לווחה

סוג של סלע

לְוָחָה היא סלע מותמר קשה ואפינטי – בעל גבישים מיקרוסקופיים – הנוצר בהתמרה אזורית בדרגה נמוכה מסלעי משקע חרסיתיים (כגון פצלים ואבן בוץ) ומטוף. לרוב התרחשה התמרה בראשית הפלאוזואיקון (מן הקמבריון עד הסילור) בסלעים מן הפרקמבריון, שבמשך מיליוני שנים שהו בתנאי לחץ וטמפרטורה נמוכים. בזכות תנאים אלה ניתן למצוא מאובנים בלווחה, לרוב של בעלי חיים קטנים ואורגניזמים מיקרוסקופיים. בתנאי טמפרטורה ולחץ גבוהים הופכת הלווחה לפיליט או לצפחה.

מאובן מסוג Spirograptus spiralis בלווחה מן הסילור

תכונות

עריכה
 
לווחה

הרכב כימי

עריכה

לווחה מורכבת בעיקר מקוורץ וממוסקוביט או איליט, לרוב בצירוף ביוטיט, מינרלים מקבוצת הכלוריט, המטיט ופיריט ולעיתים רחוקות גם אפטיט, גרפיט, קאולין, מגנטיט, טורמלין או זירקון כמו גם פצלת השדה.

 
לוחות לווחה

מראה

עריכה

בעוד צבעה האופייני של הלווחה הוא אפור-כחלחל, סוגים שונים שלה מתאפיינים בצבעים הנעים בין אפור כהה לשחור. חומרים אורגניים החודרים לסלע המוצא עשויים ליצור גוונים נוספים: תחמוצות ברזל יוצרות גוונים סגולים-אדמדמים ומינרלים מקבוצת הכלוריט הופכים את הלווחה לירוקה. גם מרקם וברק הסלע עשויים להיות מגוונים: לכמה מן הצפחות ברק עמום בעוד אחרות עשויות לבהוק כמו נציץ. ההבדלים בצבעים ובברק נובעים מאזור ההיווצרות. למשל, בלווחות הסגולות האופייניות לצפון ויילס נוצרים כדורוני ברזל המותירים מרקם גרעיני ירוק. הלחץ הרב מעוות את הכדורונים, ובמישור הפצילות ניתן לראות את השפעתו בחתכים אליפטיים שלהם.

לווחיות

עריכה

לווחיות (foliation) היא תכונת המרקם של סלע מותמר הנובעת מהיערכות של מינרלים לווחיים במקביל בסלע. עם המינרלים הלווחיים נמנית קבוצות הנציצים והכלוריט. היערכות זו נובעת מתגובה ללחץ כיווני שפעל עליהם בעת ההתמרה. מרקם לווחי מאפיין סלעים כגון לווחה, פיליט, וגם צפחה – אז הוא מוגדר כצפחתיות. בהתפצלות הסלע מתקבלים מישורי פצילות לווחית.

פצילות לווחית

עריכה

פצילות היא הנטייה של מינרלים וסלעים להישבר לאורך מישורי חולשה, הנובעים מן הסידור הפנימי של האטומים במבנה הגבישי. פצילותה של הלווחה – וכן של כל הסלעים העשירים בנציץ ובעלי גבישים זעירים הנובעים מאבן בוץ ופצלים הנוצרים בהתמרה בדרגה נמוכה – היא לווחית, כלומר: הם מתפצלים ללוחות המקבילים זה לזה. פצילות לווחית אופיינית לתנאי טמפרטורה נמוכה (פחות מ-300°C–540°C) ולחץ נמוך, והיא מקנה לסלע את הנטייה להתפצל לאורך מישורי החולשה. הפצילות נוצרת בשל נטיית המינרלים המרכיבים את הסלע להיערך בניצב לכיוון הלחץ. דחיסה זו יוצרת לוחות דקיקים ועמידים העשויים להיערך בשונה מהיערכות השכבות בסלע המקורי. מישורי הפצילות של הלווחה חלקים מאוד מאחר שהיא בנויה מגבישים זעירים.

שימושים

עריכה
 
גג עשוי מלוחות לווחה
 
חורי עיגון/קשירה בלוחות לווחה
 
"אולו" אינואיטי

תכונת הפצילות הלווחית מאפשרת להפריד את הסלע ללוחות בעוביים שונים, המנוצלים לצורכי בנייה, למשל כרעפים, מרצפות או חיפוי לקירות. בעבר שימשה לווחה כלוחות כתיבה, שבשל טעות בזיהוי הסלע נקראים לוחות צפחה. תכונות נוספות של הלווחה – עובדת היותה חסינת אש ומבודדת חשמלית – נוצלו בתחילת המאה ה-20 להרכבת לוחות חשמל וממסרים למנועים חשמליים גדולים. גבישיה הזעירים של הלווחה וקשיותה הפכו אותה לאבן משחזת טובה. יציבותה התרמית והכימית הן תכונות נוספות של הלווחה, ובעטיין שימשה לבניית משטחי עבודה במעבדות ובשולחנות ביליארד. שימושים נוספים ללווחה: מצבות, לוחות הנצחה, ופסלים. בנוסף, לווחה שאינה מכילה פצלת השדה אינה משנה את הרכבם של מים שהיא שרויה בהם, ולכן משמשת לקישוט אקווריומים. במזרח משתמשים בה להכנת האבנים השחורות במשחק הגו.

תפוצה

עריכה

רצועות לווחה הן מאפיין בולט ומוכר במרבית האורוגנזות, לדוגמה: בהרי האפלצ'ים – שהחלו להתרומם לפני כ-480 מיליון שנה במהלך הקימוט הקלדוני – מצויות רצועות לווחה שרוחבן כ-50 ק"מ ואורכן מאות קילומטרים.[1] בארצות הברית קיימים אתרים נוספים בהן מצויה לווחה: הרי הרוקי, אזור ימת סופיריור, במדינות מיין וג'ורג'יה, אם כי המקורות העיקריים נמצאים במדינות פנסילבניה וורמונט.

לווחה נפוצה מאוד בברזיל – הספקית השנייה בגודלה בעולם – בעיקר במינאס ז'ראיס, ובסין – שם קיימות שכבות לווחה נרחבות בצבעים רבים. מקומות נוספים:

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא לווחה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Myron G. Best, Igneous and Metamorphic Petrology, 2nd Edition, November 2002, Wiley-Blackwell, ISBN 1-40510-588-7


  NODES