מנחת סוטה ובמנחה הבאה כקרבן עולה ויורד לא נותנים לבונה, משום שהן באות על חטא. הלבונה אינה נקמצת עם המנחה, אך מוקטרת עם הקומץ על גבי המזבח.

• • לחם הפנים - על שולחן לחם הפנים, בין שתי מערכות הלחם, היו נותנים שני בזיכי (מעין כפות) לבונה:

וְנָתַתָּ עַל-הַמַּעֲרֶכֶת, לְבֹנָה זַכָּה, וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה, אִשֶּׁה לַה'

— ספר ויקרא, פרק כ"ד, פסוק ז'

. בשבתות, כשהסירו את לחם הפנים ונתנו לחם חדש היו מקטירים את הלבונה ונותנים לבונה חדשה.

את הלבונה הפקידו יחד עם שאר אוצרות המקדש בלשכה מיוחדת, והיא הופקדה בידי ממונים מיוחדים.

במהלך חפירות ארכאולוגיות שנערכו בתל ערד נתגלה מקדש יהודאי מימי בית ראשון ובו שני מזבחות, בשמאלי הונחה לבונה שנשרפה באמצעות שומן מן החי, ואילו על המזבח השני הונח שרף קנביס שגללי בעלי חיים שימשו כדלק הבערה שלו.

השרף הטהור והאיכותי נקרא 'לבונה זכה'. הלבונה נכללת בין מיני הבשמים היוקרתיים של העולם העתיק. היא יובאה עם הזהב בדרכי המסחר משבא.

הלבונה מזוהה בוודאות הודות למסורת זיהוי רציפה ופעילה עד ימינו בשל שימוש ממושך בה בחברות מסורתיות רבות. גם שמות הלבונה מצביעים מבחינה אטימולוגית על הצבע הלבן- חלבי של שרף העץ טרם קרישתו (בארמית ובסורית הוא נקרא 'לבונתא', בערבית 'לבאן'). למעשה, כל הפרשנים החשובים זיהו עם הסוג .Boswellia sp את הלבונה.

בנצרות

הלבונה מוזכרת בברית החדשה בין המתנות שחילקו שלושת האמגושים (חכמי המזרח) לישו "וַיָּבֹאוּ הַבַּיְתָה וַיִּרְאוּ אֶת־הַיֶּלֶד עִם־מִרְיָם אִמּוֹ וַיִּפְּלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ וַיִּפְתְּחוּ אֶת־אֹצְרֹתֵיהֶם וַיַּקְרִיבוּ לוֹ מִנְחָה זָהָב וּלְבוֹנָה וָמֹר". בתחילה התייחסה הכנסייה הקתולית להקטרת הלבונה כאל סממן פגאני ואסרה על הקטורת בייחוד משום שהנוצרים הנרדפים נדרשו להקטיר קטורת לפני דמות הקיסר כדי להוכיח את נאמנותם. אבל כשאירופה הפכה בהדרגה לנוצרית החלו גם אצל הקתולים להשתמש בקטורת ומשערים כי הכנסייה החלה להשתמש בלבונה כחלק מהפולחן הדתי החל מהמאה ה-4 לספירה.

ראו גם

• שרף
• מור
• ענבר
• נבטים
• מסטיקא
• גומי ערבי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לבונה בוויקישיתוף

• לבונה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

קישורים בשפה העברית:

• רן שפירא, חומר טוב, לבונה, באתר הארץ, 22 ביוני 2008
• אורנית עצר, מחקר חדש: צמח הלבונה נוגד דיכאון וחרדה, באתר ערוץ 7, 10 ביוני 2008
• עמדה על קורט אחד של לבונה - לבונה, מאמר של משה רענן בפורטל הדף היומי
• דר. אסף רוזנטל, ‏לבונה בסכנה, באתר "הידען", 31 בדצמבר 2016
• הערך לבונה, באתר מכון המקדש

קישורים בשפה האנגלית:

• על נתיב הלבונה, באתר מגזין סמית'סוניאן, אוקטובר 1998
• אטלנטיס בחולות, מגזין ארכאולוגיה מאי/יוני 1997
• תבלינים טעמים אקזוטיים ותרופות, מתוך תערוכת של הספרייה הרפואית של UCLA
• נתיב הלבונה במחוז דופר שבעומאן, באתר אונסק"ו